אני יודע שישנם גולשים באתר הבטוחים שאני אדם רע, חסר רגש, ושוחר רע. עכשיו נוספה לי עוד תכונה: גזען יעני. מעדיף לטיניות מולטיות (עדיפות לשזופות) על חיוורות אירופאיות לבנות כמו ווניל. אני יודע שזאת גזענות אבל אין ביכולתי להילחם בה.

האמת? אני האבא של הרחמנים, הומני, נוטה חסד, ומלא אמפתיה והזדהות עם עלובים ודפוקים כמו הלייקרס. איך ולמה? אני חי את זה כבר 20 שנה עם הניקס אז למדתי חמלנות והיכמרות מה הן.

אז הפעם אני מקדיש את טורי לקבוצות החלשות והחולניות בליגה, אלה הנראות לי מותשות ורפויות כבר היום, אחרי 12 משחקי ליגה. קשה להאמין, אבל הידוע לכם שכבר 15% מהעונה אחרינו? לקבוצות הדפוקות והקלושות אין יותר מדי זמן להתאושש, וייתכן מאד שגורלם נחתם, ננעל, ונסתם לעונה זו שההרגשה היא שהיא רק התחילה.

יוסטון רוקטס (7-4)

האם הם לא היו אמורים להיות קונטנדרים העונה? האם לא היה זה הפיראט אפלטון שהבטיח לנו רבנג' נגד ג"ס? למעשה הוא לא, אבל כאוהד אמיתי הוא היה צריך.

אז מה קרה להם? אני לא יודע בדיוק מה קורה או קרה שם; כל מה שאני יודע הוא שהם DYSFUNCTIONAL TEAM – קבוצה שלא מתפקדת.  הדבר הבלתי מובן ביותר הוא המזוקן שירד ל'תחתית קריירה' של 37% מהפארקט ו-26% מה-3 בעוד שהוא רושם "גג קריירה" בדקות משחק ומספר זריקות. השני אחריו הוא טיי לאוסון שאמור היה להיות החלק החסר בתשבץ, והוא ב-'תחתית קריירה' בנקודות, אסיסטים, וריבאודים. אני לא מכיר הרבה סטטיסטיקות חשובות אחרות. על דווייט האווארד אני מסרב כלל לדבר כי אני לא יכול להביא את עצמי לכתוב את האמת עליו – אמת שאני מאמין בה – אחרי שרק לפני 4 שנים עשיתי ממנו את המפלצת הגופנית שלא היתה כמותה בליגה.

עכשיו השאלה היא לא אם האשמה במאמן קווין מקהייל או בשחקנים. השאלה היא אם השחקנים והמאמן יכולים למצוא דרך להסתדר, ולא חשוב במי היה האשם.

הבוקר השחקנים החליטו על אסיפה סגורה. אני תמיד שואל את עצמי מה הערך של אסיפות סגורות. האם 'מחליטים' להשתדל יותר בשמירה? האם מחליטים לנסות לדייק יותר בקליעה?

מנסיוני ב-NBA אני יודע בוודאות שהפגישה הסודית עוזרת עד המשחק הבא. ניצחת? כולם ניכנסים ליופוריה על 'ההחלטות החשובות שהוחלטו', כשכולם שוכחים שלמעשה תוצאת המשחק הבא היתה תלוייה הרבה יותר בחוזק היריב מאשר 'בהחלטה'. ההחלטה היא בעיקרה PLACEBO – אינבו; תרופת דמה – שהשפעתה תלוייה במה קורה, והיא למעשה לא גורמת למה שקורה. כמו כשהאשך מבטיח לאשתו לא לבגוד בה יותר ולהשתדל להיות ילד טוב.

למזלה של יוסטון יש לה משחקים הרבה יותר קלים בשבועיים הבאים עם סכויים לנצח כמה מהם ואז הם ירגישו שהפגישה עזרה להם, ואולי להפוך את הטרנד הגרוע והבלתי מצופה ביותר אליו נפלה.

פילדלפיה סיקסרס (11-0)

בתחילה זה היה מעניין. אח"כ התחלנו לשאול שאלות. ואז התחלנו לתהות מה המנכ"ל סם הינקי מכין עבורינו. עתה זה הפך לבדיחה – או לדבר לא מצחיק, תלוי אם אתה חובב כדורסל מהצד או איש פילדלפיה. הסיקסרס נראים כאילו כל עונה הם מתרחקים יותר ממטרתם הסופית מאשר היו בעונה הקודמת.

המצב הפך לעצוב כל כך שלאס ווגאס לא הכניסה את משחק הסיקסרס נגד ג"ס להתערבויות היומיות שלה.

מה התכנית של הסיקסרס? לבחור כשרונות, ולחכות כמה שנים עד שיתפתחו. בואו נגיד בשפה עדינה שבינתיים זה לא קורה. הדבר היחיד הטוב ממש שקרה הוא היכולת המצויינת של ג'אהיל אוקפור, ונרלנס נואל שהפך לאיש 'דאבל-דאבל' יומי. אבל הם מפסידים בממוצע על 12 נקודות למשחק כשהם קולעים 90.6 בעוד שבעונה שעברה הם הפסידו בממוצע על 9 וקלעו 96. הסיקסרס, רבותי,

כרגיל – הם חיים על העתיד: עתה 'העתיד' היא הבחירה של הלייקרס (אם היא לא תהיה בין 3 הבחירות הראשונות), וכן בחירת מיאמי שהיא 'בחירה עשירית מוגנת', ובחירת הת'אנדר שהיא 'TOP 15 PROTECTED'. מה שמעניין בסיקסרס הוא שדווקא השחקנים שבאו UNDRAFTED ראים כטובים ביותר שלהם אחרי אוקפור ונואל: טי ג'יי מקונל וכריסטיאן ווד, כשכל הבחירות האחרות שעבורן עשתה הסיקסרס את כל המניפולציות שלה בינתיים לא מכניסות דיבידנדות.

כמובן שטוני רוטן וקנדל מרשל מחלימים מפציעות ACL, וכן, הסיקסרס היא הקבוצה הצעירה בליגה כשגילה הממוצע הוא 23.3, אבל כפי שאני רואה דברים, הקבוצה נמצאת בריגרסיה במקום בעלייה, וכל "תכנית החומש" או איך – לעזאזל – שהינקי מכנה אותה, לא תוביל לשום דבר, מלבד עוד צעירים ועוד צעירים, עוד 'בנייה' ועוד 'בנייה', והקבוצה תישאר מדדה בסוף ותתגאה בכמה שהיא 'צעירה'.

ניו אורלינס פליקנס (9-1)

כמובן שניתן להצביע על הפציעות הרבות שספגה הקבוצה מאד תחילת עונת האימונים כסיבה לנפילה לבור הצואה, אבל אפילו עם כל הפציעות, אני מוכן להצהיר שלא בגללן השיטה החדשה שהמאמן החדש אלבין גנטרי ניסה להשתיל בקבוצה – איננה עובדת.

עם המאמן מונטי ויליאמס הקבוצה קלעה בממוצע 99.4 נק' למשחק והיתה בחיוב כשהחסרת את הנקודות שספגה מאלה שקלעה. הקבוצה שיחקה משחק מאד שמרני ויסודי, כמו בימים הטובים של סנטר עם הגב לסל, ושאר הארבעה במשבצות שלהם פחות או יותר.

אלבין היה אמור להביא לקבוצה דינמו חדש שיאיץ את כל המהלכים שנראו לו איטיים מדי עבור השחקנים שמילאו את המשבצות. הדבר הראשון שהוא אמר להם – ושלמילותיו הנעימות אנטוני דייויס פרץ בריקוד 'מים-מים' – היה שהוא עומד להגדיל את המהירות למהלך הבא ב-GEARBOX! אנטוני ידע שהוא המהיר (בהרבה!) מכל הביג-מן, והרוק החל ליזול מהצד השמאלי של שפתיו למשמע המילים.

בינתיים?  ממוצע הפליקנס  הוא 100.2 נק' למשחק. 8 עשיריות נקודה יותר משבעונה שעברה? אז על 8/10 החץ כל המהומה, ואיתה בה הרקורד הגרוע ביותר בליגה?

ובנוסף לכל הצרות הגבה פצועה במפסעה, והוא מתייק את אחוזי הקליעה הגרועים ביותר שלו מאז הגיע לליגה כרוקי, אחוזי 'הקו' הגרועים ביותר שלו (וכאן המפסעה לא מפריעה יותר מדי), וממוצע הריבאונדים שלו הוא הנמוך ביותר עבורו.

וזה השחקן שבחרתי ל-MVP של העונה?

לי נראה שבאמצע דצמבר הם ייאלצו ללכת על טרייד שישנה את אופי הקבוצה. זה לא קל, אני יודע, אבל ייתכן. גנטרי הזהיר שעד דצמבר אולי לא נראה כל קידמה, אבל לי נראה שהוא אמר זאת בעיקר כדי לשמור על התחת שלו עד אז יותר מכל, בהנחה שאם יתנו לו לאמן עד אז, כבר לא יפטרו אותו העונה. ככה מאמנים חושבים, האמינו או לא.

הבעייה היא שאם עד אז הוא יהיה 10 משחקים מאחור במערב הזה שכל מה שנשאר בו זה שתי קבוצות חזקות ממש וכל השאר "ממוצעות עד טובות-מינוס", הוא לא יצליח להדביק את "הממוצעות עד הטובות-מינוס" עד סיום העונה, ואם הפליקנס לא בפלייאוף, גנטרי יכול לנשק את סיכת המאמן גודביי.

ברוקלין נטס (9-1)

אגיד לכם דבר אחד על בטוח: האליגרך של הנטס פוטבין הוא לא. אחרת הוא היה מוצא כבר משהו לעשות מהשחקנים של הנטס הרבה יותר טובים. לא יודע מה: מסג'יסטיות מדרום מוסקבה; איומי גלות למכרות הפחם שלו; גולש של כרוב, תפוחי אדמה, וסטייק זאבים מסיביר – משהו.

הוא לא עושה כלום. בקושי בא למשחקים.

הנטס, קומראדים, אינה קבוצה טובה. מלבד ת'דיוס יאנג כל השאר מתפקדים מתחת לנורמות הקריירה שלהם. מאמנם ההגנתי ליונל הולינס לא מצליח להיכנס לראשי השחקנים, ומלבד יאנג וברוק לופז אין להם אף שחקן היום המסוגר ליצור לעצמו קליעה, וזה כולל את ג'ו ג'ונסון שנפל נפילה חופשית משחקן שהסתובב פעם בסביבות ה-91, 92, לשחקן אי שם בין 65 ל-68 (כיצד הגעתי למספר הזה? נסו 32% מהפארקט, 19% מה-3, והוא עדיין משחק 33 דקות למשחק. למעשה נתתי לו 7 נקודות רק על סמך שמו).

זוהי קבוצה ללא הווה וללא עתיד.  לפילדלפיה לפחות ישנה תקווה עמומה. הנטס? אם ישנה קבוצה בליגה החייבת להרוס הכל ולהתחיל מחדש, הרי שזאת הנטס! (והראשון שצריך לעוף זה ביל קינג שהכניס אותם לכל ה-MESS הזה – גם חוסר שחקנים וגם מס מותרות אדיר).

לוס אנג'לס לייקרס (9-2)

ללייקרס ישנה בעייה, ולבעייה קוראים "זהות עצמית". IDENTITY CRISIS. הם לא יודעים בדיוק מי הם. הם קבוצה אחת עם קובי, והם קבוצה אחרת ללא קובי.

אבל גם עם קובי הם קבוצה אחת אם הוא משחק, ואיתו רוי היברט ולו ויליאמס. אז הם קבוצה מבוגרת, איטית, עייפה, מסורבלת, אבל כנראה יותר טובה מאשר בלעדי שלושתם.

בלעדי שלושתם הם כאילו קבוצת DIV I מה-ACC.

זוהי קבוצה מבולבלת עם האג'נדה שלה. היא לא יודעת בדיוק מה היא רוצה להיות ומתי.

הדבר הבריא ביותר לעשות? לשלם לקובי, היברט, וויליאמס את המיליונים הרבים, ולהתרכז רק בצעירים. לבנות איתם את הבסיס שעליו בחמש השנים הבאות תיבנה הפירמידה. אבל לאף אחד בהנהלה אין גאטס. הם לא צריכים לזרוק את קובי – רק לתת לו גארבג'-טיים, אפילו שאיתו עלול להיות טוב יותר מדי פעם. אבל אם חושבים שם על העתיד – זה מה שהם חייבים לעשות.

נניח שעם הווטרנים שהזכרתי הם ינצחו 30 משחקים. לא עדיף לנצח רק 24 משחקים, אבל לתת לצעירים את הבמה כולה שיהיו מוכנים לעונה הבאה?.

לפטר את ביירון סקוט? חתמו איתו על 17 מיליון עד 2017-18. מה הפיטורים יתנו להם? נניח גרג פופוביץ היה מאמן. אז היו מנצחים 32 עם קובי ושות', ו-26-27 בלי הוותיקים. אז מה השיגו? רק שפכו כמה מיליונים לזבל.

ההחלטה היא לא "סקוט או לא סקוט". ההחלטה צריכה להיות "צעירים ללא ווטרנים" או "צעירים עם וותרנים". איזו החלטה אני הייתי מחליט כמנכ"ל הלייקרס אתם יודעים, אבל אני לא מאמין שלמישהו שם ישנם ביצים להחלטה המחוייבת הזאת!