מאנדיי נייט פוטבול (8) מתנה למנחם! / גיא רוזן

נשאר מספיק זמן בדיוק ל- 4 פוסטים של מאנדיי נייט פוטבול לפני תחילת עונת הפוטבול,
כך שזה הזמן לסקירה קצרה של 32 קבוצות ה-NFL + תחזית לא מקצועית בעליל של המאזן הצפוי לכל קבוצה.
כל שבוע אתן סקירה של 2 אזורים, היום: nfc east, ו- afc east.

AFC EAST

ניו אינגלנד פטריוטס.

שינויים משמעותיים בסגל: עזבו שחקני ההגנה וינס וילפורק, דרל ראוויס, ברנדון ברואר ושחקני ההתקפה שיין וארין וסטיבן רידלי.
הפטס עברו זעזוע רציני בסגל בעקבות עזיבה של לא מעט שחקני מפתח, והחסרון הצפוי של טום בריידי הקווטרבאק (הושעה מ-4 משחקים בעקבות שערורית הדיפלייט-גייט)
אבל בליצ'ק והפטס הם אומני בניית הסגל מחדש, ובכל פעם שהם ספגו ביקורת עקב עזיבת שחקני מפתח, המציאות הראתה שמקבלי ההחלטות בפטס יודעים דבר או 2 על פוטבול
(היכולת של הפטס לקנות בזול ולמכור ביוקר היא לא פחות מאגדית)
עדיין, ב-3 מ-4 העונות שאחרי זכייה בסופרבול, הפטס לקחו צעד גדול אחורנית.
קשה במיוחד יהיה להתגבר על עזיבתם של ויס וילפורק ודרל ראוויס, שהיו העוגנים של הפטס בהגנה שלקחה את הקבוצה עד לאליפות
(וילפורק הדפנסיב תאקל בלב קו ההגנה, וראוויס, אחד הקורנרים המצטיינים בליגה, שאפשר לבליצ'ק לחסל את משחק המסירה של היריבות)
ועדיין, צעד אחורה? אולי, יאבדו את הבכורה בבית ה-AFC מזרח? לא נראה לי.
התחזית: מאזן 10 – 6, ומקום ראשון בבית.

מיאמי דולפינס.

שינויים משמעותיים בסגל: הקבוצה נפרדה מהרסיבר הבעייתי וואלאס, ומהראנינג באק המאכזב מורנו (מתי ילמדו שלשחקנים המשחקים לצידו של פייטון מאנינג יש סטטיסטיקות מנופחות?)
וצירפה את קני סטילס ודוונטה פרקר לשורות הרסיברים.
השמועות ממחנה האימון הם שהקווטרבאק של הקבוצה, ראיין טנהיל, נראה כמי ששידרג את משחקו, וצופים לו עונת פריצה.
תוספת משמעותית במיוחד הוא התאקל ההגנתי, אינדומקין סו, שנבחר שנה שעברה לשחקן השני הכי מפחיד בליגה (אחרי ג'יי ג'יי וואט) במשאל בקרב שחקני הליגה.
האם כל אלה יספיקו בשביל לעבור את ניו אינגלנד?
אני מנחש שלא.
התחזית: מאזן 9 – 7, ומקום שני בבית.

באפלו בילס.

שינויים משמעותיים בסגל: קודם כל מאמן חדש (רקס ראיין) שאולי ישדרג את ההגנה,
בנוסף הראנינג באק לאשון מאקויי (אחד הראנינג באקס המצטיינים בליגה בשנים האחרונות) והרסיבר הרב מימדי, פרסי הארווין, יחזקו משמעותית את ההתקפה.
אבל כל עוד אין קווטרבאק אמין בקבוצה (אי ג'יי מנואל ימשיך כקווטרבאק הפותח),
קשה לראות את הקבוצה משתפרת משמעותית.
התחזית: מאזן 7 – 9 ומקום שלישי בבית.

ניו יורק ג'טס.

 

שינויים משמעותיים בסגל: ברנדון מארשל מחליף את פרסי הארווין, הראנינג באק סטיבן רידלי מגיע מהפטס (ויאלץ להוכיח שהוא מסוגל לתת תפוקה גם ללא בריידי לצידו), וחשוב מכולם, דרל ראוויס חוזר לקבוצה.
נראה היה שהג'נרל מנג'ר החדש של הקבוצה שם אותה מחדש על דרך המלך,
ואז לפני מספר ימים, אנמפקאלי, הליינבקר (עכשיו לשעבר) של הקבוצה נתן סנוקרת אדירה ללסת של ג'ינו סמית', הקווטרבאק הפותח של הקבוצה, והשבית אותו ל-6 שבועות.
המזל הגדול הוא שהקבוצה החתימה את ראיין פיטספטריק שחוזר מפציעה, ולדעתי, מציל את הקבוצה מידיו הבלתי אחראיות של ג'ינו סמית'.
לא ככה רצו בג'טס לפתוח את העונה החדשה, ואני חושב, שלצערי הם יסיימו את העונה מתבוננים על שאר קבוצות הבית מתחתיתו.
התחזית: מאזן 6 – 10 והמקום האחרון בבית.

NFC EAST

פילדלפיה איגלס

שינויים משמעותיים בסגל: סם ברדפורד מחליף את ניק פולס בעמדת הקווטרבאק,
דמרקו מוריי מחליף את לאשון מאקויי בעמדת הראנינג באק.
לכאורה מצב הקבוצה דומה למצבה בעונה שעברה –
ראנינג באק תותח מחליף ראנינג באק תותח, ול-2 הקווטרבאקים סטטיסטיקות דומות,
אבל צריך לזכור שצ'יפ קלי הגיע מהמכללות. ואני חושב שהוא מדמיין את סם ברדפורד מניע את האיגלס כמו שהניע את ההתקפה המפלצתית של האוקלהומה סונרס כששיחק במכללות.
יש אלמנט של הימור, בעיקר לנוכח הפציעות בעברו של ברדפורד, אבל קלי הוכיח שהוא יודע לשלוף שפנים מהכובע.
ההימור שלי: צ'יפ קלי שולף וואחד שפן, ומוביל את האיגלס למאזן 13 – 3, ולראשות הבית המזרחי שח ה-NFC.

דאלאס קאובויס.

שינויים משמעותיים בסגל: עזב הראנינג באק דמרקו מוריי, מחליף אותו דארן מאקפדן.
נשאר – הגב הבעייתי של טוני רומו.
הרבה סימני שאלה – ברור שכל ראנינג באק יכול להצליח מאחורי קו ההתקפה הנהדר של דאלאס (אולי קו ההתקפה הטוב בליגה), אבל לא כל ראנינג באק יכול לתת את התפוקה שנתן שחקן מוכשר כדמרקו מוריי.
שאלה נוספת היא איך טוני רומו יסתדר עם האחריות הנוספת שנופלת על כתפיו בעקבות עזיבתו של מוריי.
התחזית: מאזן 9 – 7 ומקום שני או שלישי בבית.

ניו יורק ג'איינטס.

 

שינויים משמעותיים בסגל: שיין וארין ודוויין האריס מצטרפים לצוות הרסיברים.
השאלה הגדולה היא איך קו ההתקפה יתפקד השנה. בגלל ששנה שנייה של מאנינג עם מתאם ההתקפה שהגיע בעונה שעברה, והמשך שיתוף פעולה אם בקהאם ג'ונייר, הם מתכון מסוכן לכל הגנה. כשמוסיפים את הנסיון הרב של שיין וארין, בעיקר כמטרה למסירה הקצרה, ויש לג'איינטס פוטנציאל להפתיע בגדול.
ההימור שלי (וזה הימור לא קטן, לאור העובדה שרוב הפרשנים צופים לקבוצה עונה עם מאזן שלילי):
מאזן של 9 – 7 ומקום שני או שלישי בבית.

וושינגטון רדסקינס.

שינויים משמעותיים בסגל: חיזוק קו ההתקפה על ידי הגעתם של טרנס נייטון התאקל אדיר המימדים מדנבר וברנדון שרף, הבחירה החמישית בדראפט.
הג'נרל מנג'ר החדש של הרדסקינס החליט שהוא צריך לשמור על גריפין, הנכס של הקבוצה על ידי חיזוק קו ההתקפה, השחקנים שצורפו גדולים וחזקים משמעותית מקודמיהם.
כך שהעונה הרדסקינס צפויים לרוץ, לרוץ, ואז לרוץ עוד קצת. ואם הראנינג באקס לא ירוצו – גריפין ירוץ.
זו תהיה העונה שתבנה או תהרוס את גריפין. עזרה הוא קיבל, ועכשיו הפוטבול בידיים (וברגליים…) שלו.
התחזית שלי: גריפין שומט את הפוטבול, הרדסקינס מסיימים עונה מאכזבת עם מאזן של 5 – 11.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תודה על הסקירות שלך.
    באפלו זו קבוצה שתמיד סימפטתי בעיקר מאז ארבעת הסופרבולים הרצופים שבהם לא זכו אף לא פעם אחת (ותמיד הייתי בעדם). מצד שני רקס ראיין מגיע אליהם כמאמן, מה שגומר את הסימפטיה שלי אליהם במכה.
    ולגבי פילדלפיה – מהפה שלך… תמיד התחושה לגבי הקבוצה הזאת (יחד עם קבוצות כמו דטרויט או סן דייגו) זה שיש בה המון כשרון שמחכה להתפוצץ, אבל חסר בה את הקשיחות שמונעת ממנה להתקדם לשלבים הבאמת גבוהים. מבחינתי, שתהיה היחידה שתעלה מהבית הזה (לא אכפת לי שגם RG3 יעלה, אבל אין סיכוי שזה יקרה).

  2. וואו גיא, איזה פריוויו! לא היה לי עדיין זמן לקרוא הכל. אעשה זאת בערב. ה-NFC מזרח הוא מלחמה בין ארבע השונאות הגדולות בפוטבול: ניו יורק ג'איינטס, פילדלפיה, וושינגטון, ודאלאס. לא יכול לחכות..

    מאמן הג'איינטס תום קופלין חייב ללכת. עבר זמנו בטל קרבנו. מנינג? זאת ההזדמנות שלו להוכיח שהתקופה האחרונה היתה פנצ'ר שתוקן. הוא חייב קו התקפה שיגן עליו.

    מסכים בקשר לגריפין בוושינגטון.

  3. אני לא מבין כל כך בפוטבול לפי התמונות הדולפינס והדולפינה ינצחו את הקאובוית מהקאבויס וושינגטון יכולה לתת פייט…

  4. איך זה שיש 32 קבוצות בליגה אבל כל כך מעט משחקים (לעומת הנב"א), למה הם לא משחקים יותר ?
    הניו יורקיות הכי יפות

    1. פוטבול זה אחד מהענפים התובעניים ביותר,
      גם 16 משחקי עונה רגילה ומקסימום של 4 משחקי פלייאוף גורמים לשחיקה עצומה אצל השחקנים. כמות הפציעות בכל עונה היא אדירה, ומרבית בשחקנים נפצעו פציעה משמעותית מתי שהוא במהלך הקריירה שלהם.

      לא ממש הרחבתי, אבל המעודדות של הניו יורק ג'טס הן ליגה בפני עצמה
      (הן מכונות ה-Flight Crew)

      תוספת קטנה, למען ההשכלה כמובן:
      http://www.newyorkjets.com/flight-crew

        1. אתה צודק, חסר קצת מידע.
          בפוסט הקרוב, לפני הסקירה של 2 בתים נוספים אוסיף קצת מידע על מבנה הליגה, לוח המשחקים ושיטת הפלייאוף.

      1. מה תובעני ?! משחקים 10 שניות ואז עוצרים ל-5 דקות. ככה ממשיכים עוד כמה פעמים ואז הגנה והתקפה מתחלפות בינהן.
        אתה ואני יכולים להשתלב שם, נראה לי, אולי, אני חושב

        1. תן לי להציג את זה אחרת:
          תחשוב שאני מעמיד את האוטו שלך 40 מטר מקיר. עכשיו נניח שאני משלם על הביטוח, תיכנס לאוטו שים חגורה ותן פול גז עד שהמכונית תיעצר. כמה פעמים אתה מוכן לחזור על הניסוי הזה? (בוא נגיד שאני משלם לך 3 מיליון דולר לעונה).

        2. עגל

          גם אני חשבתי ככה בהתחלה. עם הזמן הבנתי שככה זה וזהו. אני עדיין מאמין שאפשר לשחק יותר משחקים ולמתוח את העונה קצת מעבר ל-4 חודשים שהיא משוחקת. אבל כמו שעידו כותב – אני לא ארול (זה שחוטף את המכות), אז מה איכפת לי להגיד.

        3. זה כמו לומר שבולט לא עושה כלום – מה זה לרוץ פחות מ-10 שניות 4 פעמים ביומיים?

          הנקודה היא שבכל סנאפ יש לא מעט שחקנים שנדרשים למאמץ של כמעט 100%.
          לצורך השוואה, זה כאילו אתה הולך להרים משקולות בחדר כושר ועושה סט של 5X5 ב-80% מאמץ, 8-10 פעמים במשחק.
          למעט הוקי קרח אין עוד ענף שדורש כל כך הרבה מאמץ.

          ידוע שדרוש לפחות שבוע להתאושש ממשחק פוטבול. קבוצות שנדרשות לשחק ביופ ה' אחרי משחק ביום א' סובלות מעלייה משמעותית בכמות הפציעות.

  5. לכולם – ראשית, קצת התלוצצתי . . . שנית, ישנם גם אנשים שיושבים וחושבים כל היום ונראה שהם לא עושים כלום אבל הם כן עושים. שלישית, זה לא ענייני אם מישהו מוכן לשלם להם כסף על מעט עבודה, אז שיבושם לו. רביעית, להתנגש בקיר אחרי פול גז מ-40 מטר זה קצת יותר חמור ממה שקורה לשחקנים בפוטבול.

    1. מורנו שנה שעברה שותף ב-3 מ-6 המשחקים הראשונים של העונה עד שקרע את ה-ACL וסיים את בעונה. ב-3 המשחקים היה לו ממוצע של פחות מ-50 יארד למשחק.
      חלק גדול מהאכזבה הם הפציעות שמגבילות לו את הקריירה.
      (ניתוח בברך לפני העונה, פציעה במרפק במחנה האימונים ואז הקרע ב-ACL)
      זו הסיבה שבשנים האחרונות, ראנינג באקס לא נבחרים גבוה בדראפט, ולא מקבלים חוזי ענק ארוכי טווח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט