נייט האפמן-זכרונות מתוקים/אלעד אייל

אתמול התפרסמה ידיעה עצובה בדבר מחלתו הסופנית של אחד מגדולי שחקני מכבי ת"א בכל הזמנים נייט האפמן. אז ראשית ברצוני לאחל להאפמן רפואה שלמה והחלמה, ושנית, זו גם הזדמנות טובה (רגע לפני תחילת העונה) להיזכר באחד מגדולי השחקנים שדרכו כאן.

עונת 1998/9 הייתה אחת מעונות השפל של מכבי ת"א בעשור השחון בתולדותיה. העונה, שהחלה עם יורם חרוש על הקווים, הסתיימה מהר מאד מבחינתו אחרי הפסד ביתי לאפס פילזן, הטורקי שמכבי לא הצליחה להרוג בשנות ה-90, ותבוסה ביתית קשה מול פאנתינייקוס. על הקווים התייצב, באחת ההפתעות הגדולות ביותר בכדורסל הישראלי, האיש שהיה אופוזיציונר לוחם למכבי– פיני גרשון. אבל אפילו גרשון, הקוסם מעונת הדובדבנים בגליל והגביע מירושלים, לא הצליח להציל למכבי את העונה האירופאית, עם זרים בינוניים כויקטור אלכסנדר, דייויד בנואה (שהחליף את וילי אנדרסון), וזאבדרקו ראדולוביץ', הקלע הנפלא מציבונה, שהחליף את ניקולה לונצ'אר המאכזב, ואכזב מאד בעצמו. מכבי המשיכה לדשדש, ובקושי העפילה לשמינית גמר היורוליג שם הובסה ללא תנאי ע"י אלופת אירופה בולוניה האימתנית של מסינה שאף העפילה לגמר בסיום אותה עונה.

את האליפות בארץ הצליחו הצהובים להציל, למרות חסרון הביתיות מול הפועל ירושלים, אבל לאף אחד לא היו ציפיות גבוהות לעתיד המועדון, במיוחד אחרי עזיבתו של כוכב הקבוצה עודד קטש לפאנתיינקוס. בקיץ נעשה ניקיון אורוות כללי בקרב הזרים, אבל השמות שהונחתו לא בדיוק העבירו רטט ביציעים. השם הבולט ביותר היה אריאל מקדונלד, שהוליך שנתיים קודם את אולימפיה לובליאנה הסלובנית להופעה בפיינל פור. אליו חברו בקו הקדמי דאלאס קומג'יס שנתן עונות יפות בטורקיה בדרג השני של אירופה, אבל היה כבר בשלהי הקריירה, והנעלם הגדול ביותר היה סנטר לבן בגובה 2.12 שהגיע מפואנלברדה הספרדית. שמו היה נייט האפמן. נייט מי?

האפמן.
כוכב. נייט האפמן.

ספק רב אם מישהו שמע לפני כן על השם הזה, מה עוד שהמספרים שלו בספרד היו בינוניים לגמרי (12.6 נק' ו-8.6 ריב' למשחק), וממש לא העידו על העתיד להתרחש, אבל מטאור חדש עמד לזהור בשמי הכדורסל האירופי ולהוביל את מכבי ת"א לפסגות חדשות. מהר מאד התברר שמדובר באחת הגניבות המוצלחות ביותר בתולדות הכדורסל האירופי. האפמן היה מכונת התקפה מושלמת, עם יד רכה מכל טווח, אתלטיות נדירה לשחקן לבן ובגובה כזה, מגוון תנועות רחב תחת הסל, וידיים טובות לקליטת מסירות. זה הפך אותו לסנטר בלתי עציר, שגם בהגנה היה נוכח, עם יכולת חסימה משובחת ומהירות שאפשרה לו לסגור את הרחבה. כל זה הקנה למכבי ת"א סנטר אמיתי אחרי שנים שחונות רבות.

אם בשלב הראשון (אותו סיימה מכבי במקום השני) עוד עלו שאלות ותהיות לגבי תקרת הזכוכית של הקבוצה, הגיע השלב השני, שבו הקבוצה התחברה ונתנה כדורסל חכם ומתואם עם הגנה שריסקה את היריבות. מכבי סיימה את השלב השני עם מאזן מושלם של 6 ניצחונות, והעפילה לשלב ההצלבה, לראשונה עם יתרון ביתיות ביד. הבעיה היחידה הייתה היריבה… באותם ימים עדיין היה הכדורסל האיטלקי מהטובים ביבשת, והבולונז שבספגטי האיטלקי (הטופ של הטופ) היו שתי היריבות המרות מהעיר בולוניה שאת שתיהן פגשה מכבי בעונות הקודמות, ולשתיהן הפסידה. היריבה הפעם הייתה פאף בולוניה שבסגל שלה כיכבו כמה מטובי הכוכבים ביבשת. שמות כמו גרגור פוצ'קה, קרלטון מאיירס, ג'אנלוקה באזילה, סטויאן ורנקוביץ', מרקו יאריץ' וארתורס קרנישובס. בקיצור, זו הייתה קבוצת גלקטיקוס אימתנית במיוחד, ואחת היריבות הכי קשות שאפשר היה לקבל.

למרות זאת, הרעב בקרב אוהדי מכבי היה אז כל כך גדול, שאנשים רבים הביאו שקי שינה וישנו ליד הקופות כדי לקנות כרטיסים לקראת הפיינל פור שביום טוב אפשר היה לראותו מעבר לאופק, אבל עדיין היה צורך לעבור את המשוכה האיטלקית הגבוהה שלא הייתה לה שום כוונה להפוך לשטיח אדום.
במשחק הראשון כל החששות מפני הפוטנציאל ההתקפי של הבולונזים הפך לסיוט, ושחקני מכבי לקו בשיתוק הגנתי בחצי הראשון. האיטלקים צלפו מכל מצב, פתחו מצוין עם ריצות של 17:7, 31:12 ו- 40:25 מדכא ומבשר רעות במחצית. במחצית השנייה פתחה מכבי עם תצוגה הגנתית, והגיעה עד לשוויון 55, אבל אז סדרת טעויות והחטאות של שחקני מכבי (בתוספת החלטה שערורייתית של השופטים להעניק כדור ביניים, למרות שלאיטלקים נגמר שעון 30 השניות), גמרו למכבי את הסיכוי לניצחון בקרב.

אז ניצחון בקרב לא היה, אבל נפתח הפתח לאחד הניצחונות הגדולים ביותר בתולדות המועדון ובוודאי הניצחון החשוב ביותר באותו עשור. הצגה מופלאה של מכבי, ובראש ובראשונה של נייט האפמן עם 29 נקודות ו-19/19 מקו העונשין, ושליטה מוחלטת תחת הסלים, הובילו את מכבי לניצחון ענק שמעטים האמינו שהוא אפשרי (מכבי מעולם לא ניצחה עד אז בבולוניה). האפמן נתן את אחת מתצוגות היחיד הגדולות ביותר שנראו, ופתח את הפתח לעידן הגדול בתולדות המועדון. בעקבות הניצחון הזה, התחילו שוב להאמין במכבי ת"א באפשרות להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי והשאר באמת היסטוריה.

יש כמובן גם צדדים שליליים שצמחו בשלב מאוחר יותר, אחרי שהגיעה תקופת השובע וההיבריס, אבל זה כבר נושא לטור אחר. בכל אופן, נייט האפמן שהגיע לארץ אלמוני לחלוטין כשחקן רעב עם פוטנציאל בשמים הפך בתוך שנה לסנטר הטוב ביבשת, ולאחד מגדולי השחקנים בתולדות המועדון כשהוביל את הקבוצה לתור הזהב שלה. לא נותר אלא להתפלל לנס אחד נוסף עבור השחקן המופלא הזה, ולהביע את ההערכה על רגעי האושר הגדולים שהעניק לכל כך הרבה אנשים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  3. שי אבן צור

    30 ספט 2015 11:08:21

    תודה רבה אלעד!

    אני זוכר את הנצחון הסנסציוני על פאף בבולוניה כאילו זה היה אתמול. איזו התרגשות, איזו שמחה זאת היתה!

  4. האווי לאסוף

    30 ספט 2015 11:33:16

    איזה שחקן ואיזו תקופה. בתור מי שאוהד את מכבי כבר 30 שנה (אני בן גילו של האפמן), הוא היה חלק מהקבוצה שהוציאה אותנו מחשכת שנות התשעים. אם יש דבר אחד שזכור לי ממנו, ובכלל מהקבוצה, זו היותה מלהיבה. הקבוצה הבאה של מכבי, פארקר -שרארס-וייציץ', הייתה אולי יותר טובה, אבל גם נשאה על כתפיה את ההכרח להיות הטובה ביותר, הקבוצה של האפמן ומקדונלד (מותר לי, הוא לא ברח עם אשתי) הייתה מפתיעה ומשמחת

  5. אלעד אייל

    30 ספט 2015 11:52:00

    מסכים איתך האווי.
    מכבי הראשונה הייתה קודם כל קבוצת הגנה אדירה שהשאירה הכל על המגרש, ובעונה השניה כשפארקר הגיע, גם היה לה מספיק כישרון כדי ללכת עד הסוף. בעונה השלישית שלה היה הניצחון האדיר בויטוריה שהעלה אותה לפיינל פור בקיצור הקבוצה ההיא העניקה המון רגעי אושר, ואני אישית הרבה יותר נהינתי מהזכיה הראשונה ב2001 מאשר בשתי הזכיות של 200/5 בגלל תחושת הראשוניות והתחושה שהגביע הושג בעזרת עבודה קשה ולא רק בזכות כישרון עצום.

  6. עגל

    30 ספט 2015 11:57:53

    תודה איל שכתבת על נייט. הוא אחד השחקנים האהובים עלי. אני זוכר עוד את שלושת השחקנים האלמונים שהגיעו וראיינו אותם באיזה אימון ראשוני. כבר אז ידעתי שהם יהיו הצלחה (לא יודע למה). הסדרה מול בולוניה אכן היתה אחת הגדולות שראיתי. ההפסד בבית היה מאכזב. ורנקוביץ', פוצ'קה וקרנישובס היו שחקנים ענקיים. הם היו בטוחים שהם חוזרים לבית לסגור עניין ואז בא המשחק הזה. כולם היו טובים אבל האפמן היה פשוט עצום. אני זוכר את פוצ'קה מסתובב בהלפ אחרי שהם הפסידו, סופק את כפיו ולא מבין מה קרה. בבית מכבי כבר קיבלה בטחון.
    בשבילי האפמן היה "קווין גארנט הלבן" – שחקן כחוש אבל מוכשר בטירוף. הייתי בטוח שיצליח בנב"א, חבל על הפציעה המטופשת.

    1. אלעד אייל

      30 ספט 2015 12:09:22

      גם אני הייתי בטוח שיצליח בטורונטו. הוא שלט בכדור כמו גארד זה היה מדהים לראות כמה כישרון היה לאיש הזה

  8. שמייקל גורדון השני

    30 ספט 2015 13:06:32

    היה צריך להישאר במכבי עד סוף הקריירה, אני מניח שאלו הימים היפים בחייו(וגם הכואבים). אריאל מקדונלד צריך לעלות אליו לרגל ולבקש את סליחתו.

  9. Berch

    30 ספט 2015 13:50:04

    היה שחקן מלהיב. הלוואי שיצליח לצאת מזה.

    לקארנישובס היה את אחד השמות שאהבתי (ועדיין אוהב) לומר בקול רם.
    קאררררנישובאססססס
    🙂

  10. איתי

    30 ספט 2015 15:43:50

    בשלושים השנה האחרונות נייט האפמן היה ללא ספק הסנטר הטוב ביותר שמכבי ת"א החתימה. סנטר שבנוסף לכל מה שנכתב עליו כאן היה חם מזג , שחקן נשמה אמיתי ובעל תשוקה לניצחון ממש כמו שאראס וקטש. הואגם היה סוער מדי , מתלהב מדי ודברן לא קטן אבל זאת הייתה החבילה הכי טובה שאפשר לקבל מסנטר אמיתי. ניקולה וויציץ' הגדול היה מת להיות שחקן התקפה ושחקן הגנה כמו נייט – רק ביכולת המסירה וקליעה ממרחק ניקולה היה טוב ממנו . תעברו על כל שמות הסנטרים של מכבי ולא תמצאו מאז לבאן מרסר אף אחד ברמה של נייט. כמה הצטערתי שהוא עזב…

    1. אלעד אייל

      30 ספט 2015 16:34:40

      לא רציתי לכתוב זאת כי מטרת הפוסט הייתה לתת כבוד להאפמן ולא לעורר דיון לגבי מיקומו בהיסטוריה, אבל גם אני מאלה שחושבים שהוא היה הסנטר הכי טוב שהיה במכבי. מנחם עד כמה שאני יודע האפמן לא יהודי למרות שהשם כן רומז אולי על שורשים יהודיים

  11. איתי

    30 ספט 2015 15:46:45

    ודבר נוסף – אליפות הסופרוליג ב 2000 הייתה חלום בלתי אפשרי שהפך למציאות והיא חקוקה בזיכרון של מאות אלפי אנשים טוב יותר משאר אליפויות אירופה והישגי מכבי מאז ימי ברקוביץ' העליזים.
    כל ניצחון בכל שלב היה פשוט בלתי נתפס כמעט והצניעות של אר אי אל מקדונלד יחד עם התשוקה והטירוף של האפמן היו קסם אמיתי

    1. מתן גילור

      30 ספט 2015 17:01:20

      למה בלתי אפשרי? מכבי ת"א היתה הפיינליסטית וחצי מהקבוצות המובילות ביבשת שיחקו במפעל המקביל. וגם פנא נחלשה בלי קטש ורברצ'ה.
      מראש היא סומנה כפייבוריטית.
      אם כבר הגמר שנה לפני היה הרבה יותר מפתיע.
      תודה לאלעד על הטור. האפמן היה אדיר.

      2. יניב

        30 ספט 2015 19:16:31

        האפיל באמת היה יחד עם מקדולנד והנפקד אילו שהוציאו את מכבי לעידן חדש מה שנקרא. ואני גם מסכים עם מתן העונה לפני כן שהם הגיעו לגמר הייתה מרגשת הרבה יותר. אני לא אשכח שעבד איתי בחור שקיבל במתנה מנוי כפול למשחקי מכבי ובתחילת השנה היו משחקים שהוא לא מצא מישהו שהסכים ללכת איתו ולאט לאט במהלך העונה כמו שאלעד כתב התחילו לבקש ממנו ללכת גם אנשים שלא דיברו איתו שנים

        2. אלעד אייל

          30 ספט 2015 22:46:02

          אתה צודק יניב עונת 2000 עם ההפסד בסלוניקי הייתה מאד מרגשת והחזירה את הקהל ליד אליהו, וההפסד היה כמעט מתבקש בדיעבד כדי להפוך את הסיפור ליותר הרואי. רוב העונה העוקבת הייתה די משמימה בגלל הפיצול אבל החל מההצלבה המתח גאה ועלה לקראת שחזור הגמר והנקמה. בכל אופן עונת 2000 סימנה את המפנה וחזרת האוהדים

  14. אהרון שדה

    30 ספט 2015 20:53:47

    אלעד תודה רבה על מאמר נפלא .

    כל כך עצוב היה לשמוץףליו ( ולהבדיל על בן רייס).
    מאד אהבתי אותו כשחקן הוא מבחינתי הסמל הגדול ביותר למעבר של מכבי מתקופת השפל לפסגת היבשת.
    מבחינתי הוא היה ענק .הוא קלע מהקו כמדומני 19/19 במשחק המכריע וזה סנטר כן ?.
    הוא היה פלא בעיקר בגלל מה שאלעד כתב והוא שהסט' שלו לא הייתה משהו בספרד.
    בזמן אמת אני זוכר שאמרו שבלאט הביא אותו …אתמול שמעתי שדווקא פיני עמד מאחורי ההחתמה .
    הצד השווה של שני הגרסאות הוא שמכבי בכלל הסתכלה על שחקן אחר ופתאום מהקלטות התבייתה על נייט .

    שאלה מעניינת היא מי הוא הסנטר הגדול בתולדות מכבי .
    ובעיקר במילניום הנוכחי .
    בקיצור נייט או ניקולה ?.
    זו שאלה קשה שראויה אולי למאמר בפני עצמו .
    .
    התשובה שלי היא כזו .
    ניקולה אבל רק בגלל שהוא היה כאן 6 שנים לעומת 3 בלבד של האפטמן .
    אבל מבחינת הכישרון ובעיקר מבחינת ההשפעה על הקבוצה אזי לנייט הייתה חשיבות רבה בהרבה ( גם בגלל שלניקולה היה את פארקר ושארס ).

  16. Mbk

    30 ספט 2015 21:11:28

    בעונת 99-2000 הייתה עונה שלא אשכח
    הייתי מאלו שישנו מחוץ לקופות וראו את מכבי מול פאוק
    המשחק ה 3 מול בולניה היה ה – משחק
    ראבק 105000 איש דחסו להיכל או י זוכר שנשארתי כשעה לאחר המשחק ביד אליהו ומשם לכיכר
    בבוקר המשכתי למשרדי דיזנהויס וקניתי חבילה לפיינל פור בסלוניקי ( חרפה שאין לתאר , כשבוע לפני נמכרו פי 5 כרטיסים מנה שהוקצה )
    חמתי בערה ושמחתי מכל סל של קטש , הייתי בין 30 הראשונים עם חבילה ביד ושילמתי מחיר מופקע ובסוף הודיעו לי שלא זכיתי בהגרלה
    כעבור שנה הייתי בפריז עם אבא שלי , הייתה חוויה לא נורמלית , מאז אני אוהד פסיבי לחלוטין בעיקר בגלל שאני לא מתחבר לקהל האליטיסטי ומחירי המנוי הבלתי שפויים בעליל

    הסיפור עם גרושתו היה מסריח , כל העיר ידעה על כך וזה פורסם רק שנה לאחר מכן
    ב 2002 הקבוצה הייתה מעולה והפסידה בפיינל פור בגלל הקרע החברתי , איזה ניצחון הם דפקו בויטוריה שחוסיין בשוק יצא מהשוק ( למכבי היה גם את ניקולה באותה עונה שוחרר להשתפשף בוילארבן )

    1. עגל

      30 ספט 2015 21:29:05

      גם אני הייתי אז בפאריס והיה לי ערב לבן בו חיפשתי בקדחתנות בר שישדר את המשחק. היה תסכול לא נורמלי. היה נדמה לי שראיתי אותך שם 🙂

  18. מליבו

    30 ספט 2015 22:42:05

    קשה להחליט מי היה יותר גדול האפמן או וויציץ׳ אבל לדעתי הקבוצה שנעצרה ב2000 מול פנא וקטש הייתה אחד המרגשות עם תחרות לקבוצה שהפתיעה בשנה שעברה..

    1. אלעד אייל

      30 ספט 2015 23:18:14

      ההבדל בין הזכיה ב2014 לקבוצה של 2000 היא שהקבוצה ההיא הייתה מרגשת כבר מהמשחקים הראשונים. כבר בסיבוב הראשון היה ברור שנבנית פה קבוצה מיוחדת, למרות שאף אחד לא האמין שהיא תגיע כל כך רחוק. הקבוצה של רייס והיקמן הייתה קבוצה שבלונית ומשעממת רוב העונה ואף אחד לא חשב שיצא ממנה משהו חוץ מאהרון שדה. הניסים שהיא עשתה בהצלבה ובפיינל פור מטעים וכבר עכשיו אחרי שנה וחצי כבר שוכחים כמה הקבוצה הזו שיחקה כדורסל בינוני לגמרי רוב העונה.

      לגבי האפמן ווייצ'יץ' לכל אחד מהם היתרונות שלו אבל הקבוצה ההיא הייתה הקבוצה של האפמן ללא ספק. הוא היה מכונת התקפה מושלמת שרק מסבוניס ראיתי יכולות כמו שלו באירופה. ניקולה התאים יותר לשחק לצד פארקר ושאראס והיה ענק בדרכו, אבל אם אני הייתי צריך לבחור בין שניהם הייתי הולך על האפמן.

  19. אהרון שדה

    1 אוק 2015 14:30:13

    כל כך עצוב.
    קראתי עליו כשיו בספורט 5 קורע לב כל הסיפור שלו ושל גרושתו.
    אתה חושב לעצמך אדם מסודר בחיים.
    הרי היה כוכב יורוליג וזכה בחוזה גדול בטורונטו (אותו קיבל אחרי קרב משפטי ).
    מה כבר חסר ?
    אבל החיים לפעמים הולכים למקומות לא צפויים .
    שלא נדע.
    והיום הוא צריך מישהו שיעזור לו כלכלית ובעיקר לדאבוננו למשפחתו.
    עצוב מאד לקרוא זאת במיוחד למי שהביא לנו (אוהדי מכבי ביורוליג ).
    שמחות רבות.

  20. omerb

    1 אוק 2015 14:34:35

    שחקן גדול, מכבי איתו היתה קבוצה סוחפת ומלהיבה בניגוד למה שנהייה ממנה היום.
    הבנתי שמכבי מנסה לארגן מפגש איתו עכשיו כשהם בארה"ב, אולי יעשו חסד ויסייעו לו.
    תודה על הפוסט. היה מרגש ומעצר לקרוא.

    1. אלעד אייל

      1 אוק 2015 20:23:37

      עכשיו גם ראיתי שגרושתו התאבדה לפני שבועיים. בקיצור כל הסיפור הזה הוא טרגי. נקווה לבשורות טובות למרות שמצבו נשמע די סופני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט