בחירות הדראפט הטובות ביותר בכל הזמנים: #5/רועי ויינברג

כחלק מסדרת הכתבות של בחירת הדראפט הטובה ביותר, הגענו לבחירה שסוגרת את הטופ פייב, הבחירה החמישית (כמובן מאליו). נבחרו במסגרתה שחקנים טובים יותר ופחות, ביניהם כאלו שיכנסו/נכנסו להיכל התהילה וכאלו שאפילו עכברושי האנ.בי.איי האדוקים ביותר לא יזכרו. ללא הקדמות מיותרות, נתחיל בדירוג השחקנים:

מוקדם מדי לדעת: אלכס לן (דראפט 2013), דאנטה אקסום (2014), מריו הזוניה (2015).

באסטים: תומאס רובינסון (2012), שלדן וויליאמס (2006), ניקולוס צטציוולי (2002), ג'ונתן בנדר (1999), לפונזו אליס (1992), ג'יי אר ריד (1989), קני ווקר (1986), דני וראנס (1981), ג'יימס ריי (1980), וולי ווקר (1976), פרד בויד (1972), ג'ורג' טראפ (1971), לארי קנון (1969), דון סמית'/זאיד עבדול אזיז (1968), גארי וורד (1963), ווין הייטאוור (1962), קוני דיירקינג (1958), ברנדן מקאן (1957), טוגו פלאזי (1954), ראלף פולזון (1953), וורן גנדר (1949), דיק הולוב (1947).

שחקני NBA לגיטימיים: ג'ונאס ואלניוצ'אס (2011), ריקי רוביו (2009), ג'ף גרין (2007), ריימונד פלטון (2005), דווין האריס (2004), ג'ייסון ריצ'רדסון (2001), מייק מילר והאימונית של לברון (2000), טוני באטי (1997), איזייאה ריידר (1993), סטיב סמית' (1991), ג'ון קונאקק (1985), פרוויס שורט (1978), וולטר דיוויס (1977), דריל דוקינס (1975), בובי ג'ונס (1974), קרמיט וושינגטון (1973), סם לייסי (1970), ג'ק מרין (1966), ג'ף מולינס (1964), ווין ייטס (1961), לי שאפר (1960), ג'וני גרין (1959), ג'ו האלפ (1956), אד קונלין (1955), ג'ון מק'קונטי (1951), אד מיקאן (1948).

אול סטארים: דה מרקוס קאזינס (2010), קווין לאב (2008), וינס קרטר (1998), ג'ואן הווארד (1994), קנדל גיל (1990), מיץ' ריצ'מונד (1988), סידני גרין (1983), סידני מונקריף (1979), לארי פוסט (1950).

האל אוף פיים: דווין וויד (2003), ריי אלן (1996), קווין גארנט (1995), סקוטי פיפן (1988), צ'ארלס בארקלי (1984), וולט פרייזר (1967), בילי קנגינהאם (1965), פרנק רמזי (1953).

התחרות פה לא קלה, כשיש 3 שחקנים שהביאו אליפויות לקבוצתם (וויד, גארנט, פרייזר), 4 שחקנים מתוך 50 הגדולים, ושחקנים שהיו חלקים משושלות שנכנסו לספר דברי הימים של הליגה. בכל זאת, אם צריך לצמצם את הרשימה לחמישה אנשים, אפשר להסכים שוויד, גארנט, פיפן, בארקלי ופרייזר שם. אלן, קנגינהאם ורמזי שחקנים מצויינים, אבל לא הובילו קבוצות לגמרים/אליפויות בכוחות עצמם, ולכן הם זוכים למקום מכובד בעשיריה הראשונה (גם מונקריף וגיל שם, כשלאב/קאזינס יחליפו את גיל בעוד כמה שנים).

למרות ההצלחה המסחררת של בראקלי, אחד מהגדולים ביותר בלי טבעת, וויד, אחד מעשרת השוטינג גארדים הטובים בהיסטוריה ללא ספק ופרייזר, שהיה חלק מאחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה (ניו יורק של 1970), יש אדם אחד שנמצא מעל כולם בין השחקנים שנבחרו בבחירה החמישית-סקוטי פיפן, האנדרייטד הגדול בהיסטוריה. כזה אנדרייטד עד שסיאטל העבירו אותו לשיקגו ביום הדראפט תמורת אולדן פולינייס, הבחירה השמינית של שיקגו מאותו דראפט שקלע 7.8 נק' עם 6.7 ריב' למשחק בקריירה.

אפשר לכתוב את רשימת התארים, אבל היא לא תספר הכל. נכון שהוא היה חלק מהקבוצה שכריסטיאן לייטנר הוביל לצד 11 שחקנים אנונימיים לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת 1992, נבחר לרשימת 50 הגדולים, היכל התהילה, 7 פעמים לאול-סטאר, 3 פעמים לחמישיית הליגה ופעמיים לחמישיית ההגנה, אבל הישגו המשמעותי ביותר זה 6 אליפויות NBA ב-8 שנים עם שיקגו בולס.

נכון שלשחק ליד טוני קוקוץ', הוראס גרנט, רון הארפר, דניס רודמן ומייקל ג'ורדן עשה הכל קל יותר, אבל מישהו מאמין שבלי פיפן ג'ורדן היה מצליח לקחת 6 אליפויות?

זאת לא רק ההגנה המוצלחת של פיפן, שבאמצעות ראיית משחק יעילה ומוטת ידיים עצומה השתיק כל איום שפגע בבולס ושמר על כל עמדה אפשרית בהצלחה (השמירות שלו על מג'יק ג'ונסון בגמר 1991 ועל ג'ון סטוקטון בגמר 1997 סייעו מאוד להביא 2 אליפויות לשיקגו), או יכולת הקליעה האפקטיבית-16.1 נק' עם 43% מהשדה ו-32% מהשלוש, אלא בפשטות-הוא היה שם כשהיו צריכים אותו.

פיפן
נכון שהיה מספר 2, אבל לפעמים היה האיש של שיקגו. פיפן.

ראיית המשחק המדהימה שלו הפכה אותו למנהל המשחק של שיקגו ההיא, והיצירתיות שלו סייעה לו להביא את הכדור לאיש הנכון במקום הנכון (בזמן הנכון). 6 אסיסטים למשחק לאורך 8 שנים וארגון המשולש בהתקפה וההגנה היעילה מראים את זה. בנוסף, הוא הנהיג את הבולס והיה שם, עושה את העבודה בשקט, בכל הרגעים הגדולים של ג'ורדן.

למשל, בחלק גדול מסדרת הגמר של 1998, הוא היה האיש המוביל עד למשחק השישי (וה-18.8 השניות האחרונות שלו, כולן של מייקל ג'ורדן ועבירת התוקף שלא נשרקה). גם ב-1997 הוא סחב (פשוטו כמשמעו) את ג'ורדן במשחק השפעת המפורסם, כשהוא מחפה עליו בהגנה ומסדר לו קליעות נוחות בהתקפה.

בנוסף, הוא הסכים לחזור להיות מספר 2 בלי בעיות כש-MJ חזר, והאינטואיציה שלו על המגרש לצד ג'ורדן, קוקוץ', רודמן והארפר סייעה להם להפסיד 23 משחקים מתוך 164 בשתי עונות-הישג שלא יחזור על עצמו בכל היסטוריית האנ.בי.איי. הוא היה האיש השני המשמעותי ביותר בשושלת המרשימה ביותר בתולדות הליגה (כשרק בוסטון של שנות ה-60, בליגה עם שמונה קבוצות שהיו יותר חלשות בהרבה מזאת של הבולס בניינטיז), ולכן הוא הבחירה החמישית הטובה ביותר בתולדות הליגה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 45 תגובות

  1. סקירה מצויינת.

    יש לי מספר שאלות :
    1. ב 1968 נבחרו 2 בבחירה החמישית ? (ושניהם נכנסו פה לרשימה…)
    2. ווין הייטאוור היה גבוה ? ואם כן זה באמת היה השם שלו ?
    3. איזו אמא קוראת לבן שלה קרמיט וושינגטון ???

    כל סדרת הסקירות הזו מעולה. תודה על ההשקעה.

        1. רועי קבל נקודה כהה קטנה. אי אפשר לכתוב קרמיט וושינגטון בלי להוסיף משפט שבו נכללים גם "אגרוף", "טומג'נוביץ'", "דאמ!" ו"פאקינג איי! "

  2. אני מת על סקוטי פיפן אבל הוא האנדר-רייטד הכי אובר-רייטד שיש. לא נראה לי שתמצא בן אדם אחד שעקב אחרי הכדורסל בשנות ה-80 וה-90 שיסכים איתך לגבי הדירוג שלו לפני סר צ'ארלס.

    חוץ מזה, בתור נציג הסאנס אני חייב להגיש מחאה רשמית ולדרוש להעביר את וולטר דיוויס לאגף האולסטארים.
    סמים או לא הוא עדיין הקלע מספר אחד של הקבוצה בכל הזמנים וייצג אותה נאמנה במשחק האול-סטאר מספר לא מבוטל של פעמים.

  3. אני מסכים עם עידו.פיפן היה מספר 2 האולטימטיבי ויותר מזה העוזר/שותף של ג'ורדן.תמיד נוהוג לומר שבלי פיפן ג'ורדן לא היה ג'ורדן ויש בזה משהו .אבל הצד השני של המשוואה יותר בולט לדעתי וזה שפיפן לא היה פיפן ללא ג'ורדן.אני מניח שהוא לא היה מתפתח לשחקן שהיה ללא ג'ורדן.

  4. טוב עוד כמה מחאות:
    מה סידני גרין עושה באגף האולסטארים? גם קנדל גיל לא ממש שייך לשם (במה הוא היה טוב יותר מפרוויס שורט לדוגמא?)
    טכנית סטיב סמית' היה אולסטאר (למרות שאני מסכים עם הסיווג שלך).
    ג'ון קונקאק רחוק מלהיות שחקן NBA לגיטמי אפילו אם הייתה לו קריירה ארוכה. זה נכון במיוחד כשאחריו נבחרו : כריס מאלין, דטלף שרמפ וקארל מלון. באסט באסט באסט.

    1. אהה ושכחתי:
      בובי ג'ונס, ג'ף מולינס, ג'ק מארין וג'וני גרין שיחקו באולסטאר מספר פעמים כל אחד.
      סם לייסי וקרמיט וושינגטון גם היו באולסטאר פעם אחת כל אחד.

      1. ג'ון קונקאק קיבל חוזה של 10 מיליון לארבע שנים, עם 2.5 נקודות למשחק.
        רק שלא יגידו שבאטלנטה לא יודעים חשבון

  5. הייתי מחתים את צרלס בארקלי 100 פעם לפנח שהייתי לוקח את פיפן. האם יש מישהו שחולק על זה שמייקל ג'ורדן היה לוקח 6 אליפויות ללא פיפן? אני!

    וחוץ מזה, מצטרף לאשך – לפונזו אליס רחוק מלהיות באסט. מקסימום חסר מזל

    1. גם אני
      פיפן כשל כשהיה חבד הבלייזרס של 99 – 2001 הייתה יותר מוכשרת מהלייקרס והוא לא הצליח
      מייקל היה מוצא את הדרך לקחת אליפות

      בארקלי ראשון גם לדעתי

      1. יותר מזה אני חושב שגם גארנט בא לפני פיפן. שוב זה מבלי לקחת שום דבר מסקוטי שבהחלט היה אחד השחקנים שהכי אהבתי לראות (כל עוד זה לא היה נגד הסאנס).
        לגבי הבלייזרס – הוא היה כבר בשלהי הקריירה וצריך לזכור מול מי הם התמודדו: הלייקרס של שאקיל וקובי.

      2. צריך לבחון את פיפן בלי ג׳ורדן בשיקגו ולא בסוף הקריירה בבלייזרס שהיו קבוצה אדירה והיו ממש קרובים לקחת את הלייקרס בשיאם. זרקו 15 הפרש ברבע האחרון בסטייפלס (או בפורום) במשחק 7 ב2000. אחת ההשתנקויות הגדולות.

  6. טוב אני נאלץ להסכים עם כולם לגבי בארקלי. אם כי אם לוקחים בחשבון גם את עניין האליפויות ייתכן וזה מטה את הכף לטובת פיפן overall.

  7. פיפן – כשג'ורדן פרש הוא היה אלפא מצוין ולקח את שיקאגו שלא הביאה אפילו תחליף חלקי לג'ורדן לסיבוב שני בפלייאוף והפסד בשבעה משחקים לקבוצה מעולה של הניקס (ברצינות).

    אם לוקחים את זה בחשבון, לדעתי בארקלי וגארנט עדיין לפניו.

    1. אלפה אלפה, עדיין ג'קסון העדיף לתת לקוקוץ' לקחת ולקלוע "וינר שוט".
      בעוד פיפן שובת על הספסל…
      לא הגדרת האלפה לטעמי

  8. לבחור ביניהם זה כמו להחליט מה אתה אוהב יותר, פריכית מאורז מלא או פריכית רגילה, יעני בלתי אפשרי. גארנט עוד לא פרש ואני כבר מתגעגע אליו.

  9. בהקשר של ג'ורדן-פיפן עם כול הכבוד לווינריות והגדולה של ג'ורדן, מספר 1 ללא עוררין בעיני. עדייו אי אפשר להתעלם מהמזל לשחק יחד כול כך הרבה שנים בלי פציעות ועוד תחת מאמן שגם אם מנחם לא אוהב הוא עדיין יודע לספק קבלות.
    אני לא יודע מה הסטטסטיקה אבל אני חושב שיש הבדלים רצינים במצב שהשחקנים מגיעים היום לפלייאוף לעומת לפני 20-30 שנה(לטובת האחרונים כמובן), למרות השיפור העצום שהיה בתזונה, אימונים, רפואה וכו' כנראה שהמשחק השתנה יותר מידי בשביל ששאר השיפורים ידביקו את הפיזיות שהמשחק דורש.

  10. אחלה פוסט, באמת, אבל ראבאק – וולטר דייויס רק "שחקן NBA מהשורה"? אז בסדר, הוא עשה יותר קוק מג'ון בלושי וצ'ארלי שין ביחד, אבל האיש סיים עם ממוצע קריירה מרשים של נקודות למשחק ונחשב עד ימינו לאגדה בקרב אוהדי השמשות. ישודרג האיש לאלתר!

  11. רועי תודה רבה.
    סקוטי בלי מייקל חידה גדולה בעיני בעיקר בשאלה האם הוא היה נחשב ליותר או פחות גדול ממה שהוא היום.
    אבל אני לא חושב שהוא היה עשוי מהחומר הזה שמוביל כמספר אחד קבוצה לאליפות.
    לכן נראה שבסופו של חשבון הוא הרוויח מהסיטואציה עם מייקל .

    אבל אני כן מסכים שמייקל על כל גדולתו לא היה מצליח כ"כ ללא סקוטי לידו שהיה אין לשכוח שחקן הגנה נהדר נוסף על הרב גוניות הגדולה שלה בכל הפרמטרים השונים (נק ,אס ור' ).

    אשר לבארקלי …עם השנים אני מהרהר בקול האם הוא לא הוערך יתר על המידה ?
    תשמעו ראיתי אותו משחק לא מעט כולל ואולי בעיקר בעונה הטובה בקריירה שלו.
    הוא היה חתיכת שחקן אין ספק ואין חולק .
    אבל בסופו של חשבון יש לו כמה "בעיות "

    1. בסוף זה שחקן שהגיע פעם בודדת לגמר הנ.ב.א כמובן ללא טבעות .
    ניתן כמובן לטעון שהוא מנפגעי מייקל …זה נכון .
    ובכל זאת גמר אחד ?
    בתקופתו היו עוד נפגעים ורובם ככולם השיגו יותר.
    1. האקים שלקח צמד אליפויות. (בשנות הפרישה הראשונה של מייקל )
    2. סטוקטון ומלון שהעפילו לשני גמרים ושניהם מול מייקל .

    3. דרקסלר : שהגיע לשני גמרים +אליפות עם יוסטון.
    ואיני מדבר עוד על אזייה תומאס למשל.

    בנוסף הוא לא הצליח להוליך את פילי להישג גדול.
    וזה מינוס גדול כי פילדלפיה של אז היא לא זו של היום.
    אז נחשב המועדון כבעל מסורת עם שחקנים כמו מוזס מלון והדוקטור שלא היו הרבה שנים לפניו (עם מלון הוא עוד שיתף פעולה ).

    וגם בפינקס אחרי השנה הראשונה והגמר הוא …לאט לאט דעך (בעיקר בגלל פציעות ) ונתן למעשה לקווין ג'ונסון הנפלא להוביל את הקבוצה (בטח בשנת 1995 ).

  12. אי אפשר להשוות מישהו שהיה מס׳ 2 בקבוצה, אפילו עם 6 אליפויות לאלפא דוג בכל הקרינרה שלו כשהרבה שנים הייתה קונדנטרית. תמיד האלפא דוג ינצח לדעתי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט