אסיסט 103# – הפעם הראשונה / אסי שלם

 

 בס"ד

אסיסט 103# – הפעם הראשונה / אסי שלם

עונת המלפפונים בעיצומה ואיתה הזמן הפנוי להיזכר בערגה בעבר שהיה ואיננו. זמן להוציא את הסיפורים מהבוידעם, תהנו.

היסטוריה

בשנת 2000 התגייסתי לצבא. עתודאי בוגר תואר ראשון בחינוך גופני. המסלול היה ידוע- קורס מד"סניקים(מדריכי ספורט) ומשם לקצונה וכו'.

הספורט עניין אותי פחות מכדורסל, והזמן בבה"ד 1 שם הוצבתי כמדריך עבר בעצלתיים. ואז הגיעה הפנייה למשרת האימון הראשונה בחיי.

"אסי בוא שנייה למשרד, אני צריך להתייעץ איתך במשהו". אמר לי ג', קצין הספורט של בית הספר לקצינים.

נכנסתי והוא מספר לי שבשנה האחרונה היתה אליפות המפח"ש (מפקדת חילות שדה) שהפכה עם השנים למז"י- מפקדת זרוע היבשה, הבסיס שלח נבחרת מאחד הגדודים שלא הצליחה לסיים במקומות הראשונים.

"יש לי אנשי מילואים ואני יכול לגייס דרך וינגייט את רוני בוסני או אריאל בית הלחמי. אבל חשבתי עליך. תהיה מסוגל לעמוד במשימה?" הוא שאל.

כל דבר בצבא זה משימה. ואני כמו חייל טוב לא יכולתי לסרב.

"אני אשמח" אמרתי לו.

ה"מייקל ג'ורדן" של הדוסים

יצאנו לדרך. במגרש הבלטות (מאז החליף אותו אולם מפואר) בבסיס נקבעה פגישה לכל המועמדים והתקיים הכינוס הראשון. בבה"ד(בסיס הדרכה) ישנם 6 גדודים. רק לאחד מהם הרשו להשתתף. גדוד דקל. הגדוד היה מורכב מחיילים קרביים שהקורס שלהם היה ארוך יותר וכך, במידה ונעלה לשלבים המאוחרים והאליפות תתארך לא ניתקע ללא שחקנים שיעזבו בסיום הקורס שלהם.

כשהגעתי למגרש זיהיתי להפתעתי דמות מוכרת. השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורסל הדתי. ניתן תקציר, למי שלא למד בישיבה תיכונית.

אליפות בתי הספר לתיכונים בכדורסל הפכה עם השנים לליגה המפורסמת ביותר של שחקני הדור הבא בכדורסל. עירוני ט', גימנסיה ראשון וקרית שרת חולון הפכו לשמות מוכרים אצל כל אוהד כדורסל.

בציבור הדתי הישיבות התיכוניות(מוסדות החינוך המקבילים לתיכונים) נפגשות אחת לשנה במכללת גבעת ושינגטון לטורניר כדורסל בן כמה ימים. מתנקזות לשם כל הישיבות לטורניר, בסיומו נקבעת האלופה. ישיבת נחלים, קרית הרצוג, ישיבת הדרום-רחובות, אדר פ"ת ועוד הם השמות המוכרים כיום. אבל בתקופה ההיא(סוף שנות ה90) שיחקה בטורניר אחת מהקבוצות המוכשרות ביותר שנראו על מגרשי הכדורסל בגבעה: ישיבת קרני שומרון.

הישיבה הקטנה מנתה מספר שחקנים ששיחקו יחד גם בליגת הכדורסל של האיגוד. הילדים הגיעו יחד לטורניר והציגו שלישיית תלמידים מכיתה י', שהיו צעירים מהממוצע הרגיל(רוב השחקנים הם בכיתות יא-יב) אבל היו מוכשרים להפליא. אחד מהם היה שוקי שיוביץ האגדי.

הם זכו בטורניר כשהיו בכיתה י', הם חזרו וזכו כשהיו בכיתה י"א, ובשנה שאחרי הם השלימו זכייה משולשת(Three-peat) ובעיני זה היה הישג שלא נראה עד אז. הם היו ה'שיקגו בולס' של אליפות התיכונים.

"היי שוקי!!מה אתה עושה פה?" אני שואל אותו בהפתעה. הוא מעט נבוך, זיפים עוטים את פניו והוא אומר לי במבוכה- "אני כרגע בסיירת, שלחו אותי לקורס קצינים." אתם מבינים, שלחו אותו. יש אנשים שלא צריכים לרצות משהו גדול, ה"משהו הגדול" רוצה אותם יותר. המייקל ג'ורדן של אליפות התיכונים משחק אצלי. כבר התחלה טובה.

גם בבה"ד שוקי המשיך לעשות חייל. הבנתי מקצין הספורט שהוא שבר את כל שיאי בה"ד בכושר קרבי. בוחן לורן, בוחן מסלול המכשולים היוקרתי ועוד, כולם נפלו שדודים בפני אתלט העל הזה. האיש שלי בתחרות.

צירפנו לסגל מספר צוערים, כולם מיחידות קרביות ולקפטן הקבוצה נבחר לא אחר מאחד המ"פים(מפקד פלוגה). מצד אחד לא היה דיסטנס כי באימונים החבר'ה לא חישבנו. מצד שני הוא היה הקפטן וזה נתן ערך מוסף.

יצאנו לדרך, משחקי המוקדמות בבאר שבע הציבו מספר מכשולים אבל הצלחנו לסיים במקום השני בבית אחרי הפסד מרגיז בשניה האחרונה.

בבסיס היו תגובות מעורבות. מצד אחד כולם שמחו על ההישגים, ההעפלה לחצי הגמר נחשבה יוקרתית. מצד שני, השחקנים נעדרו מאימונים ושיעורים במסגרת הקורס. זה לא היה מחנה כדורסל לחיילים. זה היה קורס קצינים.

"אתה מחסל לי את הקורס" אמר לי מג"ד דקל, "הילדים לא נמצאים באימונים. תדאג שזה ייגמר."

"כן המפקד" עניתי. אני לא יודע מה זה להפסיד בכוונה, ואיך דואגים לזה? שישאל את אייזיה תומאס.

צרות מבית

כמה ימים לפני המשחק היה אמור להיות מודח הגבוה המחליף של הקבוצה. כמו שאתם יודעים לא כולם מסיימים קורס קצינים, והבחור החביב עמד לקבל את הבשורה.

להפתעתי קבלתי בשורה יותר גרועה. הקפטן שלנו קיבל תלונה על בעיית בטיחות שהתעוררה בשבוע הנדסה. אחד הצוערים שלו התעסק עם משהו והאחריות למקרה הופנתה כלפיו. במצפה רמון אין הזדמנות שנייה. ובמיוחד לא במקרי בטיחות. טלפונים בהולים לתוך הלילה ערב משחקי ההכרעה והגזרה לא בוטלה, אבל לפחות נדחתה. ועדות ההדחה נקבעו לאחר המשחקים.

משחק הגמר היה בנינו לבין מתקן אדם. הגיעה יחידת עוקץ ובאולם התגלה מחזה סוריאליסטי: חצי אולם מלא באוהדים שלנו- חיילי הגדוד. החצי השני היה מלא בחיילים מיחידת עוקץ המשרתים שם שהגיעו עם….כלבים מוחזקים ברצועות. מדובר בכלבי זאב גדולים שהיינו בטוחים שישוחררו נגדנו במידה וננצח. פחד איימים.

בחימום השמיעו את השיר "Who let the dogs out?" והכלבים נבחו יחד עם ההקלטה. יותר מצחיק ממפחיד. השופט במשחק- טוד וורניק האגדי. לא פחות ולא יותר. כשמדובר בימי מילואים גם הגדולים ביותר מגיעים.

שמרנו אישית על כל המגרש. זה מה שאתה עושה כשיש לך את חבורת האתלטים הטובה ביקום. לכלבים לא היתה תשובה ובסיום המשחק זכינו בתואר. שוקי נבחר לשחקן של המשחק.

אבל כאן התחילה הבעיה.

אני? קצין ספורט???

לכל חיל וענף בצבא יש הקצאות לקורס קצינים. בתחום הכושר הקרבי ישנן 2-3 הקצאות. מפקד בה"ד 1 דאז, אל"מ עמוס בן אברהם, כל כך התלהב מההישג שהוא דאג להקצאה נוספת לקורס הקרוב שהתחיל כשבוע לאחר הזכייה. ההקצאה היתה כמובן בשבילי.

יומיים אחרי הזכיה אני מקבל טלפון. לא פחות ולא יותר ממפקד בה"ד 8 דאז. מה לסגן אלוף ולחפ"ש כמוני?

"יש לי בשורה בשבילך" אומר לי הקודקוד. "קיבלנו הקצאה נוספת לקורס הקרוב. תעשה טופס טיולים ותצא לקורס".

על מה הוא מדבר? ולמה שארצה לצאת לקורס כבר עכשיו.

לאחר יממה של מחשבות עם עצמי החלטתי שאיני רוצה להמשיך בצבא כקצין ספורט. האזרחות קרצה לי והזכייה בתואר גרמה לדימיוני להפליג. הרי רק אסיים את השירות ומכבי ת"א תחכה עם חוזה מוכן. אם אצליח אהיה המאמן הראשון בNBA.

נחזור למציאות…

דיברתי עם המפקד הישיר שלי. הסברתי שאני ממש לא רוצה לצאת. שיעביר את המסר.

"אתה לא יכול לסרב. כל הקצאה לקורס קצינים שווה זהב. הם לעולם לא יוותרו לך. אתה חייב לצאת לקורס." הוא אמר לי.

"אבל אני לא רוצה. שיתנו את האפשרות למועמד אחר." עניתי בפשטות.

להפתעתי מפקד בה"ד 1 סירב לטרייד. רק אתה יכול לצאת נאמר לי.

לאחר שבוע של מכבש לחצים והתעקשות מצידי ויתרתי על הקורס. סיימתי את השרות ועברתי לאזרחות. מכבי לא חיכתה, ויש כבר מאמן ישראלי אחר בNBA. אבל את הפעם הראשונה לא אשכח לעולם.

 

 

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  5. אופיר נ

    2 יול 2015 16:01:09

    כבוגר פלוגת ברוש של מחזור מאי(?) 1993, אני מצדיע למאמן מס' 1 של הבה"ד ושל האתר.
    אני לא זוכר שראיתי כדורסל בבה"ד , לא אולם ולא מגרש בלטות.

    בתקופתי מלבד המד"סים, התרגילים, הניווטים, והתס"חים של טאיטו(?), הפעילות הגופנית המועדפת על הצוערים הייתה לעמוד בתור המשתרך ליד הבטונדות בהן היו הטלפונים הציבוריים מהם חייגנו למשפחה בסוף השבוע.

  7. מנחם לס

    2 יול 2015 16:15:42

    נהניתי מכל מילה.
    ויש לי סיפור עבורכם: בימים שערכתי את האתגרים והחידונים המפורסמים בעתון 'מעריב' (לחידון אחד היה שיא של 867 עונים, והכל במכתבים כי אז עוד לא היה אינטרנט) אסי למד בישיבת 'ירדן' בבני ברק, והוא וחבריו החלו לענות לחידונים.
    אני לא זוכר בדיוק כיצד נקבעה תחרות 'אחד-על-אחד' בין "חכמי ישיבת 'ירדן'" לבין "מועצת החכמים" של קבעת חיים (מאוחד), 'מועצה שטענה שהיא יודעת כדורסל טוב מכל אחד אחר.
    בקיצור, ישיבת 'ירדן' בראשות אסי עש\תה בית ספר לקיבוצניקים מגבעת חיים שהודו – בכבוד ובהכנעה – שהדוסים קרעו להם את הצורה!

    2. עגל

      2 יול 2015 21:39:35

      בטח שקרעו אותם כי מועצת החכמים של הקיבוצים היא בכלל באפיקים !
      (קיבוצניקים צריכים להיות שחצנים, אין מה לעשות)

  10. גיא

    2 יול 2015 17:23:38

    ויש את גרסת המילואים, פעם כששכחו אותי למשך חודש על גג בית בחברון, שכללה: ג'ריקן, בקבוק קוקה קולה ריק, והרבה איזולירבנד.

  12. אהרון שדה

    2 יול 2015 18:58:28

    לאסי זה ענק תודה רבה .
    יש לי הרבה סיפורי צבא אך גם סיפורים על אליפות הישיבות .
    הייתי באחת הנבחרות שהגיעה לטופ 8 ממבשרת ציון .
    אבל שיחקתי בערך כמו שמריון שיחק בפליאוף האחרון .
    את סיפורי הגבורה שלי אני שומר לאתלטיקה.
    סבלתי מתסמין יריבי מייקל ג'ורדן .נחתתי פשוט בדור של נפילים.
    שכולם היו בישיבתנו ממבשרת.
    היה לנו אלוף אתלטיקה שעשה מאה ב 11.8 כבר בתחילת החמישית.
    היה לנו בחור אחר שייקח כעבור שנים את אליפות צ'ה" ל בריצות שדה .היה לנו אחד שהיה פשוט אגדה וזכה בכל מקצוע בו השתתף ממאה ועד 1500 וכן רוחק , משולשת ומה לא.
    הוא עשה חתיכת קריירה במודיעין הצבאי.
    ואיתם הייתי אני. היה לי כישרון קפיצות טוב…אבל כמו מייק פאוול הייתי פוסל ופוסל .בקיצור לא הייתי אמין .
    אבל הייתי טיפוס מנצח הרוברט הורי של הישיבות התיכוניות.
    זה אמנם תכונה שהוכחה בעיקר בטורנירי הכדורגל…אבל פעם ווינר תמיד ווינר.
    הבעיה הייתה שאצלנו לא קפצו פרוסברי בגובה ( בעיה של מזרונים).ככה שמהר מאד הבנתי שבגובה לא אקח מדליה.
    אבל עד שהבנתי זאת הלכה שנה כי לכך יועדתי בכיתה ט' ( אליפות שבסופו של דבר לא יצאתי אליה ).
    בהיותי בכיתה י' היה לי מאבק עם עוד שלושה אתלטים שכל אחד מהם היה אגדה מכורת בעולם הישיבות .
    היה שם ההוא מהמודיעין הצבאי שהוזכר מקודם ,וכן את זיו שעשה 11.8 החמישית . בסופו של יום יצאתי לאליפות רק כעתודה וחזרתי מאוכזב בידיים ריקות.
    עוברת שנה נוספת ואני כבר השביעית…בהנחה שאיני נשאר כיתה זה הצ'אנס הלפני האחרון .
    את העונה אני פותח בתוצאות השנה בישיבה התיכונית הקופץ הטוב ביותר .
    אני משוכנע לחלוטין שהפעם אני יוצא ולוקח את המדליה .
    היות וכל תתרות פנימית אני מסיים ראשון .
    אבל מאמן הספורט האגדי שלנו רפי ( שעשה קורס מאמני כדורסל …עם אחד פיני גרשון ).
    החליט להשאיר אותי בחוץ.
    נימוקו היה אתה פוסל יותר מדי ואני לא מוכן לקחת עלייך סיכון.
    הוא ניסה לנחמני ואמר לי אתה תצא כמחליף.
    מה רבה הייתה אכזבתי .שנה שלמה אני אומר לכולם שאני יוצא מגבעת וושינגטון ( האיצטדיון האולימפי של הישיבות התיכוניות )
    עם מדליה …מה אעשה עכשיו ?.
    נותרו עוד יומיים לאליפות. ואז עולה לי הברקה לך על קפיצה משולשת. ההבדל בין קפיצה משולשת לקפיצה לרוחק היה שבעוד קפיצה לרוחק הוא מקצוע חובה הרי שמשולשת היא רשות . מה זה אומר ?
    1. שעל קפיצה משולשת לא מקבלים ניקוד קבוצתי.
    2. שבקפיצה לרוחק ניתן להוציא שני נציגים מכל ישיבה לעומת משולשת שכל מי שרוצה יכול להשתתף.
    בקיצור ניתן לומר זאת כך קפיצה משולשת זה לא מקצוע אולימפי כמו שבשייט דגם 470 הוא דגם נחשב ולא ראי זכייה למשל זכייה ב אליפות עולם 470 ל420 כך ההבדל בין רוחק היוקרתי למשולשת . אבל זה מה שהיה ועם זה יצאתי לקרב על הכבוד ועל חלום המדליה .
    בקיצור התאמנתי בדיוק פעם אחת ( 2-3 קפיצות ). והרגשתי שאני מוכן למשימה . חבריי הטובים צחקו עליי ולא נתנו לי סיכוי .
    אבל אני החלטתי מוכן למשימה והמטרה הייתה מדליה.
    בתחרות היו 3 קפיצות להתמודד ( הם לא שמעו על תוספת 3 לשמונת הראשונים ).
    הקפיצה הראשונה יצאה לדרך ואני פוסל .
    בקפיצה השנייה קפצתי למקום הראשון .
    אך אז החלה הדרמה בסבב האחרון חלפו על פניי לפחות שני מתמודדים.
    עזבתי הכל נכנסתי להכנה קפצתי ושוב מקום ראשון 11.45.
    אבל נשארו שני קופצים.
    קשה לתאר את תחושת חוסר האונים של מציאות שמישהו קופץ ולך אין יותר מה לעשות חוץ מלהתפלל לכישלונו ….בעצם ניתן להיזכר בלנגפורד זורק מהקו במצב של שוויון עם מכבי בנס מילאנו אשתקד ולהבין.
    בכל אופן הקופץ הלפנ האחרון רץ לקפוץ …הוא גומר את הקפיצה ואני כמעט מתעלף.
    זה מצחיק כי
    1. עוד לפני הקפיצה שלו הבטיחה מדליה בעצם עשיתי את שלי …אבל עם האוכל בא התיאבון .
    2. הוא היה רחוק ממני מטר וחצי בערך אבל כשמדדו אותו הייתי בכזו חרדה….בקיצור וויתרתי על לראות את הקופץ האחרון ובסופו של יום ענדתי את מדליית הזהב בראש הפודיום.
    בינתיים הזירה עברה לקרב הענקיים ברוחק.
    חוץ משני הנציגים הגדולים שלנו הגיע לתחרות נציג ישיבת חורב ירושלים הלא הוא טובול הגדול במטרה לשחזר את שיאו של קראל לואיס והכוונה לזכייה רביעית ברצף בקפיצה לרוחק .( עזבו רגע שנכון למועד האליפות מרץ 92 ללואיס לא היה אפילו 3 מדליות).
    קיצורו של דבר טובול הגדול אלוף מכיתה ט-י" א מפסיד את כתרו דווקא השמינית לזיו בן כיתתי מהשביעית .
    זיו סיים ראשון עם שיא אגדי של 5.91 דורון נציגנו השני סיים עם מדליית הארד ו 5.81 ( יחד עם זהב במאה)
    וטובול הענק מסתפק בכסף.
    קיצורו של דבר כשהמורה לספורט רואה אותי הוא מדביק לי נשיקה וחיבוק מול בנו שגם התמודד …ואמר לי שאפו על
    הזהב …כל הכבוד שלא פסלת אבל אתה לא יכול לבוא בטענות לאור ההישגים הפנטסטיים של חבריך.
    עניתי למאמן ככה…אם אני הייתי משתתף לא היית זוכה בזהב וארד….אלא בזהב וכסף ….ואני לא הייתי מביא את הכסף.
    כאן למעשה יצאתי בהצהרת פט ראלי שכידוע בשנייה שזכה עם ל.א באליפות 87 הבטיח לכולם שהוא יזכה גם באליפות 88.
    וכך אני כאשר חברי הטוב ביותר זיו עוד טרם עונד את המדליה אני מכריז עליו מלחמה …ועל כך ומה קרה באליפות 1993 בתגובתי הבאה.

  13. אלעד אייל

    2 יול 2015 21:19:17

    אסי סיפור נהדר !
    אשמח לעוד סיפורים אישיים כאלה.
    אהרון אני זוכר את הימים ההם, תמיד הייתה לך חוצפה מהסוג הנכון.

    1. אהרון שדה

      3 יול 2015 11:43:46

      אלעד תודה רבה…אתה העד שלי .
      במקרה אתמול בא אלינו אחיין שלי.
      הוא לא האמין לבני שהייתי אלוף הישיבות התיכוניות….
      כנראה הגיל והמשקל עושים את שלהם.
      אסי תארגן לנו איזו אליפות וותיקים…אולי נחזור לכושר.

  16. hebrewman

    3 יול 2015 01:08:49

    אההה אליפות הישיבות. אני זוכר שפעם במשחק של ישיבת הדרום רחובות נגד קריית הרצוג היה מקרה רפואי הזוי.
    שני חבר'ה עלו לריבאונד, ואיכשהו העצם של האגודל של הבחור מהרצוג נכנסה לתוך היד ויצאה מהצד השני…
    זה הדבר שאני הכי זוכר.
    בנוסף נתנו לי (גובה 1.85) לשמור על 2.00. מלא box out…
    אסי, במקרה אימנת בישיבת הדרום?

    1. asi

      3 יול 2015 01:11:08

      לא. אימן שם מיקו ולפניו היה אסי אחר, לא אני. נדמה לי הוא מאמן היום בשוהם או ברנר. אני אימנתי בישיבת נר תמיד, הפסדנו בגמר פעם אחת. לא זכינו.כתבתי על זה פוסט פעם.

  19. אלרועי

    3 יול 2015 16:24:55

    ישיבה תיכונית יבנה חיפה תחרות שלשות שנת 1998.
    כולם הכירו את "הטוניסאי" שלא מחטיא שלשות. (אבל לא זוכה להערכה כי מה לעשות הוא מזרחי ולצערי זה אכן היה אז כך)
    אבל הוא רק בכיתה ח' אין סיכוי שיעבור שלב…ועוד שלב…ועוד שלב…..
    ומקום שני מתוך 600 תלמידי ישיבה עד כיתה יב.
    למזלי בפנימייה הבאה שלמדתי המורה לספורט לימד אותי גם לחדור למסור ולעשות הגנה.
    אני הלברון ג'יימס עוד לפני שהיה לברון ג'יימס…
    😄

כתיבת תגובה

סגירת תפריט