מאנדיי נייט פוטבול (9) / גיא רוזן

שבוע שעבר סקרתי את בתי ה-AFC מזרח, וה-NFC מזרח.
השבוע אתמקד ב- AFC מערב.

AFC WEST

דנבר ברונקוס.
שאלה גדולה מספר 1 לקראת העונה הקרובה:
איך פייטון מאנינג וגארי קוביאק יסתדו אחד עם השני?
הברונקוס תחת ניהולו של המאמן הקודם, ג'ון פוקס, הצטיינו (לפחות בעונה הרגילה)
לקבוצה מאזן של 46 ניצחונות, 18הפסדים, ו-4 פעמים ראשות הבית באותן 4 עונות. אבל פוקס עזב בגלל שורה של הפסדים כואבים בפלייאוף.
עכשיו זה זמנו של גארי קוביאק.
קוביאק הוא מאמן בעל אוריינטציה התקפית שאוהב להריץ את הפוטבול על הקרקע,
בעוד שמאנינג רגיל להכריז על מהלכים מאחורי קו ההתקפה, אחרי שקרא את היערכות ההגנה.
נתון שכמובן מסביר את השאלה המקורית –
איך ה-2 יסתדרו? וחשוב יותר, האם הקבוצה תצליח להעביר עונה בלי שהתנגשות בין ה-2 תגיע לכדי פיצוץ?
אבל אם ה-2 יגיעו לכדי שיתוף פעולה, וקוביאק שידוע כמאמן קו התקפה מעולה, יצליח לגרום לקו ההתקפה גם לעזור למשחק הריצה, וגם להגן טוב יותר על מאנינג (נקודה קריטית – בעונה שעברה, עד הפציעה של מאנינג במחזור ה-9, דנבר נראתה כמו קונטנדרית. אחרי הפציעה- קבוצה בינונית)
ואז אולי מאנינג יצליח לשחזר את מה שהבוס שלו (ג'ון אלוואי) עשה כקווטרבאק של הברונקוס –
לקחת אליפות בשלהי הקריירה, מאחורי קבוצה עם משחק ריצה משובח והגנה נהדרת.
שאלה גדולה מספר 2 לעונה הקרובה:
האם ווייד פיליפס יכול לשפר את ההגנה של הברונקוס?
לפיליפס, מתאם ההגנה החדש של הברונקוס, נסיון מוצלח ביוסטון שם הפך הגנה שמוקמה במקום ה-31 בליגה, להגנה מצויינת, השישית בטיבה בליגה.
ההגנה של הקבוצה כבר בעונה הקודמת הייתה משובחת, אבל ההצטרפות של הרוקי המבטיח, שיין ריי, לצמד וון מילר ודמרקוס וור, צפוי להפחיד, מאוד, את קווי ההתקפה והקווטרבאקים של היריבות.
(במשחקי קדם העונה, ההגנה אמללה הן את יוסטון, והן את סיאטל)
תחזית לעונה הקרובה:
צוות אימון חדש, פייטון מאנינג בריא, והגנה נהדרת צפויים לאפשר לקבוצה שוב לכבוש את ראשות הבית (אבל אם פייטון נפצע שוב – all bets are off)
מקום ראשון בבית, מאזן 12 נצחונות, 4 הפסדים.


(רק שסופרמן ישאר בריא, ויהיה בסדר…)

סן דיאגו צ'ארג'רס.
שאלה גדולה מספר 1 לעונה הקרובה:
האם פיליפ ריברס יצדיק את 65 מיליון הדולרים המובטחים של החוזה החדש?
טוב, לגבי השאלה – אז התשובה היא שחד משמעית הוא שווה את הכסף.
ריברס הוא אחד מגדולי הקווטרבאקים שאין להם הופעה בסופרבול, ואין שאלה שהוא יהיה מעומד ל-HOF אחרי שיפרוש.
הבעיה שלו היא, שלא נראה שהוא יגיע למשחק הגדול בעתיד הקרוב. הצ'ארג'רס לא ניצחו יותר מ-9 משחקים בעונה מאז 2009, ובמציאות של ה-NFL כיום, הקבוצה צריכה להרוס ואז לבנות מחדש, אם הם רוצים לקפוץ מדרגה.
כרגע נראה ששוב ריברס יאלץ לסחוב את הקבוצה לעונה מנצחת, שאולי תספיק בקושי לפלייאוף.
שאלה גדולה מספר 2 לעונה הקרובה:
האם קורי ליגט שווה 51 מיליון דולר ל-5 שנים?
אחרי ההחתמה של ריברס, ברור שהיחידה הדומיננטית בקבוצה היא ההתקפה.
תפקידה של ההגנה הוא לא לפשל, כך שלהתקפה יהיה סיכוי לנצח.
והשחקן עם החוזה הגדול ביותר בהגנה הוא הדיפנסיב אנד, קורי ליגט.
הסקנדרי של הצ'ארג'רס מוכשר מאוד, ברנדון פלאוורס וג'ייסון וורט הם אולי צמד הקורנרים החזק ב-AFC, ואם אריק וודל ינפק עוד עונת פרו בול בסייפטי, הבאק פילד בידיים טובות.
אבל קו ההגנה חייב את ליגט במיטבו. אחרת שוב, לקווטרבקים של היריבות יהיה את כל הזמן שבעולם למצוא את הרסיברים שלהם. ואז לא משנה עד כמה הסקנדרי של הצ'ארג'רס מוצלח.
ההימור של הצ'ארג'רס הוא שלליגט יש עוד לאן לצמוח, ושעונתו הטובה ביותר עוד לפניו
(והם הימרו על כך בכמות יפה של מיליונים)
תחזית לעונה הקרובה:
ריברס מצליח להוביל את הקבוצה לעוד עונה מנצחת עם מאזן של 9 – 7 ומקום שני בבית.
ואם קצת מזל, גם מקום בסיבוב הוויילד קארד של הפלייאוף.


(פיליפ, מה עושים השנה? מה שאנחנו עושים בכל שנה, מנסים להגיע לסופרבול!)

קנזס סיטי צ'יפס.
שאלה גדולה מספר 1:
האם השנה, סוף סוף, ווייד רסיבר יקבל מסירה לטאצ'דאון???
נתון מעניין מהעונה שעברה: לכל השחקנים ברוסטר של הקבוצה שתפקידם ווייד רסיבר יש ביחד סך כולל של 0 תפיסות לטאצ'דאון. המסירות היחידות שנרשמו ל-"רסיבר" לטאצ'דאון היו מסירות לטייט אנד או לראנינג באק. וגם כאלו היו רק 6.
אלכס סמית' פשוט לא מספק את הסחורה (זה הרגע שכל אוהדי הניינרס מהנהנים בראשם…)
סמית' שמרוויח יותר ממיליון למשחק, נותן תפוקה פחותה משל מי שהיה עד לאחרונה הקווטרבאק המחליף של הג'טס (ראיין פיצ'פטריק) (הג'טס!!!) (הג'טס!!!!!), וזה חבל בגלל שלקבוצה אחד מהראנינג באק הטובים בליגה (ג'אמל צ'ארלס), ובגלל שרק קבוצה אחת בליגה ספגה בעונה שעברה פחות נק' למשחק מהקנזס סיטי צ'יפס.
שאלה גדולה מספר 2:
האם העונה ג'אסטין האוסטון יאלץ לסחוב לבדו את הגנת הצ'יפס?
האוסטון, הליינבקר הנהדר של הקבוצה, חתם על חוזה חדש שמבטיח לו 52.5 מיליון דולר. וכמו במקרה של ריברס, הוא שווה כל אגורה מהסכום. בעונה שעברה הוא היה מרחק סאק אחד מלקבוע שיא חדש של סאקס. לצערו, הוא שיחק בעונה שבה ג'יי ג'יי וואט נתן תפוקה שלא תאמן, אחרת התואר של שחקן ההגנה המצטיין היה שלו.
קו ההגנה של הקבוצה כבר מבוגר, אבל סביר להניח שימשיך לתת תפוקה. הבעיה של הקבוצה היא בסקנדרי, שם לא מצאו מחליף ראוי לפלאוורס שעזב.
לוח המשחקים של הקבוצה סידר לה מפגש עם מאנינג (ברונקוס) ורוג'רס (גרין ביי) בתחילת העונה. אם הם לא יפתרו את בעיות הסקנדרי, אז הנטל יפול על האוסטון וקו ההגנה לעזור לקבוצה להמנע מלהכנס לפיגור מוקדם במאזן העונתי.
התחזית לעונה הקרובה:
יש גבול עד לאן צ'ארלס יכול לרוץ. אם סמית' לא יגלה יכולות חדשות (ומפתיעות) בעמדת הקווטרבאק, הקבוצה תסיים בקושי במאזן 8 – 8, ובמקום השלישי בבית.


(ג'אמל צ'ארלס בפעולה)

אוקלנד ריידרס.
שאלה גדולה מספר 1:
האם דרק קאר ישתפר?
הריידרס לא מתפקדים כבר כל כך הרבה זמן, שאף אחד כבר לא מצפה מהם לכלום.
אבל אם יש סיכוי לריידרס לשבור את הרצף הלא מחמיא של 12 עונות עם מאזן שלילי, זה לגלות פרח בשדה הקוצים שבאוקלנד.
לצפות להגיע לפלייאוף מהבית המערבי של ה-AFC זו לא ציפייה ריאלית,
אבל לגלות קווטרבאק טוב, זה בסיס מצויין להצלחה בעתיד.
דרק קאר מתחיל את שנתו השנייה בליגה עם סגל התקפי צעיר ומוכשר לצידו –
אמרי קופר הרוקי, ומייקל קראבטרי הותיק הם מטרות נהדרות לקאר בשביל לתרגל את התקפת המסירה.
בעיקר כשיש את טרנט ריצ'ארדסון ולואטיוס מארי כראנינג באקס שיעזרו ליישם התקפה מאוזנת.
תחת הנהגתו של ג'ק דל ריו, המאמן החדש של הקבוצה (מאמן קשוח בעל אוריינטציה הגנתית מובהקת) ההתקפה צפויה להנות מההגנה המשופרת, ולבלות זמן נוסף על המגרש.
שאלה גדולה מספר 2:
איך קן נורטון ג'וניור יתפקד כמאמן ההגנה החדש?
דל ריו שכר את שירותיו של נורטון אחרי שה-2 שיחקו יחדיו בהגנה של הקאובויז בשנות ה-90'.
לנורטון נסיון בפיתוח ליינבקרים, ויכולת זו היא קריטית להצלחתו בריידרס, בגלל העוגן ההגנתי – חליל מאק.
מאק ללא ספק היה היחיד שהצטיין בתקיפת קווטרבאק היריבות, בחוליית ההגנה החלשה של העונה שעברה.
למרות שנראה היה שהוא מרבה להגיע לקווטרבאק, הוא סיים את העונה עם 4 סאקס בלבד.
המשמעות היא שנורטון חייב ללמד את ההגנה לסיים מהלכים – להיות יותר יעילים ויותר מאורגנים בתקיפת קו ההתקפה.
אבל גם אם נורטון ישפר את קו ההגנה, ואת חוליית הלייבקרים, הסקנדרי נשאר בעייתי.
לא הצטרף העונה כישרון משמעותי לחולייה, שהייתה גם ככה חלשה מאוד בעונה שעברה.
התחזית לעונה הקרובה:
מאזן 6 – 10 , מקום אחרון בבית, ותקוות לעונה הבאה.


(הסיכוי של הריידרס – מאמץ קבוצתי)

לפוסט הזה יש 19 תגובות

    1. ממה ששמעתי מהמחנה של דנבר, פייטון מאנינג בכושר מצויין.
      עכשיו נשאר רק להחזיק אצבעות…

      (מלח מים, מלח מים, מלח מים)
      (נסיון לחסל את הניחוס כשהוא עדיין צעיר…)

          1. עכשו רק צריכים שטרל דייויס יעמוד מאחוריו, ואז זה באמת יהיה כמו אלווי. האמת שזו נקודת הזכות בדיון בריידי-מאנינג שעומדת לטובת מאנינג. הוא אףפעם לא קיבל חיפוי מהקבוצה שלו כשהיה לו משחק חלש (מה שאלווי קיבל מדייויס כמה פעמים,לדוגמא), זה תמיד נפל עליו. בפעם היחידה שהקבוצה שלו הצליחה לנצח למרות תצוגה שהיא לא נפלאה מצידו, זה נגמר בריצת הס"ב שלו ב06. עשיתי על הנקודה הזו עבודה פעם.

          2. אין לי שום ספק שהוא מסוגל לעשות את זה.
            זה היה רק רפרנס לעובדה המדהימה שמאנינג חשף בראיון עם פיטר קינג שמאז הניתוח שעבר לפני המעבר לברונוקס הוא לא מרגיש את קצות אצבעות היד שלו.

  1. אתה יכול להסביר את תעלומת הריידרס? איך יכול להיות שבליגה כל כך תחרותית קבוצה מצליחה להיות למטה כל כך הרבה זמן?

    ולחדשות עדכניות (שלא קשורות לבית הזה) איך לדעתך תשפיע הפציעה של נלסון על הפאקרס? הלכה העונה?

    1. קבוצה שנכשלת קבוע בדראפט, לא מצליחה למשוך פרי אייג'נטס איכותיים (ואז משלמת המון לשחקנים שלא שווים את תג המחיר שלהם),
      ולא מצליחה ליישם כל שהיא שיטה לאורך זמן –
      הופכת במקרה הגרוע לריידרס…

      ובקשר לפציעה של נלסון – הוא היה המטרה מספר 1 של רוג'רס. זה ללא ספק ישפיע.
      אבל עכשיו אין לקבוצה ברירה לנסות לקדם את הרסיברים הצעירים,
      אולי מעז יצא מתוק.

    2. אל דייויס בסוף חייו נהיה קוקו. לגמרי איבד את זה. מינויים, בחירות דראפט, זה היה מזעזע. אחרי שהוא מת האירגון איבד מהאנרגיה שלו, שלא נדבר על זה שחלק מהמינויים נשארו.

  2. אני לא רואה לריברז סיכוי להריח מועמדות לHOF. יש יותר מדי ק"ב בעידן הזה שמועמדים לפניו שזה פשוט לא יקרה. יש כיום שני קיו ביז בקנה (פארב שייכנס בעונה הבאה ווורנר שייכנס מתישהוא) יש ארבעה שסגורים שם שמשחקים כיום (פייטון, בריידי, רוג'רז ובריז) ושני מתנדנדים (ביג בן ואיליי) כל אלו קודמים לו, והבוחרים לא אוהבים לתת דגש בעמדה מסויימת, גם אם היא קיטית כמו ק"ב. אין לו את המספרים המטורפים של פאוטס (יחסית לתקופתו) או את הפיגמנטים של וורן מון. פשוט לא רואה את זה קורה. ב
    לי קשר, הוא כמובן שווה את המחיר. ק"ב ברמתו שווה תמיד את המחיר. יש שני סוגים של קבוצות בNFL. סוג אחד קבוצות שיש להם ק"ב כמו ריברז, והסוג השני זה קבוצות שמחפשות ק"ב כמו ריברז

    1. למה לא לפרגן קצת לאוהדי הצ'ארג'רס?
      (תחלס אתה צודק. למרות שלמשל יש לו מספרים טובים בהרבה משל איליי. ביג בן לדעתי יכנס)

      1. לאיליי יש מספר שלריברז אין וזה מה שעושה את כל ההבדל בעולם- 2SB MVP. אם לאיליי מספרים טיפה יותר סבירים לא היה עליו בכלל דיון. עולה לי שלושה שמות של ק"ב שזכו בס"ב MVP ולא נמצאים בהיכל התהילה (מתוך 15 בערך, כולל האלו שייכנסו) לא היה מצב ששחקן שעשה את זה פעמיים לא היה בפנים אם היה לו מספרים מעל הממוצע.

        טריוויה- מי הק"ב היחיד שזכה פעמיים בס"ב ולא נכנס להיכל התהילה ?
        (רמז: הוא אחד מהשלושה שדיברתי עליהם)

          1. כוכב מזהב בשבילך. את וורנר חישבתי כשחקן בהיכל התהילה (כמו גם את פארב, מאנינג רוג'רז ובריז, כולם זכו בס"ב MVP וכולם יהיו בהיכל) השלושה זה פלאנקט, דאג וויליאמס ומארק ריפיין. שים לב לכשרון של וושינגטון (הייתי אומר, של ג'ו גיבס) להחליף ק"ב בהצלחה

  3. "הקהל הנהדר שלהם"… וואלה גיא רק אחד שלא חי בדרום קליפורניה יכול לנפק משפט כזה. מאז שהריידרס עזבו את לוס אנג'לס העיר נראית נקיה ואופטימית יותר. ה"ריידרס פאנס" הם רד נקים והיספאניים גלוחי ראש שלא היית נותן לבת שלך לשהות במחיצתם…

    1. כבר 20 שנה שהריידרס כבר לא בדרום קליפורניה.
      האצטדיון ממוקם בדרומה של אוקלנד, סמוך לאלאמדה.
      זה נכון שדאון טאון אוקלנד היא סביבה לא סימפטית אבל מרבית אוהדי אוקלנד מגיעים מאלאמדה, אוקלנד, ברקלי. זה נכון שחלקם הגדול "רד נקס" אבל מעט קבוצות זוכות לעידוד יותר מאסיבי מהריידרס.
      (לא בשונה מהווריארס מה-NBA שגם ממוקמים באוקלנד)

  4. לגבי קנזס סיטי – אלכס סמית הוא לא הבעיה. כלומר אתה יודע בדיוק מה תקבל ממנו. מסירות לעד 10 יארד ומינימום טעויות בלי מהלכים גדולים. זה מתאים כמו כפפה לסגנון האולטרא ווסט קוסט אופנס שאנדי ריד מריץ.
    הבעיה שהשמרנות של ריד מונעת ממנו לחרוג מהמסגרת שהוא קובע (בדיוק כמו שהיה בפילדלפיה) ולנצל באופן מקסימלי את ג'אמל צ'ארלס. לא ייתכן ששחקן שעושה 5 יארד לנשיאה יקבל את הכדור פחות מ-14 פעמים למשחק. נכון שבסגנון הנ"ל הוא עושה יותר יארדים באוויר אבל איך שלא הופכים את זה הוא מאבד מהיעילות שלו.
    ברגע שמרכז הכובד ההתקפי יחזור לידיים של צ'ארלס ההתקפה כולה תיראה טוב יותר וכך גם הקבוצה כולה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט