לני ווילקינס השחקן

אחרי קריירת משחק שארכה 1077 משחקים אותם סיים עם ממוצע של 16.5 נק´ למשחק, 6.7 בונבונים, ו-4.7 קרשים, היכל תהילה ואחר מ-50 האגדות, הוא התחיל קריירת אימון נפלאה בנבא בה ניצח יותר משחקים מכל מאמן אחר בהיסטוריה! החלק הראשון של הפוסט הוא על לני השחקן. והחלק השני יהיה על קריירת האימון המיוחדת שלו.

===============================================
הילדות של הכוכב שלא שיחק כדורסל תיכוני
===============================================

לני ווילקינס נולד בברוקלין ב-28 לאוקטובר, 1937. הוא שיחק בתיכון מס´ 1 בספורט בארה"ב, BOYS HIGH שבלב ברוקלין, שיצר 18 שחקני NBA שיצר 16 שחקני בייסבול מקצוענים, ו-11 שחקני פוטבול ב-NFL, בנוסף ל-6 אלופי עולם בא"ק, ו-8 מדליות אולימפיות לגברים ונשים בא"ק. יום אחד אכתוב סיפור שלם על בית הספר הזה.

חברו הטוב ביותר מ-BOYS HIGH טומי דייויס (שהפך לכוכב בייסבול בדודג´רס) שכנע אותו לנסות כדורסל כי לני – שחקן בייסבול טוב – לא האמין שהוא טוב מספיק לקבוצת הבייסבול הנהדרת של בויס-היי. הוא השתכנע לנסות הופס. הוא שיחק שם כפרשמן, אך החליט שהוא לא טוב מספיק בין כל כוכבי הקבוצה שהייתה הטובה בניו-יורק, והחליט להמשיך ללמוד, אך לשחק בליגת הכנסיות הקתוליות של ברוקלין. איש לא ידע עליו ואיש לא שמע עליו. מאמנו הכומר תומאס מניון היה בן כיתה לשעבר של מאמן אוניברסיטת פרובידנס הקתולית שברוד-איילנד, ג´ו מולייני המפורסם, אחד ממאמני המכללות הטובים ביותר של אז. מולייני ידע שה-"FATHER" מניון יודע כדורסל לא פחות מההיסטוריה של ישו לפי הברית החדשה, והוא נתן לווילקינס סטיפנדיה בלי שראה אותו משחק אפילו פעם אחת. המילה של הכומר המאמן הספיקה לו.

תומאס מניון ידע על מי הוא ממליץ. ווילקינס לקח את ה-1.86 מ´ שלו והוביל את קבוצת הפרשמן לרקורד מושלם של 26-0 בשנת 1956. אח"כ בשלוש עונות עם הוורסיטי הוא קלע 15.7 נק´ ממוצע, אך שמו התפרסם בגלל ההגנה שלו. הוא הוביל את פרובידנס פעמיים לגמר ה-NIT שהייתה אז ליגה עליונה ל-NCAA, אך פעמיים הפסידה את משחק הגמר לאוניברסיטת בראדלי (שרוב שחקניה היו מניו-יורק), שהייתה אז קבוצת הכדורסל מס´ 1 במכללות. למרות ההפסד במשחק הגמר שהיה משחקו האחרון כשחקן חובב, הוא ניבחר ל-MVP של טורניר הפיינל-פור של ה-NIT.

הנה מה שכתב הדיילי ניוז עליו אחרי ההפסד לבראדלי: "הנה בן ברוקלין מיניאטורי ללא ניתור מיוחד וללא מהירות מיוחדת – דבר כל כך מוזר לשחקן ששיחק על מגרשי המשחקים של קוני איילנד – המשחק משחק שכל כך דומה למשחקו של ביל שרמן: משחק אחראי ורגוע, אבל עדיין משחק שמשום מה יוצר שליטה מוחלטת בעניינים. אתה מנסה להסביר לעצמך מדוע עיניך אינן יכולות לגרוע מבטך מכל תנועה שלו. כל כדור שלו נראה כאילו הוא הדבר היחיד הנכון לעשייה באותו מצב. ישנה לו ראייה מקסימאלית, קליעה מצוינת, מסירת זהב המגיעה באופן חד. הוא שחקן נפלא מבלי שאתה יכול להסביר מה כל כך נפלא במשחקו. הוא שחקן בלתי רגיל ומאד מיוחד במינו".

=================================================
התחלת קריירה נפלאה בנבא
=================================================

סנט לואיס האוקס בחרה בו בסיבוב הראשון של הדראפט ב-1960. אך כדרכו (ואופיו!) הוא לא היה בטוח שהוא טוב מספיק. למעשה הוא לא היה בטוח שהופס הוא מה שהוא רוצה לבחור כמקצוע לחיים. אולי זאת עובדה שקשה להאמין בה, אך הוא שמע על ליגה הנקראת נבא, אך לא ראה אפילו משחק נבא אחד עד שהוא עצמו שיחק בנבא!

הוא נתבקש לבוא לסנט לואיס, מה שעבור הצעיר מניו-יורק הייתה כאילו מעבר לעולם אחר. אבל אחרי אימון ראשון עם כמה משחקני הקבוצה, הוא החליט שהוא יכול לשחק "WITH THESE DUDES”, כפי שכתב בספר הביוגרפיה שלו. הוא הגיע לפתיחת מחנה האימונים של הקבוצה ומהשנייה הראשונה היה לפוינט-גארד הפותח בחמישייה הראשונה. מה שעזר לו הייתה העובדה שבוב פטיט, אחד השחקנים הטובים ביותר בנבא באותן שנים מיד "אימץ" אותו כבן, ועזר ללני בכל צעד שעשה בשנים הראשונות שם.

בשנת הרוקי לני קלע 11.7 נק´, רביעי אחרי שלושת האול-סטארים של הקבוצה בוב פטיט, קליף האגן, וקלייד לובלוט. הוא היה הבורג שחסר להאוקס ללכת רחוק, ועם ווילקינס הם ניצחו את אליפות המערב, אך הפסידו בחמישה משחקים באליפות הנבא לסלטיקס עם ביל ראסל, ביל שרמן, בוב קוזי, קייסי ג´ונס, תום היינסון, לושקטוף, וסם ג´ונס – אחת הקבוצות הטובות אי-פעם, וישנם האומרים הטובה ביותר.

עונת 1961 התחילה עם תקוות גדולות, והסתיימה כדיזאסטר גדול בגלל פציעות שגרמו לרקורד עלוב של 29-51, אחרי שעיתוני סנט לואיס ניבאו עונה של 50 ניצחונות. ג´ון מקרתי המצוין נפצע ולא שיחק כמעט. לבלוט החמיץ 42 משחקים, ולארי פאוסט – עוד ´אול סטאר´ מהקבוצה – החמיץ 33 משחקים. לני ווילקינס חייב היה שרות מילואים ושיחק רק 20 משחקים. במשחקים ששיחק הוא קלע 18.2 נק´ והקבוצה ניצחה 13 מהם. אך זה לא הספיק והקבוצה סיימה רביעית במערב, והחמיצה את הפלייאוף, ההחמצה היחידה בשמונה עונותיו של ווילקינס עם הקבוצה.

הוא חזר לשחק בעונה הבאה ללא שרות מילואים צבאי היושב כקוף על שכמו, ועשה את האול-סטאר לראשונה בקריירה שלו (הוא היה אול-סטאר ב-9 עונות, ו-MVP של האול-סטאר ב-1971). הוא הוביל את ההאוקס ל-6 הופעות רצופות בפלייאוף מ-1963 אבל לגמר, ההאוקס לא הצליחה להגיע יותר. עונתו הטובה ביותר הייתה עונת 1966-1967 בה קלע 20.0 נק´ עם 8.3 אס´ למשחק, ומקום שני אחרי וילט צ´מברליין בריצה ל-MVP של הליגה.

ההאוקס עשו טרייד והעבירו את ווילקינס לסיאטל סופרסוניקס שהיו אקספנשיון טים עבור וולט האזרד. הם סיימו עם רקורד לא רע של 30-52 בעונתם הראשונה, אך לני היה מצוין עם 22.4 נק´ ממוצע ו-8.2 אסיסטים, אך עזרה מינימאלית משחקנים ממוצעים ומטה בקבוצה החדשה שלו.

לפני עונת 1969-1970 החליט הג´נרל מנג´ר של הסוניקס דיק ורטלייב את לני להפוך למאמן-שחקן של הקבוצה. בתחילה הוא סרב אך במחשבה שנייה אמר "WHAT THE HELL, מה יש לי להפסיד?"

את עונתו הראשונה כמאמן.שחקן הוא תאר כ-NOVELTY. וכבר בעונה השלישית שלו הוא הביא את הקבוצה לרקורד חיובי בפעם הראשונה מאז היווסדה – 47-35! הוא פרח גם כשחקן כשהוביל את הליגה באסיסטים בשתי העונות הבאות (1971-1973) אך ה-NOVELTY התחיל להוות WEAR AND TEAR ולני התחיל להרגיש את הלחץ והעייפות של תיפקוד כשחקן ומאמן. "המשחק בליגה הפך להיות מתוחכם יותר ויותר", הוא אמר אז, "כולם התחילו לעשות TRAPPING ו- DOUBLE TEAMING וידעתי שעלי להתחיל להקדיש יותר זמן לאימון מאשר לכושר האישי שלי כשחקן. השחקנים התחילו להגיע יותר צעירים והרגשתי שהם זקוקים ליותר עזרה ממני". אבל להתפטר מהאימון או כשחקן הוא לא הצליח בעצמו כי הוא אהב את שני התפקידים. למזלו העזרה באה מהקבוצה שנתנה לו אולטימאטום: "או זה או זה".

הוא בחר ב-"זה": בשמירת המדים. "JOCK IS A JOCK” הוא אמר, והבטיח לקבוצה שהוא יהיה נאמן לחלוטין למאמן שיבחרו. המאמן שניבחר היה תום ניסלקה, ´מאמן השנה´ לשעבר של ליגת ה-ABA כשאימן את הדאלאס שפאראלס. לנילסקה היו תכניות ארוכות טווח שלא כללו שחקן בן 35, הפוינט-גארד המבוגר בליגה, ולני הועבר בטרייד לקליבלנד קאבס יחד עם בארי קלמנטס, עבור בוטש בירד. הקהל בסיאטל לא אהב את הטרייד, שהפך לעובדה.

כבר בשנתו הראשונה בקאבס הוא הצליח לעשות את האול-סטאר בעונה בה קלע 20.8 נק´ עם 8.4 ריב´, אבל הוא שוב עבר בטרייד לפורטלנד טריילבלייזרס שהצליחו לשכנעו לעבור מערבה ולתפקד שוב כמאמן/שחקן. אבל מיד הוא החליט שהוא פורש כשחקן אחרי 15 שנות משחק, בהן בנה קריירה כאחד מהפוינט גארדים הגדולים בכל הזמנים.

*****************

לני וילקינס – המאמן

על לני ווילקינס שחקן הכדורסל כתבתי בשבוע שעבר. מאמר השבוע הוא על לני ווילקינס המאמן עם רקורד הניצחונות מס´ 1 בנבא, יחד עם שיטה ייחודית ומעניינת אותה יישם בקדנציות השונות.

לני ווילקינס חזר לביתו ב-15 לינואר 2004 כשהוא ניבחר רשמית למאמן מס´ 21 של הניו-יורק ניקס. לא לקח לו הרבה זמן להטביע חותמו כשהוא סיים את העונה עם 23 ניצחונות ו-19 הפסדים, ועלייה לפלייאוף. היה זה ממש מעשה פלאים כי הניקס פתחו את העונה ברגל שמאל עד שווילקינס הגיע.

"לא קל לקחת קבוצה באמצע העונה כי הקובייה כבר צבועה", הוא אמר אז. “אתה לא יכול להעמיס שיטה חדשה ואתה לא יכול להעביד את השחקנים יותר מדי. אמרו שאין כל דרך שנעשה את הפלייאוף, אך כל השחקנים תרמו מעל ומעבר. אם אתה מביא שינויים באמצע העונה אתה עושה צעד קדימה וחמישה צעדים אחורה. אז החלטתי להשתמש בחומר שהיה לי ולנסות לגבש את הכישרונות שמצאתי בקבוצה"

את עונת 2004-2005 הוא פתח מהיום הראשון.

הוא התפטר ב-21 לינואר 2005 כשבאמתחתו שיא של 1,332 ניצחונות ו-1,155 הפסדים ב-35 שנות אימון. הוא שבר את שיא הניצחונות של רד אורבך ב- -1995 שעמד על 938 ניצחונות. “רד היה אגדה וכשאתה שובר שיא של מאמן כמוהו, אז כנראה שעשיתי משהו לא רע!”

ב-1 למרץ 1996 הוא הפך למאמן הראשון לנצח 1,000 משחקים בניצחון על הקאבס 74-68. הוא הוביל את סיאטל לאליפות ב-1979, וב-1994 הוא ניבחר ל-”מאמן השנה" כשאימן את אטלנטה האוקס שסיימה עם רקורד 25-57.

לפני שעבר לניקס הוא אימן 3 שנים בטורונטו והובילם לפלייאוף בשנתיים מהן. הוא התחיל את קריירת האימון שלו בסיאטל ב-14 לאוקטובר 1969 עם הפסד לניקס בגארדן 126-101. את רוב הקריירה הוא בילה כמאמן סיאטל ומאמן אטלנטה.

הוא אחד המאמנים האהובים ביותר שהיו. שקט, ג´נטלמני, ובעל ידע כדורסל שלא להרבה מאמנים היה. משך 21 שנה הוא שימש כנשיא איגוד המאמנים בנבא. בשנת 2006 היה האנליסט של סן אנטוניו ואח"כ הסופרסוניקס, והיום הוא מתגורר בסיאטל עם אשתו, 3 ילדיו, ונכדיו, והיום הוא "קול הקולג´ הופס" ב-FSN.

הנה ציטוט חשוב אחד של ווילקינס שאהבתי:
"למדתי לשחק במגרשי ברוקלין. בזמני המגרשים בשכונה היו בתי ספר לכדורסל. היום כולם רוצים לשחק אחד-על-אחד. אף אחד לא לומד את יסודות המשחק.