ניקס – ספרס / איל רדושקוביץ', המדיסון סקוור גארדן

ניקס ספרס – נובמבר 2, 2015

איך זה שגבר מבוגר מעריץ, מלווה, מעודד מתרגש מחבורה של ילדים? מה יש באתלטים שגורמים לנו לרטט הזה? איך תסביר את הילדותיות הזאת? הנהירה הזו אחרי סטט' ומשחקים וחולצות וראיונות שלא אומרים כלום? והנה אני, אוהד בתחפושת  של כותב, עומד לחזות הפעם הראשונה בחיי באלילים שלי, מתרגש, מצפה, מייחל, מה אראה? איך טימי יהיה וטוני ומאנו וכולם בעצם?

 

הספרס עולים ראשונים לחימום – כולם זורקים ליי אפים, סטייל מיקי ברקוביץ, עם האצבע למעלה, אחכ קליעות אחכ שוב ליי אפים. הכל בשקט, בסדר, בטור.

הניקס מבולגנים קצת, כל אחד קולע מה שבא לו, מכדרר, זורק גאמפ שוט. באמצע המגרש משני הצדדים של הסמל הכחול כתום מתמתחים למרקוס ורובין, פתאום שני הענקים האלה שמים לב אחד לשני ושולחים יד לבבית, נזכרת, למרקוס בזמן שהיה לו פועל שחור נאמן ורובין בזמן שהיו לו אספירציות גמר של קונפרנס לגיטימי.

בובאן מראה בחימום כמה תנועות שכוללות כדרור וסיבובים, יותר מההדיפה לסל הרגילה שלו בשלהי המשחק. טימי מתלוצץ עם קוואי, מעביר לו את המסר של שליטה ספגנית ומחויכת ודני גרין, האיש וחוזה ארבעים מיליון הדולר עומד מתחת לסל ומחזיר כדורים לחברים. טוני פרקר לא זז יותר מדי, כאילו והפנים את מצבו הנוכחי, "זמנך עבר". והנה למרקוס קם, עולה לעונשין ומתחיל לזרוק.

חוסה קלדרון וטוני פרקר עושים שיחת צרפת ספרד באמצע.

9 דקות אחרי שעת ההתחלה והאולם עדיין לא מלא. הפנס אפקטים שממוקם מעלי עושה לי התקף אפילפסיה.

 

טימי נגד רובין בהקפצה הראשונה. טימי זוכה כמובן.

קליעה ראשונה של טימי בפנים.

למרקוס לא ממוקם, לא מקבל את הכבוד הראוי לו. לופז, ממשיך את היכולת הטובה שלו מהמיד ריינג וקולע. עוד התקפה ולמרקוס לא מקבל עוד התקפה ולמרקוס מקבל לא בבלטה שלו, עם הגב על פורזינגיס, פור עוצר אותו פעמיים ואחכ קולע עליו. הפרקר מפשל, כל מה שצריך להגיע ללמרקוס מגיע לטימי. הניקס מניעים בסבלנות את הכדור בהתקפה והופ, 12-7 לניקס. טיים אאוט, האם הניקס באמת כ"כ טובים?

קוואי חוסם את כרמלו, פשוט שולט עליו בהגנה. שאר הספרס מפשלים ומשאירים את כל הניקס האלה למבטים פנויים. פופ משתולל על הספסל אז טוני מתחיל לעשות את חיקוי הפיני בלילי שלו על חוזה קלדרון, צער בעלי חיים, קלדרון שלא זוכר מתי בפעם האחרונה טוני רקד סביב מישו שהוא לא מגן בפני הסל או אשה של חבר לקבוצה, מתבלבל ומעביר את הכדור.

הפורזינגיס מאוד אהוד. כל תנועה שלו מלווה ברחשי התפעלות של הקהל, כולל החטאות ויש הרבה כאלה ברוך השם. כרמלו מפספס שני זריקות פנויות אחת מעל פטי מילס ואחת מהשלוש שפטי רץ ציפור דרור להתקפה ופספס את ההחטאה הראשונה של כרמלו. לכרמלו, הקהל כבר לא מריע אחרי החטאות.

01:03 לסיום הרבע הראשון ראיתי פלופ של מאנו. #ראיתי כבר הכל 1

ברבע השני פופ עולה עם חמישיית  – ברוך הבא למרקוס, הוא מצוות לו את דיאו, מאנו, פאטי ודני שם כדי לפרגן, לשים אותו על הבלטה שלו ולהעלות את המספרים, אבל הלמרקוס ממאן להסכים עם הרעיון הפופוביצי, לא ממוקם, לא מגן על שחקני די ליג שהתמזל מזלם להישמר על ידיו, ומדי פעם מנצל הזדמנות ממש טובה כדי לתפור איזה ליי אפ.

דקה אח"כ, העקשנות משתלמת. למרקוס מקבל את הכדור בחצי פינה כדי לקלוע על הפרצוף של אוקווין. שנייה אחכ טימי נכנס במקום בוריס ולמרקוס משחק מה-זה 5, פוזיישן שלם אה-לה סנטר שנות 90. בצבע, עם הגב לסל.

קוואי נכנס למגרש, איתו גם כרמלו וכאן מתחילה ההתעללות, שתי פוזיישנים שלמים קוואי הולך בכח על כרמלו כדי להשיג נקודות ובפוזיישן ההגנתי הוא חוסם אותו מאחור. אני מתחיל להאמין לטיעון שהוא שחקן טופ-10 בליגה.

ואז, באיזה הרכב משונה של טימי-ווסט-קוואי-טוני ופאטי, הספרס מפרקים לחתיכות את ההגנה הניקסית, האלי הופ, ליי אפים, מסירות של טימי מהטופ אוף דה קי מבתרות כל מה שמחובר בניקס האלה. הספרס עולים ל-11 הפרש בנינוחות, הניקס, מושפלי כרמלו שכמותם, לא מסוגלים להסתכל במגרש בזמן שכרמלו מחמיץ עוד סל על  פאטי מילס.

ווסט מראה שהוא באמת בא כדי לקחת אליפות, משחק כמו איזה אוקלי של פעם, נוגח באנשים, מפנה מגנים בדרך לקליעה קלה של החברים, וטוחן ריבאונדים. הפורזינגיס מראה פוטנציאל, כמו איזה ילד אלים מטומטם מג' 3, חוסם פעמיים ברצף את טוני ואת קוואי. הקהל, כמו אחרי כל אקט של הפורזינגיס מראה מחווות ששמורות לגואל, לחבל ההצלה מהביבים הניו יורקיים האלה, מה שגורם להרמת גבה ופיהוק מהורהר, האם היצור הדקיק הזה מסוגל להיות המשיח של הניקס?. קשה להאמין. מצד שני, גם סטף לא היה כוכב ענק שהוא נכנס לליגה, אז מי אני ש…

המחצית מסתיימת. עוד פעם הספרס שומרים יריבה נחותה על 35 נק', כמו שצריך, לא לתת תקווה, לא לתת סיבה להתרומם, אבל עדיין, למרות הזוהר והכוכבנות הזאת של קוואי ולמרקוס, משהו עדיין לא מתחבר, העין קונה אבל הלב עדיין לא מאמין. מצד שני המוח מזכיר את ההתחלה הקשה של לפני שנתייםף הספרס ניצחו בסיטונות אבל לא התחברו, טימי נראה זקן ומצד שלישי… קשים הם חייו של אוהד. שום דבר לא מספיק, רגעי האושר הם מועטים ותמיד יש ממה להתאכזב.

תחילת השלישי, הפורזינגיס מטביע את למרקוס עם הסל, למרקוס בצד השני מוציא ממנו פאול בפוסט כדי לקלוע שתיים. הפורזינגיס ממשיך ליידות שלשות אל מחוץ לטבעת, ולנסות להיות ארוך ככל האפשר, להוציא ריב' ולחסום, כרמלו, מבסוט מזה שלמרקוס שומר עליו, קולע על העצלנות של למרקוס פעמיים. קוואי מנענע את הראש ולא מבין איפה הוא היה.

ארבע דקות לסיום הרבע, כרמלו נזכר בזה שהוא כוכב והוא לוקח פעמיים את קוואי לסיבוב ומצליח. קוואי, זוכר את כל שיעורי טימי הזקן, סותם את הפה וממשיך לשחק. למרקוס נכנס לקצב, כבר עם 17 באמצע השלישי, לא מפואר, לא מועמד MVP, אבל בהחלט ספרסי

11:25, בוריס מפנה מקום לסל עם התחת שלו, #זהו, ראיתי את הכל בחיים 2. הניקס צמצמו ל-4 והקהל מתפרע, כמה מאות אוהדי הספרס חוגגים אחרי קליעות עונשין של טימי. וזה רק אני או שדרק וויליאמס אמור להיות שחקן הרבה יותר טוב ממה שהוא? כ"כ ענק, כ"כ אינסטינקטיבי… איך הוא בתחילת הרביעי עם רק 6 נק ואפס השפעה  על המשחק. 09:01 לסיום הרביעי, הקהל NBA הדפוק הזה עף על הרגליים, מה שהמצלמת ריקודים לא הצליחה לעשות, רוגטקות עם חולצות עושות כפליים. כולם רוקדים, צווחים, שרים, מזינים את המכונה.

דקה לסיום בובאן עולה למגרש, בחיי הוא ענק. פלא שהוא מצליח לרוץ מצד לצד. בינתיים גאלווח נמרח על המגרש, לא מקבל את התשואות שפורזינגיס קיבל באירוע ההימרחות שלו. הספרס ב-14 הגארדן על עשיריו ונוצציו, מתרוקן לו לאיטו.

ליד חדר ההלבשה עמד לו פופ, מוקף בכתבים, עונה בסבלנות, לא מזלזל, לא קוטע, מקשיב, מדי פעם משחרר איזה חיוך שחורך את המצלמות. חדר ההלבשה הספרסי היה רגוע. כל השחקנים, נראו מחזקים מחרים אחר הקו הספרסיאני. מאנו נשאל בספרדית על ההחלטה שלו להשאר עוד עונה והוא פרגן לעיר, אמר שהיא קטנה וחביבה, באנגלית הוא נשאל לגבי קוואי, על ההתקדמות של קוואי, על ההתקפה שלו, על ההגנה שלו, ובגלל עד כמה הוא מדהים, ומאנו המשיך את הקו התעמולתי, הוא הפך את כל סימני השאלה של הכתבים לסימני קריאה, קוואי? מדהים! קוואי? התקפה! קוואי? בטח, הגנה. ואני צוחק בצד מדמיין איך זה לענות במשך שנים על שאלות לגבי אחרים, טוני אמר שזוהי הקבוצה של קוואי ולמרקוס עכשיו, למרקוס אמר שהוא לא שיחק כזה משחק היי-לואו (צפון דרום על העיגול של העונשין) מאז שהוא היה שחקן צעיר ששיחק עם מרכוס קמבי ושהוא מוסר לא טוב והוא עדיין ממתין ללמוד מטימי ומבוריס איך למסור. בוריס פשוט חייך, בדרך לארוחה דשנה, להינות עוד קצת ממה שאפשר.

ואז הגיע קוואי, ביישן, לא מיישיר מבט, ממלמל, קצת מסכן, הידיים הענקיות שלו מחפשות מוצא מהרוטינה המאוסה הזו, הוא סיפר שמאז שהוא היה ילד קטן הוא תמיד אהב לשמור על השחקן הכי טוב של הקבוצה היריבה, הוא הדף את רוב המחמאות במלמול שלו ובכלל נראה מעורר חמלה.

ככה יידבר הקלע מס' 1 של הספרס. דור אחרי דור, שנה אחר שנה.

 

לילה טוב, איל.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 43 תגובות

  10. דינגו

    3 נוב 2015 10:52:28

    מעולה, סיקור ממבט ראשון זה הרבה יותר להיות שם (לא שאני מתבכין על הסיקור באתר שמצויין בפני עצמו), בטח כשמתרכזים בדברים הקטנים והמסביב ופחות בסיקור שגם ככה נעשה באתר.
    תוספת מבורכת לאתר, מה קוראים אותו בצבא ההגנה להסתכל ולצחוק "מכפיל כח".

  11. עגל

    3 נוב 2015 11:12:29

    גם אני במקנאים. רק הערה – לא תמיד הקלע מס' 1 של הספרס היה מגומגם ומבויש. פעם היה להם את האדמירל שהיה נחמד, חייכן, חכם ויודע להתבטא לעניין. ממש קלאס בפני עצמו בליגה

  13. אשך טמיר המקורי

    3 נוב 2015 13:00:21

    איזה כיף שאתה שם! בשביל כולם

    הבעיה של הפורזינגיס שהוא מועד לפציעות. זה מה שיגמור אותו, הגוף שלו לא בנוי למאבקי NBA

  15. שגיא נאור

    3 נוב 2015 14:19:06

    נהדר אייל, מסכים שהזווית הזאת של כתיבה בלייב עושה את ההבדל.
    הבעיה היחידה – כבר במשחק השני שלך שם לראות את הספרס. היו צריכים להתחשב ולתת לך עוד קצת זמן ציפיה.

  18. מאיר אריאל

    3 נוב 2015 19:59:32

    "קשים הם חייו של אוהד. שום דבר לא מספיק, רגעי האושר הם מועטים ותמיד יש ממה להתאכזב." – אוי אוי כמה שזה נכון במיוחד לגבי הספרס .

    אני לא חושב שזה סוד שהספרס יאבקו על אליפות המערב יחד עם גולדן סטייט אוקלהומה והקליפרס ( ואולי גם יוסטון וממפיס ) גם כשהם לא ישחקו במלוא הפוטנציאל . אבל, אם פארקר יחזור לרמה סבירה ודני גרין מאנו ופאטי יציגו כושר קליעה טוב זה יהיה קשה עד בלתי אפשרי להדיח אותם .

  20. אוהד ס"א

    3 נוב 2015 22:57:11

    תשמע משהו, זאת שירה לא פחות. כתיבה עם קול ייחודי שמצליח להעביר בדיוק את ההרגשה של להיות ספרי. תודה.

    ועכשיו לכדורסל:
    – הספרס בונים. בונים מכוער, רע ודפוק, אבל הבניין צריך להיות מוכן איפשהו בסוף אפריל. כל השאר באמת שטויות. רק שיישארו בריאים.

    – כולם מדברים שטוני לא ברמה של עמדות ה- PG המובילות (והם צודקים), אבל אף אחד לא מדבר על גרין שהוא בושה וחרפה של SG עצלן שמחכה על הבלטה שלו כדי להחטיא.
    אין לספרס מה לחפש עם קו אחורי כזה מעל לסיבוב שני ואני ממש חושש שזה לא הולך להשתפר

  21. דורון האסטבן

    4 נוב 2015 00:34:30

    אגדתית הכתיבה רדו,
    אין לך מושג כמה נהנו איל, יותר מלראות את המשחק.
    לא רק שאיני מקנא אני מרגיש כאילו אני איתך
    ווסט שמאד מעניין אותי כמו אוקלי, איזה יופי.
    כתבה מושלמת וכל התגובות צודקות.
    כיף לנו בשבילך.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט