MBK

לאחר בפתיחה הסוערת והמאץ אפ בין הלייקרס לבין הספרס בשבוע שעבר

סה"כ 431 הצבעות – 246-185 לטובת הלייקרס של שאקובי מול הספרס 2014

השבוע בפינה אחת במכנס ברך כתום כחול דובי עם הניקס ובפינה השניה במכנס ברך שחור אדום דור בלוך, נוסטלגי ומרגש – הסופר קלאסיקו של המזרח

דור הבטיח לדובי שאם הניקס תגיע ל 30% הוא ילך ברגל עד ערד לקבל מד"ר חליל טיפול מונע

הצביעו והשפיעו !

ללא הקדמה מיותרת

-בלוך

מכירים את המונח השחוק team to beat?
בכל עונה יש את הקבוצה שכולם מניחים שאותה צריך לנצח כדי לזכות בתואר, פשוט כי היא החזקה ביותר, ובלי לנצח אותה כנראה שלא תצליחו להגיע אל הגביע הנכסף.
בכל שנה זאת אחת אחרת, אבל ברגע שמגיעים להשוואות היסטוריות, בכל עונה זאת אותה האחת, בכל עונה מאז 1996 זאת אומרת, האחת הזאת, המיוחדת הזאת, הגדולה מכולם הזאת, ההיסטורית הזאת, היא השיקאגו בולס של 1995-1996.
אתם מוזמנים לסמן את בחירתכם כעת בתחתית העמוד, ולאחר מכן לחזור אליי להמשך המסע המענג בנבכי הנוסטלגיה של הימים ההם, לפני כמעט 20 שנה.

חזרתם?
יופי.
ואלו שמות:
חמישיה: מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, רון הרפר, דניס רודמן, לוק לונגלי
סופר דופר שחקן שישי: טוני קוקוץ'
מחליפים: סטיב קר, ביל ווניגטון, דיקי סימפקינס, ג'ון סאלי.

רקע:
אחרי שלוש אליפויות רצופות ג'ורדן הלך/הוגלה לחפש את עצמו בבייסבול, ואחרי עונה וחצי חזר כדי לנסות להחזיר את הבולס למקומם הטבעי. אבל החזרה באמצע העונה עם המספר 45 הספיקה לבולס רק עד למשחק מול אורלנדו הצעירה והרעננה עם שאק ופני הארדוואי והבולס הלכו הביתה.
בעונה שלאחר מכן, הבולס באו עם רצון לנקום, מצוידים בדניס רודמן שהגיע מהספרס, לאחר עזיבתו של הוראס גראנט.
סטטיסטיקות משוגעות:
נתחיל עם השחקן הטוב בהיסטוריה, לא היה, אין ולא יהיה, גם לא קרוב.
30.4 נקודות למשחק, 2.2 חטיפות, 4.3 אסיסטים 6.6 ריבאונדים, 80% מהעונשין 50% מ-2, 43% מ-3.
ואתם יודעים שהסטטיסטיקות פה לא מספרות אפילו חצי מהסיפור.
ונעבור לסגן של אלוהים – 19.4 נקודות למשחק, 1.7 חטיפות, 6 אסיסטים, 6.4 ריבאונדים, 46% מהשדה.
יעילות רצחנית.
דניס רודמן כשעוד נשארה לו טיפה שפיות – 15 ריבאונדים למשחק.
לוק לונגלי, עם כמה שנוטים לזלזל בו תרם 9 נקודות, 1.4 חסימות, ו-5 ריבאונדים לקבוצה הזאת.
רון הרפר נתן 7.5 משלו, אבל שימו לב לטוני קוקוץ' שעלה מהספסל כדי להצית את היריבות מחוץ לקשת עם מעל 40% למשחק ו-13 נקודות.
ולא נשכח גם את סטיב קר עם 8.5 נקודות למשחק מהספסל ולא פחות מ-52% לשלוש!
מי שעקב אחרי הקבוצה הזאת בזמנו יודע, שהרבה יותר מהשחקנים המטורפים שהתקבצו להם מסביב לג'ורדן, הקבוצה הזאת פשוט הייתה רוצחת.
איך זה מתבטא בנתונים?
הכי הרבה נקודות למשחק (105.2, יותר מנקודה יתרון על השנייה אורלנדו), מקום שלישי באחוזים לשלוש, מקום רביעי בריבאונדים (רוצחים להגיד משהו על לוק לונגלי וביל ווניגטון? מישהו? וזה בליגה עם שאק באורלנדו, רובינסון בספרס והאקים ברוקטס כן?), מקום 3 בחטיפות, מקום רביעי במיעוט איבודים, ההגנה השנייה בטיבה בליגה.
רגע, נדמה לי ששכחתי משהו, מה זה היה?
אה כן.
72 נצחונות בעונה!!!!!!!!!!!!!!!!
אני מחפש דרכים להדגים כמה המאזן הזה מטורף, בואו ננסה דרך הצגת רצפי הנצחונות וההפסדים:
5-1-5-1-13-1-18-2-7-1-6-1-6-1-6-1-5-1-1
אלוהים אדירים החברה' האלה הפסידו פעם אחת שני משחקים רצוף, וזהו, מעבר לכך הם לא חיברו שני הפסדים רצופים כל העונה שלא נדבר על שלושה.
כולם מדברים כל הזמן על העונה הסדירה שלהם אבל שימו לב לפלייאוף שבו פגשו קבוצות כמו ההיט והניקס הקשוחים, אורלנדו שהדיחה אותם שנה קודם לכן, ואת סיאטל המעולה של קמפ ופייטון בשיאם.
הפעם אני אשים לכם את ההפרשים סבבה?
17,31,21,7,11,-3,3,13,38,5,19,5,17,4,22,-21-11,12
אלוהים אדירים, הם לא סתם ניצחו ארבעה סיבובי פלייאוף הם דרסו את כל מה שעמד בדרכם, שני סוויפים, 4-1 ו-4-2 בגמר.
אלה חתיכת סטטיסטיקות משוגעות.
סיימתי לשעמם אותכם במספרים.
בואו נמשיך.
5 סיבות למה הם היו מנצחים את הניקס (כל ניקס, לא משנה מאיזה עידן):
1. ההגנה הרצחנית ביותר בתולדות המשחק, כשהבולס האלה היו נכנסים למוד של לחץ ג'ורדן ופיפן היו חוטפים כל מה שזז.

2. באופן נדיר מספר 2 מקבל בצורה כל כך מוחלטת את המרות של מספר 1, אולי בעקבות אובדן האליפות ללא ג'ורדן, ואולי בגלל הפריצה המאוחרת ואופיו, פיפן, אחד מגדולי ה-SF בהיסטוריה פשוט קיבל את המרות של ג'ורדן וזה אפשר שילוב של כישרון והיעדר בעיות אגו שהוא פשוט בלתי אפשרי היום.

3. המאמן הטוב בהיסטוריה, תחשבו על רוחב הפער בין פיל ג'קסון המאמן, לפיל ג'קסון השחקן, זה רוחב הפער בין הבולס לניקס.

4. ההתאמה המושלמת בין השיטה ליכולות של הקבוצה, ברגע שג'ורדן "נכנע" והסכים לשתף פעולה עם התקפת המשולש, עם הזרימה של ההתקפה באופן שמאפשר לכל שחקן לקבל את ההחלטה בהתאם לחולשת ההגנה, זהו, זה נגמר לאף קבוצה אחרת לא היה סיכוי.

5. הבולס לא רצו לנצח את הניקס, הם רצו להרוג אותם. זה לא סתם שהסידרה הזאת נגמר 1-4 כשגם את האחד שהניקס לקחו הם לקחו במשחק צמוד, לא היה מקום שבו ג'ורדן אהב יותר לשחק מהגארדן ולא הייתה קבוצה שהוא אהב לנצח יותר מהניקס.

לסיכום:
לניקס אין שום יכולת להתמודד עם ההגנה של הבולס, עם האתלטיות שלה, עם משחק הריצה, עם התיאום בין פיפן לג'ורדן, עם קוקוץ' וקר מרווחים את המשחק מהספסל, עם משחק המשולש.
זה פשוט לא כוחות.

דובי עופר

תרגיל לקורא המתחיל – חפש בטיעוניו של ידידי המלומד איזכור לשחקן, ולו אחד, המשחק בקבוצה עמה הוא מתמודד.
אין. הניקס של תחילת הסבנטיז עבור ידידי הם סטטיסטים בלבד. שחקני משנה בהצגה שסופה ידוע לו מראש. ולהגיע למשחק כשכל מה שאתה יודע על היריבה הוא שקוראים לה "ניקס" מבטא יהירות ושאננות, ועל אלה ההיסטוריה מענישה.
לשמחתי הרבה, קוראי האתר המוכרים לי כל כך אינם עדר בהמות שאנן, המוכן להצביע לפי הוראת המנהיג, אלא קהל אוהדי הNBA האיכותי והמשכיל ביותר בישראל, ואליהם מופנים הדברים הבאים.
ראשית, נסיר מעל הפרוטוקול את הצהרתו האחרונה של ידידי. כוחות זה בטוח כן. מי שאומר אחרת הוא מסוג האנשים שרואים פרארי בפעם הראשונה אומרים וואו, זה הכי מהר שיש כי זה הכי מהיר שראיתי.
אז להשכלת הקוראים, שרובם לא צפו בקבוצה המפוארת שבא אנו דנים, ובעיקר לטובתו של דור, אני גאה להציג בפניכם קבוצה יוצאת דופן, את המודל שמאחורי קבוצות גדולות שיבואו אחריה. את הניקס מודל תחילת הסבנטיז. הקבוצה בה"א הידיעה, שהייתה עודרת, קוברת ומכסה בעפר רך ולח גם את מה שהצטבר סביב ג'ורדן בשנות ה90.
אתם כמובן לא מאמינים. אתם כמובן ישר מריצים השוואות פאונד פור פאונד מגוחכות שכל טינאייג'ר משחרר מהמותן בלי לחשוב. מה… אם הוועידת סנטרים של שיקגו מעלימה את וויליס ריד, וגראנט מתקזז עם דה בושר, וביל ברדלי נגיד עם פיפן, אז גם אם פרייזר יותר טוב מהרכזים של שיקגו, ג'ורדן מ מ ש יותר טוב ממונרו ושיקגו מנצחים ככה!
איחוליי. זכיתם באליפות. K2NBA. וגם הוכחתם שיש לכם חצ'קונים, וששכחתם שקבוצה היא לא חמישה שחקנים שמוסרים אחד לשני ובסוף ג'ורדן קולע. קבוצה היא לא איקס שחקנים פחות אחד ששונא את כל השאר, רץ להמר בכל רגע פנוי ויורה ב"חברים" מבטים על כל החטאה.
ויותר מהכל, הוכחתם שלא הכרתם את אלופת הNBA מתחילת הסבנטיז, ומי היו כוכביה.
אז בבקשה, כדי שלא תגידו לא ידענו ולכן בחרנו בבולס, אלה שמות:
PG – וולט, קלייד, פרייז'ר. הול אוף פיימר. ללא עוררין הרכז הגדול ביותר בתולדות הניקס, ואחד המקופחים הקבועים ברשימת חמשת הפוינט גארדים הגדולים בהיסטוריה. האיש שהראה לעולם סטייל מהו. להטוטן, עושה משחק, מנהיג על המגרש. שחקן של 20+, 7+, 6+ בנקודות, מסירות וקרשים. חטיפות לא נספרו לו, אבל תאמינו לי שלא הייתם נותנים לו לשמור על שמנת שאתם עוד מתכוונים לאכול.
SG – ארל, דה פרל, מונרו. הול אוף פיימר. אחיו של קלייד לקו האחורי. הגיע ב71 והשתלב היישר למכונה עם 15 נקודות איכותיות מדי משחק.
SF – ביל, הסנאטור, בראדלי. הול אוף פיימר. הקולע, השומר, הנשמה, עם 14, 4, 5. תחשבו פיפן, אבל עם לב וביצים, וחבר היכל התהילה גם בלי שג'ורדן יחזיק לו את היד לפני השינה.
PF – דייב החבר של מנחם דה בושר. אכן, הול אוף פיימר. הקשוח האולטימטיבי. האיש שיקפיא כל רודמן, פיפן וגראנט במבט אחד מראש האימפייר סטייט. רוצים מספרים? 16, 11 קבוע במשך עשר שנים עושה לכם את זה? כמו גראנט, בתוספת מסמרים בכפפות, שעושה את זה ערב ערב בכל הניינטיז. רודמן, בלי קעקועים וכרמן אלקטרה. עכשיו נגיד שיש לאחד מהם רחם ושחלות, והשני מכניס אותו להיריון ונולד להם ילד לבן, בלי שריטה במוח ועם ראייה 6/6. לילד קוראים דייב דה בושר והוא אוכל רודמנים עם הקורנפלקס וטובל גראנטים בנס של הבוקר.
C – וויליס, הלב, הנשמה, ריד!. הול אוף פיימר כמובן. דאבל דאבל קבוע, אבל מעל הכל סנטר אולד פאשן, מנהיג אולטימטיבי, והאיש שדידה על רגל אחת למגרש כדי לקלוע ארבע נקודות במשחק שביעי בגמר נגד הלייקרס וליצור מומנטום שהסתיים באליפות. וזה בסיום עונה שבה היה MVP של העונה, האולסטאר והגמר. כן, כמו ג'ורדן…

וילס ריד רק על מה שעשה ללייקרס הייתי מצביע עבורו

ויליס ריד מצית את ה MSG על יושביו בגיים 7 של גמר 1970

איכות הוידאו לא משהו אבל אי אפשר שלא להתרגש מהניקס מודל 73 !
על הספסל – דיק בארנט, השוטינג גארד שעלה במספרים על מונרו, אחד הגדולים. איתו אחד עם מרפקים מחודדים ושפם, פיל ג'קסון.
לידם על הספסל, תמיד חושב, תמיד חכם, הול אוף פיימר כמובן ואחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, רד הולצמן האחד והיחיד. יהודי אורגינל וערמומי כמו שועל. לא הולצמן האיש שצריך עוזר שיצייר בשבילו משולשים.
אז יש לנו חמישייה שכולה בהיכל התהילה, ארבע שנים בטופ של הטופ של הליגה מול קבוצות שבשום פנים ואופן לא היו קוטלות קנים, וקבוצתיות שכמוה לא הייתה עד הספרס של שנות האלפיים.
אתם מבינים, קבוצה היא לא רק שחקן עצום וסביבו עוזרים שמשקשקים תחת המבט המאיים של הוד רוממותו, ולא חבורת נגרים שחוטבים עצים ושואבים מים עבור הגדול מכולם. קבוצה היא אוסף שחקנים שמכירים אחד את האישה, התחתונים, ההרגלים וריח הפלוץ אחרי מנה פלאפל של השני. ובעיקר איך ואיפה הוא אוהב את הכדור, מתי לבוא לעזור בשמירה ומה פרייזר מתכוון בכל תרגיל.
קבוצה היא חבורה מגובשת של שחקנים שרצים, משחקים, טסים, ישנים, מכבדים ומעריכים אחד את השני, ועושים את זה שנים.
ולקבוצה הזאת יש מנהיג על המגרש, ולב פועם שכל השאר יילכו אחריו לגיהינום אם צריך, וחלקים שנבחרו בקפידה, הותאמה להם תכנית משחק שנוסתה, תורגלה והצליחה.
ובלי להיכנס לפינה הלאומית, עדיף שיהיה לה מאמן שהוא קצת שועל, קצת נחש, קצת צבוע מנומר ובעיקר יהודי.
אם יש מי שחושב עדיין שאפילו ג'ורדן יכול היה להוביל את הערימה שלו לניצחון על הניקס האדירה הזאת, שיבושם לו.
ניקס סבנטיז – ג'ורדן בולס – KNICKS WIN.