מי הם עשרת הרוקי'ס שיצליחו ביותר העונה, ויתרמו לקבוצותיהם כבר מהמשחק הראשון?

אני מבסס את דעתי על נסיונם, גילם, השנים ששיחקו בקולג', הבגרות שהראו לי במשחקם, הקבוצה אליה הם מגיעים, והתפקיד בו הם משחקים, וכמובן במשתנה החשוב ביותר – האם 'יש להם את זה'.

המשתנה הפחות חשוב לי ביותר הוא היכן הם ניבחרו.

1. קרל-אנטוני טאונס – מינסוטה

זה שהוא ניבחר מס' 1 היא עובדה שלא קובעת דבר בבחירתי. הוא כבר ריבאונדר ומגן שיכול לשחק בכל קבוצה בחמישייה הראשונה. הסיבה שברוב הקבוצות הוא לא היה עולה בחמישייה היא יכולת ההתקפה שלו. זה יגיע. אבל מבחינת ראיית משחק, בגרות כדורסלנית, מיקום, גוף ואורך, וחוסר פחד טוטאלי עושים ממנו בורג חשוב ואופטימלי בקבוצה הצעירה של מינסוטה זה הוא ייראה מיד – מהמשחק הראשון – כשחקן מנוסה ומשופשף לכל דבר, ואולי הרוקי שייראה פחות 'רוקי' מכל אחד אחר.

2. פרנק קמינסקי – שרלוט

לבנאדם יש ארבע שנות משחק והוא בן 22. הוא רוקי רק בשם. הוא מגיע ל-NBA עם נסיון, בגרות, וכל הפרסים והגביעים ששחקן מכללות יכול לזכות בהם. אני לא שוכח כמובן שגם דאג מקדרמוט זכה בכל הפרסים והזרים, והוא לא שיחק כמעט. אבל כמובן שהיה לו מאמן בשם תום ת'יבודו. לקמינסקי ישנו פרצוף הגורם לך לחשוב שהוא האבא של היורמ'ים, אבל תראו שהוא יתחיל לקלוע 15 נק' למשחק עם 7 ריב', ולקראת סיום העונה 20 ו-10 יהיו מספרים מצורפים לשמו אוטומטית.

3. ג'סטיס וינסלו – מיאמי

כשהוא יוכיח את עצמו כשחקן 'שיש לו את זה' יותר מכל רוקי אחר, ישכחו שהיו לפחות 6 מנכ"לים טפשים שנתנו לו לברוח להם ביו הידיים. הבנאדם ניצח כל שלב בחייו: אליפות הג'וניור היי בטכסס, אליפות התיכוניים בטכסס: Texas Player of the Year averaged 27.5 points, 13.6 rebounds, 3.5 assists, 2.1 blocks  . אליפות העולם U-18, MVP במקדונלדס, ואלוף מכללות עם דוק. הבנאדם הוא נמר בגובה 1.97 מ' שישחק 2 ו-3, וישכחו מהר מאד שהוא רוקי.

_________________________________________________________________

4. ווילי קאולי-סטיין – קינגס

אגיד זאת בשפה הפשוטה ביותר: הוא יהיה המגן הרוקי הטוב בליגה, ואחד החוסמים שיהפכו בהדרגה לטובים בליגה (הקיץ 14 חסימות ב-111 דקות). ה-18.5 נקודות שלו למשחק הקיץ ב-36 דקות שיכנעו אותי שהוא הדבר האמיתי. שהוא מגן נפלא ידעתי. עתה אני יודע שהוא יתרום הרבה לקינגס גם בהתקפה!

__________________________________________________________________

5. דלון רייט – טורונטו

הדבר היחידי שיכול להאיטו מעט זוהי ההבאה של קורי ג'וזף להיום המחליף של האול-סטאר קייל לאורי. אבל זיכרו מה אני אומר לכם: הבחירה מס' 20 הזאת תהיה אחת ההפתעות החיוביות והמסעירות ביותר של כל הדראפט הזה. דלון יכול לנהל כל קבוצה בליגה כבר היום. הוא בוגר, קר רוח, ושחקן פיקח ונבון עם כל היכולות הדרושות. זיכרו את שמו!

 6. ד'אנג'לו ראסל – לייקרס

אני לא מתכונן להוריד מיכולתו ומהפוטנציאל שלו רק בגלל שהוא יילך לאיבוד בלייקרס. ז"א הוא יהיה אחד מחבלי ההצלה היחידים, אך לך בקש מילד בן 19 שיציל אנייה טובעת.

הוא הוביל את כל הפרשמנים עם WIN SHARES אבל זה קרה בגלל שהוא שיחק יותר דקות מהאחרים. לא אשכח לו את ה-11.8% מדאונטאון (2 מ-17) ואתן לו קרדיט על ה-41% מדאונטאון באוהיו סטייט, אבל כמובן מהמרחק המגוחך של הקשת.

.

7. קריסטפס פורזינגיס – ניו יורק

אני חייב לכתוב משהו שיביא חיוך לפניו של דובי. כמה מלקות מסוגל אדם בגיל ה-40 לחטוף בראש ולא להתמוטט? אז הבסקטבול רפרנס נתן לו 497. WIN SHARE וזה לא הולך ברגל. אני נותן לו קרדיט על ששיחק בספרד ואולי הוא לא כזה רוקי כפי שחושבים. בווגאס הוא הפתיע  מ-א-ד   עם 18.4 נק' למשחק, 5.9 ריב', והקשיבו – 3.1 חסימות והכל ב-36 דקות! אולי מיהרו מדי עם שריקות הבוז בתפוח הגדול, ואולי אני הקדמתי מדי עם מילות הנאצה שלי על הבחירה.

8. אר. ג'יי. האנטר – בוסטון

כן, תתפלאו. לפני אוקפור ולפני שטיין. הבנאדם הוכיח את עצמו הקיץ כקלעי 3 מעולה שלא פוחד להשליך אותן בתדירות ויעילות (39%), והוא גונב כדורים טוב יותר מהגנב מבגדד. הבנאדם גם חודר וחודר ושוב חודר, וקולע טרנאראונד ג'אמפרס ללא חשש או פחד. זה הסימן להצלחה. הוא הלך לקו יותר מכל אחד אחר בטורניר ביוטה – 5.4 פעמים למשחק, ולי זה אומר שהבנאדם משחק כשהוא מאמין שהוא מייקל ג'ורדן.

9. ג'היל אוקפור – פילדלפיה

הווינינג שר של הבחירה מס' 2 היה רק 434. הקיץ, בין הנמוכים מהרוקיס המובילים. אני יודע שתוך 3-4 שנים הוא יעלה לטופ של עונת הרוקיס הזאת, אך הוא שחקן שייקח לו זמן. הוא איטי כזה בכל מה שהוא עושה – כולל התפתחות ומציאת מקומו. הקיץ הוא ירה רק בדיוק של 44% וכשהרבה הטלות באות ממרחק של שלושה מטרים ופחות, המספר די מאכזב. גם ה-39.1% מהקו הוא מספר מפחיד. אז למה הוא בין העשרה? כי אני מאמין שעד אפריל הכל ישתפר.

_________________________________________________________________

10 (א)  סם דקר – יוסטון

דקר לא ראה הרבה אקשיון הקיץ בגלל פציעה, אבל אני זוכר אותו טוב גם בלי הקיץ, ואני שם אותו עשירי

10 (ב) קמרון פיין – מינסוטה

כמו דקר, הוא לא שיחק הקיץ בגלל שבר באצבע אך אני זוכר לו חסד נעורים, ואני יודע שהוא יהיה ב-'עשירייה הגדולה' של הרוקיס!