השולטים – האקים אולג'וואן 1993-1994

אל תעירו אותי מהחלום

כבר דיברנו כאן על עונות מופלאות שנתנו מוזס מאלון, לברון ג'יימס, שאקיל, קובי ועוד כמה בחורים לא רעים. תנו לי להזכיר לכם את הסערה המושלמת של הניגרי שחום העור החביב האקים אולג'וואן בשנת 1993-1994.

אחרי מספר שנים של מירמור מצדו של האקים יוסטון הצליחו להביא כמה שחקני משנה לא רעים ולבנות סוף סוף קבוצה. קבוצה זו נבנתה בתנועה עם שחקנים צעירים וחסרי ניסיון כרוברט הורי ללא הקלאץ' והחייזר סם קאסל. חוסר הניסיון היה בולט ואפילו בזמן הפלייאוף האקים נראה מסביר לקאסל להיכן לזוז בהתקפה ומאיזו זווית למסור לו את הכדור. אני זוכר שזה שיגע אותנו, "מה יקרה עכשיו, אולג'וואן גם יוציא כדור חוץ וימסור לעצמו בלית ברירה ?!". בקבוצה היו גם כמה משוגעים עם קבלות, לדוגמא וורנון "מד מקס" מקסוול, האיש והיריקות (על כך בפעם אחרת). מי עוד שיחק בקבוצה ? מריו אלי, קני סמית', אוטיס ת'ורפ, ולא תאמינו – מיודענו סקוטי ברוקס ! אותו ברוקס שכנראה כבר לא יריח שוב את ריח האליפות.

כולם זוכרים את המובים של האקים ומה הוא עשה ליריביו בהתקפה, את ה pump shake, את ה dream shake ובעיקר את ה head ache, אבל בעצם האקים היה הסנטר ההגנתי הטוב שהיה אי פעם. תואר שחקן ההגנה של השנה היה צריך להיות שלו לצמיתות אבל כדי ליצור עניין בליגה העניקו אותו גם לאחרים. האקים קיבל DPOY בשנים 92'-93' ו 93'-94', אז תגידו לי, למה הוא לא קיבל ב 94'-95' ? עם כל הכבוד למוטומבו שהיה חוסם ענק, בשמירת אחד על אחד הוא היה הרבה פחות טוב. גם דניס רודמן היה שומר מעולה אבל לא היה לו שום אספקט של rim protection. האקים היה שחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה. אוקיי K (יצא חרוז) בשיתוף עם ביל ראסל. אם אתם לא מבינים זאת אז אולי אתם רפי, בינוני או אפילו שלולי ההבנה .

חברה לא היום, תגידו לפלאח שאתם צריכים חיזוק דחוף בקו הקידמי
חברה לא היום, תגידו לפלאח שאתם צריכים חיזוק דחוף בקו הקידמי

בעונת 1993-1994 האקים עשה 63 דאבל דאבלים ויוסטון ניצחה 57 פעמים. הוא שיחק בממוצע 41 דקות, קלע 27.3 נ"ק ב 53% מהשדה ו- 42% מהשלוש, חילק לחברים רק 3.6 אסיסטים אבל חסם 3.4 פעמים בממוצע (בכל זאת החוסם מס' 1 בכל הזמנים, כן ?), הוא קטף כ-12 ריבאונדים וגנב 1.6 פעמים במשחק. עד היום כעת חיה (גיא!) הוא מספר 8 בכל הזמנים בגניבות, לא בין הסנטרים אלא לכל העמדות של המשחק, קולטים את זה ?!

אמנם מנחם אמר שיוסטון שיחקו סמול בול אבל אני חולק על כך בתקיפות. למעשה יוסטון המציאה את המשחק המודרני של שימוש בשלשות. כשיש לך סנטר כל כך דומיננטי אתה מקיף אותו בקלעים שתפקידם להעניש. כך חייב רוברט הורי את הקריירה שלו להאקים, שחייב אותו לשחק בחוץ ולרווח את המשחק. ואכן יוסטון דורגה מס' 1 בליגה בקליעה משלוש.

בעונה זו, את המשחק הראשון האקים סיים עם 24 נ"ק, 19 כ"ח, 5 חטיפות ו-5 חסימות. מול וושינגטון היה לו משחק של 45 נ"ק, ביום ההולדת ה-31 שלו מול יוטה האימתנית הוא קלע 40 ומול מינסוטה הוא קלע 34 נ"ק עם 10 כ"ח ו-8 חסימות. בכלל, רק בעונה זו היו לו ארבעה משחקים בהם חסם 8 פעמים או יותר. באותה עונה היו לו 11 משחקים עם יותר מ-17 כדורים חוזרים. בקיצור, עזבו אתכם מההתקפה, יש לנו מפלצת הגנתית.

גיבור הסיפור שלנו מוסלמי טוב ולמד בתיכון "קולג' מורים מוסלמים" בלגוס, ולא שיחק כדורסל עד גיל 15 או 16. במקצועות ספורט אחרים, אגב, הוא היה מעולה. בתור מוסלמי הוא צם ברמדאן, הווה אומר שלא אוכלים ולא שותים מהבוקר עד הערב. בשנת 1994 הרמדאן התחיל ב-12 לפברואר ונגמר ב-13 למרץ. בתקופה זו הוא קלע מהשדה 26.5 נ"ק, חסם לא פחות מ 4 פעמים לערב וקטף 11.4 ריבאונדים.

מיד כשנגמר הצום רווח לו ואחרי שהצבע חזר ללחיים הוא קלע 41 נקודות ב-70% מהשדה ו-87% מהעונשין במשחק נגד פורטלנד, וקינח עם 6 אסיסטים ו-13 ריבאונדים.

הגיבור שלנו לא מצטיין באמרות שפר כגון fo, fo, fo או בהמצאת כינויים לעצמו אבל הוא די מצטיין במעשים. הגענו לפלייאוף.

בסיבוב הראשון יוסטון ניצחה 3-1 את פורטלנד של קלייד דה גלייד, טרי פורטר, רוד סטריקלנד, באק וויליאמס וג'רום קרסי שאומנה ע"י ריק אדלמן, עם משחקים כמו משחק מס' 2 בו קלע 46 נ"ק , 6 חסימות, 4 אסיסטים ו-4 חטיפות.

בסיבוב השני הם נפגשו עם אלופת המערב הגאה, פיניקס הגדולה של צ'ארלס בארקלי, קווין ג'ונסון אליל נפשו של גיא, דני איינג', סדריק סבלוס, איי. סי. גרין, דן מארלי, אוליבר מילר, ו . . . ג'ו קליין. פיניקס באו כמו גדולים וניצחו את שני משחקי החוץ ביוסטון עם 34 נ"ק גדולות של האציל במשחק השני. יוסטון לא התקפלה וניצחה את שני המשחקים בפיניקס, שויון 2-2. יוסטון חזרה הביתה וניצחה משחק שלישי ברציפות עם משחק התקפי חלש של האקים. המשחק השישי חזר לפיניקס ובארקלי והחברים עשו מאמץ על אנושי והצליחו להשוות את הסדרה. במאני טיים של משחק מס' 7 האקים התעלל בפיניקס וסגר עניין עם 37 נ"ק ב 55% יחד עם 17 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חסימות.

כאן בצד הלא נכון של ההיילייט (מוקדש לגיא).
כאן בצד הלא נכון של ההיילייט (מוקדש לגיא).

יוסטון הגיעה לגמר המערב בו נפגשה עם יוטה של סטוקטון, מאלון, וג'ף הורנאסק, ואני אסתכן ואומר שהם השלשה היעילה בהיסטוריה של הנב"א (גם לאוהדי הלייקרס יש קייס לא רע). באותה עונה קארל מאלון קלע 25 נ"ק באחוזים מצוינים וסטוקטון חילק כל משחק 12.6 אסיסטים מדהימים. בקבוצה שיחקו גם בריון ראסל, טיירון קורבין וטום צ'יימברס.

בסדרה זו האקים קלע 28 נ"ק, קטף 10 כ"ח וחסם כמעט 5 פעמים לערב כדי להביא הביתה את אליפות המערב אחרי הפסד בודד.

ב-8 ליוני 1994 נפתח המשחק הראשון מול ניו יורק ניקס הגדולה-ענקית של פטריק יואינג שבשורותיה שיחקו גם ג'ון סטארקס, צ'ארלס אוקלי, גרג אנת'וני, רולנדו בלקמן, דוק ריברס (שהיה שחקן לא רע בכלל אבל כבר זקן), אנתוני מייסון המפחיד, והשחקן הכי מכוער בעידן ההוא שהפיל חיתתו על אוהדי כדורסל רבים, דרק הארפר. על הקווים ניצב האיש והג'ל – פט ריילי. ניו יורק עברה את ניו ג'רזי בסיבוב הראשון, אחר כך נקמה בשיקגו נטולת ג'ורדן בסדרה קשה של הטוב מ-7, ולבסוף קטפה את אליפות המזרח גם כן בסדרה של הטוב מ-7 מול אינדיאנה של רג'י מילר הענק.

לצעירים מבינכם אספר שבתקופה מסוימת היו בליגה שלושה סנטרים שנחשבו פחות או יותר שווים – החלום, הגורילה (פטריק יואינג) והאדמירל, ושאקיל הצעיר רק התחיל ליצור לו שם. בעונה הרגילה יואינג קלע כמעט 25 נ"ק לערב, חסם 2.7 פעמים, חילק 2.3 אסיסטים וקטף 11 כ"ח. אבל בסדרת הגמר החלום שלט מולו בצורה אבסולוטית בכל משחק ומשחק כשיואינג, שחקן של 50% לאורך הקריירה, נאבק ונאנק ומצליח לקלוע רק ב 36% עלובים מהשדה. יוסטון ניצחה את הראשון והפסידה את השני. הסדרה עברה לניו יורק ולמגינת ליבו (גיא !) של מנחם האקים נתן משחק של 7 חסימות ו 7 אסיסטים כדי להביא את הנצחון לצד הנכון. כאן בכנען בחור צעיר הזניח את לימודיו כמעט לחלוטין והיה הולך סתור שיער וטרוט עיניים בלילות בואדי שליד גבעת רם לראות משחקים אצל חברים (ואדי זה נהרס ונדרס ובמקומו עוברת דרך מנחם בגין). דיונים פילוסופיים פרצו בענף הבננות בעמק "האם יכול להיות שלצדיקים תהיה עדנה והאליפות תהיה שלנו, או שאלוהים משחק איתנו ?"

הולך לי קשה מול הניגרי הזה
הולך לי קשה מול הניגרי הזה

במשחק מס' 4 ניו יורק התעשתה והשוותה את הסדרה ל-2-2. הסדרה חזרה ליוסטון וכאן הראו הניקס לב של אלופים וניצחו 91-84 ועלו ליתרון של 3-2 כשהם מרחק נגיעה מהגשמת חלומם של רבבות ברחבי העולם. כרגיל, אחרי כל מהלך טוב שלהם שחקני הניקס היו פוצחים במפגן של טפיחות עצמיות על החזה ושאגות שאפילו כריס בוש היה מתקנא בהן. מהצד שלנו נראו פרצופים נבוכים של הניגרי וחבריו. השנה הכי קשה בלימודים עמדה להסתיים במפח נפש גם בספורט. יש לזכור שבתקשורת בכל העולם ניו יורק תמיד היתה הקבוצה העשירה, האהודה והפייבוריטית ואנחנו כבר ראינו איך דובי, דייל דנטון וחבריהם תופרים את החליפות ואיך ריילי מורח את הג'ל. אבל האקים אסף את עצמו ואת יוסטון וביחד הם הצליחו לנצח בשיניים בחוץ במשחק הגנתי וקשוח בתוצאה 86-84. המשחק המכריע והאחרון בסדרה היה גם הוא מותח וקשה וכלל מאבק מוחות עיקש בין מנחם לביני אבל ניו יורק לא הצליחה להרוס את האגדה ואפילו זריקת ההתאבדות של ג'ון סטארקס בסיום נחסמה על ידי האקים.

וכמו בסיפור אגדות טוב הגיבור בא על שכרו וזכה בגביע הקדוש !

 

בסיכומה של עונת 1993-1994 האקים לקח הביתה את תואר MVP העונה הרגילה, שחקן ההגנה של השנה וMVP הגמר, דבר שמעולם לא נעשה לפני כן, ועוד קיבל על זה רק 3.1 מיליון דולר.

לא רע, אה ?

אתה הכי גדול ! לא זה אתה ! די נו, זה אתה
אתה הכי גדול ! לא זה אתה ! די נו, זה אתה

תם ולא נשלם. השנה המדהימה באמת של האקים ושל הקבוצה היתה השנה העוקבת, ועל כך בפוסט נפרד.

 

למדתי ממנחם כמה התבטאויות וזה כיף להצליף בקוראים

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. פוסט נהדר.
    למרות שאקים הדיח את הסאנס שנתיים ברציפות במשחק 7,
    הוא אחד השחקנים האהובים עלי.(אם כבר להפסיד, אז שיהיה לענק. תרתי משמע)

  2. שחקן אדיר. מאלה שהיום היו מספרים לך שלא שווה לקום בשבילו, אבל לשמחתי, בתור ילד, לא היה מי שיספר לי. אז קמתי ונהנתי מהגמר הזה.
    אני זוכר אותו בעיקר בשני הגמרים. הזיכרון שלי (שייתכן מאד ולוקח בחסר, כי הייתי ילד) הוא שהיו הרבה יותר שידורים מהמזרח.

  3. "למגינת ליבו" – המקור בספר איכה:
    "תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה."

    מגנת לב = כאב לב, שברון לב.

  4. איזו נוסטלגיה! תודה עגל.
    אחד האהובים עלי ביותר למרות שגם לי כמו לגיא הוא שבר את הלב שנתיים רצוף כשהדיח את קיי ג'יי ואת האציל וגנז לצמיתות את חלומות האליפות. יוסטון של העונה העוקבת היא באמת הסיפור הגדול, ונדמה לי שגם מבחינת מספרים האקים היה דומיננטי הרבה יותר בפלייאוף הבא, ויוסטון ההיא נכנסה להיסטוריה כאחת הקבוצות הווינריות ביותר שנראו. ניצחה פלייאוף שלם ללא יתרון ביתיות.

    אגב אם אני זוכר נכון בחודש הראמדאן המדובר החלום פגש את שלישיית הסנטרים שאק, יואינג, ואדמירל והתעלה על כולם במאצ'אפ ביניהם. שחקן ענק ואחד

    1. כמעט והיה. הפסידו בחצי גמר המערב לסיאטל,
      כאשר משחק 7 נגמר 103 – 100 לטובת סיאטל.
      כל קבוצה ניצחה בסדרה את כל משחקי הבית שלה.
      בגלל שהקבוצות סיימו את העונה במאזן זהה של 55 נצחונות (מקומות 2 ו-3 במערב, אחרי הסאנס) מה שקבע את הביתייות היה מאזן המשחקים בין הקבוצות (3 -1 לסיאטל)
      מה שמעניין הוא שהקבוצות פתחו את העונה במפגש כפול ביפן, וסיאטל ניצחה את 2 המשחקים. הסיבה המרכזית להפסד הכפול של הרוקטס הייתה העובדה שאוטיס ת'ורפ היה פצוע, ולא שותף ב-2 המשחקים (ת'ורפ של 93' היה שחקן של 13 נק' ו-8 רב' למשחק, עם חשיבות מכרעת לניהול הדקות של אקים, ולהגנה על ה-PF של היריבות)
      מי היה מאמין בתחילת 93' שלפציעה של ת'ורפ (שנעדר בעונה רק מ-10 משחקים) יהיו השלכות כל כך מרחיקות לכת.

        1. לא סתם 2 מול שיקאגו.
          ב-2 המשחקים ניצחונות בהפרש דו ספרתי,
          ב-2 המשחקים אקים נתן הצגה בהגנה.
          בנצחון בשיקאגו היו לו 13 רב', 5 חס', 4 חט'.
          בנצחון ביוסטון סיים עם 17 רב', 5 חס', 4 חט'.

          1. יוסטון בוודאי לא הייתה הקבוצה הכי מוכשרת ולא הטובה ביותר, אבל היא הייתה קבוצה שידעה להפיק מסך כל מרכיביה את המקסימום בזמן הנכון, ובזמן שקבוצות אחרות שבקו. זה בא לידי ביטוי במיוחד ב95 כשחזרו פעמיים מפיגור מול יוטה 2:0 ומול פיניקס 3:1. הם היו חברה קשוחים והיה יכול להיות מאד מעניין לראות קרב כזה בין שתי הקבוצות וחבל שהוא לא התקיים. בכל אופן אני איתך בענין ההאדרה המוגזמת לשיקגו ולג'ורדן

    1. לא הגדולים ביותר אלא היעילים, ואני לא טועה כל עוד לא הגדרתי מה פרוש "יעיל". תסתכל על בחירת הזריקות שלהם ועל האחוזים, אלה כנראה היו שלושת השחקנים החכמים בהיסטוריה.

  5. גל, הזריקה של סטארקס לא נחסמה ע"י חאכים שאפילו לא היה בסביבה. זאת היתה החמצה פשוטה של שחקן שלא פגע כל הערב, ופט ריילי המפגר שירטט תרגיל בו היה עליו לזרוק שוב, בשעה שאלוף השלשות של הליגה – דייויס – ישב על הספסל והתבונן בהחטאה.

      1. באמת לא משנה אם נגע בכדור או לא. אולג'ואן הפך את הזריקה לבלתי אפשרית גם בלי שיגע בכדור.
        זה מהלך הגנה מושלם של סנטר על גארד שמה שעושה אותו זה הזריזות והעקשנות של אולג'ואן מול הפזיזות של סטארקס.

  6. המשחק החמישי של סדרת הגמר היה בגארדן והניקס ניצחו אותו. יוסטון ניצחו את המשחק השישי בבית כשסטראקס נותן משחק גדול אבל נחסם בשנייה האחרונה על ידי האקים. יוסטון ניצחו את השביעי בבית אחרי משחק קשוח כשסטארקס פוגע בערך 1/17 מהשדה. חוץ מזה פוסט מצוין ומחכה לפוסט של שנת 95 כי זאת באמת הייתה שנה מדהימה

  7. טעיתי בין משחק בית למשחק חוץ וכמובן שהחסימה על סטארקס היתה במשחק 6 !
    ככה זה כשאוהדים, משנים את המציאות לאחור

  8. פוסט מעולה
    ראיתי את הסרט קלאץ סיטי לא מזמן , סרט נהדר אך הפוסט נפלא לא פחות
    האקים היה השחקן הגבוה הכי רב גוני בתולדות הליגה

  9. הפוסט באמת טוב ולא מדברים כמעט על כך שהאקים לקח את האליפות הזאת עם צוות מסייע ממש לא גדול והיה הכוכב הבלעדי.

    1. שיחק פאוור פורוורד לצד דיקמבה מוטומבו במשחק ראווה באפריקה.
      יש לו בית בירדן אולי יום אחד נראה אותו במשחק ראווה בישראל

  10. האחוזים משלוש מיותרים כאשר מדובר על 8 מ19 ב80 משחקים

    כמות האסיסטים אולי נראית קטנה אבל האסיסטים המשניים והשלישיים ורביעיים שנבעו מהדאבל טים עליו בפוסט גדולה מאוד והם לא נרשמים בשום מקום אבל דורשים ציון.

    "קווין ג'ונסון אליל נפשו של גיא," – לא רק של גיא

    סיכון לא טוב בקטע של השלישיה סטוקטון, מאלון, וג'ף הורנאסק

  11. הדרים הוא החלום האולטימטיבי המושלם של כולנו,
    וכמובן של כל מאמן בר דעת.
    שחקן מאד אהוב גם עלי.
    קרעת אותנו עם החידוש: "שחקן ההגנה לצמיתות". 🙂 ענק!!!
    כתבה נהדרת עגל רמה מאד גבוהה של הסידרה המצוינת,
    שמתקרבת לתת פייט לסידרה המושלמת של מידן.
    תודה רבה יואב.

  12. תודות מעבר לפוסט האדיר של עגל, באיחור
    עידו מוריה על קובי כתבות מצוינות ממש נהנתי
    למרות שאני נהנה לתעב אותו הכנסת לשונאיו יפה.
    מולי הנהדר בשירה נהדרת על מפגש ההופס בירושלים תודה
    ממש העביר את היופי במפגש,
    מולי גם העביר הרבה תודות ושבחים לעומר מזיג בתגובה מהנה במיוחד.
    מנחם קראתי חלק מהסידרה וממש נהנתי ממש כיף
    (ראיתי שגיא ממליץ אז…)
    יופי של אתר כל כתבה פה פיצוץ ואני לא מספיק להודות.

  13. שחקן קלאסי למשפט היו טובים ממנו אך לא טובים כמותו, שחקן אדיר, לא הסנטר הכי גדול בהיסטוריה אבל הכי אהוב עלי

  14. זה נכון שהאקים הגיע לגמר מול בוסטון אבל לקח לו עוד 10 שנים לעשות זאת שוב, ולא מהצד של מייקל? איזה מין שולט זה?

    לי זה נשמע שלקח את האליפות בפוקס, או שבאמת לא ממש היתה אופזוציה בשנות ה-90…

    (אני כמו מייקל לקחתי הפסקה בשנים האלו ושתיתי חשיש במזרח)

        1. לא. נביא זה כזה שאומר מה יהיה בעתיד. אף אחד לא באמת יכול להגיד מה היה קורה בעבר עם משהו היה מתנהל בו באופן שונה. זו בדיוק הנקודה.

          מעבר לזה, אם מישהו מתייחס ליוסטון כקבוצה שניצלה איזשהו חור בשביל בפוקס לקחת אליפות אז הוא צריך לעשות זאת גם עבור שיקגו וכנראה גם עבור בערך כל קבוצה שלקחה אליפות אי פעם.

      1. אני משאיר את התגובה שלך. שכולם יראו כמה אתה גזען עם התשובה שלך לזה שאני לא משוכנע בזה שהאקים שליט או לא נעוצה בכך שאוסטרלים הם מטומטמים.

      2. איזה אוסטראלית שברה לך את הלב ?
        איזה אוסטראלי חרט שריטה עמוקה בנפשך הפצועה ?
        ובכלל
        כמה אוסטראלים אתה מכיר כדי לעשות כזו הכללה ?

        אם יש לך ניצולי שואה במשפחה אולי כדאי שתדבר אתם על הנושא הזה…. אתה תופתע בוודאי לשמוע שהיהודים מילאו את תפקיד האוסטראלים באמירות מהסוג הזה בעבר.

        ואולי כדאי לך לנסוע לאוסטראליה. אני יודע שזה רחוק ובוודאי מפחיד אותך מאד אבל אני הייתי שם כמה חודשים ואני חייב לציין שהאוסטראלים שאני פגשתי היו שונים מאד. אנשים נחמדים, מסבירי פנים, סבלניים וענווים.
        אולי באמת תיסע לשם…. אם תצליח לסיים את בית הספר היסודי…

  15. שובר לבבות אמיתי. זה היה קרוב כל כך… ואפילו הגיע לנו לקחת. אלה החיים…
    באמת יכול היה להיות מרתק לראות את יוסטון של אולג'ואן מול שיקגו של ג'ורדן בגמר. אולי יכול היה להיגמר אחרת.
    אולג'ואן היה שחקן יחיד ומיוחד והוא עדיין בנאדם יחיד ומיוחד. אחד השחקנים הכי מהנים לצפייה, ואחד מהשחקנים עם הכי הרבה ניסיונות לחיקוי. אבל אי אפשר לחקות אותו. כמה תלמידים כבר היו לו שלמדו אצלו בקיץ וניסו לחקות אותו, ואף אחד לא מתקרב לקרסוליים שלו. מדהים.

  16. גם אני סבלתי כשהוא ניצח את פיניקס שנתיים….
    אבל כבר אז אי אפשר היה שלא לאהוב אותו. היה לו מין סטייל כזה של עדינות ואנושיות.
    איש ענק וצנוע

  17. ודרך אגב, למרות האצילות ( לא לשכוח שסרב לפרסם נעליים יקרות ורק הסכים לפרסם נעליים שכל אחד יכול לקנות) היה מניאק לא קטן למאמן שלו. באופן קבע רודי טי היה מכין תכנית משחק, האקים היה בא לשחקנים לפני המשחק ואומר להם- 'עזבו הכל, תנו לי את הכדור'. היה משנה תרגילים באופן סדרתי, רק כי היה לו חוש מטורף למשחק.
    אממה הוא לא היה בא ואומר את זה אחר כך לעיתונאים.

  18. תודה רבה עגל, נהנתי לקרוא!
    לצערי התחלתי לאהוד את הרוקטס בדיוק בתקופת חילופי הדורות, אבל כן ראיתי הרבה משחקי קלאסיקה של אולג׳וואן, ואין מה להגיד, הוא היה חתיכת שחקן, וכמובן גדול שחקני הרוקטס בכל הזמנים, נכון להיום.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט