הצ'יף -רוברט פאריש

רוברט פריש תמיד היה ותמיד יישאר "מיסטר 00" כשמספר 33 גנב את ההצגה והכותרות, ומספר 32 גנב את הצחוקים. אני תמיד אזכור את פאריש כאחד הסנטרים הטובים מכולם, כשחקן הרציני ביותר (עד שאתה מכיר אותו…) שהפעם האחרונה שחייך עד ה-NBA היתה כשאימו נתנה לו סוכרייה על מקל, ואז חייך בכל קריירת הנבא שלו ארבע פעמים. כשחקן ששיחק יותר משחקי כדורסל ב-21 עונותיו בנבא – 1,611 – מכל שחקן אחר.

================================================
הסנטר בעל ה-MID-RANGE SHOT הטוב בהיסטוריה
================================================

רוברט לי פאריש נולד ב-1953 בעיירה פצפונת בלואיזיאנה – שרבפורט. עיירה בת 2,000 תושבים שנכנסה להיסטוריה בגלל ההוצאה למוות של שני צעירים שחורים בני 14 ו-15 בתחילת המאה שעברה שהואשמו באונס ורצח של אישה לבנה. רק אחרי תלייתם מצאו את האשמים האמיתיים – שני חוואים לבנים מעיר לא רחוקה, אך מאחר ואי אפשר להאשים ולהעניש אשמים יותר מפעם אחת, השניים חיו עד לשיבה טובה.

פאריש הוא טיפוס כה שקט ופרטי שהיה לי קשה למצוא פרטים על ילדותו. הוא אף-פעם לא הסכים לדבר על כך, או על כל נושא אחר שבעולם. הוא דיבר במשפטים של "כן" ו-"לא", וכשהוא ישב בשולחנו ב-"ערב הראיונות" של הנבא לפני האול-סטאר, שולחנו היה תמיד כמעט ריק. טיפוס עם פרצוף רציני – אפילו זועף – ולדבר איתו לא היה התענוג הגדול בעולם. כל מה שאנחנו יודעים על ילדותו הוא ששיחק בתיכון "וודלון" שבשרבפורט.

הוא סיים את לימודיו בקולג´ שחור קטן ולא ידוע מחוץ לאזור בו הוא נמצא –  "סנטנרי קולג´ אוף לואיזיאנה". מלבד העובדה שהיה 2.14 מ´ שקלע בממוצע ל-4 שנים 21.6 נק´ עם 16.9 ריב´, לא ידעו עליו הרבה. במכללות השחורות האלה בדרום ארה"ב נמצאים שחקנים הקולעים 20-25 נק' למשחק על כל צעד ושעל.

הוא ניבחר ע"י הגולדן סטייט בסיבוב הדראפט הראשון של 1976 בבחירה השמינית, וב-1980 נעשה הטרייד הגדול – שבדיעבד נודע כאחד החשובים שבתולדות הליגה, אבל בזמנו לא הרים יותר מחמש גבות – שהעבירו לסלטיקס. שם שיחק כמעט כל הקריירה שלו מלבד שנותיו האחרונות כשמ-1994 הוא שיחק עבור שרלוט, ומ-96 עבור השיקגו בולס.

פאריש זכה בשלוש אליפויות עם הסלטיקס (1981, 1984, 1986), ואליפות אחת עם הבולס (1996) וניבחר להיכל התהילה ב-2003, ול-50 האגדות ב-1996. היה 9 פעמים אול-סטאר. עונתו הטובה ביותר מבחינה סטטיסטית הייתה עונת 1981-1982 בה קלע 19.9 נק´ עם 12.5 קטיפות למשחק. במשך תקופתו הסלטיקס היו בפלייאוף 13 פעמים וניצחו את הדיביזיה האטלנטית 9 פעמים, ואת אליפות המזרח 5 פעמים.

יחד עם לארי בירד וקווין מקהייל, הוא היה הצלע השלישית ב-´פרונט-ליין´ הנחשב לטוב בהיסטוריה של הכדורסל. לפאריש היה סיבוב עם הוק קטן מתחת לסל – זריקה שכמעט אין דרך לעצור, וכששומרו היה גליית שדחף אותו החוצה, הוא "יצא" מאזור הצבע מרצון כי אז הייתה לו את הזריקה מ-3-5 מטרים הטובה מכל הסנטרים האחרים. את התואר "זורק חצי-המרחק הגדול בין הסנטרים" נתנו לו ביל וולטון, פט ריילי, ורד אורבך. הסמל המסחרי של זריקתו הייתה קשת גבוהה מאד, אחת מזריקות הקשת עם הזווית הגדולה ביותר, שהייתה בלתי ניתנת לחסימה. הוא היה גם קלעי פאול מעולה, דבר די ייחודי בין הסנטרים.

================================================
14 שנים עם הסלטיקס
================================================

פאריש שיחק בסלטיקס מ-1980 עד 1994. יחד עם מקהייל ובירד הוא היה ידוע כאחד מ"השלישייה הגדולה". שם הוא עשה את רוב הקריירה שלו שהסתכמה ב-1,611 משחקים, 23,334 נק´ (13 בהיסטוריה), 14,715 ריב´ (שישי בהיסטוריה), שישי גם בגגות (2,361), ושישי במספק נקודות מהשדה (9,614).

הוא סיים קריירה של 21 שנה עם 14.5 נק´ ו-9.1 ריב´ למשחק. אבל ממוצעיו הם גדולים בהרבה אם אתה מוציא את שנות הרזון שלו בשרלוט ובבולס מהמשוואה. בספרו "הצ´יף של מגרש הכדורסל" הוא כותב שלמרות ששיחק ב-4 קבוצות נבא, "אני סלטיקי בנשמתי. לפעמים אני שוכב בלילה בעיניים עצומות וניזכר ברגעי משחק נפלאים עם לארי וקווין. לא היה טוב מזה!"

הטרייד לסלטיקס היה טוב מדי מכדי להאמין לו: עבור ג´ו בארי קרול וריקי בראון, רד אורבך קיבל את הצ´יף, ובחירת דראפט סיבוב ראשון בעונה הבאה, בחירה שהביאה לירוקים את מקהייל. טרייד זה נחשב לגרוע ביותר בהיסטוריה, ולטוב ביותר בהיסטוריה, תלוי אם אתה משחק ליד "גשר הזהב", או ליד במת הפארק של "תזמורת הטיילת מבוסטון" – אחת המעולות בעולם (שחברי 'הגדול' שאול אגררי, הבת גלימי ששיחק בנבחרת הכדורמים של ישראל בשנות ה-40 המאוחרות וה-50 המוקדמות, ניצח עליה כמה שנים!).

אבל אני לא מבין אלה הנותנים את הקרדיט "לראש היהודי של רד אורבך". כי הוא לא ידע כמה טוב פאריש יתפתח להיות, והוא לא ידע שבחירת הדראפט של העונה הבאה תביא לו את מקהייל, שחקן שהוא לא שמע עליו עד ממש לפני הדראפט, ושהוא בחר בו רק על-פי המלצה של מכר.

הסערה היחידה בכל הקריירה של פאריש מחוץ לכדורסל היו גירושיו מאשתו ננסי שהאשימה אותו ב-1995 בעשר שנים של סבל פסיכולוגי ופיזי מידי הצ´יף, וכן שזרק אותה מכל המדרגות בחודש השמיני להריונה. אני זוכר את תדהמתי כשהדבר נודע. פאריש תמיד נראה לי כג´נטלמן למופת. כאדם שלא ייגע בזבוב! הייתה זו אשמה של "האש-האש" שאיש לא חפץ לדבר עליה, ושפאריש הכחיש, והיא נפתרה בסידור מחוץ לבית הדין. את האמת על מה שהיה שם לא נדע לעולם כי שני הצדדים חויבו בדין שתיקה לעולמים על המקרה.

פאריש נעשה הסנטר הפותח של הסלטיקס כשדייב קאונס הפתיע את כולם בהודעת פרישה. פאריש מיד נענה לסלטיקס עם עונה ראשונה של 18.9 נק´ ו-9.5 קטיפות. בגמר הנבא הוא עמד ראש בראש מול מוזס מלון כשהוא מסיים 17 משחקי פלייאוף עם ממוצע של 15.0 נק´ ו-8.6 ריב´. כמובן שמלבד מוזס מלון, הוא שיחק את רוב שנותיו בסלטיקס נגד סנטר אחר, מהצד השני של היבשת, בשם קארים עבדול ג´אבר. אני הייתי מגדיר את שנות המשחק ביניהם כשוויון, אולי עם יתרון זעיר לקארים בגלל ארבע האליפויות שלו לעומת השלוש של הצ´יף.

עונתו השנייה בסלטיקס הייתה גם העונה הטובה ביותר שלו כשהוא מסיים שני בבחירת ה-MVP ללארי בירד, הראשון. באול-סטאר של אותה שנה קלע 21 נק´ כשהוא נותן משחק מזהיר של 9 מ-12 מהפרקט. אפילו בסדרת הפלייאוף נגד פילדלפיה ב-1986 – פילדלפיה הנחשבת לאחת הקבוצות הטובות אי-פעם – פאריש זהר עם 21.3 נק´ ו-11.3 ריב´ בסדרת ההפסד.

אחרי שבירד פרש ב-1992 ומקהייל ב-1993, פאריש נשאר היחידי מהפרונט-ליין הנפלא. אבל עדיין בגיל 40, וללא לארי או קווין משני צידיו, הוא נתן לסלטיקס עונת 1993-1994 11.7 נק´ ו-7.3 ריב´ טובה, לפני הטרייד לשרלוט. ב-1996 הוא חותם כפרי אייג´נט עם הבולס. הוא שיחק ב-43 משחקים, עלה בחמישייה ב-3 מהם, והצליח לזכות בטבעת הרביעית שלו, כחבר קבוצתו של מייקל ג´ורדן.

=================================================

שנים לא טובות

=================================================

בשנת 2006 רוברט פאריש פנה ללארי בירד וקווין מקהייל – לדבריו, לארי מכחיש שהוא אי פעם שמע מפאריש מאד שניפרדו בסלטיקס – ואמר להם שהוא הגיע עד פת הלחם, ושהוא מחפש עבודה.

פאריש תמיד היה האדם המתבודד בסלטיקס. אף פעם לא נישאר לאכול עם הקבוצה, או ללכת לבאר להירגע על כוס בירה או שתיים. המשחק הסתיים בבית או בחוץ? הוא התקלח, אמר כמה מילות חובה לעתונאים ונעלם אל השחור.  בבוסטון לביתו ובחוץ לחדרו, ואז הוא מזמין "ROOM SERVICE".

"הוא אף פעם לא היה חלק מהחבורה", אומר בירד. "אותי זה לא הטריד; כל אחד ורצונותיו ושגעונותיו. כל זמן שהוא תרם את תרומתו, אצלי הכל היה בסדר".

אבל פאריש טוען שהוא פנה אל בירד וביקש עבודה מסויימת בפייסרס. "משהו. כל מה שאתבקש לעשות. אני מאמין שיכולתי לתרום לביג-מן". לארי טוען בתוקף שבקשה כזאת אף פעם לא הגיעה אליו.

אותו דבר מקהייל. "בביזנס שלנו אלא אם כן יש טלפון אישי, בקשות עבודה הולכות לאיבוד כבר עם המזכירה הראשונה אם אין מקום פתוח. אלי אישית הוא לא התקשר".

אולי אל דוק ריברס שלא שיחק איתו הוא כן הרגיש נוח יותר להתקשר, ודוק נתן לו ג'וב כ-"יועץ לביג מן", הוא היה מאמן הסנטרים כשסנטר אחר, קווין גארנט, לקח אליפות עם הסלטיקס, ועד כמה שידוע לי הוא עדייך שייך לארגון באיזו שהיא אחריות.

כיצד איבד את כספו? איש לא יודע ולא מצאתי כל חומר על כך. פאריש – כאיש של 8 מילים ליום – כמובן לא מגלה. כל מה שהוא אומר היום זה "אני בסדר ויש לי את מה שאדם צריך".

=================================================
שאלות השבוע
=================================================

1. מה מקור כינויו של פאריש "דה צ´יף"
2. מה הייתה תגובתו המפורסמת כששמע על הטרייד שהעבירו מגולדן סטייט לבוסטון?

3. מה ייחודה של מכללת 'סנטנרי קולג' ' אותה סיים רוברט פריש?

4. מדוע ה-NCAA לא מכירה בסטטיסטיקה של רוברט פריש שהושגה ב'סנטנרי'?