100 קמ"ש לשום מקום-פריוויו ברוקלין נטס/רועי ויינברג

אולם ביתי: ברקליס סנטר, 17,732 מושבים. בעונה האחרונה, בממוצע, היו ישבנים על 96.8% מהם.

מאמן: ליונל הולינס, שנה שנייה בקבוצה. אימן במשך 6 שנים את ממפיס לפני הקנדציה בברוקלין, ומחזיק במאזן של 245-252 כמאמן ראשי (50.7% הצלחה). ב-4 העונות האחרונות כמאמן ראשי הגיע לפלייאוף, והישג שיאו הוא גמר המערב ב-2013.

ג'נרל מנג'ר: בילי קינג. המנג'ר של ברוקלין מאז 2010, עוד כשהיו בניו ג'רזי. היה במשך עשור הג'נרל מנג'ר של פילדלפיה 76'.

בעונה האחרונה: 38 ניצחונות ו-44 הפסדים, מה שבמערב היה מספיק למקום ה-12 הוביל את ברוקלין למקום השמיני במזרח, ולהדחה ב-6 משחקים בסיבוב הראשון בפלייאוף.

שחקנים שהגיעו: דונלד סלואן (פוינט גארד מאינדיאנה), אנדרה בראניני (פאוור פורוורד מניו יורק), ווין אלינגטון (שוטינג גארד מלוס אנג'לס), דאנטיי ג'ונס (סמול פורורד מהקליפרס), שיין לארקין (פוינט גארד מניו יורק), קווינסי מילר (שוטינג גארד מדטרויט), כריס מק'קלו (פאוור פורוורד מסירקיוז), רונדה הוליס ג'פרסון (סמול פורוורד מאריזונה).

שחקנים שעזבו: דרון וויליאמס (פוינט גארד שעזב לדאלאס), אלן אנדרסון (שוטינג גארד שעזב לוושינגטון), מייסון פלומלי (סנטר שהועבר לפורטלנד), מירזה טלטוביץ' (פאוור פורוורד שעזב לפניקס), ארל קלארק וג'רום ג'ורדן (סמול פורוורד וסנטר, שוחררו).

חמישייה: סלואן-בוגדנוביץ'-ג'ונסון-יאנג-לופז.

חמישייה שנייה: לארקין-ג'ק-הוליס ג'פרסון-בראניני-תומאס רובינסון.

די וויל וג'ו ג'ונסון.
אחד מהקווים האחוריים היקרים בהיסטוריה פורק בקיץ, לאחר שנים של בזבוז זמן, חילופי מאמנים ואפס הצלחות ממשיות.

העונה האחרונה: הנטס התחילו את העונה האחרונה עם לא מעט תקוות, וזאת נראתה כמו השנה האחרונה של הפרוייקט הגרנדיוזי של מיכאיל פרוחורוב. האול-סטארים הגדולים ביותר של 2011 היו בפנים, וגם מאמן עם ניסיון מוכח בפלייאוף. פול פירס וקווין גארנט עזבו, אבל הבסיס נראה לא רע. בחודשים הראשונים העסק היה עגום. וויליאמס רב עם מאמן מספר 5, ג'ונסון זרק את עצמו לדעת ולופז לא הצליח לשמור בצבע גם אם חייו היו תלויים בכך.

פתאום, באמצע העונה, הייתה התעוררות. אחרי 12 הפסדים ב-14 משחקים ושקיעה לתחתית המזרח, מרחק כמה משחקים מאורלנדו, ניו יורק ופילדלפיה, וויליאמס התחיל להראות כמו פוינט גארד פותח לגיטימי, ג'ארט ג'ק נתן אנרגיות מהספסל וגם ג'ונסון ולופז היו סבילים, וסבירים. הנטס ניצחו 5 מ-8 משחקים, ובסוף מרץ ניצחו 9 מ-11 משחקים, מה שהספיק כדי לדחוק אותם לפלייאוף על חשבון מיאמי ואינדיאנה.

ואז, כשרק המאזן הפנימי מול הפייסרס הביא אותם לפוסט סיזון, הנטס פגשו את ההוקס. לאחר שני הפסדים צמודים ביותר בבית לניצים, ברוקלין ניצחו פעמיים בברקליס והשוו ל-2-2. במשחק החמישי ההוקס ניצחו כדי לחזור למשחק מספר 6 בברוקלין, וההגנה היעילה של בודנהולצר עצרה את הנטס על 87 נקודות. שם הסיפור נגמר, והנטס יצאו מהפלייאוף.

הנטס נראו כמו קבוצה שצריכה לקבל כמה החלטות בקשר למצב שלהם. האם להשאר עם הכוכבים המזדקנים ולראות אם יצא מזה משהו, או לנסות לזרוק אותם ולהמר על העתיד? עם השאלה הזאת, כשברוקלין מנסה לעשות הכל כדי לברוח מהמקום הגרוע באנ.בי.איי, האמצע (מעמד הביניים של האנ.בי.איי), הנטס יצאו לפגרה.

הקיץ של פרוחורוב: אז כפי שכתבנו, הנטס היו צריכים לבחור בין העבר להווה. הם הגיעו עם הדילמה הזאת לדראפט, כשהחליטו להעביר את מייסון פלומלי, הסנטר הצעיר והמבטיח (ושחקן שכדאי לכם לבחור בפנטזי שנה הבאה) לפורטלנד תמורת רונדה הוליס ג'פרסון.

הוליס ג'פרסון הוא שחקן שנראה כאילו נוצר בשביל שיטת המשחק של הולינס, עם הגנה קטלנית אבל חלש בהתקפה. הוא הולך לאייש את עמדות הכנף של הנטס בשנים הבאות, ונראה שהוא משלים את בוז'אן בוגדנוביץ' בצורה מושלמת. למרות זאת, הויתור על פלומלי הראה שפני הנטס הם לעתיד, בעיקר בעמדה הזאת.

אבל אז הגיע הפרי אייג'נסי. והנטס החליטו להחתים את ברוק לופז ות'דאוס יאנג על חוזים שמנים וקצרי טווח, שלא ישפיעו על הקבוצה מבחינת עליית גג השכר העתידית, אבל כן יסתמו את הצבע החלש הגנתית של הנטס בשנים הקרובות. וכשנראה שברוקלין הולכת לדרוך במקום, הם החליטו לשחרר את דרון וויליאמס. די וויל הגיע לדאלאס, והנטס הביאו במקומו את דונלד סלואן שנתן עונה טובה באינדיאנה, ויקבל לא מעט דקות אצל הנטס העונה.

מבחינת הטווח הארוך, העתיד של הנטס לא נראה טוב. כל בחירות הדראפט שלהם ב-3 השנים הקרובות עוברות לקבוצות אחרות, להוציא בחירת סיבוב שני ב-2017 שהם קיבלו מבוסטון. גם מבחינת הזכויות הבין לאומיות על שחקנים אין לברוקלין מישהו שיושיע את הקבוצה, וגם לא בטוח שהנטס יכולים למצוא ישועה בפרי אייג'נסי. החוזים של יאנג ולופז תופסים חלק גדול מגג השכר, וגם הפיצויים שהקבוצה נאלצת לשלם לדרון וויליאמס (שיפרסו על גבי מספר שנים) תופסים כ-4-5 מיליון דולר בשנה. הנטס כנראה ישארו באזור הזה, מקומות 7-12, לא מעט זמן.

אז מה נראה בברוקלין העונה? הרבה מאוד בינוניות. למרות הגמישות המרשימה של הקבוצה, אין פערי איכות בין הקבוצות השונות שברוקלין יכולה להציג (משחק מהיר עם ג'ק, בוגדנוביץ', בראניני ומרקל בראון או משחק איטי שמתבסס על סלואן, ג'ונסון, הוליס ג'פרסון, יאנג ולופז), וכולן באותו מקום באמצע.

תרשים הזריקות של ברוקלין בעונה האחרונה. בעיה חמורה מאוד בזריקה מחוץ לצבע, שכמעט ולא הייתה גורם בהתקפה של הנטס העונה.

מבחינה התקפית בעונה האחרונה ברוקלין היו באזור מקום 15-20 בכל פרמטר אפשרי, להוציא הקליעה מרחוק, בה היו אחת מהקבוצות החלשות בליגה. השיטה של ליונל הולינס לא מתבססת על דאון טאון, אבל בליגה של היום צריך קליעה מרחוק שתרווח את הצבע, במיוחד עם חודרים כג'ו ג'ונסון וחיית צבע כברוק לופז. בשביל זה הנטס הביאו את אנדרה בראניני, שקלע ב-45% בטווח שבין 10 פוט עד לקשת השלוש (על ההגנה שלו לא כדאי לדבר).

אפשרות נוספת היא מתן קרדיט לבוז'אן בוגדנוביץ', שקלע ב-35.5% מחוץ לקשת העונה. הוא לא זרק יותר מדי ב-24 דקות בערב, אבל לאחר שנת הסתגלות לנבא והתקפה שמתבססת על היד שלו מרחוק, הוא יכול להיות אוצר של ממש עבור הנטס בתחום הזה. גם השילוב של ווין אלינגטון מהספסל כשחקן קאץ'-אנד-שוט יכול לסייע לברוקלין לפתור את הבעיה הזאת.

לעומת זאת, ברוקלין סובלת מלא מעט בעיות בצבע. הם סיימו במקום ה-26 באחוזי השדה שהם סופגים בלואו פוסט, מה שמפתיע כשמסתכלים על הקבוצות של הולינס, שהצטיינו בהגנת פוסט (וד"ש למארק גאסול). ברוק לופז ידוע כאחד משחקני ההגנה החלשים ביותר בצבע, ומפתיע שהנטס לא ביצעו מהלכים כדי להביא סנטר מחליף בפגרה-שחקן כביסמרק ביומבו היה יכול להיות מתנה של ממש עבורם. למרות זאת, ראוי לציין את הגנת הפרימטר היעילה של הנטס (מחוץ לצבע), שמנעה מיריבות לכפות קצב משחק מהיר על הנטס.

שאלה נוספת, אחרי ההתעוררות של ברוקלין כמה חודשים מאוחר מדי העונה, היא מבחינת יציבות. העדרו של דרון וויליאמס והחלפת שחקנים רבים ישפיעו, ויהיה מעניין לראות כיצד ליונל הולינס יאחד ביניהם. וויליאמס נחשב הרבה זמן כמקרה ראש, והעדרו מברוקלין-לראשונה מאז עזבו את ניו ג'רזי-ישפיע לטובה בהיבט זה. ג'ו ג'ונסון ודאנטיי ג'ונס יהיו המנהיגים המנטליים של הקבוצה, וזה יכול להשפיע לא מעט על הנטס.

תחזית אופטימית: ג'ו ג'ונסון מראה לעולם שאין עליו בשנות חוזה וחוזר לאול-סטאר, ברוק לופז הופך לביג מן מהסוג הישן, כזה שאפשר לבסס עליו התקפות ולא להכנס לפאניקה שמישהו מנסה להכנס מולו לצבע. בוז'אן בוגדנוביץ' נותן עונת פריצה, סלואן משרה יציבות כפוינט גארד וכל החבורה הזאת מגיעה למקום החמישי במזרח, מדיחה את מילווקי ומודחת ב-7 משחקים מול קליבלנד בסיבוב השני של המזרח.

תחזית פסימית: ג'ו ג'ו מראה ש-120 מיליון דולר ל-6 שנים אליו זה בזבוז עצום, לופז מצדיק את הסיבות שבגללן הוא מחוץ לדיוני 10 הסנטרים הטובים בליגה, סלואן גורם להולינס להתגעגע לדרון וויליאמס והנטס מסיימים את העונה בנקודת השפל הגרועה ביותר של מועדון NBA-נותנים לאנדרה בראניני לעלות לחמישייה, כל הדרך למקום ה-12 במזרח.

תחזית ריאלית: עונה ממוצעת של ברוקלין שתסיים באמצע הטבלה, עם משהו בין 35 ל-42 ניצחונות ומקום 7-10 במזרח. אם צריכים להיות ספציפיים, אני מעריך שהם יסיימו עם מאזן דומה ל-38-44 של עונה שעברה (2 ניצחונות לכאן או לכאן), אבל השנה זה יספיק רק למקום העשירי, והם לא יהיו בפוסט סיזון.

שיר לסיום: אם יש שיר אחד שאפשר להשתמש בו כדי לתאר את ברוקלין של 2015/16, זה השיר האחרון מרדיו בלה בלה, אלבום המופת של החברים של נטאשה. מבחינת הנטס הבוקר הזה, העונה הזאת, יהיה כמו בוקר (עונה) אחרת שכבר היה. בואו ונקרא לזה שגרה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. פריוויו מצויין על הקבוצה המשמימה בליגה.
    בילי קינג נראה כמו אדם שהכניס עצמו ללפיתת נחש בואה. הוא מתפתל ומנסה לחלץ עצמו, זורק רגל שם יד פה, וכל מהלך כזה מכניס עצמו עמוק יותר ללפיתת הנחש.
    לחובתו- כולנו ראינו את זה קורה כשהתחיל עם הפרוייקט המגלומני הזה.
    לזכותו- הוא הודה בטעות ובאמת מנסה לצאת מזה.

  2. תודה על הסיקור
    זה רק אני או שנראה שהמאבקים הכי טובים\מותחים\מעניינים לקראת סוף העונות האחרונות הם המאבקים על הכרטיס מהמקום ה 8 במזרח ?
    מתח – יש.
    דרמה – יש.
    חישובי מקומות ותסריטים – יש.
    בקיצור – אקשן 🙂

    נראה שברוקלין שוב תשתתף בראלי הזה השנה….

  3. הנטס יהיו קקה.
    הצליחו לשמור על שני עוגנים נחמדים לטווח ארוך עם לופז ויאנג בלי להפריע לטנקינג, הוסיפו צעיר עם הרבה פוטנציאל – הוליס ג'פרסון, אבל בסך הכל הכללי – קקה.
    גם לא אתפלא אם ג'ו ג'ונסון לא יגמור את העונה במדי הנטס…

    ולא ברור לי למה לחשוב שמישהו חוץ מג'ק יהיה הרכז הפותח של הקבוצה.

  4. הקבוצה הכי משעממת בליגה. אין צעירים מעניינים, אין כוכבים. בקיצור לא שווה צפייה. גם לדעתי תפספס את הפלייאוף העונה.

  5. הווה אפור בלי פלייאוף העונה ועתיד שתקוע עם חוזים בעייתיים של שני שחקנים שרוב הזמן נראים פצועים בשריר החשק(ג׳ונסון) או סתם פצועים כרונית(לופז), אפילו בחירות דראפט מבטיחות לא קיימות עבורם בשנתיים הקרובות…בקיצור זה הזמן לעשות טריידים על אחד מהשניים ולהתחיל לבנות קבוצה מחדש

  6. סחטיין על האומץ לשים נטשה. לדעתי הלהקה הכי איומה שנוסדה בישראל.
    אבל ההשג העיקרי שלהם זה להוציא 2 סולנים שקריירת הסולו שלהם דווקא אחלה. אבל הלהקה חרפה.
    אחרי אופנת הדיכאון שהלהקה הזאת ייצרה לא פלא שאנשים התחילו להתחבר לכפיים ולשמח של המזרחי. בכל אשמים הנטשות.

    אבל הם מתאימים פיקס לקבוצה המדכאת הזאת. כמה אני לא אוהב אותם.

    1. הם לא כזה הצליחו, ואני לא חושב שבגלל הנטאשות התחילה הפריצה של המוזיקה הים תיכונית, זה מורכב בהרבה.

      ובלי קשר, רדיו בלה בלה הוא אחד האלבומים הכי טובים שיצאו בארץ.

      1. אני לא יכול להתחיל לתאר לך את גודל המקום שהנטשות ממלאות במוסיקה הישראלית.

        כיוון שהם יצאו שאני יצאתי מהצבא אז אני יכול להגיד שאני בדיוק בגיל המתאים לדבר על השינוי שהם עשו.

        מבחינה מוסיקלית. כבוד. שירים יפים הפקות טובות.
        מבחינת ההרס. אז ככה. פתאום נהיה אופנתי להיות בדיכאון ולשמוע שירים עצובים ולהראות מוזנח. באורח פלא הם יצאו יחד עם הפליי ליסט המקולל של גלגל"ץ ומכיוון שהום כל כך השפיעו כל הלהקות הצעירות שיכלו לעשות מה שעשו אז בצפון אנגליה (אואזיס היו אז חזק) פתאום נהיו גרסא של נטשה.

        במועדונים של אז רוקסן ואח"ב גם הבארבי כולם לבשו שחור וקרעו את החולצות . ארקדי נהיה מפיק על ופתאום כולם נשמעו כמוהו אם אותה ההפקה ואותם מהלכי אקורדים מינורים כבדים. אפילו אריק איינשטיין שכר אותו.

        בגלל שלב האדם הוא שמח בסוף היום המיינסטרים עבר לעניינים יותר שמחים כמו גל הכפיים היווני שתפס אז (ליאור נרקיס והלבקן הם כאלו שאני מצליח לזכור) , והמוסיקה הישראלית חצתה את הקו שהמיינסטרים עובר למוסיקה מזרחית. (בעייני אגב זה נהדר, )

        1. וואו. מאיפה להתחיל? כל כך הרבה טעויות.חבל שקוטנר לא גולש כאן.
          סצנת הרוקסן התחילה שנים רבות לפני שהקימו את החברים של נטשה והלהקה הזו, למיטב ידיעתי, לא היוותה השראה להרבה להקות צעירות. אם כבר לאביב גפן הייתה השפעה הרבה יותר גדולה על הסצנה.
          לא ברור לי איך הגעת לשטויות על הדיכאון.
          אחד הפוסט הכי תלושים שנכתבו כאן.

          1. +1 ביליתי לא מעט ברוקסן בין השנים 91-93
            אביב גפן, הקספרים[ מופע הארנבות כן… היו ממש להקת הבית…],איפה הילד, שבק ס, רוקפור, נקמת הטרקטור

            הנטשות הרבה הרבה פחות ממש שזכור לי

        1. מצחיק, אבל קראתי היום שהמשוחררים מחולות הגיעו משום מה לירושלים… אלינו לא ראיתי שהגיעו חדשים.
          חוץ מזה שהאפריקאים שלנו טובים ולא גנבים

  7. אני חושב שהדבר החיובי שיהיה בנטס, הוא ההזדמנות ל שחקנים צעירים, שעד היום היו רול פליירס לקבל דקות משמעותיות ולשדרג את עצמם.
    בתרחיש האופטימי הם יהיו מקום 10.

    לגבי רדיו בלה בלה, אני חולק על עידו, לדעתי מדובר ביצירה משובחת. (קנה מה שאין, שברי את הטלוויזיה, שם, וכל החלק האחרון של ליזה)
    האלבום ליווה אותי חלק ניכר מהשירות הצבאי, עם הדיסק מן בתוך קופסת פח של עוגיות חמאה .

    (ולא, אני לא סובל את הדכאוניות של ארקדי דוכין).

      1. רועיהאלבום הראשון של נטאשה יצא ב87, לא בטוח שרוקסן התחילו לפני. נטאשה (ביחד עם אלג׳יר) היא הלהקה הכי טובה שיצאה כאן (מלבד סופר-גרופים של אלבום אחד, כגון החלונות הגבוהים, אחרית הימים, ששת ותמוז). האלבום הראשון נפלא, אבל יותר מדי אייטיז לטעמי. שינויים הוא פנומנלי, מהודק, מהוקצע, קוהרנטי ונוגע בכל המקומות. רדיו בלה בלה הוא סיפור אחר. עם 42 שירים קשה שהאלבום יהיה מושלם, ועם זאת הרעיון והרעיונות שלו ושבו, והמסע אליו הוא לוקח אותך בשמיעה מלאה שלו (חוויה לא פשוטה בהתחלה), אין שני לו.
        תודה רועי על הכתבה והשיר. עשית לי שמח. החלק של ליזה יציף אותך מתישהו

        1. ״לוויני הרכילות שבשמיים מרכלים ש
          האהבה חוזרת בצבע לבן
          בגוון של
          מחרוזת פנינים ומלאכים עם כנפיים.
          שדי הסיליקון הזקורים
          האפים המנוסרים
          האינקוויזיציה של שנות ה2000.
          מחשב העל של סוכנות החלל גילה
          שאי אפשר בלי אותה אהבה ישנה״

          1. קשה לדבר על ליזה באמת כ״חלק״ בפני עצמו, כי הוא מונה בפועל שני שירים. אבל הם אדירים. ה״תגובה״ לשץ ול״אהבה מתה״ שלו, דווקא מכל נשי, הוא אדיר. אבל אני מסכים שהוא הכי פחות משמותי באלבום. לעומת זאת ״אופרת סבון+שברי את הטלוויזיה״…

  8. הנטס זאת קבוצה בלי לב, אני לא מבין מי האוהדים שלהם שממלאים את האולם ב- 96.8%.
    אולי בעתיד יהיה להם לב ומסורת, מי יודע.

  9. קבוצה מיותרת שנולדה בחטא ממגלומניה של פלייבוי רוסי שניסה להוכיח לאמריקאים שרובלים קונים אליפויות גם באמריקה.
    הדבר החיובי היחיד אצלם הוא שדרון פיכסה כבר לא מזהם את ניו יורק בנוכחותו האנטיפטית.
    יגרדו את הפלייאוף במזפח ושיעופו כבר קיבינימט לסיאטל או להונלולו או לא מעניין איפה.

  10. משעמים והכל ובילי קינג מזעזע ופורחוב מיהר לפתוח תכיס וחזר בו וקבוצה שדונלד סלואן הוא הרכז המוביל בה היא בצרות, אבל…

    לדעתי הם השיגו גניבה גדולה מאד מהדראפט הזה בטרייד עם פורטלנד על פלמלי וזה רודני הוליס גפרסון.
    לא ברור ל איך שחקן מרשים כזה שהיה מוביל באריזונה אוניברסיטה מובילה שקשה לפספס נבחר כל כך נמוך.

  11. חבל לי על ברוק לופז, שחקן מעולה לדעתי, יכול לפרוח ליד איזה דריימונד גרין כזה או סרג' איבאקה.

  12. "שינויים בהרגלי הצריכה" הוא אחד מ10 האלבומים הכי טובים שיצאו בישראל – לפחות – אם לא אחד מ5 הטובים ביותר.

    זה לבדו מספיק כדי להכניס אותם לפנתיאון.

    שאר הדברים שלהם גם בסדר, אבל לא ברמה הזו.

    1. +1 לשינויים בהרגלי הצריחה[בדגש על ה-ח דדי:}] אחלה תקליט!

      אני גם אוהב את התקליט הראשון ואת הביצוע של דוכין לתרגומים של ויסוצקי.
      התקליטים היותר מאוחרים באמת פחות טובים

  13. רועי מוציא מים מהסלע עם פריוויו משובח על הקבוצה הכי מבאסת בליגה.
    בשורה התחתונה היא תמשיך לבאס ובאופן כללי לתת את התחושה שהיא מיותרת.

    יופי של בחירה של שיר!
    עידו, לא יעזור כלום. החברים של נטאשה הם אחת הלהקות הגדולות שהיו כאן ויזכרו עוד שנים רבות ובצדק!

    1. אל תדאג כל עוד יש פליי ליסט תמשיך לשמוע את הנטשות וכל אלו שהלכו אחריהם…

      ואני לא שונא את המוסיקה שלהם. אני מתבאססמ מה שהם עשו למוסיקה בישראל. פעם היה רוק ישראלי אתה יודע… היום אתה שומע רוק ישראלי עצוב ומלנכולי.

      אשמח ללינק של משהו חדש שיזעזע את תפישת עולמי …

  14. לגבי נטאשה -התקליט הראשון פצצות לגבות!
    (אני לא דוגמא פלירטטתי עם דכאון זה נראה לי קול מילדות וכשיצא הייתי בן 16, בול פגיעה!).

    לגבי שינויים בהרגלי הצריחה -מאוס מאוס מאוס גוועלד!!!
    סאונד קקה, בלתי שמיע כיום אפס במבחן הזמן.

    לגבי רדיו בלה בלה -הרבה הרבה יותר טוב, תודה.

    לגבי הנטס – למי אכפת…?

    1. באתר הזה המשופע בצעירים, כל אחד בן שלושים נקרא זקן..
      רועי (שאני מאוד מעריך) כתב פעם על הדעיכה הגדולה של השחקנים שמתחילה בגיל 30. זה היה מדכא..
      אל תשברו, דרור וזיו!
      ותודה לך דרור ששמרת על כבוד החברים של נטשה.

  15. רק כמה נקודות –

    1) דונלד סלואן ממש לא עומד לפתוח. כל הדיבורים מדברים על ג'ראט ג'ק שגם היה זה שפתח במקום וויליאמס שנה שעברה כשהאחרון היה פצוע. הוא אמנם SHOOT FIRST גארד, אבל עשה עבודה לא רעה כשקיבל את המושכות (16 נק'-7 אסיסטים כפותח).

    2) הקפיצה של ברוקלין לקראת הפלייאוף לא קרתה סתם. היא קרתה בגל שני דברים שנבעו אחד מהשני – חודשיים מפלצתיים (21-9-2 בלוקים) של ברוק לופז, שנבעו באופן ישיר מהציוות שלו ליד ת'אד יאנג שהגיע בטרייד דד-ליין. ההחתמה של השניים לא הגיע סתם כי לא היה מה לעשות, כי יש להם פוטנציאל ברור להוות גרעין טוב לקבוצת פלייאוף, לצד עוד חיזוק בשוק החופשי הקרוב.

    3) הגנת הצבע של ברוקלין מעניינת. ברוק לופז עצמו מגן על הטבעת באופן סביר ביותר ב-49.7 אחוז (לשם השוואה, מארק גאסול מגן ב-49.4, אנתוני דיוויס על 48.5). עם זאת, הנתון הכללי של הנטס עומד על 53.1 אחוז, שזו קפיצה די משמעותית. לא בטוח למה לייחס את זה, אבל אני חושב שכן אפשר לסמוך על לופז בתחום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט