האדמירל – אחד השחקנים שדברתי עליהם באוזן (ותוצאות אתגר מדהים) / מנחם לס

דייויד רובינסון (חלק א´)

חלק ב' מחר


ישנם צעירים רבים הכותבים לי כאן "כן, אבל אז לא היו את הכדורסלנים שיש היום!” (לדוגמא, כשהעזתי להשוות את אוסקאר רוברטסון למייקל ג´ורדן). אז הנה עוד שחקן עבר דייויד ("האדמירל") רובינסון. עוד סנטר של העבר בגובה 2.15 מ´ שהיה אוכל היום חיים כל סנטר קיים בעולם. סיפורו של ´האדמירל´ יחולק לשני חלקים.
*************************************************************************

אתחיל מאמר זה בסדר קצת אחר. אציין כמה מהישגיו של דייויד רובינסון, ואשאיר לכם להחליט אם ישנם דברים כאלה היום (אולי היו פעם – לשקיל או´ניל – הנמצא בערוב יומו). בגלל 23 ההישגים הבאים הוא ה-´אדמירל´ (למרות שהיה רק סרן בצי):

1. היה בחמישייה הראשונה של ´אול אמריקן´ פעמיים כששיחק במכללת הצי.
2. נבחר מס´ 1 בדראפט ע"י סאן אנטוניו ספארס ב- 1987, אפילו שידעו שיצטרכו לחכות 5 שנים עד שהצי האמריקאי ישחררו לשחק בנבא.
3. הצטרף לספארס אחרי שתי שנות שרות בצי האמריקאי על נושאת מטוסים במחלקת המחשבים בחדר הניווט.
4. פרש ב-2003 אחרי 14 שנים בנבא.
5. הפך לבעל חלקי של הספארס ב-2004.
6. סנטר של נבחרת ארה"ב, אלופת העולם 1986.
7. נבחר ל-"ספורטאי השנה" ע"י AP בשנת 1986.
8. נבא ´רוקי העונה´ ב-1989-1990 (אחרי שלא שיחק שנתיים בגלל שרותו הצבאי).
9. נבחר ל-´שחקן ההגנה´ של הנבא ב- 1991-1992
10. זכה במדליות הזהב עם נבחרת ארה"ב ב-1992 ו-1996.
11. נבחר ל-MVP של הליגה ב-1994-1995.
12. ארבע פעמים בחמישייה הראשונה של הנבא.
13. תשע הופעות באול-סטאר.
14. זכה עם הספארס באליפות הנבא בעונות 1998-1999 ו-2002-2003.
15. מלך הסלים של הנבא ב-1993, מלך הריבאונדים בשנת 1991 ומלך החסימות ב-1991.
16. חמישי בחסימות בתולדות הנבא.
17. היכל התהילה.
18. אחד מ-50 האגדות.
19. השחקן האחרון שהשיג QUADRUPLE DOUBLE במשחק נבא.
20. ממוצע קליעות לקריירה – 21.1.
21. ממוצע ריבאונדים לקריירה – 10.6.
22. ממוצע דיוק קליעות לקריירה – 58%.
23. "SPORTSMANSHIP AWARD” ע"י ספורטס אילוסטרייטד ב-2001.

=================================================
ג´וניור בתיכון בגובה 2.02 מ´ שמעולם לא שיחק כדורסל
=================================================

 

תאר לעצמך שאתה מאמן הכדורסל בבית ספר "בליך" ברמת גן או "מטרו ווסט" רעננה, ואתה גם מורה ההתעמלות בתיכון, והיום זה תפקידך לשמור על הסדר בהפסקה בין שעורים. אתה מתיישב על ספסל, משלב ידיים, עונה פה ושם לסטודנטים עם שאלות על המשחק הבא של התיכון נגד "עירוני ד´", ולפתע אתה רואה סטודנט יפה-תואר שלא ראית לפני כן כי הוא רק נירשם לבית הספר, שריריו ארוכים ומושלמים ממש, הליכתו יציבה, והוא 2.02 מ´.

עוד נחזור לסיפור הזה. אך נתחיל מההתחלה.

דייויד נולד בקי-ווסט, פלורידה, ב-1965, בנם השני של האם פרדה, והאב אמברוס שהיה קצין גבוה במחלקת ההנדסה של הצי האמריקאי. בגלל תפקידו הצבאי של האב, המשפחה טולטלה ממקום למקום כל כמה חודשים, דבר שכנראה תרם לאחת התכונות הידועות של דייויד שהייתה בושה ואינטרוברטיות, עד שהגיע למכללת הצי שם יצא מהקונכייה שבנה להגנה עצמית כל שנות נעוריו.

הוא היה ילד שבקושי דיבר עם חבריו כי אף-פעם לא היו לו ממש חברים בגלל המעברים מבי"ס לבי"ס כל כמה חודשים. בגלל התזוזות הרבות הוא העדיף ללמוד בבית מאשר לצאת החוצה ולשחק עם ילדים שעוד כמה חודשים לעולם לא יראה יותר. כבר מגיל 10 הוא אהב להתעסק עם דברים טכניים, ומתמטיקה הייתה מקצועו האהוב כבר בעממי. היו אלה שנות הפיתוח הראשונות של המחשבים והאינטרנט, והוא ישב שעות על גבי שעות עם המחשב במקום לצאת החוצה לשחק עם ילדי השכונה שבקושי הכיר.

אחרי שהאב פרש מהצי, האב קיבל משרת מהנדס בכיר בחברת ג´נרל אלקטריק שהיה לה מפעל גדול בעיר אוסבורן פארק, וירג´יניה, כ-20 ק"מ מוושינגטון הבירה. דייויד היה בכיתה י"א, החודש היה מאי, כמה שבועות מהחופש הגדול כשמאמן ´אוסבורן פארק היי´ ג´ים טילטנינג ראה אותו פתאום מסתובב לאיטו במגרש המשחקים בבי"ס.

טילטנינג: "היי, יאנג בוי, מה שמך?"
דייויד: "דייויד רובינסון"
טילטנינג: "למה לא באת לשחק כדורסל עם הקבוצה?"
דייויד: "רק הגענו הנה מצפון קרולינה לפני שבוע".
טילטנינג: "היכן שיחקת? באיזה תפקיד?"
דייויד: "אף פעם לא שיחקתי כדורסל!".
טילטנינג: "מה? תגיד זאת עוד פעם!"
דייויד: "מעולם לא שיחקתי כדורסל".
טילטנינג: "אני רוצה אותך במשרדי מחר בבוקר לפני השיעור ראשון!"
דייויד: "אני לא יכול להבטיח. יש לי מחר בחינה חשובה מאד בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי ועלי להיות מרוכז רק בבחינה".

טוב, נקפוץ כמה חודשים קדימה. דייויד החליט לנסות הופס באותו קיץ של 1983. ואצל דייויד רובינסון אין חכמות: אם הוא עושה משהו, זה חייב להיות הכי טוב. הוא החליט להתאמן במשחק המוזר כל הקיץ. מכללת הצי התעניינה בו כבר כשהיה בכיתה י´ בגלל ציוני ה-A+ בכל המקצועות שלקח, ובגלל הציון הגבוה מאד שהוא השיג בבחינת SAT (בחינה סטנדרטית לכניסה למכללות) כבר בכיתה י´ – 1490. (המקסימום הוא 1600; כמה גאונים הגיעו ל-1600, אך SAT של 1450 מקנה ברוב המקרים כניסה לטובות שבמכללות כגון הארווארד, ייל, סטנפורד, ומכללת הצי).

הובטחה לו קבלה למכללת הצי עוד לפני שזרק את כדור ההופס הראשון בחייו בגלל יכולתו האקדמאית, ובמיוחד הצטיינותו במתמטיקה. אביו היה גורם חשוב בהחלטתו לקבל את מלגת מכללת הצי. הוא שיחק את שנת הסניור בתיכון, עשה את נבחרת המחוז, אך משחקו לא פרץ שחקים, ולפני ביתו לא ראית מאמנים יושבים בשיירה של מכוניות מחכים לתורם להיכנס לביתו ולדבר עם הוריו. למעשה אף מאמן לא התעניין בו.

=================================================
מכללת הצי באנאפוליס
=================================================

 

בישראל אין דבר כזה. אין מכללות צבאיות כמו "אנאפוליס" או "ווסט-פוינט", מכללת הצבא. אך לאלה היודעים מעט על המכללות הללו יודעים שלסיימם הוא אחד הדברים הקשים ביותר. רק המצטיינים ביותר עם האינטליגנציה, כושר גופני, משמעת עצמית, וכוח רצון אדיר מסוגלים לעמוד במשטר הברזל והדרישות האקדמאיות והפיזיות של המכללות הצבאיות. הקבלה למכללות האלה קשה ביותר: קשה אפילו מקבלה להארוורד או ייל. ברוב המקרים הסטודנט המתעתד ללמוד שם זקוק להמלצת סנטור, איש קונגרס, או קצין צי גבוה לשעבר, שהיה פעם סטודנט במכללה אם הוא רוצה סיכוי להתקבל.

כמאמן הכדורגל של אדלפי יוניברסיטי הייתי שם כמה פעמים. שיחקנו נגד מכללת הצי עם רובי יאנג, נמרוד דרייפוס, ורון שניידר. קשה להסביר את ההרגשה של "להיות שם". אתה מרגיש כאילו הגעת למקדש צבאי. אתה מיד מנסה להכניס את בדל החולצה למכנסיים, ולהתנהג בג´נטלמניות מופתית. אני זוכר ארוחות בחדר האוכל שם, כשאכלנו עם הסטודנטים והרגשנו מין צורך עליון להיות במיטב התנהגותנו!

יש להם קימה ב-5 בבוקר. עונש לא קטן אם יש קמט בשמיכה המכסה את המיטה. העונשים מצטרפים למין "סכום" ואם הגעת אליו – אתה עף מהמכללה החוצה ללא טענות ומענות. זה החוק וכולם חתמו עליו וכולם יודעים אותו! ארוחת הבוקר היא משותפת ל-2,000 צוערים (בווסט פוינט הם נקראים "קדטים"; במכללת הצי הם "פלבס") שכולם עומדים ללא תנועה עד שבא הצו שמותר לשבת. ואז מתיישבים כולם. הייתי שם כמה פעמים בצהריים והרגשתי כאילו אני אוכל צהריים עם משפחת המלכות הבריטית: אתה מרגיש חובה ללעוס בעדינות, לא לדבר בשעת האוכל, להשתמש במזלג וסכין כמו שאוכלים בבית הנשיא, ולעולם לא לעשות ´גרעפס´.

24 דקות לארוחת בוקר. לא 23 ולא 25. 24 דקות לאכול. לימודים עד 12:15בצהרים. לימודים מהשעה 1 עד 3:15. אימונים במקצועות הספורט השונים (כל ´פלב´ ח-י-י-ב להשתתף בספורט תחרותי באחד מ-32 ענפי הספורט שישנם במכללה, ללא יוצא מין הכלל. ישנם שם ענפי ספורט כמו ריצות שדה, משוטים, וכו´, שהמכללה יכולה לשתף בהם מספר בלתי מוגבל של ספורטאים, אך אחד התנאים לקבלה למכללה היא יכולת אתלטית, וכל ´פלב´ מוצא את מקומו כי א-י-ן במכללה סטודנטים שאינם בכושר שיא! במקרה הכי גרוע הם הולכים לאגרוף או הרמת משקולות!

אחרי האימון – מעבדות, ספרייה, עבודות בית, מה לא. בערב, יותר מאוחר, תרגול צבאי. זוהי מכללה עם "אפס סובלנות". פשוט אסור לפשל. הכול צריך לפעול כמכונה משומנת כי בוגרי המכללה יהיו מחר הטייסים של נושאות המטוסים, הקברניטים של האוניות, אנשי המחשב של מחלקות הביון, והמפקדים של המרינס בעיראק ובאפגניסטן.

אחרי סיום הלימודים (שהן כולן ללא תשלום! המשלם הוא האזרח האמריקאי!) באות חמש שנות שרות חובה בצי האמריקאי, אבל ברוב המקרים בוגרי המכללה נשארים בצי עד פרישתם כקריירה צבאית. כשדייויד חתם על ההתחייבות הוא לא ידע שבסיום לימודיו כל קבוצת נבא תרצה אותו בבחירה ראשונה בדראפט, אך כמה מהן תהיינה מוכנות לחכות 5 שנים עד סיום שירותו הצבאי?

תוך שנתיים דייויד הפך לשחקן המכללות מס´ 1 בארה"ב ואול-אמריקן של החמישייה הראשונה. אבל מכללות כאנאפוליס או ווסט פוינט אינן יכולות להגיע לטופ ב-NCAA בגלל שרוב הספורטאים המעולים בתיכון חוששים מחמש שנות השרות. לדייויד לא היו תכניות להיות שחקן מקצועני בנבא. כל מה שרצה היה קריירה צבאית. הוא רצה להיות טייס. לכן כל מה שהצליח לעשות בהופס במכללת הצי היו דברים אינדיבידואלים. (אגב, הוא היה גם שחקן קבוע בשישיית מכללת הצי בשחמט ששיחקה נגד המכללות הטובות ביותר בשחמט, כולל שורת משחקים באירופה נגד הטובות שבנבחרות ביבשת הישנה!).

הוא סיים את לימודיו בהצטיינות ("גווארי") עם A.B במתמטיקה, ותואר "סגן ראשון" (הוא השתחרר כסרן). סאן-אנטוניו בחרו בו כמספר אחד בדראפט של 1987 עם ידע ברור שעליהם לחכות 5 שנים לשרותיו של דייויד. במכללות כאנאפוליס וווסט-פוינט אין הנחות. חתמת ל-5 שנים, תשרת 5 שנים! בכל ארה"ב קמה זעקה להרשות לו לשחק בנבא לפני סיום חובת 5 השנים, אך האדמירל של ה- NAVY פול ווסטהאם – סרב אפילו לשמוע על כך. "ROBINSON MUST SERVE!”, הוא הודיע.

לפתע התמזל מזלו של דייויד: בצי האמריקאי (כמו בחיל האוויר ובצבא) ישנם חוקים המגבילים השתתפות קצינים בתפקידים מסוימים בצוללות ונושאות מטוסים. דייויד – שרצה להיות טייס – ויתר כשנודע לו שגובהו בעוכריו, ואז הוא החליט להתמחות בניווט מטוסים בנושאות מטוסים. גם שם היו לו מגבלות בגלל גובהו, והצי החליט שבמקרה הספציפי הזה הם יתנו לדייויד לשרת רק שנתיים במקום החמש, כי שירותו היה בתפקיד שהוא לא התמחה בו בגלל גובהו.

אז אחרי שנתיים דייויד רובינסון הפך שחקן נבא!

 

 

=================================================
תוצאות אתגר (מדהים) שנתתי אז
=================================================

מה מדהים באתגר? שהחמישייה ו-7 שחקני ספסל שנבחרה לפני שנים לא שונה בהרבה (מלבד מייק ביזלי) מהקבוצה שהיינו יכולים לבחור פחות או יותר היום. מסקנה: עד גיל 23 אתה כבר קובע את עצמך כשחקן-על – או לא!
****************************
38 בוחרים בחרו את החמישייה הבאה ו-7 המחליפים לנבחרת ארה"ב גיל 23 ומטה. זאת הקבוצה שבחרתם:

חמישייה: כריס פול, דריק רוז, לברון ג´יימס, מייקל ביזלי, דווייט הווארד.
ספסל: רג´ון רונדו, מונטה אליס, קווין דוראנט, אל הורפורד, למרכוס אולדרידג´, גרג אודן, ג´אש סמית´.

רוב העונים לא ידעו שלברון עדיין איננו בן 24 (הוא נולד ב-30.12.1984), וכמה כללו שחקנים שהם כבר בני 24 (דרון ויליאמס, ברנדון רוי, ואחרים).

זהו האתגר הראשון שאני מנצח. קבוצתי: פול, מונטה אליס, לברון ג´יימס, מייקל ביזלי, דווייט הווארד .
והספסל שלי מורכב מגרג אודן, קווין דוראנט, אל הורפורד, למרכוס אולדרידג´, דריק רוז, ג´אש סמית´, ורונדו. הניקוד שלי (10 נק´ אם קלעת בול, 5 נקודות את שמת שחקן חמישייה על הספסל או ההיפך) הוא 100. שני הגיע אייל וייסמן עם 90 נקודות, ושלישי שוויון בין אמיר בורשטיין וכרמל פרוטין.

כל ה-38 בטוחים שהקבוצה הזאת הייתה לוקחת את הזהב האולימפי ללא בעיות.

 


מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  2. דובי

    27 יול 2015 13:28:39

    אני במקומות כמו שתיארת את מכללת הצי דווקא מרגיש צורך עז להשתין מסביב לאסלה ולאכול עוף עם הידיים… אבל היי, אנחנו שונים.

  3. עגל

    27 יול 2015 13:43:45

    האדמירל זה שחקן שאני מאוד אוהב, עם הרבה קלאס.
    הרבה טועים לחשוב שהוא היה סנטר בעוד הוא היה גארד בגובה של 2.17:
    https://www.youtube.com/watch?v=CKVqpXl3M18

    אבל מנחם בחייך מה זה הסיפורים על חדר האוכל של מכללת הציא וכל זה, אם היית רואה אותנו בחדר האוכל בטירונות בסנור כשהרס"ר חג'בי היה עובר וצועק עלינו שלא נקרע את שקית הניילון של הלחם היית מתמוגג. לא היינו חיילים של שוקולד כמו האמריקאים האלה . . .

    1. גיא

      27 יול 2015 14:48:12

      אז אתה צנחן. עכשיו הבנתי למה נעלבת כשקראתי לך "גבעתי".

      גם אני הייתי נעלב, לאכול חרא 20+ שנים רק בשביל שבסוף יקראו לך גבעתי…
      (במילואים, אני זוכר איך היינו מרחמים על הצנחנים. בצנחנים, לפחות בתקופתי, לא היה הבדל בין הסדיר למילואים. לפחות בכל הקשור לסדר ומשמעת)

      1. עגל

        27 יול 2015 17:25:05

        עבדתי קשה בשביל הנעליים האדומות, מה חשבת . . .
        גיא בנימה אישית, היית חסר אתמול, חבר.
        (מצד שני אולי הרווחת כי היו מבקשים ממך חתימות)

    1. דובי

      27 יול 2015 15:31:23

      היום היינו קוראים לו רכרוכי ולוזר, כינויים שעדיין נדבקים אליו מאחר וחיכה עד שדאנקן יגיע כדי לזכות באליפות.
      אני אוהב אותו מאוד.

  5. בז'ה

    27 יול 2015 15:47:03

    לא ייאמן, מאמר מחמיא מבית היוצר של מנחם על שחקן של סן אנטוניו, אחרית הימים ממש! מנחם כנראה ברוח של אהבת חינם עקב תשעה באב.

    1. דובי

      27 יול 2015 17:05:23

      כי לא היית בסביבה כשהוא שיחק.
      כתבות מהסוג הזה מיועדות להשאיר שחקני עבר ברמה של רובינסון בתודעה במקום שמגיע להם.

  7. john

    27 יול 2015 16:18:00

    בזמן אמת היה מאוד מוערך. הוא ופט יואינג עברו devaluation מאז סיימו את הקריירה. שניהם בתקופות כאלה ואחרות היו הסנטרים הדומיננטים בליגה.

    1. ישראל קרמר

      29 יול 2015 12:08:25

      עדיין רובינסון עולה ברמה על יואינג, יותר מגוון ממנו וטוב יותר ממנו בהגנה כולל שמירה וחטיפות וחסימות, בהתקפה וקליעה, בחכמת משחק ומסירה וגם בכ"ח (=ריבאונד).

  8. שגיא נאור

    27 יול 2015 16:37:55

    בעיניי היו לו יותר תכונות של פאואר פורוורד מאשר סנטר. הוא היה פחות מנצל את הכוח ויותר את הזריזות והיתה לו יד רכה מאוד מחצי מרחק. היה פחות טוחן בצבע ויותר היה משחק עם הפנים לסל.
    הוא היה בנוי מדהים ונראה בלי גרם שומן אבל לא היה לו גוף כמו של שאק שהיה רחב מאוד אלא כוח שההשאיר אותו קל רגליים וזריז.

    1. שגיא נאור

      27 יול 2015 16:41:08

      אבל בתכלס הוא תופקד כסנטר.
      איך הייתם מדרגים אותו בין הסנטרים ששיחקו בשנות ה80 וה90? אולי התקופה הכי עמוסה בסנטרים דומיננטיים, לפני יואינג? לפני מורנינג? דוהארטי? סמיתס? שאק, קרים והאקים זה כנראה רמה אחת מעל השאר.

      1. ינון יבור

        27 יול 2015 16:50:23

        בזמנו, יואינג האקים ורובינסון נחשבו לשווים פחות או יותר, וכששאק הצטרף הוא גם היה חלק מה"ועידה".
        לדעתי החלום הבחין את עצמו מהם בעיקר בגלל התארים ולאו דווקא היכולת. רובינסון גם הוריד מעצמו כי היה חייב לחלוק את הפרונט קורט עם דאנקן, ולכן איבד מזוהרו.
        בדיעבד נראה שהאקים היה יותר ורסטילי אך קלעי פחות טוב, ושיואינג חצי מדרגה מתחתיהם.

        1. ישראל קרמר

          29 יול 2015 12:21:57

          לא שווים כלל אלא האקים הטוב יותר, רובינסון אחריו לא בהרבה ויואינג פחות טוב מהם בלי להמעיט מיכולתו המעולה.

      2. יניב

        27 יול 2015 16:55:01

        מסכים עם יינון שבזמנו הם נחשבו רביעיה אבל אם בכל זאת לדרג אז מבחינתי זה קארים,שאק,האקים,רובינסון ואז יואינג.כל השאר הם לפחות רמה אחת מתחת

      3. ישראל קרמר

        29 יול 2015 12:20:20

        רובינסון רמה מעל מורנינג, דוהארטי וסמיתס. הוא גם טוב באופן ברור מיואינג שטוב באופן ברור מהשלושה הנ"ל המצוינים בפני עצמם.

  9. john

    27 יול 2015 16:53:40

    יואינג רובינסון ואולג׳ואן רצה מעל כולם. שאק עקף אותם אבל הגיע עשור אל תוך הקריחרה שלהם. אלג׳ואן העלה רמה רק בחצי השני של הקריירה בכמה שנים מדהימות אבל עד 94 לא בטוח שדורג צ
    מעל רובינסון ויואינג. ליואינג ורובינסון הייתה הצלחה מסויימת בפלייאוף ויוסטון הודחה כמה שנים ברצף בסיבוב הראשון (למעט תחילת הקריירה עם סמסון).

  10. עגל

    27 יול 2015 17:22:35

    בזמן אמת כולם קיבלו כבוד רב ובצדק. בראי ההיסטוריה שאק ו אקים הם רמה נפרדת, שאק בהתקפה והאקים בהגנה. אני כותב על זה משהו לסדרת "השולטים"

  12. נתי

    28 יול 2015 00:34:23

    פנימיות?
    אף פעם לא הבנתי את יראת הכבוד כלפיהן מה גם שבחיים לא מקימים שם את הכללים לפי הספר …
    פנימיה אני מעדיף את לאונסיו פראדו בלימה השם מן הסתם לא יגיד לאיש כאן כלום …
    ולמי שהשפה הספרדית אינה שגורה בפיו עוד פחות אבל …. ,הסרט הזה מתבסס על ספר שהביא למחברו פרס נובל , מאריו וארגאס יוסה היה בוגר הפנימיה הזו , אפשר להרחיב בנושא אך בטוח שכאן לא המקום המתאים אם מישהו מעונין שיסתכל בסרט שום דבר מההאלהה לא נמצא שם ארצי מאד …. , על אלוהות לא מקבלים פרס נובל…גם לא אליפות נבא אך כל הדברים האחרים זובור רצח השתקה קשירת קשר הסתרת ראיות כל כך ארצי מכאן ועכשיו אז אם מענין מישהו ….חואר לצורך הזה יכול להתאים להרבה שחקני נבא , גם פואטה הוא וארגאס יוסה עצמו …. המכור לסיגריות ונשים …https://www.youtube.com/watch?v=RCT79BdF-tE

  13. נתי

    28 יול 2015 00:42:35

    בענין הנשיכות…. האם הסרט הזה הוא ההשראה של לואיס סוארס לנשיכות המתוקשרות שלו ?לא בטוח … נראה שסוארס הוא נאטוראל כלומר אצלו זה טבעי …. החואר ללא ספק הוא לפחות רמה אחת מעל כך …אבל מאפיונר …..גנב בחינות מנהיג ורוצח …. האם היה מסיים את אקדמית הצי … הנסיון הפדגוגי שלי בהדרכה צבאית תתפלאו אומר שכן כי בצבא הכל הפוך על הפוך… ככה זה ,זהו גם המסר של הפואטה וארגאס המסר שזיכה אותו בנובל שנת 2010 למיטב זכרוני ,כסוי התחת הוא אחד הכוחות החזקים בטבע כוח המאפשר למערכת מסואבת לשמור על עצצמה זה המסר של יוסה ….

כתיבת תגובה

סגירת תפריט