ראול/מתן גילור

למרות שאין לי חיבה יתרה לריאל מדריד בפרט ולכדורגל הספרדי בכלל, אינני יכול להתעלם מפרישתו של אייקון כראול.

ראול איננו בין השחקנים הגדולים ביותר שידע המשחק, ויעיד על כך ניפוץ נתוני כיבושי השערים על-ידי מי שאפילו לא נחשב בקונצנזוס לגדול שחקני ההתקפה בדורו, וזאת עם קישור נחות משמעותית מהקישור איתו שיחק ראול, וכן בליגה חזקה משמעותית (לפחות על פי הצלחות הקבוצות הספרדיות במפעלים האירופאים ומיקום הליגה הספרדית בדירוג אופ"א, בעקבות אותן ההצלחות).

ברם, ראול לא צריך להיות בין גדולי השחקנים כדי להיות כדורגלן שייזכר לעוד דורות רבים.

בעיני, ראול מייצג משהו שהולך ונעלם מהכדורגל והוא הרומנטיקה.

אמנם ראול הצטרף למועדון הכדורגל של ריאל מדריד רק בגיל נוער, לאחר שגדל דווקא ביריבה העירונית, אתלטיקו מדריד, אבל למרות שלא עשה בה את כל הקריירה, לית מאן דפליג שהוא סמל ענק של המועדון.

ראול הוא הכדורגלן השמיני בלבד שקיבל את התואר "אגדה" של ה'מארקה'.

אולי זה נשמע לכם סותר, אבל זה ממש לא – ראול אינו בין גדולי הכדורגלנים בהיסטוריה, אך בהחלט נחשב לאגדה.

ראול, למרות הכישלונות המתמשכים בנבחרת ספרד, שהחלה את תור הזהב מיד לאחר עזיבתו, היה ווינר ענק. זולל תארים בכמות שבודדים היסטוריה יכולים להתהדר ולהתפאר בה וגורם משמעותי בשימורו של ריאל מדריד כמועדון הכדורגל המצליח בעולם.

אז נכון שראול לא היה תמיד הכי טוב, אבל הוא תמיד היה זה שיגרום לך לבחור דווקא במשחק של ריאל מדריד בערב של ליגת האלופות רק כדי לראות אותו משחק. הוא לא תמיד הצטיין, אבל ידע להביא את התארים. ואין ראוי ממנו לפרוש במשחק בו קבוצתו זכתה באליפות.

אבל יותר מהכל הוא היה זה שאתה מזמין חבר אוהד הפועל תל אביב לצפות איתך במשחק שלהם בליגת האלופות, רק כדי שתוכל לצעוק לו, פעמיים! ררררראוווולללללל גונננזלססססס בללללנקווווו.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. Ori88

    17 נוב 2015 18:52:45

    לֵית מָאן דְּפָלִיג = אין חולקים על כך. כולם מסכימים.

    הגולים בקליפ מראים על אלגנטיות ושליטה בכדור. שונה לחלוטין מרונלדו הכוחני.

  2. רועי ויינברג

    17 נוב 2015 18:56:42

    יצא לי לראות אותו רק בשנותיו המאוחרות, אבל היה שחקן גדול של ממש. הוא סמל אמיתי, וכאוהד מועדון שהיה לו את זה שנים (ג'רארד הגדול) חייבים להעריך את זה.

    דרך אגב, לדעתי, אם הוא היה נשאר בנבחרת ספרד ב-2008 הם לא היו זוכים ביורו באותה שנה (ומרקוס סנה, שגם פרש לאחרונה, היה משמעותי מאוד בזכייה שלהם ביורו)

  4. אהרון שדה

    17 נוב 2015 21:05:45

    הטרגדיה של ראול היא בכך מנבחרת ספרד הצליחה בלעדיו ( היו לו חלקיקון בהצלחה שכן שותף במשחקי מוקדמות מונדיאל 2010 ).
    בזמנו טענו שרק בגלל שהוא הלך ספרד התחילה להצליח …כמו שכתב גן רועי .
    בעיני זה כנראה נכון …כי אם עובדות לא ניתן כל כך להתווכח.
    אבל זה לא כי הוא היה טראבל מייקר חשוב לציין כי ראול לא קיבל ולו כרטיס אדום אחד בכל הקריירה הארוכה שלו וזה בהחלט מעיד על אישיותו .
    ברמה האישית אני מסכים מאד עם מתן .
    קשה לקרוא לו גדול השחקנים …גם לא בדורו שכן הוא למשל אף פעם לא זכה בכדור הזהב ( היה פעם מספר 3וזה כמדומני שיאו ).
    גם בליגה הספרדית הוא הוקף בכוכבית על תחילה ברונאלדו וסמאורנו אח"כ בפיגו ,זידאן ועוד.
    רובם גם הקיפו אותו בריאל ומכאן שגם שם לפחות ברוב השנים הוא לא היה הכוכב היחיד או הגדול ( רוברטו קרלוס ורדונדו בנוסף לפיגו ,לאדרופ ,זידאן ועוד ).

    אבל הוא כן היה סמל וכן היה הכוכב של הנבחרת הספרדית במדבר…בדיוק כמו משה.
    ובכל זאת 3 תארי צ'מפיון אחרי תקופת בצורת ארוכה כולל כיבושים בגמר 2000 ובעיקר בגמר 2002 ( לברקוזן ).
    זה מספיק מכובד.
    ברמה האישית זכיתי לראות אותו כבר במשחקו הראשון כשנדב יעקבי שידר אותו וסיפר לכולם שהוא הגיע מאתלטיקו מדריד מכיוון שחסוס גיל המנוח החליט לסגור את מחלקת הנוער.
    ושבוע אחר כך הוא כבש את שערו הראשון …בדרבי מול אותה אתלטיקו.
    כבר ממשחקיו הראשונים ניתן היה להרגיש שמדובר בשחקן שעוד ידובר בו.
    מתן תודה רבה שהעלית פוסט עליו הוא בהחלט ראוי לכך.
    פיקנטריה לסיום שהפתיעה אותי מאד.
    למרות שראול סמל גדול בריאל הוא לא זכה להניף את גביע האלופות כקפטן.
    בשנת 1998 היה זה הבלם הוותיק מנולו סאנצס .
    בשנת 2000 היה זה רדונדו הארגנטינאי הנפלא .
    ובשנת 2002 פרננדו היירו .
    גם אני לא אוהד ריאל אבל את ראול אהבתי מאד.

  7. איתן

    17 נוב 2015 22:44:14

    טור מעולה.
    סתם אנקדוטה – ראול עבר לריאל לאחר שחסוס חיל המנוח (קשה להגיד עליו ז"ל) דאג לסגור את מחלקת הנוער של אתלטיקו מדריד כצעד לצמצום הוצאות. מכאן הדרך של ראול לצידו השני של הכביש הייתה קצרה.

    הדבר שאקח ממנו יותר מכל הוא הספורטיביות שלו, רק קסיאס מתקרב לג'נטלמניות שלו ולריספקט שהוא נתן על המגרש.
    כמובן שהדוגמא הכי טובה, לפחות מבחינתי כאוהד ברצלונה, היא משחקי הקלאסיקו שהיו מאופיינים בהרבה אלימות: מקללה, מיצ'ל סלגדו, איוואן קמפו וכמובן היירו היו המוציאים לפועל העיקריים כאשר ראול וקסיאס היו היוצאים מן הכלל ולא זכורות לי מהומות במשחקים שהם היו מעורבים בהם באופן אקטיבי.

  11. amitlahev

    18 נוב 2015 01:37:41

    ראול מייצג דור ישן וטוב של ספורטאים מקומיים שצמחו ונשארו שנים רבות במועדון והיוו סמל. חסר מאוד ספורטאים כאלה היום,בפרט כדורסלנים ישראלים

  13. שגיא נאור

    18 נוב 2015 02:05:36

    אתה לא הופך לסמל ואגדה בריאל מדריד בלי שהיית שחקן ענק.
    בניגוד לחלק מהגדולים ביותר, המילה שמגדירה אותו בצורה הטובה ביותר בעיניי היא קלאסה – גם כאדם (לפחות כפי שזה מצטייר מצפייה) וגם כשחקן.
    אני ממש לא חושב שהוא היה המכשול של ספרד בדרך לתארים, פשוט בדור שלו הכוכבים האחרים לצידו היו מנדייטה ומוריינטס וכשהוא פרש היו אלה צאבי ואינייסטה בשיאם עם טורס ודוד וייה כשלפברגאס אפילו אין מקום בהרכב בדרך כלל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט