פואמה על ה'רגע' / יונתן שגב

 

 

 

ילד קטן ורך שרק נולד

רואה לראשונה את העולם

אך הוא חי שנייה אחת ויחידה.

בשנייה הזו, כולם – ללא יוצא דופן – אימו, אביו, משפחתו המורחבת, עולם ומלואו, ואפילו האל שלמעלה

מסתכלים עליו ומתמוגגים מאושר.

 

פרח נדיר עד מאוד

ואפשר לראותו רק בלילות בהם הכול מכושף

אך זהו היפה מכל הפרחים

שאם לא היה מעליב אחד מהוריו

היה נשאר סתם פרח רגיל.

 

וכשהרגע מגיע –

נראה כאילו הזמן עוצר מלכת

גם הוא, כמו כולם, שוכח להמשיך את עבודתו ומוכרח להעיף מבט בפרח-הילדי והרך בשנים.

לשתות ממנו – מהים שעוצר לרגע את גליו – לשתות ממנו לרוויה.

לגימה ועוד לגימה.

 

וכשהרגע נגמר, הכל חוזר לסורו –

אמא ואבא חוזרים להיות שחקנים יריבים,

אלוהים חוזר להתעסק בענייניו,

הזמן ממשיך לזרום קדימה

והים מגלגל את גליו לכל האורך –

אך אף אחד מהם לא ישכח את הרגע

והם עוד יפגשו – ברגע הבא.

 

ב-0:45 (רוני פרייס, הרגע עצמו ב-0:51-0:50 ובשידור נוסף ב-1:02) ו-10:43 (קמבה ווקר, הרגע עצמו ב-10:47-10:48, בשידור נוסף ב-10:55, ב-11:02 וב-11:07 ) נמצא ה'רגע'.

 

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  6. מומי שאוהב חציל בטחינה

    24 אוק 2015 17:07:01

    מעולה ממש
    מומי לא רגיל לסגנון לירי כזה
    מומי לא התרגש כתב כזה מאז קרא את כתביו של יהודה הלוי ושלמה איבן גבירול

  11. Berch

    25 אוק 2015 08:53:38

    פואמה משובחת 🙂

    לא יודע אם מישהו יקרא את זה אי פעם אבל בכל זאת…. שיר קטן שעלה לי בימי הבלאגן לפני שבועיים…

    האחד אומר אדמה זו שלי
    והשני אומר לא, אדמה זו שלי
    והאדמה לא אכפת לה
    היא ראתה את אבותיהם מתים
    וגם תראה את ילדיהם מתים
    ותישאר בשלה
    סתם אדמה

    סורי על המורבידיות 🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט