בעל המאה – רפי יצחק

 

 

הרבה מילים כבר נכתבו על התופעה של עליונות הקונפרנס המערבי על המזרחי ב-17 שנים האחרונות. נתון בולט שישר קופץ לעיניים הוא שמתוך 80 קבוצות שהעפילו לפלייאוף המזרח בעשר שנים האחרונות 20! היו עם מאזן שלילי. אם נסמן את התפרקותה של הבולס הגדולה (עונת 98-99 ) כנקודת ציון ונשווה את הקבוצות שסיימו במקום השמיני בקונפרנס המערבי  והקונפרנס המזרחי – הקבוצות המערביות מסיימות בממוצע עם 8 נצחונות יותר מהמזרחיות.

מאז שנת 1999 המזרח מצליח לסיים רק עונה אחת (2008-2009 ) עם מאזן חיובי מול המערב.

EW
מאזן המערב מול המזרח בין עונות 1999-2014

עובדה ידועה היא שליגת ה- NBA  במהותה היא ליגה שיוויונית והיא נותנת לכל קבוצה הזדמנות שווה להתחזק ולבנות את עצמה, בגלל זה נוצרו תקרות השכר, מיסוי מותרות ושיטת הדראפט- לכל הקבוצות יש את אותם כלים, השאלה הגדולה איך הם מנצלים את הכלים הללו? כל קבוצה בוחרת את דרכה והשקפת עולמה איך למממש את חזון הבנייה, שיטת המשחק והתחזקות.

ופה נעוץ ההבדל העיקרי בין מזרח למערב בשני העשורים האחרונים – ההבדל הוא הנהלות ובעלים של הקבוצות.

"אם אין לך בעלים רציני, שמבין עניין ויודע מה צריך וחשוב בניהול ובנייה של קבוצה , אזי הפריינצ'ייז יגווע. בעלים טוב הוא האלמנט הראשי להצלחתה של קבוצה" – זאק לואו/גרטלנד ( לשעבר??).

על מנת לבנות קבוצה בליגה הזו שתתמודד על התואר ותהווה כח משמעותי בליגה,  לאו דוקא מצריך שיהיה לך פלח שוק אדיר (ניקס?) , כיסים עמוקים (נטס?) או הסטוריה מפוארת (בוסטון , פילי, דטרויט)- אז מה זה כן מצריך?

זה מצריך מדיניות ותכנון ארוך טווח , השרשה של תרבות ארגונית ובעיקר סבלנות.

קינג ופרוחורוב – 138 מיליון דולאר מיסי מותרות שילמה הנטס ב-5 שנים האחרונות

כבר הזכרנו פה באתר שאם לוקחים את האלופות של הליגה משנת 1980 ועד היום כמעט כולן התבססו על שחקן על שנבחר בדראפט או נרכש ביום הדראפט  (יוצאות מן הכלל הן פילי – 83 והפיסטונס 2004 ) :

מג'יק, בירד ואייזאה – לייקרס , בוסטון ודטרויט בשנות ה-80

מייקל ג'ורדן והאקים –בולס ורוקטס שנות ה-90

טים דאנקן – ספרס הנוכחית ועד 17 שנים אחורה (וממשיכים לספור….)

קובי – לייקרס שנות ה- 2000

וייד, פירס ונוביצקי– מיאמי, בוסטון ודאלאס שנות ה- 2000

ספלאש ברודרס- ווריורס .

ניתן להגיד בודאות שבניה של קבוצה המתבססת על שחקן על שנבחר בדראפט ומבשיל ומתפתח לכוכב, תחסוך מאותו פרנצ'ייז את המרדף המייגע ללכוד כוכב בשוק השחקנים החופשים שבד"כ מלווה בהשתוללות בסכומי משכורות ולרוב מסתיים במפח נפש וסתימת תקרת השכר (כמה דוגמאות מ-15 שנים אחרונות- ארינאס- וושינגטון ואורלנדו, רשארד לואיס- מג'יק, ג'ו ג'ונסון-אטלנטה, קוונטין ריצ'רדסון- ניקס, אלטון ברנד- פילי, קרלוס בוזר- יוטה, ג'וש סמית- דטרויט…… ולא חסרות עוד דוגמאות לשחקנים טובים עד בינוניים שהתעשרו ללא תמורה מקצועית לפרנצ'ייז בקנה אחד לסתימת תקרת השכר בגלל החוזה שלהם).

אם ניקח את התקופה המדוברת, ישנן ארבע קבוצות בליגה שהן סמל היציבות וההצלחה ארוכת טווח: ספרס, לייקרס, דאלאס ומיאמי- ארבעת הקבוצות הללו חלקו ב-14 מתוך 17 האליפויות האחרונות בליגה, כל אחת מהן הופיעה לפחות 13 פעמים בפלייאוף ומתוך 17 השנים האחרונות וסיימה מעל 10 עונות של 50+ נצחונות.

המשותף לכולן הוא  הנהלה יציבה אשר הטוותה את הדרך ודאגה לסביבה האופטימלית  ל- GM  ולצוות המיקצועי להצליח (ביופורד בספרס, ריילי בהיט, קיובן במאבריקס וקופצ'יק בלייקרס).

מה שעובר על הלייקרס זו דוגמא מובהקת לחשיבות הבעלים בפרנצ'ייז. הלייקרס עברה זעזוע בתחילת עונת 2012-2013 ברגע שג'ים באס האב חלה והעביר את ניהול הקבוצה לילדיו הסוררים – תבדקו מה קורה שם מאז.

ד"ר באס והאסים הגדולים ששיחקו עבור הלייקרס שלו – הוא בודאי היה מתהפך בקברו אם היה יודע מה עשו יורשיו עם הלייקרס

שוב, אם ניקח את ה-17 שנים אחרונות ניתן לראות שמספר גדול של קבוצות במזרח כשלו באסטרטגיה זו, וזרקו סכומי עתק על שחקנים בינוניים ומשלימים שלא הביאו אותן לארץ המובטחת (לעומת מספר הרבה יותר קטן של קבוצות במערב).

על קצה המזלג, כמה "הצלחות" מפורסמות של קבוצות מזרחיות:  השיתוף פעולה בין דולאן ואיזאה תומאס בשש שנות החורבן של הניקס, אי היציבות בבעלות על אטלנטה הוקס שגרמו להם לאבד כל שחקן שהיה להם בתחילת שנות ה-2000 ולסגור 8 שנים רצופות ללא הופעת פלייאוף,  הניסוי המוזר של הויזארדס עם ג'ורדון כנשיא ושחקן פעיל בתחילת שנות ה-2000 וכמובן ההתנהלות ההזויה של פרוחורוב וקינג בנטס שהביאו אותם לשלם 138 מיליון דולאר מיסי מותרות בחמש שנים ללא תמורה ארוכת טווח (למעשה חירבו את עתידה של הנטס בשנים הבאות).

להלן  שתי דוגמאות להתנהלות של בעלים שמשפיעה ישירות על תוצאות הפרנצ'ייז שהם מובילים ……

הגדול מכולם

מייקל ג'ורדן ללא עוררין הינו שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים. לאחר פרישתו (עם הון עצום בכיס), מייקל חיפש דרך חדשה להשאר קרוב למשחק ובשנת 2006 החל להשקיע בשארלוט בובקאטס כבעל מניות מיעוט, ודרך הבעלות החלקית בקבוצה ג'ורדן הפך לסמכות המקצועית העליונה בניהול הקבוצה. במהלך פברואר 2010 השלים ג'ורדן את רכישת רוב המניות של הפרנצ'ייז והפך לבעל השליטה המרכזי בבוקטס (שהפכה אח"כ להורנטס). ג'ורדן הוא שחקן הראשון בהסטוריה של הליגה שהופך לבעלים של קבוצה. ומייקל כמו מייקל , לא ייתן לאף אחד את הבמה, הוא דומיננטי וכל השאר סביבו עושי דברו. הוא אחד הבעלים הכי דומיננטים בניהול השוטף של הקבוצה שלו.

מאז שג'ודון מנהל את העסק הבובקטס/הורנטס עומדים על מאזן שלילי של 440-282 (39%) עם שתי הופעות בודדות בפלייאוף ( שתי סדרות ללא נצחון  אחד לרפואה).

רגע  אחד, בואו נקרא שוב :

תשע שנים תחת ניהולו של ג'ורדן מביאים לתוצאה של 39% נצחונות , ואפס נצחונות פלייאוף…… תראו לי מנהל אחד בליגה שהיה נשאר על כסאו עם רקורד כזה.

מייקל בעלי ההורנטס ומקבל ההחלטות המקצועי בקבוצה

תחת הרקורד של ג'ורדן ישנן כמה מהלכי החתמה/טריידים שהיו כשלון מוחלט – טרייד עבור קורי מגטי (נתן תמורתו חבילת שחקנים  כולל טוביאס האריס הרוקי ושחרר אותו אחרי 30 משחקים), ההחתמה של לאנס סטפנסון (שנשלח אחרי עונה בטרייד) , החתמה של טיירוס תומאס ( 4 שנים בבוקאטס ללא שום דבר לספר עליו) הבחירות בדראפט באדם מוריסון (בחירה 3  ב-2006) אוגוסטין (9 ב-2008),  שחרור ג'ייסון ריצ'דסון תמורת כלום (2008).

לא השתכנעתם?

קחו לדוגמא את הדראפט האחרון, כשבוסטון ראתה שווינסלו החל ליפול בדראפט הם שמו הצעה זריזה לתת לשרלוט תמורת הבחירה התשיעית של שרלוט (וינסלו היה עוד זמין) 4 בחירות דראפט  לפי הפירוט : בחירה 16 של בוסטון , בחירה נוספת של ברוקלין  (דרך אטלנטה) , בחירה עתידית לא מוגנת של ברוקלין ובחירה עתידית נוספת של מינסוטה- שרלוט הורנטס דחתה את ההצעה של בוסטון ובחרה בבחירה התשיעית בדראפט בקמינסקי מוויסקונסין.

בציטוט של סגן נשיא שרלוט המקורב לג'ורדן הבעלים הוא אומר " אתה מקבל את הצעת הטרייד ויש לך שתי דקות שלמות להחליט. האם אנחנו רוצים לבצע את הטרייד? אין לנו יום או כמה שעות להחליט. אחרי כל המודיעין שאספנו על השחקנים באזור הבחירה שיש לנו, הרגשנו בנוח לבחור בפרנק קמינסקי. אבל פתאום ההצעה לטרייד מגיעה. את מי נבחר במקום 16 ? לא התרכזנו באפשרויות בטווח הזה."

מה? לא מבין למה הבחור הזה מתכוון.

אני לא שופט את הבחירה של שרלוט לא לקבל את ההצעה של בוסטון. אבל לומר אמירה כזו מטופשת מפי מנהל בקבוצה שאמורה לבחור בבחירת לוטרי ולמעשה היו לה כ-60 ימים למפות את הכשרונות בדראפט ולהיות מוכנה לטרייד….. למה משלמים בהורנטס משכורות לסקאוטים, GM וסגן נשיא? לג'ורדן הפתרונים.

רוב ה- GM ( בודאי אלה שבוחרים בלוטרי) מתכוננים לאפשרויות של טריידים למעלה או מטה בדראפט וכולם (נו טוב, חוץ מזה של שרלוט) מכירים את השמות והכשרונות בעל פה, לפחות ב- 20 הבחירות הראשונות.

כל ההתנהלות של שרלוט סביב הדראפט האחרון קצת הזויה, עשרה ימים לפני הדראפט, הם שולחים את סטיבנסון לקליפרס תמורת בארנס וספנסר הוז (בלי להזכיר את הטרייד של וולנאה לפורטלנד….).

הוז הוא שחקן גבוה לא אתלט עם קליעה טובה מבחוץ ,כולל יד טובה מהשלוש. מה עושה ג'ורדן בדראפט ? הוא בוחר את פרנק קמינסקי שהוא גרסה צעירה ואיטית של הוז…. (ויסלחו לי כל החברה פה באתר שמתלהבים מהבחירה הזו- וכמה ג'ורדן יאכל את הלב על זה שויתר על ווינסלו).

קמינסקי בערב דראפט 2015

עכשיו הסתקרנתי והלכתי לבדוק מה עשו בשארלוט בששת הדראפטים האחרונים,

2009 – בחירה 12 , הנדרסון – בחירה סולידית בדאפט לא עמוק.

2010 – בחירה 16 שלחו בטרייד (בלדסאו היה זמין בבחירה זו)

2011 – בחירה 9 , קמבה ווקר – קליי תומפסון וקוואי לאונרד היו זמינים בבחירה זו……

2012 – בחירה 2, MKG – יכלו לבחור באנדרה דראמונד.

2013 – בחירה 4, זלר – נואל היה זמין.

ברור שלבחירות דראפט טובות צריך לפעמים הרבה מזל , אבל מקבץ כזה של פספוסים……. אם לשארלוט היה מקבל החלטות מקצועי שנשען על מחלקת סקאוטינג איכותית, הם יכלו בקלות להעמיד בתחילת העונה הקודמת הרכב שנשען על דראמונד, נואל, קוואי, בלדסאו והנדרסון – ללא ספק טופ  3 במזרח (בלי לדבר על וולנאה והפספוס של ווינסלו – יש פה דפוס כלשהו ?) .

ג'ורדן היה שחקן גדול אבל כבעלים הוא אחד המכשולים העיקריים המונעים מההורנטס  לצאת ממעגל הבינוניות ולהתפתח לכיוון של הצלחה כלשהי אפילו במזרח.

 

כאן ועכשיו גרסת אריזונה

רוברט סארבר הגיע בפעם הראשונה בחייו למשחק של הפניקס סאנס כשהיה בן 8 שנים. את הכרטיס למשחק הוא קיבל כמתנה ליום ההולדת שלו מאחד ממייסדי הפריינצ'ייז , דונלד דיאמונד. 35 שנים  חולפות עוברות להן וסארבר מוביל קבוצת רכישה שקונה בעסקה אחת את הפניקס סאנס , פניקס מרקורי   (WNBA) והאולם US airways  arena – זה היה בשנת 2004,  שבועיים אחרי הרכישה פניקס החתימה כשחקן חופשי את סטיב נאש שבדיוק סיים חוזה עם דאלאס. נאש היווה את עמוד השדרה לקבוצה הנפלאה שקמה בפניקס ונמנתה על אריות הליגה במהלך החצי השני של שנות ה- 2000.

במשך 10 שנים תחת בעלותו של סארבר הגיע פניקס שלוש פעמים לגמר המערב וחצתה פעמיים את רף ה- 60 נצחונות לעונה (לפניקס יש ברקורד רק עוד עונה אחת של 60+ נצחונות –  העונה המופלאה ההיא של בארקלי , דן מארלי קוין ג'ונסון ושות) .

רוברט סארבר מודה שהוא אדם חסר סבלנות באופיו, אבל למרות זאת , בתחילת עונת 2013-2014 בתום עידן סטיב נאש בקבוצה,  הוא אימץ את תוכנית העבודה שהציג ה- GM  ריאן מקדונאו לבנייה מחדש של הסאנס. עלפי התוכנית, הסאנס היו אמורים לטנקק את אותה עונה על מנת להגדיל את הסיכוי לקבל בחירה גבוהה בדראפט 2014 עמוס הכשרון , אבל להורנסק ,דראגיץ ובלדסאו היו תוכניות אחרות והסאנס נתנו הופעה מפתיעה ביותר והתמודדו עד לרגע האחרון על מקום בפלייאוף במערב הצפוף (48 נצחונות ומקום תשיעי) .

הורנסק ודראגיץ', כנגד כל הסיכויים – פניקס עונת 2013-2014

התוצאה של אותה עונה מוצלחת הוא הסטיה של הנהלת הסאנס מתוכנית העבודה שהחלו בו, וזגזוג מתמשך ביו מוד בנייה לבין מוד של הצלחה "כאן ועכשיו" . פניקס החלה בסדרת מהלכים לאיתור וגיוס שחקנים שיחזקו את הבסיס הקיים להפוך אותם מיידית לקונטנדרית במקביל למהלכים לשחרור חוזים ואיסוף נכסים התואמים מוד בנייה.

למה אני מתכוון?

בקיץ הקודם הם דיברו עם לברון על הגעה למדבר של אריזונה על מנת ליצור קונטנדרית מיידית כמו שיצר המעבר של בארקלי 22 שנים לפניו. אחרי שהבינו שלברון חוזר לאקרון אוהיו, הם ביצעו טרייד עבור אייזאה תומאס רכז הקינגס ויצרו את טריו הפוינטים דראגיץ – בלדסאו – תומאס. (מוד כאן ועכשיו) .

כמה חודשים לתוך העונה, הם שלחו את כוכב הקבוצה ,דראגיץ שעמד לסיים חוזה, להיט תמורת שתי בחירות דראפט מוגנות של מיאמי בדראפטים 2017 ו-2021 (מהלך קלאסי של קבוצה בבנייה). שתי בחירות אלו יחד עם אייזאה תומאס ועם בחירת הלייקרס המוגנת טופ 5 בדאפט 2015 היוו בנק נכסים רציני להשגת סופרסטאר בטרייד. – נכון?

אז זהו שלא. אחרי כמה שעות ששלחו את דראגיץ, ביצעו הסאנס טרייד נוסף עבור ברנדון נייט, במהלך הטרייד הם העבירו תמורתו את אייזאה תומאס ואת בחירת הסיבוב הראשון של הלייקרס בדראפט 2015.

בסיכומו של יום פניקס שלחה שני פוינטים ובחירת דראפט שצפויה להיות בחירת לוטרי תמורת פוינט גארד ושתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות. פניקס רצתה להימנע מלשלם כסף גדול לדראגיץ בקיץ והיא שילמה אותו לברנדון נייט…

"אני לא איש שניחן בסבלנות יתר" מעיד על עצמו סארבר שמצהיר בכל הזדמנות שהוא רוצה שהסאנס שלו יהיו כבר קבוצת פלייאוף, המערכת של הסאנס שומעת את הצהרות הבוס ומגיבה בהתאם – "אנחנו רוצים לנצח מיידית תוך כדי בניה נכונה של בסיס איתן לקבוצה" אומר ה- GM  של הסאנס.

לא חולפים להם ארבעה חודשים ומשום מקום הסאנס מחתימים את צ'נדלר בן ה-33  לחוזה ארבע שנתי בסך 52 מיליון דולאר (על הדרך מבצעים טרייד לשחרור משכורות עם דטרויט). ההחתמה של צ'נדלר אמורה היתה להוות קלף חיזוק לשכנוע של השם החם בשוק ההעברות, למרקוס אולדריג' לחתום באריזונה (פניקס החתימה בנוסף את ארל ווטסון כעוזר מאמן שלפי דיווחים מאוד קרוב לאולדריג') . בסופו של עניין אולדריג' חתם אצל הפלאח בספרס ופניקס נשארה עם צ'נדלר המבוגר בשבע שנים מבסיס השחקנים בקבוצה,  והוא אמור לשחק בסאנס עד גיל 37..

לפני שנמשיך, חייבים לציין:

לסאנס יש פלח שוק קטן והם מתחרים עם אריזונה קארדינלס בפוטבול והדיאמונדבקס בבייסבול על החשיפה לקהל באריזונה – אי הגעה לפלייאוף פוגעת אנושות בהכנסות. לפניקס יש חוזה לא משמעותי עם הטלווזיות המקומיות באריזונה ומאז שנאש עזב את העיר הם מדורגים בין הקבוצות האחרונות בליגה בתפוסה ביציעים.

לפניקס סאנס אין את האויר שיש לקבוצות עם שווקים גדולים ולכן בנייה ארוכה לא באה בחשבון. אין מה לעשות, הניקס וברוקלין יכולות להצחין שנים ולהכניס כסף לבעלים  בערך זהה לשנים שהסאנס תכניס בשיאה כשתתמודד על אליפות – תקופת בנייה פוגעת קשות בכיס והיא אסון מבחינת הבעלים.

לפניקס יש בסיס שחקנים צעיר וטוב: נייט, בלדסאו, מרקיף מוריס, טי.ג'יי, וורן, אלכס לן, גודווין ובוקר. יחד עם צ'נדלר הם ידגדגו שוב את המקום השמיני במערב הפרוע, אבל הם עדיין מחפשים את הכוכב בסדר גודל של צ'ארלס בארקלי וסטיב נאש שירים את הפרנצ'ייז למעלה. מה שנותר לסאנס לעשות אל מול חוסר הסבלנות של  הבעלים, היא השגת שחקן על /כוכב דרך שוק השחקנים החופשיים. בשלוש שנים האחרונות פניקס ישבו כל קיץ עם שחקנים גדולים וניסו לשכנע אותם להגיע לאריזונה. הם ישבו עם דוויט האוורד, כריס בוש, לברון ולאחרונה אולדריג' –כולם נענו לחיזורים של הסאנס, ישבו שמעו את ההצעות והתוכניות לעתיד אבל העדיפו לחתום במקום אחר.

רוברט סארבר – סבלנות היא לא התכונה החזקה שלו

פניקס ינסו שוב להחתים שם גדול בקיץ הבא. דוראנט, מייק קונלי, אל הורפורד הם בין השמות החמים שיהיו פנויים. אבל זה הולך להיות יותר קשה, תקרת השכר עולה משמעותית ולפחות ל-20 קבוצות יהיה הרבה דולרים פנויים לרדוף אחרי שחקני חופשיים בקיץ הבא – לסאנס צפוייה להיות תחרות רצינית.

המצב של הסאנס היא דוגמא טובה לדרך שמטווה הבעלים, ושני השכירים שעובדים אצלו כרגע כ- GM ומאמן יעשו ככל שביכולתם להצליח במטווה הנ"ל למרות הסיכוי הנמוך לפרוץ מיידית את מעגל הבינוניות שהקבוצה נמצאת בו כיום וכמו שהזכרתי, סבלנות היא לא הצד החזק של הבעלים, ויכול מאוד להיות שבעוד שנה סארבר יביט בשורת ההכנסות של הקבוצה ולא יהסס לפטר את שניהם.

זהו הסיפור בתמצית-  גם ב- NBA בעל המאה הוא בעל הדעה. ובודאי כשמודדים את אי הצלחת הפרנצ'ייז שלהם, הפלא ופלא –  לרוב הם מקור הבעיה…

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. אופיר נ.

    7 נוב 2015 07:59:16

    טור מעולה לבוקר שבת.
    מעורר הרבה מחשבה.

    אני יוצא עם התובנה שעד שאתה
    מאתר סופר סטאר בדראפט
    ועוד אול סטאר שיהיה עזר כנגדו,
    אין לך סיכוי לאליפות.

  2. דובי

    7 נוב 2015 08:22:06

    נהדר רפי. כתיבה ברורה וזורמת עם המון מידע וניתוח הגיוני.
    כיף לקריאה.

    כולי תקווה שהניקס, דולן, יסמכו על ג'קסון ויתנו לצעירים, לקבוצה ולתהליך להתקדם בקצב שלו.
    אם דולן יצליח להרחיק את עצמו, ואת אייזיאה, מהקבוצה רק לעוד שתי עונות, הולכת להיות בניו יורק קבוצה ראויה.
    מאחל לשנינו רפי מאבק של פילי ניקס ראש בראש עוד שנתיים על אליפות הבית.

    1. רפי

      7 נוב 2015 11:59:14

      שמתי את התמונה של אייזאה בגללך:)
      פיל ג'קסון הפתיע אותי. הייתי בטוח שהוא יהיה יותר גרוע מאייזאה.
      הפתעה גדולה
      יש קבוצה ראויה לניקס והעתיד נראה מבטיח

  9. אפלטון

    7 נוב 2015 11:08:58

    אחלה פוסט רפי. מעורר מחשבה אם כי אני לא אוהב את המסקנה שהדרך של קבוצה למעלה היא דרך הטנק. מעדיף בחירות נמוכות ומדויקות יחד עם טריידים חכמים וניהול וניצול חלון הזדמנויות נכון.
    מן הסתם הדרך הראשונה קלה יותר…

  10. גור גולן

    7 נוב 2015 11:23:14

    פוסט מצויין עם כמות מידע אדירה ומעניינת!
    המערב טוב בהרבה מהמזרח וזה נובע בעיקר בגלל כמות הכוכבים בכל אזור. בנוסף גם שיטת המשחק שונה לגמרי – מזרח הגנה ומערב התקפה הבעיה של המזרח היא שהמערב גם יודע לעשות הגנה.

    1. גור גולן

      7 נוב 2015 11:25:43

      ודבר נוסף שבאמת הדגשת הוא שבמערב יודעים איך לבנות קבוצה עם שילוב דראפט ושחקנים חופשיים. לעומת המזרח ששם אין אמצע או זה או זה. אני מסכים לחלוטין עם אפלטון שאני לא אוהב את הטנק ( בעיקר מזרחי), יש מספיק שחקנים טובים בסיבוב השני שבתנאים המתאימים יהפכו לכוכבים למשל הספרס.

  12. רפי

    7 נוב 2015 11:56:19

    הספרס בשנת 96-97 הושיבו את דיויד רובינסון שנה שלמה בחוץ ועשו את אחד מעונות הטנקינג הגדולות בתולגות הליגה בשביל להשיג את טים דאנקן בדראפט

    ואפלטון לא הסקתי שהדרך למעלה היא דרך טאנקינג. העלתי פה נקודה של ניהול ותכנון. ואם מחליטים על טנקינג כדרך אז תבצע אותה ואל תזגזג …..

  13. צביקה

    7 נוב 2015 13:18:25

    מאמר ממש מעולה. תודה רבה רפי. המקרה של מייקל ממש משהו קלאסי. כזה ווינר כשחק, וכזה גרוע כמנהל/בעלים. פער בלתי נתפס.

  15. מומי שאוהב חציל בטחינה

    7 נוב 2015 15:03:48

    פוסט מצויין
    מומי כמו באס האבא מתבייש ממה שנהיה מהלייקרז
    מייקל ג'ורדן ג׳י אם לא בענף בכלל אבל מי שיכתוב נגדו זה כמו כפירה נגד האל , אין על מג'יק חיים של מומי

  18. מנחם לס

    7 נוב 2015 15:42:11

    מאמר מצויין עם החמצה 'קטנה' אחת: ה-PENDULUM (מטוטלת? מונח פיזי שאני לא יודע את המונח העברי שלו) בדרך מזרחה. כתבתי זאת מהאול-סטאר של העונה שעברה: אטלנטה, אורלנדו, טורונטו, וושינגטון, מילווקי, ובקרוב הניקס הן הקבוצות שהיו חלשות זה שנים וכולן התחזקו מאד ומתחילות לנצח מערביות על מימין ושמאל. נדמה לי שעד עתה המזרח מוביל בנצחון אחד על המערב, או שיש שוויון.

    2. רפי

      7 נוב 2015 22:10:12

      תודה מנחם,
      אמנם זו לא היתה המהות של המאמר , אבל כן נדמה שהרע מכל מבחינת קבוצות המזרח כבר מאחרינו. תוסיף להתעוררות של הקבוצות שציינת את ההיחלשות של ממפיס, דאלאס, בלייזרס, דנבר ולייקרס – נראה שהמומנטום זז מזרחה.

  19. מוש השור

    7 נוב 2015 15:52:22

    פשוט נהדר, אסטרטגיה לבניית קבוצה לדעתי נגזרת מגודל השוק וגודל הציפיות, אוקלהומה היא דוגמאות קלאסית של בניה לשוק קטן, בחירות דראפט גבוהות, התאמות קטנות והרבה סבלנות, בקבוצה כמו הלייקרס מאוד קשה לבנות ככה היות ואין סבלנות, מנסים גלקטיקוס וכו', בגדול הכי חשוב זה לדבוק בדרך

  20. משהנסלענ

    7 נוב 2015 17:52:25

    יפה
    מייקל היה אתלט מדהים בהחלט לא שחקן קבוצתי ברמות של בירד מגיק
    ולכן התוצאות שלו כבעלים לא מפתיעות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט