באופן כללי אני תמיד מאוכזב כשאני רואה סרטי ספורט, התסריט תמיד יוצא משהו כזה:
ילד משכונה קשה/אבא/אמא אלכוהליסטית/אח חבר כנופייה מתמיד בספורט כנגד כל הסיכויים/מאמן שלא מאמין בו/ שכונה שמדרדרת לפשע/ אמא שרוצה שייצא לעבוד ויילמד מקצוע אמיתי … עד שיום אחד הכוכב הראשי נפצע והוא מקבל צ'אנס (זה קבוע בכל הסרטים) שהוא לוקח בשתי ידיים ומייד הוא גומל לקבוצה בגול/סל/טאץ' דאון מכריע, עדיף שייפול על הבאזר. ונעבור לכתוביות בהם יסופר על הקריירה הבלתי תאמן של שחקן KISS MY ASS …
תסלחו לי, אני לא אוכל את השטות הזאת. כשעברתי לאוסטרליה והגעתי לגיל 36 קיבלתי מכתב מדוקטור מייגן שאני אבוא לבדיקת ייעוץ חינם. גיל 36 הוא תחילתו הרישמית של גיל הביניים ובו המחלות של העולם המודרני מתחילות להיות פקטור בסיכון יותר גבוה. סיפרתי למייגן שאבא קיבל את ההתקף הראשון כבר בגיל 42 ואת השני בגיל 43, וציפיתי לקבל קצת כדורים. להפתעתי מייגן רשמה לי 4 שעות ריצה/אופניים שחייה בשבוע ולבלות לפחות שעתיים ביום באוויר הפתוח. מאז כבר למדתי שיותר קל לעשות ספורט כשאתם רודפים אחרי כדור או משיטים קייאק בנוף עוצר נשימה. ואני לא קונה את השטויות שהוליווד מוכרת. ספורט זה לא זבנג וגמרנו. ספורט זו עבודה קשה ויומיומית שבסופה השרירים כואבים. מאד כואבים. לעיתים גם יש התכווצויות ויורד קצת דם (טוב, כקייקיאסט זה אף פעם לא קצת דם…).
וזאת הסיבה שאני ממליץ על סרט א-מ-י-ת-י לאוהבי הספורט. קוראים לו THE FINISHERS, הוא בצרפתית ומתרחש בנופי האלפים. הסרט הוא על אבא שעשה פעם לפני שנים את איש הברזל ועכשיו הוא בגיל שלי 40+ . הבן שלו נולד עם שיתוק ילדים והוא כמובן מוגבל. כעת הילד (ג'וליאן) מגיע לגיל 18 והוא רוצה לעשות עם האבא את איש הברזל… אתם כבר מנחשים מה זה אומר… האבא, שלזכותו יאמר שאת חיו הוא לא מעביר במשרד אלא עובד בחוץ ככבאי, שואל את ג'וליאן כמה הוא שוקל? (תשובה: 48 ק"ג) ומסביר לו שאין לו עשרים שעות בשבוע בשביל לחזור לכושר… בכל זאת בנאדם עובד. אחרי קצת דרמה הם הולכים על זה. שזה אומר שהאבא צריך לשחות תוך כדי שהוא מושך סירה עם 50 ק"ג… לדחוף אופניים באלפים עם 48 ק"ג נוסע מקדימה, ואז לרוץ ולדחוף כסא גלגלים למשך 42 ק"מ. מטורף! אני אעצור פה עם העלילה ואעבור לחלק שעושה את הסרט כל כך נכון בעייני. המרוץ הוא כמעט לא ערוך. אנחנו שומעים את הנשימות האיטיות של האבא כשהוא מטפס את העלייה באופניים. אנחנו רואים איך התנועות שלו מתקצרות ונהיות חפוזות יותר כשהוא חותר במים, ורואים אותו מאבד את קו הריצה הישר כאשר הוא לקראת סיום המרתון. תוסיפו לזה את כאבי השרירים וההתכווצויות שאתם נזכרים בהם, ואתם מקבלים חוויה אמיתית לכל דבר.
חמש כסאות גלגלים במדד מוריה.
מהו סרט הספורט החביב עליכם בכל הזמנים?
פה איתמר
3 אוג 2015 08:47:19סרטי הספורט של ילדותי:
מקום שני – גלגלי התהילה – American flyers
מקום ראשון – סיפורו של אלוף – The Champ
IDO
3 אוג 2015 08:51:57יש לי זכרון של דג זהב. כבר שכחתי את סיפורו של אלוף. מעולה.
והפוסט מוקדש לג'וני. שאינשאללה נראה ב אוקספרם רייס
מנחם לס
3 אוג 2015 09:21:15לא שמעתי על הסרט, אבל כנראה הוא מבוסס על סיפור אמיתי. לפחות היה סיפור כזה שקרה בארה"ב
Berch
3 אוג 2015 10:26:10אני גם זוכר את הסיפור הזה…..
סרט נוסף שלא נופל לסטיגמה שציינת הוא סיפורו האמיתי של הסקוטי המעופף
http://www.imdb.com/title/tt0472268/
ממש סרט מעולה.
סיפורו של אלוף זכור אצלי במשפחה כסרט שבכיתי בו הכי הרבה……
תודה על ההמלצה
פאקו
3 אוג 2015 10:26:11הפייבוריטים שלי:
הכי אהוב – The longest yard, עם ברט ריינולדס, על שחקן פוטבול שנכנס לכלא, ומוביל קבוצה של אסירים במשחק מול הסוהרים. זכה לשני רימייקים – אחד שהועבר לכדורגל עם ויני ג'ונס וג'ייסון סטאטהאם והיה חביב ביותר, ועוד אחד פחות טוב עם אדם סנדלר (כצפוי).
Major league – סרט על ההצלחה (הפיקטיבית כמובן) של קבוצת הבייסבול קליבלנד אינדיאנס. קומדיית ספורט מהנה עם לא מעט שחקנים מוצלחים. היה לזה סרט המשך הרבה פחות טוב.
כעיקרון, אוהב כמעט כל סרט ספורט מוצלח. איכשהו מרגיש שסרטי ספורט מרגשים, בעיקר כאלה המבוססים על סיפורים אמיתיים, הם כאלה ש"לא חכמה" לאהוב (בגלל זה העליתי פה את הקומדיות המוצלחות). מבין אלה, רוצה בכל זאת לציין את "סינדרלה מן" על המתאגרף ג'ים בראדוק, בכיכובו של ראסל קרואו.
מתן גילור
3 אוג 2015 11:45:06ראסל קרואו שחקן מצוין וכשהוא מגלם דמויות ראשיות בסרטים שמבוססים על סיפור אמיתי (סינדלרה מן, נפלאות התבונה) הוא מרגש בצורה בלתי רגילה.
פאקו
3 אוג 2015 12:03:44תוסיף לזה את הסרט "The insider", בו שיחק (לצד אל פצ'ינו) את ג'פרי וויגאנד, אותו עובד חברת טבק שהפיל את כל חברות הטבק בתביעה הייצוגית.
בלעם
3 אוג 2015 10:42:02האמת? אני אפילו לא זוכר את השם שם הסרט, אבל כאוהד ניוקאסל בכדורגל מאוד התחברתי אליו. מסופר בו על שני נערים ממעמד הפועלים בניוקאסל, שכל החלום שלהם הוא להשיג מנוי עונתי. אחת הסצינות הגאוניות שם מתרחשת כשהם פוגשים את פאקינג אלן שירר (בתפקיד עצמו) וכמעט משלשלים על עצמם מהתרגשות. אחרי שהוא לא מסכים לתת להם מנוי הם גונבים לו את האוטו ומגלים שכל הדיסקים של הם של מדונה וסלין דיון, ענק.
פאקו
3 אוג 2015 11:33:50לסרט קוראים Purely Belter
עגל
3 אוג 2015 12:33:48שמעתי על הסרט the finishers ותודה על הסקירה. עושה חשק לרוץ לראות אותו.
Itay Ezra
3 אוג 2015 12:51:26סרט הספורט האהוב עליי הוא: Remember the Titans
אשך טמיר המקורי
3 אוג 2015 13:37:24נראה מעולה, תודה על ההמלצה
חתוליו
3 אוג 2015 16:57:55Play it to the bone:
וודי הרלסון ואנתוניו בנדראס הם שני מתאגרפים שהם גם החברים הכי טובים שמקבלים הזדמנות חד פעמית להתחרות אחד נגד השני על טייטל שוט (המנצח יתאגרף נגד האלוף). רוב הסרט מתרחש בנסיעה מל״א לווגאס עם האקסית של וודי שהיא הנוכחית של אנטוניו. סרט מצחיק ומעניין שבהחלט שונה מהפורמט הקבוע של סרטי ספורט.
השקנאי
3 אוג 2015 17:10:59סרטי הספורט שאני אוהב הם :
1 – מאני בול
2 – דראפט דיי (NFL)
3 – the blind side
מולי
3 אוג 2015 19:00:25קדחת המגרש
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
3 אוג 2015 19:34:57הסרט בייסבול עם קווין קוסטנר שבונה מגרש בשדה תירס שלו, קיטשי בטירוף, אבל הכי פואטי ופיוטי שיש.
חתוליו
3 אוג 2015 19:53:51"שדה החלומות״- סרט שממיס את כל הציניות החוצה.
קווין קוסטנר הוא בודאות השחקן עם הכי הרבה סרטי ספורט- בלי לחפש אפילו אני נזכר ב״מעריצה צמודה״, ״גביע הפח״, הסרט שבו הוא פיצ׳ר מזדקן שמגיש משחק מושלם (לא זוכר מה השם), ואני כמעט בטוח שהיה לו גם אחד על פוטבול.
פאקו
4 אוג 2015 00:11:19צודק בהחלט. האיש אוהב סרטי ספורט. לסרט שלו כפיצ'ר קראו "אהבת המשחק (For love of the game), ולסרט ה-NFL קראו "יום הבוחר" (Draft Day). היה לו גם איזה סרט ישן בו הוא שיחק רוכב אופניים.
סולי
4 אוג 2015 13:42:32"עיניים גדולות"
קצת ציונות
עגל
4 אוג 2015 14:29:14מלך הסלים
סולי
5 אוג 2015 20:15:06עם כל הכבוד לדובי גל- אריק זה קלאסה