מספר 1.
אם אתה חלק ממשחק פוקר, ואתה מסתכל סביבך, ואתה לא מזהה מי הדביל שבשולחן –
אז כנראה שהדביל זה אתה.
אז כולנו צחקנו על JR סמית' על שהימר על עצמו, וויתר על 6.4 מיליון לעונה הקרובה,
תמורת סיכוי לחוזה טוב יותר.
"להמר זו הדרך הטובה ביותר להפוך משהו לכלום" אמרנו, "עדיף ציפור אחת ששווה 6.4 מיליון"
צחקנו.
אז JR הראה לכולנו שהוא כן יודע לשחק פוקר וסיים עם 2 ציפורים ששוות 5 מיליון כל אחת.
אז נכון ש-6.4 מיליון הם יותר מ-5 מיליון.
אבל 10 מיליון מובטחים לשנתיים, זה שקט נפשי, בעיקר בגלל של-JR יש את האופציה בסוף השנה הראשונה, ובנוסף יש סעיף המונע מקליבלנד לשלוח אותו בטרייד.
אז אולי JR הוא לא מהמר גרוע. הוא פשוט שחקן פוקר טוב, שהבין את היד שקליבלנד קיבלה.
והדביל בשולחן? הדביל בסיפור הוא אני, אחרי לא מעט ביקורת שהעברתי על JR.

(פרצוף הפוקר של JR סמית')

מספר 2.
מדוע תמיד יוצא לי לבחור את עגלת הקניות עם הגלגל הדפוק, העגלה שמנסה שוב ושוב להתנקש בעובדת הסופר שמסדרת את הסחורה על המדפים?
זה מזל רע?
או אולי כל העגלות בסופר דפוקות?
אני יודע שהרוב לא עוקבים אחרי המתרחש בפוטבול, אבל הידיעה רלוונטית גם ל-NBA:
שחקנה המצטיין של הגרין ביי פקרס, ג'ורדי נלסון קרע את ה-ACL וסיים את העונה. הפציעה התרחשה במשחק קדם עונה, והפכה את הגרין ביי פקרס ממועמדת מובילה לאליפות, לקבוצה שכרגע, ווגאס לא נותנת לה סיכוי ריאלי לאליפות.
זו נקודה שנוגעת ישירות גם ל-NBA. ב-NFL, השחקנים מתלוננים כבר כמה שנים על העובדה שמשחקי קדם העונה מסכנים שחקנים לחינם (הליגה מרוויחה הון מקיומם של משחקי קדם העונה),
בדומה לתלונות על העומס שלוח המשחקים ב-NBA יוצר על השחקנים.
לאור הפציעות של לא מעט כוכבים, הן ב-NBA, והן ב-NFL, אולי בעלי הקבוצות צריכים לעשות חושבים:
זה מזל רע, או שהעגלה מקולקלת?

מספר 3.
יום הולדת שמח, רג'י!!!
תמיד משמח מחדש לצפות בסרטון הנפלא, 8 נקודות ב-9 שניות:

מספר 4.
הרבה דיונים היו בעונת המלפפונים על שיקאגו של כל הזמנים נגד הלייקרס של כל הזמנים.
ועלו טיעונים על חוזקם של הסנטרים האגדיים של הלייקרס מול קארקרייט, לונגלי ויואקים נואה.
אבל שוכחים שבבולס שיחק ארטיס גילמור. גילמור שכינויו היה A-Train, היה בשיאו סנטר נהדר –
23 נק', 13 רב', 3 אס', 2.5 חס'. 58.2% מהשדה בקריירה הם עדיין הגבוהים בתולדות ה-NBA לקריירה של שחקן.
גילמור, שחקן של 2.18, היה שחקן שקט וצנוע, אבל בעידן של סופרסטארים, חסרים השחקנים שידעת שאפשר לסמוך עליהם שיקלעו באחוזים גבוהים מהפוסט, שיקחו את הריבאונד כשצריך (וגילמור היה לוחם, קשה היה לקחת נגדו רב' התקפה) ושיחסום כשצריך.
ליד ג'ורדן, פיפן, רוז ורודמן – הוא התוספת המושלמת.
(הכנסתי את רוז כמחווה ליונתן…)
ולי, אישית, אין ספק שלשחקן 2.18 עם היד הרכה שלו, היה משתלב נהדר בליגה של היום.

מספר 5.
בעקבות השמועות שיש סיכוי שמטה וורלד פיס (רון ארטסט) בדרכו חזרה ל-L.A, מספר פנינים שפיו הצנוע הפיק לאורך השנים:

"אני באמת לא ידעתי מי המאמן כשהגעתי לניו יורק. רק רציתי לזכות באליפות, זו יכלה להיות אנט (דודה) ג'מיימה, הם יכלו מבחינתי לתת לסירופ לאמן, אני הייתי מגיע בכל מקרה. רק רציתי לכות באליפות"

"אני לא שחקן, אני חייזר… הפוקוס שלי הוא בלזכות באליפויות. אני לא מתרכז בשום דבר אחר.
חייזרים רק רוצים לזכות באליפויות."

מטה וורלד פיס על העתיד:
"יש לי חברת הקלטות, ואני מוציא CD משלי. יש את הבגדים, והנעליים. ויש חוזה על ספר שאני עובד עליו. אני מנסה להיות חיובי, אני גם אוהד גדול של פרס נובל לשלום."