האתלטיות הגדולות בהיסטוריה (חלק ב' – 6-10) / אלעד אייל

 

האתלטיות גדולות בהיסטוריה (חלק ב' – 6-10)

מקום 6

אליסון פליקס

קשה למצוא אתלטית פעילה כיום עם מנעד יכולות כל כך גדול כמו אליסון פליקס. תוצאה של  10.89 ב-100 מטרים, 21.69 ב-200 התוצאה הרביעית בכל הזמנים, ו- 49.59 ב-400 כשבשליחות בלונדון היא רצה את ה-400 שלה בתוצאה של 47.8 תוצאה ששנים לא נראתה בשליחות וודאי שלא ביחידות.

נדמה לי שהגיוון הזה הוא גם חלק מהבעיה של פליקס שהמקצוע החזק שלה ללא ספק הוא ריצת ה-200 מטרים, אבל ההתפרשות על טווח רחב פגעה בה לעיתים לדעתי. אליסון זכתה בסך הכול ב-10 מדליות זהב במשחקים אולימפיים ואליפות עולם, אבל רק שלוש אישיות והשאר בשליחות.נראה לי שהתמקדות ב-200 בלבד הייתה הופכת אותה לשליטה במקצוע הזה, אבל היא אצנית גדולה בכל מקרה עם סגנון נהדר ויש בה משהו שמשדר איזו אצילות וביישנות, לצד נחישות ועצמה. היא ללא ספק אחת האצניות האהובות עלי ואחת הגדולות ביותר. ואחרי ההקדמה הארוכה הזו הגיע הזמן להכיר מקרוב את רשימת ההישגים שלה.

אולימפיאדה

אולימפית

אתונה 2004

אליסון הצעירה כשהיא עדיין לא בת 19 זכתה במדליית כסף ב-200 מטרים עם שיא עולם חדש לנוער 22.18 אחרי ורוניקה קמפבל בראון ולפני דבי פרגוסון

בייג'ינג 2008

במשחקים בבייג'ינג פליקס זכתה בשתי מדליות זהב בריצת שליחות 4×400 ומדליית כסף 21.93 אחרי קמפבל בראון .21.74 שהגנה על תוארה מאתונה.

לונדון 2012

שיא הקריירה של פליקס שהפכה לאתלטית המצטיינת של המשחקים עם שלוש מדליות זהב. בריצת 200 זכתה פליקס לראשונה במשחקים בזהב עם 21.88 לפני אלופת ה-100 מטר שלי אן פרייזר וכרמליטה ג'טר, זוכת הכסף ב-100.

אליסון השתתפה גם בריצות השליחות וזכתה בשתי מדליות זהב נוספות, כשבריצה הקצרה יותר הייתה שותפה עם חברותיה לשיא עולם חדש 40.82, שיפור של 55 מאיות לשיא הוותיק של מזרח גרמניה. פליקס השתתפה גם בגמר ה-100 וסיימה חמישית עם שיא אישי 10.89.

אליפות עולם

הלסינקי 2005

אליסון זוכה בזהב עולמי ראשון במקצוע החזק שלה 200 מטר.

אוסקה 2007

שלוש מדליות זהב לפליקס שהגנה על תוארה ב-200 עם תוצאה נהדרת 21.81 ושתי מדליות זהב בשליחות כשבשתיהן נקבעה תוצאת השנה בעולם.

ברלין 2009

שתי מדליות זהב נוספות לפליקס. זהב שלישי רצוף ב-200 וזהב נוסף בריצת השליחות הארוכה.

דוחא 2010 אליפות עולם באולם

זהב נוסף בשליחות 4×400.

טגו 2011

אליסון פליקס מתחה עד הקצה את גבולות יכולתה, כשהשתתפה בשתי ריצות השליחות וזכתה בזהב בשתיהן, כסף ב-400 אישי שלוש מאיות בלבד אחרי מונטשו המנצחת (49.59 שיא אישי) וארד ב- 200 אחרי קמפבל בראון וג'טר.

מוסקבה 2013

למרבה צערה פליקס, שקבעה את הזמן הטוב ביותר בריצת ה-200 בחצי הגמר, מתחה במהלך הגמר את שרירי ההמסטרינג (הירך האחורי) ונאלצה לפרוש גם מריצת השליחות.

קייס לבחירה

האתלטית עם מנעד היכולות הכי גדול באתלטיקה העולמית כיום, והאתלטית הפעילה עם מספר המדליות הגדול ביותר. עם זאת זהו גם עקב אכילס במידה מסוימת שמנעה ממנה להתמקד במקצוע אחד או שניים ולהפוך לדומיננטית עוד יותר.

שורה תחתונה

אחת האתלטיות שהכי כיף לראות עם סגנון האיילה המרחף בקלילות שלה, אבל  מדובר בפייטרית אדירה עם דרייב גדול להישגים.

************************

מקום 7

גייל דיברס

הסיפור של גייל דיברס הוא סיפור על רוח של נחישות והתגברות. דיברס הייתה כישרון גדול בריצות קצרות 100 ו-100 משוכות, ואף השיגה את הקריטריון לריצת המשוכות במשחקים לסיאול, אבל תוך כדי ההכנות, החלה לסבול מכאבי ראש וטשטוש ראיה. למרות הכל היא השתתפה במשחקים, והעפילה לחצי הגמר, אבל שם כוחה לא עמד לה והיא סיימה שמינית בלבד.  מצבה המשיך להידרדר ושנתיים אח"כ אובחן כי היא סובלת ממחלה הקשורה לעודף תפקוד של בלוטת התריס. דיברס לא הפסיקה להאמין ביכולתה לחזור ולהתחרות גם כשמצבה היה קשה והיא ישבה בכיסא גלגלים, והיא אכן חזרה בגדול.

באליפות העולם בטוקיו, סיימה שנייה במשוכות, אבל השיא הגיעה שנה אח"כ במשחקים בברצלונה. דיברס העפילה לגמר ריצת 100 ושם יצאה כמלוע תותח והובילה את הריצה מהזינוק כשממש מטרים ספורים לפניו הדביקה אותה היריבה הגדולה מרילין אוטי. הריצה הייתה דרמטית ביותר כשרק 6 מאיות השנייה הפרידו בין הראשונה לחמישית וההכרעה עברה לפוטו פיניש, כשהוברר כי דיברס היא הזוכה לא היה גבול לאושרה, כיוון שב-100 משוכות המקצוע החזק שלה, היא הייתה פייבוריטית ברורה לניצחון. תעתועי גורל כבר אמרנו? כולם כבר התכוננו לחגיגת הדאבל אבל דיברס שהובילה בריצת המשוכות והייתה בדרך לניצחון, מעדה במשוכה האחרונה, התגלגלה ועד שהספיקה לקום עברו אותה יריבותיה והיא סיימה חמישית בלבד.

הקריירה של דיברס המשיכה לספק דרמות  לפחות כמו פרופסור לס, וגם באטלנטה 96 היא זכתה בזהב בפוטו פיניש, שוב מול מי אם לא מרילין אוטי, אבל משום מה אצל כותב התסריטים שם למעלה זכייה במשוכות לא הייתה חלק מהתכנית.  למרות הכל דיברס סיימה קריירה נהדרת עם 3 זהב אולימפי ו-5 מאליפות עולם.

אולימפיאדה

סיאול 1988

חצי גמר 100 משוכות.

ברצלונה 1992

מדליית זהב ב100 מטר.

אטלנטה 1996

זהב ב-100 מטר, רביעית ב-100 משוכות, פספסה בעשירית את מדליית הארד.

זהב 4×100 שליחות.

אליפות העולם

טוקיו 1991

מדליית כסף ב-100 משוכות.

שטוטגרט 1993

זהב דרמטי ב-100 מטר. שוב הקדימה שוב את מרילין אוטי כששתיהן סיימו עם תוצאה זהה 10.82 כשרק הפוטו פיניש הפריד בין זהב לכסף. זהב ב-100 משוכות.

גטבורג 1995

דיברס זכתה בזהב והגנה על תוארה ב-100 משוכות.

אתונה 1997

השתתפה במשוכות 4×100 בלבד וזכתה בזהב קבוצתי.

סביליה 1999

זהב שלישי ב-100 משוכות בתוצאה פנטסטית 12.37.

אדמונטון 2001

מדליית כסף ב-100 משוכות.

אליפות עולם באולם

אלופת עולם 3 פעמים ב-60 מטר משוכות, ופעמיים מקום שני.

פעם אחת אלופת עולם ב-60 מטרים באולם.

הקייס של דיברס

סיפור חיים מיוחד של כוח רצון נדיר והתגברות על קשיים. ווינרית ולוחמת אדירה ואלופה גדולה.

שורה תחתונה

באופן אבסורדי משהו, דווקא במקצוע החזק שלה 100 משוכות מעולם לא הייתה אלופה.

**********************

מקום 8

יילנה איסינבייבה

אחת הכוכבות הגדולות של האתלטיקה העולמית, הפכה את המקצוע הזה לאחד הנצפים והמעניינים ביותר

איסינבייבה פרצה לתודעה בגיל 21 חודש וחצי לפני אליפות העולם בפריז 2003 כששברה את שיא העולם של סטייסי דרגילה האמריקאית בס"מ אחד ל-4.82 והחלה באחת הקריירות המרשימות באתלטיקה הנשית.

אולימפיאדה

אתונה 2004

איסינבייבה זוכה במדליית הזהב הראשונה שלה אחרי ששברה את שיא העולם של פאופנובה 4.88 והגביהה את הרף לגובה של 4.91. פאופנובה עצמה סיימה עם הכסף בתוצאה של 4.75.

בייג'ינג 2008

מדליית זהב אולימפית שנייה ברציפות ושוב שיפור של שיא העולם הפעם לתוצאה פנטסטית של 5.05 כשהיא משאירה הרחק מאחור את סגניתה ג'ניפר שור האמריקאית עם 4.80 ואת בת ארצה פאופנובה שסיימה שוב עם 4.75.

לונדון 2012

ילנה איסינבייבה כבר בת 30 ואחרי האכזבות מאליפויות העולם 2009 ו-2011 חוזרת שוב לפודיום הפעם עם מדליית ארד בתוצאה בינונית עבורה של 4.70 אחרי ג'ן שור וסילבה הקובנית שסיימו בתוצאה זהה של 4.75.

אליפות העולם

פריז 2003

אחרי שקבעה שיא עולם סיימה עם מדליית ארד 4.65 אחרי סווטלנה פאופנובה 4.75 ואניקה בקר 4.70.

הלסינקי 2005

מדליית זהב באליפות העולם עם שיא עולם חדש 5.01 כשהזוכה במדליית הכסף סיימה עם 4.60 בלבד.

אוסקה 2007

מדליית זהב נוספת עם 4.80 לפני בדורובה ופאופנובה שסיימו בתוצאה זהה 4.75.

ברלין 2009

אכזבה אדירה לאיסינבייבה שהתחילה את שלב הגמר בגובה של 4.75, שהתברר כרף גבוה מדי עבורה באותו יום. איסינבייבה פסלה שלוש פעמים וסיימה אחרונה בגמר ללא תוצאה.

אגב שבוע לאחר האליפות קבעה איסינבייבה את שיא העולם הנוכחי 5.06.

טגו 2011

כישלון נוסף לילנה שסיימה שישית בלבד עם תוצאה של 4.65 כשהמנצחת פאביאנה מורר הברזילאית עברה גובה של 4.85.

מוסקבה 2013

אקורד הסיום של אסינבייבה שלא פרשה באופן רשמי אבל לקחה הפסקה מספורט תחרותי אחרי האליפות במוסקבה, שאותה סיימה עם טעם מתוק לעיני הקהל הביתי עם מדליית זהב נוספת 4.89 והקדימה שוב את שור האמריקאית וסילבה הקובנית.

ילנה איסינבייבה זכתה גם בארבע מדליות זהב ומדליית כסף אחת באליפויות העולם באולם.

קייס לבחירה

הפכה את המקצוע היחסית אפור הזה לאחד המלהיבים והפופולאריים בענף.

שורה תחתונה

האלופה הגדולה בהיסטוריה במקצוע הקפיצה במוט

****************************

מקום 9  

וילמה רודולף

מי לא מכיר את פורסט גאמפ עם הברזלים על הרגליים והצליעה המשונה שלו מנסה לברוח מאותם ילדים מציקים שנהגו להתעלל בו, ואז רגע לפני הסוף הידוע מראש כשהילדים משיגים את פורסט, הברזלים נושרים מרגליו ופורסט פורץ בריצה מהירה ומשאיר את רודפיו המומים הרחק מאחור, הוליווד אלא מה.

עכשיו קבלו תסריט הוליוודי נוסף על ילדה צעירה אפרו אמריקאית שגדלה בדרום הגזעני של ארה"ב, בת למשפחה מרובת ילדים שחלתה בפוליו ועד גיל שבע הייתה משותקת ברגל אחת. הילדה הקטנה לא יכלה בכלל ללכת, לא כל שכן לרוץ. כשעל רגלה סד מתכת עד גיל תשע, איש לא יכול היה להעלות בדמיון הפרוע ביותר שהילדה הזו תעפיל לפסגות ספורטיביות מרשימות ביותר, אבל לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. אותה ילדה קטנה שאיש לא נתן לה סיכוי כלשהו, גדלה והפכה לספורטאית מרשימה. היא גילתה כישרון מיוחד לריצה והפכה בגיל 20 לאחת האלופות האולימפיות הגדולות בריצות הקצרות. נשמע מופרך מכדי להיות אמיתי?

יש סיפורים שנועדו לעורר השראה בכולנו, וזה כנראה אחד הסיפורים האלה שמבריקים כמו ברק מעל דרך חשוכה ומראים את הכיוון הנכון. זהו סיפורה של וילמה רודולף.

וילמה נולדה לפני 75 שנה ב-23/6/1940 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה בקלארקסוויל טנסי. היא הייתה הילדה מספר 20 במשפחה, והייתה ילדה חולנית בילדותה. בגיל שש חלתה בנגיף הפוליו שגרם לה לשיתוק ברגלה השמאלית. סד המתכת ליווה אותה עד גיל תשע, ואחיה ואימה טיפלו בה במסירות רבה, ומכאן והלאה נפתחה הדרך להצלחה. וילמה שיחקה כדורסל בתיכון המקומי, עד שצדה את עינו של מאמן הריצה באוניברסיטה המקומית של טנסי. וילמה עזבה את הכדורסל, והחלה להתמקד בריצה ועד מהרה הפכה לאחת הטובות בתחום.

בגיל 16 כבר השתתפה באולימפיאדת 1956 שהתקיימה במלבורן אוסטרליה, כחלק מנבחרת השליחות של ארה"ב, וזכתה במדליית הארד. אבל זו הייתה רק ההקדמה. המנה העיקרית של הסיפור הגיעה כעבור 4 שנים באולימפיאדת רומא 1960. רודולף השתתפה בשלושה מקצועות על המסלול 100, 200, 4×100 וזכתה בשלוש מדליות זהב. רודולף הגיעה למשחקים כשהיא מחזיקה בשיא העולמי ב-200 מטרים. בחצי הגמר למאה מטרים השוותה את השיא העולמי 11.3, ובגמר שברה את השיא עם רוח גבית גבוהה מהמותר והתוצאה לא הוכרה כשיא. במאתיים היא השוותה בחצי הגמר את השיא האולימפי 23.2 אך בגמר עם רוח נגדית היא ניצחה עם תוצאה של 24 שניות בלבד. גם בריצת השליחות היא לא אכזבה כשבחצי הגמר שברה עם חברותיה את שיא העולם ביותר משניה ל 44.4, ובגמר כרצה הרביעית סגרה פיגור של מטר וניצחה בפער של שלושה מטרים את הגרמנייה שרצה מולה. שנה לאחר מכן שברה את השיא בריצה ל-100 מטרים בעשירית השנייה ל-11.2.

רודולף נחשבת לפורצת הדרך הראשונה לספורטאיות אפרו אמריקאיות, והייתה גם פעילה למען זכויות ושוויון לאפרו אמריקאים. אחת הצלחות שלה בתחום הייתה התעקשותה לקיים מצעד הוקרה מעורב שחורים ולבנים בעיירת הולדתה לאחר הצלחתה הפנומנאלית במשחקים האולימפיים ברומא, בניגוד לדעתו של מושל טנסי שנאלץ להיכנע לדרישתה וקיים את המצעד המעורב לראשונה בתולדות העיירה.

לאחר פרישתה שימשה כמאמנת ולימדה חינוך גופני בקרלארקסוויל, ואף הקימה קרן שסייעה באמצעות ספורט לילדים מוגבלים. היא נבחרה להיכל התהילה הלאומי ב1974. רודולף נפטרה בגיל צעיר מדי 54 לאחר מאבק בסרטן המוח ב- 11/12/1994  והותירה אחריה זיכרונות מרגשים. דמותה מעוררת ההשראה שימשה דוגמא ומופת לדורות רבים של ספורטאים וספורטאיות אחריה והיא בהחלט ממובילות הלפיד לפני המחנה.

קייס לבחירה

אחת האצניות הגדולות בהיסטוריה וה"איילה השחורה" המקורית.

שורה תחתונה

בחורה עם סיפור חיים מופלא ומעורר השראה. אחת האתלטיות השחורות הראשונות שפרצו את הדרך לשוויון מגדרי וגזעי.

**************************

*

*

מקום 10

מסרט דפאר

אחת הרצות הגדולות ביותר ל-5000 ו-3000 מטר היא מסרט דפאר האתיופית שהייתה אחת היריבות הקשות ביותר של טירונש דיבאבה. דפאר הייתה שיאנית עולם פעמיים והיא אחת האתלטיות המעוטרות ביותר.

אולימפיאדה

אתונה 2004

מסרט בת ה-21 זוכה במדליה אולימפית ראשונה בקריירה כשהיא מקדימה את אוצ'צ'י הקנייתית ואת דיבאבה בת ארצה.

בייג'ינג 2008

דפאר מאבדת את תוארה  בריצת 5000 ומסיימת במקום השלישי אחרי היריבה הגדולה דיבאבה ואבגלייסה.

לונדון 2012

אחרי שמונה שנים דפאר מחזירה לעצמה את התואר אלופה אולימפית ב-5000 לפני ויויאן צ'ריוט הקנייתית ודיבאבה.

אליפות העולם

הלסינקי 2005

מדליית כסף ב-5000 אחרי דיבאבה.

אוסקה 2007

זהב עולמי ראשון ב-5000 לפני ויויאן צ'ריוט.

ברלין 2009

מדליית ארד ב-5000 אחרי צ'ריוט  וקיבט.

טגו 2011

דפאר שוב מסיימת אחרי צ'ריוט וקיבט וזוכה בארד.

מוסקבה 2013

דפאר אלופת עולם בפעם השנייה ב-5000 כשגברה על צ'רונו ואיינה.

אליפות עולם באולם

דפאר זכתה ארבע פעמים ברציפות באליפות עולם ב-3000 מטרים ופעם אחת בכסף וארד במרחק הזה.

קייס לבחירה

אחת האלופות הדומיננטיות במרחקים הארוכים על המסלול.

שורה תחתונה

עוד אלופה גדולה מפס הייצור של מועדוני הריצה האתיופים.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. לגבי אליסון פליקס:
    הריצה של היא "נשית" יותר, זורמת יותר ונעימה לצפייה. השרירים שלה לא מנופחים כלל.
    רוב האצניות כיום רצות בצורה "גברית" יותר.

    תודה רבה על כל הסקירות. תענוג

  2. יש טעות הקלדה בקשר לפליקס, יש לה 14 מדליות מתוכן 8 אישיות ו6 שליחים ומדליה נוספת מאליפות עולם באולם

  3. רק תראו לאיזה שפל הגיעו האמריקאיות (והאמריקאים!) עכשיו!
    בושה וחרפה מה שקרה לא"ק בארה"ב. במילים אחרות – מלבד קצת תיכונים ומכללות, א-ין א"ק בארה"ב!

  4. צריך לעדכן את החלק של אליסון פליקס שזכתב בזהב נוסף ב400 עם תוצאת השנה בעולם והיא לראשונה אלופת עולם ב400 אחרי כסף ב2011. עדיין נשאר לה המקצוע החזק שלה 200 מטר. איזה אתלטית אדירה!

  5. ותוצאה מדהימה במשולשת של כריסטיאן טיילור 18.21 התוצאה השניה בטיבה בהיסטוריה שמונה ס"מ משיא העולם בן ה20 של ג'ונתן אדוארדס, וזה אחרי שכבר קבע העונה 18.06. פדרו פיצ'רדו שכבר קבע השנה 18.08 אכזב הפעם (יחסית) עם 17.73 בלבד.

  6. פוסט מצוין שמגיע בדיוק בזמן. אני זוכר את השחצנות של ילנה איסינבייבה שהתחילה מגובה גדול מדי ולא עברה שלוש פעמים. בכלל היא מאוד התנשאה על חברותיה (ודי בצדק). גייל דיבר היתה אדירה. אני נותן יותר כבוד לרצים למרחקים ארוכים, המאמץ שלהם לא אנושי

  7. הבעיה היא שלפחות אצל הנשים אין יותר מדי רצות גדולות למרחקים הארוכים, במיוחד בגלל שהם נכנסו מאוחר לתחרות האולימפית

  8. היי אלעד. כרגיל, נהניתי מאוד לקרוא, תודה רבה!
    אמנם תחרויות הנשים למרחקים מחמשת אלפים מטר נכנסו מאוחר, יחסית, לתכנית האולימפית, אבל בהחלט ישנן אתלטיות שהטביעו חותמן על הענף. ציינת את דפאר ודיבאבה (גם אחותה הצעירה, שאף אותה הזכרת, של האחרונה נמצאת על הרכבת המהירה להיכל התהילה). מלבדן, אפשר למנות את דרארטו טולו האתיופית, אלופה אולימפית כפולה, שייתכן וסללה את הדרך להצטיינות בנות ארצה בריצות למרחקים. עוד אתלטיות מצטיינות הן גרטה וייץ המנוחה ואינגריד כריסטיאנסן הנורבגיות. שיאנית העולם במרתון, פולה רדקליך הבריטית, ג'ואן בנויט ורוזה מוטה. כמובן שזו רשימה סובייקטיבית שלי. אפשר להוסיף וגם לגרוע.

    בחלק הקודם התייחסת למעבר האתלטים למרתון בגיל מבוגר יחסית, לאחר שהתחרו בצעירותם על המסלול. כמובן שהמרתון הוא קשה, אבל בכל מקצוע קיים קושי ייחודי לו, בין אם מבחינה פיזיולוגית (ע"ע וייד ואן נייקרק בסיום הגמר הנהדר לארבע מאות) או עקב הטכניקה הקשה (קפיצה במוט ולגובה, מקצועות זריקה). הרצים (ומאמניהם) שעוברים למרתון לקראת גיל השלושים, יוצאים מנקודת הנחה כי הריצות המהירות יותר על המסלול בצעירותם תרמו להם להסתגלות אירובית הדרגתית (של מערכת הלב-כלי הדם, הנשימה והשרירים), שדרושה כדי לעבור מרחקים ארוכים יותר, כמו המרתון למשל. חשוב לציין שהמהירות, אשר משמעותית מאוד בריצות המסלול (ראינו את זה היטב במקרה של מוחמד פארה), יורדת גם כן עם השנים, מה שגם מהווה גורם במעבר למרחקים עוד יותר ארוכים, שם היא משמעותית פחות.
    רצים מצטיינים רבים עברו בצורה מוצלחת מהמסלול לכביש. מי שעשו זאת בצורה מאוד מוצלחת הם פול טרגאט והיילה גבריסלאסי (אין צורך להציג), שהחל מ-2003 החלו לשפר משמעותית את התוצאה הטובה ביותר (שבהמשך שונתה לשיא עולם רשמי) במרתון. אגב, מירוצי המרתון הרבים והפרסים יקרי הערך שהם טומנים בחובם, לצד הירידה במעמד ובמספר תחרויות ה-10,000, גרמו גם לרצים צעירים (אפילו צעירים מאוד, כאלה שגילם לא ייאפשר להם לקנות משקאות משכרים בחלק ממדינות ארה"ב) לעבור למרחק הארוך יותר. סמואל וונג'ירו המנוח ניצח בגיל 22 במרתון האולימפי בבייג'ינג עם שיא אולימפי של 2:06, בתנאי מזג אוויר מאוד קשים. שלוש שנים קודם, הוא היה שיאן עולם לנוער ב-10,000 עם תוצאה של מתחת ל-27 דקות. המנצח במרתון באליפות העולם שנערכת זה עתה, הוא עוד לא בן 20 (אגב, הרץ שסיים רביעי הוא בן 41). כלומר, ניתן לראות שהמעבר מהמסלול לכביש עשוי להתברר בהחלט כמוצלח, אולם הוא אינו תנאי בלעדי (מרתון דובאי שנערך בינואר הפך בשנים האחרונות למירוץ בו בני נוער מנצחים בתוצאות מעולות).

    חשוב לי לציין כי בתגובה לגבי המרתון, הסתמכתי רבות מאוד על הפרשנות המקיפה והמאוד מעניינת של נחשון שוחט, רץ מרתון מצוין בעצמו (מקבוצת מועדון ארוחת הבוקר), שכותב רבות באתר דה באזר וגם באתר של מועדון הריצה אליו הוא משתייך.

  9. אלכס תודה על התוספת החשובה לגבי המרתון. ההשערה שלי הייתה שבמרתון אין צורך בסיומות החזקות ובשינויי קצב כל כך דרמטיים וחיזקת את ההשערה שלי, בכל אופן עדיין מפתיע אותי שהרצים הגדולים האלו מסתגלים כל כך בקלות לשינוי הזה

    את טולו שהיא דודה של האחיות דיבאבה דווקא הזכרתי, את מוטה ורדקליף אני מכיר. את הנורווגיות אני לא זוכר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט