אגדת פוטבול (2): 1981 הייתה שנה יפה להגנה/ גיא רוזן

דראפט 81'.

הניו יורק ג'איינטס בוחרים בבחירה ה-2 של הדראפט את לורנס טיילור.

ללורנס טיילור קראו בהרבה שמות: שחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה, L.T, reckless, סופרמן. אבל מאז ימיו כשחקן בתיכון בוויליאמסבורג, הוא לא הרשה לאף אחד לקרוא לו בשם אחד: לארי. לארי זה שם של שחקן גולף, או אולי מקצוען באולינג. זה יכול להיות השם של כל אחד שאיפוק הוא חלק מעיסוקו. לורנס טיילור לא הפך לשחקן הכי מפחיד בפוטבול בגלל שאיפוק זו תכונה מרכזית באישיותו, או אפילו מרכיב זניח.

"אני משער שאני פשוט טיפוס פראי", אמר בראיון בתחילת הקריירה שלו ב-NFL. נראה היה שטיילור חי על פי הקוד של "תחיה מהר, אולי תמות צעיר, ותשאיר שובל של קווטרבאקים מרוסקים בעקבותיך…".

ב-1986 סיים עונה עם שיא קריירה של 20.5 סאקס (הפלות קווטרבאק) והפך לשחקן ההגנה הראשון (והאחרון) שזוכה ב-MVP מאז אלן פייג', שחקן ההגנה המצטיין של מינסוטה ב-71'. טיילור לא רק שיחק את המשחק, הוא שינה אותו. גדולי הליינבאקרים לפניו תמיד שיחקו במרכז שחקנים כמו דיק באטקס הגדול, שפטרלו בשוחות כמו דוברמנים, מנסים לסתום את הפרצות. טיילור המציא את תפקיד הליינבקר החיצוני בדמותו – עם 110 קילו של שרירים על 195 סנטימטר, אתלט על, הוא היה מהיר מספיק לכסות רסיברים וחזק מספיק לטאטא את שחקני קו ההתקפה. "לורנס טיילור הוא השחקן שהשפיע הכי הרבה על איך שההגנה משחקת" אמר עליו ג'ון מאדן, אולי גדול מאמני ההגנה שידע ה-NFL.

"הוא שינה את הדרך בה ההגנה משחקת, את איך שה pass-rush משוחק, את הדרך בה הליינבקרים משחקים, את הדרך בה ההתקפה חוסמת את הליינבקרים." טיילור שיחק וחי על הקצה. עם כל האיכויות הפיזיולוגיות בהן בורך, ואיתן נולד, המעלה הגדולה ביותר שלו הייתה המנטליות שלו.

טיילור היה אדרנלין ג'אנקי שהכריח את עצמו בכוח הרצון לבצע מהלכים שבן אנוש לא אמור להיות מסוגל לבצע. "מה שהופך את L.T לכל כך גדול, מה שהופך אותו לכל כך אגרסיבי זה חוסר עניין מוחלט במה שיקרה לגופו אחרי המהלך." אמר אליו ביל בליצ'ק (אז, מתאם ההגנה של הג'איינטס. היום מאמן הפטריוטס)

טיילור נטל חלק באחד הרגעים המזוויעים בתולדות המאנדיי נייט פוטבול. הוא עקף את קו ההגנה, קפץ לאוויר, והתרסק על ג'ו טייסמן, הקווטרבאק של הרד סקינס. עצם השוקה של טייסמן התנפצה, נשברה כאילו הייתה זרד רגע לפני ששברו אותו, וזרקו אותו למדורה. מייד אחרי הסאק, טיילור התרומם וסימן לעזרה. "זה לא רגע שאני רוצה לזכור, או לראות שוב." אמר טיילור לאחר המשחק. התגובה של טיילור היא קצת מפתיעה לנוכח סף הכאב הגבוהה בו ניחן. פעם לאחר שסבל מזעזוע מוח, מאמן ההגנה נאלץ להחביא את קסדתו של טיילור בשביל למנוע ממנו לחזור למשחק. שבוע אחרי שסבל מסדק בעצם השוקה הימנית במשחק נגד הניינרס הוא כבר חזר לשחק. הוא שבר עצם בכף רגלו ב-89', והחמיץ רק משחק אחד. א

בל אולי ההופעה הכי גדולה של "no pain, no gain" הציג טיילור במשחק בניו אורלינס ב-88'. הג'יינטס עלו למשחק ללא פיל סימס (הקווטרבאק הפותח), וללא 2 הליינבקרים הפותחים קארסון ובאנקס (כולם עקב פציעות) שהתוצאה 9 – 3 לזכות ניו אורלינס גם טיילור נפצע. הוא פרק את הכתף וסבל מקרע בשריר החזה. אבל טיילור פשוט סרב לוותר. הוא הרכיב על הכתף הפגועה רסן שקיבע אותה למקום, וחזר למשחק.

טיילור סיים את המשחק עם 7 תיקולים, 3 סאקס (הפלות קווטרבאק) ובנוסף גרם לעוד 3 איבודים להתקפת הסיינטס. הג'איינטס ניצחו את המשחק 13 – 12. טיילור פעם אמר שהטריק הוא לגרום לעצמך להאמין שלא כואב. אם תגיד לעצמך מספיק פעמים "לא כואב לי, לא כואב לי, לא כואב לי!" בסוף הגוף יאמין, ולא יכאב. אבל לחיים על הקצה יש מחיר. כשטיילור נשאל "מה אתה יכול לעשות, ששום ליינבאקר אחר לא יכול לעשות?" התשובה שלו הייתה: "לשתות".

אבל אלכוהול היה רק חלק קטן מהבעיות של טיילור. ב-1985 הוא הודה שהוא מכור לקוקאין, ונשלח לגמילה. וב-88', נכשל בבדיקת סמים והושעה ל-30 יום. הוא הצליח להתאושש, ועזר לג'איינטס לזכות באליפות שנייה בתקופתו בסופרבול של 91'. על קרע בגיד האכילס, אפילו טיילור לא הצליח לגבור, והוא פרש מהמשחק בשנת 93', בגיל 34. בשנים שאחרי הפרישה טיילור הספיק לעבור גמילה נוספת ב-95', ולהעצר מספר פעמים באשמת קניית קוקאין.

לאדם מסוגו, מכור לאדרנלין, הפרישה מהפוטבול, מקום בו להיות אגרסיבי בצורה קיצונית זה מותר ואפילו רצוי, היא הרסנית. לא קל היה למצוא מפלט לאישיות של אדם מסוגו של טיילור.

לטוב ולרע, L.T היה הרבה דברים. אבל מעולם הוא לא היה רק "לארי".

לפוסט הזה יש 12 תגובות

    1. גיא

      22 יול 2015 20:54:24

      בכל עונות האליפות של הניינרס, הם פגשו את הג'איינטס רק פעם אחת בפלייאוף – בשנת 84', אז ניצחו אותם בסיבוב הדביזייה.
      אבל הג'איינטס סיימו את אותה עונה עם 9 נצחונות ו-7 הפסדים. כך שקשה לומר שהיה להם הרבה סיכוי בכל מקרה.

      1. בני

        23 יול 2015 08:38:51

        הג'איינטס הפסידו לניינרז גם בעונת האליפות של 81. השאלה אירונית משהו, בגלל שהג'איינטס היו הקבוצה היחידה שהיה לה את המספר של הניינרז, והיא הקבוצה הדיחה אותם הכי הרבה בפלייאוף כולל במשחק האחרון של ג'ו מונטנה בניינרז, כשההגנה של ה"איינטס שלחה אותו לבית חולים עם כרטיס טיסה לקנזס סיטי

        1. גיא

          23 יול 2015 09:03:56

          הג'איינטס באמת היו קבוצה שאף אחד לא רצה לפגוש. בוויילד קארד העיפו את האיגלס (הסאק הראשון של טיילור בפלייאוף)
          ואז פגשו את הניינרס (הסאק השני היה על מונטנה…)
          עד הרבע האחרון היה צמוד. אבל אז רוני לוט מהניינרס (אחד מגדולי הקורנרים, גם הוא מדראפט 81', גם הוא HOF) תפס INT והחזיר את הפוטבול 20 יארד ל-TD, ולמעשה גמר את המשחק.

          איזו קבוצה מדהימה הייתה לניינרס בשנות ה-80.

  3. מנחם לס

    22 יול 2015 23:13:28

    לורנס טיילור (L.T) היה האאוטסייד ליינבקר הטוב בתולדות הפוטבול. גם לא היה PASS RUSHER כמותו. חבר רק שמשך רוב הקריירה הוא השתמש בקוקאין, ניתפס שוב ושוב, עד שניכנס לגמילה אחרי פרישתו.
    הוא הפך לשחקן קולנוע וטלוויזיה, אך כנראה שיש בו מין תכונת הרס עצמי, והוא נאשם באונס צעירה בת 16 רק לפני 4-5 שנים, ואני אפילו לא יודע כיצד העניין הסתיים.
    אבל מבחינת PURE DEFENSIVE PLAYER הייתי מדרגו מס' 1 לפני כולם. אני גם מעט עם ביאס כי את כל תריסר שנותיו בפוטבול הוא שיחק בניו יורק ג'איינטס!

  6. שגיא נאור

    23 יול 2015 10:57:33

    למרות אופיו הפראי כפי שתיארת אותו, התגובות שלו אחרי מהלכי הגנה גדולים היו מתונות ושפויות, בניגוד להיום בו כל שחקן שעושה סאק בגארבג טיים חוגג אותו עם תנועות והליכה כאילו עשה טאצדאון מנצח בסופרבול.
    תענוג של סדרה, גיא. אפילו שאני טרי בענייני הכדור האליפטי ולא מכיר את השמות מהעבר ואת המשחק לבוריו אני נהנה מכל שני וחמישי במדור הפוטבול החדש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט