מבחר שוטינג גארדס מהאגדות: פיט מרביץ' (1) ואתגר / מנחם לס

"פיסטול" פיט מרביץ'


"פיסטול" (אקדח, יורה כאקדח) פיט מרביץ´ היה קוסם כדורסל שמאז לא היה כמותו, וכנראה גם לא יהיה כי המאמנים של היום לא יבינו כדורסלן המוסר בין רגליו של יריבו, המסובב כדור מסביב גופו בריצת לייאפ לסל, ומוסר שמאלה עם הקפצה אחורה, כשכל גופו, ראשו, ועיניו, מופנים ימינה.

 

********

הוא הביא את ה-SHOWTIME  לכדורסל, וגרם לצופים לנסוע מאות מילים לראותו משחק. אבל עם כל הקסם של שליטתו בכדור, והדברים המופלאים שעשה על הפארקט, הוא היה גם אחד הסקוררים הגדולים בתולדות הנבא, ו-"שחקן המכללות מס´ 1" של כל הזמנים.

הוא שיחק בלואיזיאנה סטייט יוניברסיטי וסיים שלוש שנות משחק שם (בתקופה ההיא לפרשמנים הייתה קבוצה משלהם ורק כשהשחקן נעשה סופומור הוא ניכלל בקבוצה הראשונה) עם ממוצע שהיום הוא לא מובן של 44.2 נק´ למשחק!

כשהפרשמנים היו משחקים משחק מוקדם לפני הוורסיטי היו באולם 15,000 צופים. כשמשחק הפרשמנים הסתיים, קם חצי קהל ועזב את האולם. כי ההצגה הייתה פיט. שמו הלך לפניו כלהטוטן הגדול בתולדות המשחק, אבל להטוטן שהיה גם הקלעי הגדול בזמנו. אז שיחקו ללא קשת ה-3, והרבה מזריקותיו היו מדאונטאון. הוא היה מסיים לבטח עם ממוצע מעל 55 נק´ אם ´חוק ה-3´ היה קיים כבר אז.

 

אני זוכר אותו ממשחקי האול-סטאר של 1973, 1976, 1977, ו-1979 (הוא השתתף גם בשנת 1978 שהחמצתי: טיפוס מסוגר בעצמו, גבוה לגארד של השנים ההם (1.96 מ´) ורזה (90 ק"ג) עם שער ארוך, עיניים מכווצות שתמיד הזכירו לי מין ינשוף. יכולת לשים אותו במקום רינגו סטאר מה-´ביטלס´ ולא היית מרגיש שום הבדל. הם דמו אחד לשני כמו שתי טיפות מים, ומאחר והתוף הייתה גאוניותו השנייה, הוא בקלות היה יכול להחליף את רינגו.

אבל הוא היה טיפוס סגור ומתבודד. כשהייתי מגיע לשולחנו, הוא בקושי העיף מבט. פשוט הסתכל מטה, וכך ענה לשאלות העיתונאים. הוא היה גאון כדורסל וגאון שליטה בכדור. הוא השחקן היחידי מכולם שאני לא מסוגל לתאר. תצטרכו לראות את אחד מהוידיאו ביוטיוב עליו. רק אז אפשר להבין על מה אני מדבר!

=============================================
הילד שאף פעם לא התעייף מהופס
=============================================

הוא נולד בשנת 1947 באליקוויפה, פנסילבניה, עיירה קטנה על הרי הניטני שליד פן סטייט. אביו, פרס מרביץ´ (שחקן מקצועני לשעבר) שאימן את בית הספר התיכון האזורי, לקח את פיט הקטן לכל המשחקים. בשעת אימוני קבוצת התיכון הוא זרק מבטים לעבר בנו שכדרר לבדו במגרש הנוסף, העביר כדור מיד ימין לשמאל, הטעה בראשו וגופו את "הצל" של גופו, ופעם ספר את בנו זורק 150 פעם מאותה נקודה. כדרור, עצירה, הטעייה, וג´אמפ קצר. כדרור, עצירה, הטעייה, וג´אמפ קצר. 150 פעם מאותה נקודה כשלושה וחצי מטרים מהסל.

כשאמו שלחה אותו לחנות להביא חלב, הוא היה מכדרר לחנות, מסובב את הכדור על אצבעו, מעבירו ליד השנייה. כבר בגיל שמונה היה מסוגל לסובב כדור על אצבעו דקה, שתיים, 5 דקות. הוא קיבל רשות מהמורה להכניס את הכדור לביה"ס, והכדור היה לצידו כשהלך לישון. הכדור הפך לזרוע מזרועותיו. הכדור הפך להיות אבר בלתי נפרד מגופו. כשהאב החל להבין שצומח לו כשרון בלתי רגיל, הוא הקים סל עם ריצפת פארקט מקרש מיוחד שלא ניפגע מהגשם, ולילד בן ה-8 הייתה רוטינה של שעתיים אחרי ארוחת ערב, כל ערב, כולל 100 זריקות פאול. רק אז הולך הילד לישון.

תראו, אני לא יודע אם זה נכון או לא, אך לכו לגוגל ותמצאו שהאב טוען שבגיל 13 הוא פעם קלע 500 זריקות רצופות מהקו. ב-1963 המשפחה עברה לגור בראלי, צפון קרולינה, העיר הטוענת להיות "בירת הכדורסל של העולם". השמועות על "ילד הפלא" המשחק בתיכון "ברוטון" בצפון קרולינה התפשטו במהירות הבזק עד שכל המדינה ידעה שישנו איזה עילוי רזה לבן העושה פלאים עם הכדור.

=================================================
לואיזיאנה סטייט יוניברסיטי
=================================================

 

כדי לזכות בשרותו של פיט, האוניברסיטה שכרה את אביו כמאמנה. במשחק הפרשמן הראשון שלו נגד סאות´איסטרן לואיזיאנה בא קהל של 10,000 איש. עד אז לא היו יותר ממאה צופים באף משחק פרשמן. אז הנה הוא עולה עם שערו הארוך, רזון המזכיר את ישו, מכנס הנראה בשלושה מספרים גדול עליו ומהשנייה הראשונה הופנט כל הקהל. הוא קלע 50 נק´ עם 14 ריב´ ו-11 אסיסטים, והסיפור התחיל. קבוצת הפרשמן ניצחה את כל משחקיה. הוארסיטי ניצחה 3 משחקים.

בשלוש השנים הבאות הוא שבר כמעט כל שיא קליעות של ה-NCAA, שיאים העומדים עד היום: הוא קלע בעונתו הראשונה 1,138 נק´, בעונתו השנייה 1.148, ובעונתו האחרונה 1,381 בממוצעים של 43.8, 44,2, ו-45.5 – כולם שיאי NCAA עד היום. סך כל נקודותיו ב-LSU היה 3,667 נק´ – אף זה שיא NCAA. בכל עונה ששיחק הוא הוביל את ה-NCAA בנקודות, אחוזי קליעה, מספר זריקות, ועוד שיאים משיאים שונים.

הוא זרק 13 זריקות בממוצע למשחק מהמקום שהיום היה מקנה לו 3 נקודות. חישוב אחוז קליעתו משם מורה שאחוז קליעתו היה שווה היום 57.8 נק´ למשחק, וזה במשחק קולג´ של 40 דקות! הוא קלע מעל 50 נק´ 22 פעם, והיה בחמישייה הראשונה של ´אול-אמריקן´ בכל אחת משלושת שנותיו. שיאו למשחק אחד היה 69 נק´ נגד אלבאמה. ESPN בחרה בו לפני ארבע שנים כ-"שחקן מס´ 1 בהיסטוריה של המכללות.

=================================================
המעבר לנבא
=================================================

פיסטול ניבחר מס´ 3 בדראפט של 1970 ע"י האטלנטה הוקס ששילמה לו אז שיא של 1.6 מיליון דולר. מיד כרוקי הוא פתח את עונתו הראשונה עם 23.2 נק´, ובחירת "רוקי העונה". אחרי 4 עונות בהוקס בהן אם היה ערב בו קלע פחות מ-20 כולם חשבו שיש לו שפעת, הוא הועבר בטרייד לניו-אורלינס ג´אז עבור 8 שחקנים!

שם הוא הפך לסופר-סטאר של הליגה על 5 הופעות באול-סטאר, הובלת הליגה בנקודות (31.1 נק´ בעונת 1976-7). ב-1980 הג´אז ויתרה עליו, ורד אורבך הביאו מיד לבוסטון סלטיקס שם שיחק עונה אחת לצידו של לארי בירד, והשניים הפכו חברים קרובים. היה זה לארי שאמר לו פעם כשעיתונאי הגלוב שמע: "תראה שאם תשחק כאילו יש לך מושג מה הולך על המגרש, זה ייתן לך יתרון…"

 

הוא פרש מהכדורסל אחרי עונה אחת בסלטיקס ב-1980 בלי שזכה באליפות. דווקא בסלטיקס הוא הראה מה שחשבו שאין לו: משחק קבוצתי! צרתו הייתה שב-9 העונות הקודמות הוא שיחק בקבוצות חלשות ביותר. בג´אז הוא שיחק חצי עונה עם ארבעה גארדים!!! לשחק עם ארבעה גארדים הוא דבר בעל יעילות כמו מיזוג אוויר בחדר מתים. אך פיט מעולם לא התלונן. הוא סיים קריירה של 10 שנים ו-658 משחקים עם ממוצע של 24.2 נק´. הוא ניבחר להיכל התהילה ול-"50 אגדות הנבא".

=================================================
החיים אחרי הכדורסל
=================================================

פציעת רגל חמורה בעונת 1977-1978 החלה את ההתדרדרות שלו. הוא מצא נחמה בשתייה, והיה מגיע לפעמים למשחקים שיכור כלוט. יכול מאד להיות שהלחץ האדיר שאביו הטיל עליו מגיל 8 ואילך, החל נותן אותותיו, וגובה את המחיר.

אחרי שפרש ב-1980 הוא הפך להיות RECLUSE (אדם מתבודד, מין הומלס עשיר). גידל זקן ארוך, ואלה שהצליחו ליצור קשר איתו מספרים על גבר צעיר, מזוקן, מלוכלך, בגדים קרועים, ומבולבל. הוא כנראה רצה להיעלם מהעולם. כמה שנים אח"כ כשהוא כבר מגולח ונקי הוא סיפר שהוא היה חייב לרדת עד תחתית המדרגות "כדי למצוא את עצמו". הוא גילה הינדואיזם ותקופה מסוימת רצה להיות כהן דת ונזיר. אחר כך הוא הפך לתלמיד להוט של UFOLOGY שהיא הכת המאמינה באנשי חלל וניסיונם ליצור קשר עם האנושות. הייתה תקופה בה ניסה ללמוד מקרוביוטיקה, אך גם זה היה זמני.

עד 1982, השנה בה גילה את ישו. כנראה שזה היה מה שחיפש כל השנים האחרונות בהן היה מתבודד ומבולבל. הוא אמר יותר מפעם ויותר מפעמיים: "אני רוצה שיזכרו אותי כאדם שמצא את ישו ושרת אותו, יותר מאשר כשחקן כדורסל". ב-1988 הוא טס ללוס-אנג´לס להשתתף במשחק כדורסל למטרות צדקה. הוא שיחק בקבוצתו של ג´יימס דובסון. אומר דובסון: "בטיים אאוט האחרון הוא אמר לי: ´אני שוב מרגיש את הכדור. אני מרגיש מצויין´. דקה אח"כ הוא כבר לא היה בחיים. פשוט קרס ונפל. שבץ לב".

אחרי מותו שונה שם האולם ב-LSU  ל-"פיט מרביץ´ אסמבלי סנטר". ב-1991 פורסם הספר "לידת האגדה" שהפך בסט סלר. ב-2001 ה-CBS שידרה סרט דוקומנטרי "THE LIFE AND TIME OF PETE". אח"כ יצאו עוד שני סרטים דוקומנטרים על חייו, "מרביץ´", ו-"PISTOL".

את שנות חייו האחרונות בילה סוף-סוף במין רגיעה, כשהוא עובד עם שני בניו ג´ייסון וג´וש. הוא לא הלחיץ אותם כפי שהלחיצו אביו, והם בכ"ז הפכו לשחקני קולג´ טובים, ג´ייסון בויליאם קרי יוניברסיטי, וג´וש בלואיזיאנה סטייט יוניברסיטי. בשנותיו האחרונות הוא התגלה גם כבעל ידע רב בכדורסל כשהוא משמש האנליסט של משחקי LSU. אלה ששמעו אותו טוענים שהיה לו ידע רב, ויכולת להעביר את הידע למאזין ולצופה בצורה הומוריסטית ושובבנית. יכול מאד להיות שאילולא ניפטר בגיל 40, זה היה ייעודו.

קצר המצע מלכתוב את כל הספרים, סרטי הדוקומנטריה, וקטעי יוטיוב מכאן ועד הודעה חדשה. אני ממליץ לכם לחזות בכמה מהם כדי להבין את גאוניותו!

 

=================================================

אתגר: מי הם – או היו – השחקנים הישראלים שמתקרבים (אפילו במשהו) לפרעות/שובבות/תעלוליות שהיתה לשחקנים כמו מרביץ' או ג'ייסון ויליאמס

*******************************************

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. MBK

    20 יול 2015 11:15:14

    לא נראה שיש מישהו שאפילו קרוב
    לבארי ליבוביץ ( אם סופרים אותו כישראלי ) ולעודד קטש היה את זה למרות שרוב מאמניו לא נתנו דרור ליצירתיות שלו

    סטפן קארי מזכיר לי קצת אותו ביכולת שליטה בכדור
    מעניין היה הלראות את פיסטול פיט בעידן קשת השלוש , הוא אשכרה הקדים את זמנו

  2. רועי ויינברג

    20 יול 2015 11:43:26

    לא יהיה אף פעם שחקן ישראלי שיהיה יצירתי, חכם ומגוון כמו מארביץ'. היחיד היום שגם יכול להיות לא צפוי, חכם, מפתיע ומהנה לצפייה זה רביב לימונד. אבל הפער עצום. עצום.

    1. נתן גולד

      20 יול 2015 13:50:05

      איזה אדישות של השדרן, אורי לוי נראה לי. בחיים לא ראיתי סל ניצחון במשחק מכריע משודר בכזאת אדישות וחוסר אכפתיות.

  4. דורון האסטבן

    20 יול 2015 12:00:10

    איזה יופי של סיפור, מנחם הרביץ עוד סיפור למרביץ.
    חשבתי על בארי לייבוביץ מבחינת הגוף שגם עליו איני יודע מספיק,
    והנה אני רואה ששאולי קלטתי מחשבה של מידן.
    החלק הרוחני הכי מעניין הנה אחד שהיה לו הכל והלך לרוחניות
    כמו סטוקטון, כלומר הרוחניות שווה יותר מתהילה, ווילה, מרצדס,
    אוכל גורמה, בחורות,(או בחורים לג'וג'ו), כסף, ובכל מקום להיות ראשון
    בתור. את החלק הרוחני של חייו מעטים הקוראים שיבינו כרגע
    אולי שתתנסו בכל ההנאות הללו תראו שהנאת הרוח היא פי 1000 מהנאת חומר
    שחולפת מהר. אני עוד לא שם. מבין אך מיישם חלקית.
    תודה על הסיפור המופלא מנחם ועל התגובה של מידן

  7. יניב

    20 יול 2015 12:47:19

    אם יש שחקן אחד שאני מצטער שלא זכיתי לראות זה פיסטול פיט.מסכים עם מידן שהישראלי שאולי אולי היה קצת מתקרב הוא קטש אבל בכלל לדעתי הכי מזכיר אותו(לפחות בשנותיו באירופה)הוא דראזן פטרוביץ הגדול

    1. אלעד אייל

      20 יול 2015 22:39:51

      פטרוביץ' באמת מאד מזכיר אותו שני גאוני כדורסל מופלאים. קשה לדעת לאן דראזן היה מגיע אם לא היה נהרג, אבל הוא היה גאון התקפי מהרמה הגבוהה ביותר.

    1. איל

      20 יול 2015 18:34:24

      טפירו, לפחות מהשנים שראיתי (הוא ככל הנראה התחיל את הקריירה לפני ששמעון פרס נולד), הוא ממש לא שחקן "זוהר". החן שלו הוא דווקא חוסר-החן.

  14. אסף

    20 יול 2015 18:48:25

    זכיתי להחשף אל ״פיסטול פיט״ רק דרך סרטונים למיניהם ולא בלייב, מהשחקנים הללו שאתה מתבאס שלא הזדמן לך לראות …

  15. עגל

    20 יול 2015 19:25:08

    שחקן שהוא אגדה, אפילו אני ממרום שנותי לא זכיתי לראות אותו משחק.
    חבל, עם ממוצע נקודות כזה גבוה במכללות ובליגה כנראה שהוא היה גאון אמיתי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט