היום אחר הצהרים בוימבלדון, רוג'ר פדרר נתן הצגה שעבורי היתה מספר-פיס מהחבטה הראשונה עד האחרונה. התוצאה? 5-7,5-7,4-6 שנראה ממש קליל על השחקן אנדי מוריי בביתו, האלוף לפני שנתיים, שהוא אגוז קשה ביותר לפיצוח.

*

*

מה שראינו היה אשכרה נצחון התקפה טובה על הגנה טובה. היה יכול להיות מסטר-פיס של מץ' אילו אנדי מוריי היה זוכה במערכה אחת, אך פדרר הוא מכונה מתקתקת כשעון שוויצרי, והוא – האתלט הגדול ביותר שהמדינה המוזרה הזאת ייצרה – מייצג אותה כראוי.

מה שקרה לפדרר בעיקר בשנה האחרונה הוא שמכת הפתיחה שלו הפכה לאחת הטובות בטור, אם לא הטובה ביותר. אין לו את המהירות וה-POWER שיש לכמה מהענקים החדשים בטניס כמו מילוס ראוניק או איבו קריוביץ', אך יש לו את הזווית ההרסנית ביותר בחבטת הפתיחה. הוא לא היה אפילו פעם אחת בצרה, או בבעייה הקטנה ביותר, כשמכת הפתיחה היתה שלו.

לנצח את מוריי בביתו, והכל בשעה ו-44 דקות ס"ה אומר דרשני.

כשעידו מוריה הכתיר אותו הבוקר כ-'אנדרדוג' מיד שלחתי מסר "פדרר הוא לא אנדרדוג; הוא מועמד לזכייה", וזה בדיוק מה שהוא. אם הוא מצליח לשמור על חבטת הפתיחה כפי שחבט נגד מוריי, הקרב גד נובה ג'וקוביץ' יכול להיות קרב לדורות.

לפדרר היה אס אחד לפחות בכל נקודה בסט הראשון (ס"ה 11 אסים נגד 1 של מוריי), והוא הכניס את מכת הפתיחה הראשונה בהצלחה ב-85% הפעמים. הוא ניצח 76% מהם.

פדרר גם לא התבייש להשתמש בוולי'ס כמה פעמים – לא תמיד בהצלחה – אך מספיק פעמים ועם מספיק הצלחה 'TO KEEP MURRAY GUESSING' מתי תבוא הריצה הבאה לרשת.

פדרר שינה ועירבב את משחקו והיה נפלא בכל רק שעשה.

אז הגמר חוזר על עצמו משנה שעברה. ג'וקוביץ' גבר על פדרר בחמש מערכות. הפעם האחרונה שפדרר גבר על ג'וקוביץ' בגמר GRAND SLAM היה לפני שלוש שנים.

הפעם הוא מגיע לא כאנדרדוג אלא – לדעתי כמובן – כ-SLIGHTLY FAVORITE.

זוהי הרגשתי. פדרר בחמש מערכות!