מעניין אם מאמן היה חושב לשחק 'סמול בול עם סנטר כמו חאכים אולג'ואן. כבר שאלתי האם בגלל שאין יותר סנטרים גדולים נוצר הסמול בול, או בגלל הסמול בול ענקים לא אצים לבחור כדורסל כמשחקם המועדף. אולי כבר בתיכונים ובמכללות מאמנים מעדיפים 7'6 דינמי על 1'7 גמלוני.

כך או כך, הנה מאמר על האכים אולג'ואן שכתבתי כשכיסיתי את כל "50 האגדות".

האקים אולג´ואן

האקים לא היה כמו שחקני כדורסל אחרים. היה בו משהו מעורר כבוד ומרשים שאפיין וייחד אותו מאחרים. הוא דיבר 5 שפות. הוא היה תרבותי הוא מסוגל היה לדבר על כלכלה עם כלכלנים, על ציור עם אמנים, ופוליטיקה עם פוליטיקאים. הוא נהג מרצדס שחורה שמספר פלטת הרישיון שלה זעקה "DREAM". והוא היה אחד מחמשת הסנטרים הטובים ביותר לשחק כדורסל (האחרים – וילט, ראסל, קארים, ושאק).
********

הוא אכן היה "חלום" במשחקו. אך אם שיחקת נגדו, החלום הפך מהר מאד לחלום בלהות. הוא היה חלום כשחזית בו. הוא היה חלום למאמניו. הוא היה חבר קבוצה חלומי. הוא היה הסנטר הטוב ביותר בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. זה ספור גמור שאין עליו ויכוח, ולא מעניין אותי מה יגידו אוהדיהם של פטריק יואינג או "האדמירל" דייויד רובינסון. למעשה, בשנתיים ש-MJ ניסה כוחו בבייסבול – משחק שלא היה לו כל סיכוי להגיע בו לרמה של המייג´ור-ליג – הוא, חאכים, היה השחקן הטוב בעולם. נקודה. וכשאתם קוראים בספרי הנבא שגובהו היה 2.14 מ´, אני מרשה לכם לגחך. הוא היה 2.08 מ´ ולא מילימטר אחד יותר.

הוא נולד בניגריה ב-1963. משחקו כמובן היה כדורגל עד שהתחיל לצמוח לגובה שבתיכון בניגריה הוא ענק. הוא החל לשחק כדורסל. חבר של מאמן יוסטון יוניברסיטי המהולל גיא לואיס ראה את הנער בלאגוס וצלצל ללואיס: "יש כאן פוטנציאל רציני". לואיס הזמין את האקים (ששינה שמו אח"כ לחאכים) לביקור. הוא הגיע לשדה התעופה ואיש לא היה שם לקבלו. הוא הרים טלפון: "קח מונית" נאמר לו.

הם היו צריכים להביא לימוזינה במקום מונית, ואולי אפילו שטיח אדום עם תזמורת, וזה הסתבר להם אחרי האימון הראשון. לואיס החליט לא להכניסו לקבוצה ובמקום זה לעשות לו "רדשירטינג" (המאפשרת 4 שנות משחק באוניברסיטה, אפילו אם הוא כבר בשנתו החמישית ולומד לתואר מאסטר) זה היה ב-1980. בעונה הבאה הוא שיחק מעט, וכמעט לא היה שותף להישג הקבוצה שהגיעה ל-"פיינל פור" , רק כדי להפסיד לאלופה צפון קרולינה.

אולג´ואן – ביישן הוא לא היה – ביקש פגישה עם צוות המאמנים. הם חשבו שנישבר לו ושהוא החליט לחזור הביתה. פיהם נפער כשהוא פנה אליהם: "צוות מאמנים מכובד. בקשתי פגישה של כל הצוות כדי שיחד תיבנו תכנית שתגביר את מספר דקותיי בקבוצה". כל צוות המאמנים ניכנס להלם. סטודנטים מיוסטון לא מדברים ככה! והוא לא דיבר כסטודנט. הוא כבר אז דיבר כאיש עסקים! הם הציעו לו לבקש משחקן בשם מוזס מלון המשחק ביוסטון רוקטס שייתן לו כמה "שעורים פרטיים" בחופשת הקיץ. "מי זה מלון?", שאל. "או, זה איזה שהוא סנטר שהיה MVP של אליפות נבא", נאמר לו.

מוזס נהג לשחק בקיץ עם כל מיני שחקנים מקצוענים שהופיעו, שחקני יוסטון יוניברסיטי, וכמה שחקני מגרשי משחקים מדאונטאון. בין אולג´ואן ומוזס נוצרה כימיה מיוחדת. משך כל חודשי הקיץ לא שמעו מאמני יוסטון מילה מהניגרי. הוא העדיף ללמוד כדורסל ולהתאמן בשקט, ולהגיע לפתיחת הלימודים כמוצר מוגמר.

הוא פשוט הופיע לאימוני תחילת העונה. כל המאמנים פקחו עיניהם כלא מאמינים. לפתע הם רואים שחקן חדש, אחר, שעושה דברים נפלאים על הפארקט. מיד נוצרה כימיה עם שחקן בשם קלייד דרקסלר. החמישייה מיד זכתה לכינוי "PHI SLAMA JAMA" כי כל אחד מהחמישייה היה דאנקיסט נפלא. כל משחק שלהם היה אופרה של דאנקים, הלי-הופים, ומה לא, כשכולם לוקחים תור, אך איש לא עשה זאת טוב כמו קלייד והאקים.

בשנת הסופומור שלו הם הגיעו לגמר ה-NCAA והפסידו לצפון-קרולינה סטייט של המאמן ג´ים וולואנו המפורסם (שניפטר מסרטן מוח כמה שנים אחרי) ב-1983. אולג´ואן ניבחר ל-MVP של הטורניר, אחת הפעמים היחידות שהתואר ניתן לשחקן של הקבוצה המפסידה. אולג´ואן שיחק כבר ללא דרקסלר שניבחר בדראפט של 1983. שנה אח"כ שוב הגיעה אוניברסיטת יוסטון לגמר ה-NCAA והפעם הפסידה לג´ורג´טאון, שהיה לה סנטר איתו תהיה לאולג´ואן מלחמת חורמה שנים על גבי שנים, בשם פטריק יואינג.

=================================================
הדראפט של 1984
=================================================

בסיומה של עונת 1983-1984 היה עליו להחליט אם להישאר באוניברסיטה או ללכת לדראפט. אז הבחירה הראשונה נקבעה ע"י זריקת מטבע (הלוטרי ניכנס לתוקף רק ב-1985). "צלצלתי לניגריה ושם אמר לי כהן-אליל שיוסטון תנצח בזריקת המטבע ושהם יבחרו בי. כמובן שזו הייתה סתם מסורת, אך להזיק ידעתי שזה לא יכול! איך אומרים יהודים שהכרתי על השפעת מרק עוף חם על שפעת? "אולי זה לא עוזר, אבל בטוח שזה לא מזיק!".

הכהן צדק. יוסטון זכתה בבחירה. הייתה לה אפשרות לבחור במייקל ג´ורדן, צ´ארלס בארקלי, וג´ון סטוקטון, אך בחרו בחאכים. לדעתי אחת המחמאות הגדולות ביותר להן זכה חאכים משך כל שנות הקריירה שלו היא העובדה שאני לא שמעתי אפילו פעם אחת ביקורת על בחירתו לפני מייקל. הביקורת האיומה הייתה על פורטלנד שבחרה שנייה, וקראה בשמו של סם בואי. ג´ורדן ניבחר שלישי ע"י הבולס, ואת שאר הסיפור אתם יודעים.

=================================================
הסנטר הנפלא של הרוקטס
=================================================

כבר בעונתו הראשונה כמקצוען הצלחתו הייתה מסחררת כשהוא היה הגורם העיקרי בהפיכת הרוקטס מקבוצה של 29 ניצחונות ו-53 הפסדים לקבוצה של 48 ניצחונות ו-34 הפסדים. הוא וראלף סמפסון (2.24 מ´, רוקי העונה ב-1984) התחברו לבנות את "מגדלי התאומים", הנשק הארסי והמפורסם של יוסטון. כבר בעונת הרוקי שלו חאכים קלע 20.6 נק´, 11.9 ריב´, ו-2.68 גגות למשחק. רק בגלל שהיה אחד בשם מייקל ג´ורדן, הוא לא זכה בתואר "רוקי העונה". רק שניהם קיבלו בחירות לתואר רוקי העונה! בכלל, לדעתי בגלל נוכחותו של מייקל כמעט בכל שנות הקריירה של חאכים, הוא לא זכה לפופולאריות שהיה זכאי לה!

בעונתו השנייה הוא העלה את ממוצעיו ל-23.5, 11.7, ו-3.4 בלוקים למשחק, והרוקטס סיימו עם 31-51 מצויין. בפלייאוף הם הרסו את הלייקרס בקלות 4-1 בהפתעה עצומה, אך בגמר הנבא הם הפסידו לסלטיקס של 1985-1986, הקבוצה הנחשבת לאחת הטובות אי-פעם.

שתי עונות אח"כ (1987-1988) סמפסון – שתמיד סבל מבעיות בברכיים – הועבר לגולדן סטייט ווריורס ושם סיים את הקריירה הדי עצובה שלו. בעונת 1988-1989 חאכים הופך למנהיג היחיד ללא עוררין של הרוקטס. הרוקטס סיימו את העונה 37-45 כשחאכים מוביל את הליגה בריבאונדים (13.5; שני היה בארקלי עם 12.5), עם 24.8 נק´ ו-3.4 חסימות למשחק. בפלייאוף חאכים היה נפלא עם 37.5 נק´, ו-16.8 ריבאונדים, וההפתעה הייתה עצומה כשהיוסטון הפסידה לדאלאס בארבעה משחקים.

עונת 1989-1990 הייתה מאכזבת ליוסטון, אך חאכים העמיד ממוצעים נהדרים כשהוא הופך לאיש הצבע הדומיננטי ביותר בכל הנבא (שוב הוביל בריב´, 14.0 לעומת ה-12.0 של דייויד רובינסון). הוא גם הוביל את הליגה בגגות (4.5) כשהוא הופך לשלישי בהיסטוריה אחרי קארים וביל וולטון להוביל את הליגה בריבאונדים וחסימות. הוא גם עשה מרובע של דאבלים במשחק אחד (שתי ספרות בנקודות, קטיפות, גגות, וחלוקות), השלישי בהיסטוריה לעשות זאת.

עונת 1990-1991 הייתה עונה נהדרת נוספת לחאכים מבחינה סטטיסטית, אך הסוויפ של הלייקרס בגמר אליפות המערב חיבל בכל. העונה הבאה הייתה קטסטרופית עבור הרוקטס שלא הצליחו לעשות את הפלייאוף. אבל עונת 1992-1993 החלה עם מין התלהבות ממשהו גדול שעומד לקרות. הרוקטס עשו שיא מועדון עם 55 ניצחונות, וחאכים סיים את העונה עם שיא נקודות ממוצע עבורו (26.1) עם 13.2 קטיפות ו-3.1 בלוקים למשחק, למרות דאבל וטריפל-טים עליו כמעט כל משחק. הסטטיסטיקה המפליאה ביותר היו ה-3.5 אסיסטים שלו למשחק באותה עונה!

=================================================
שנות האליפות
=================================================

עונות 1993-1994 ו-1994-1995 העלו את חאכים לכיתת הסנטרים הגבוהה ביותר אליה שייכים צ´מברליין, ראסל, וקארים (אח"כ גם שקיל). כולם ניסו לעצרו ונכשלו: פטריק יואינג, דייויד רובינסון, דיקמבה מוטומבו, ושקיל או´ניל. את הפלייאוף נגד הניקס ב-1994 לא אשכח לעד. באמצע המשחק הרביעי בניו-יורק, פתאום מראים לנו על מסכי הטלוויזיה הניתנים לכל עיתונאי את או.ג´יי. סימפסון נוסע בטנדר עם אקדח ביד כשמאחוריו עשר ניידות משטרה. אגב, בשנת 1993 חאכים הפך לאזרח אמריקאי, והיה שותף למדליית הזהב של DREAM TEAM III באטלנטה.

הניקס שיחקו מצויין. הם הגיעו ליוסטון בהובלת 3-2, עם משחק אחד לניצחון. הרוקטס מובילים 84-86. שתי שניות לסיום. טיים-אאוט של הניקס. תרגיל המשאיר את ג´ון סטארקס פתוח מהצד לשלשה, וניצחון. על הספסל יושב יוברט דייויס, קלעי ה-3 של העונה, שפט ריילי לא בטח לקחת את הזריקה האחרונה לניצחון. סטארקס החטיא (ישנם הטוענים שחאכים חסם במקצת את זריקתו. צילומי הוידיאו לא מוודאים אם אמנם חאכים נגע בכדור או סתם קפץ עם זרוע מושטת להפרעה). אליפות של יוסטון. אריק הניג, עופר שלח, ואני – שלושתנו חולי ניקס עם קבלות – יושבים משותקים. חאכים ניבחר ל-MVP של הפלייאוף. חאכים התעלה על יואינג בנקודות (26.9 ב-50% דיוק נגד 18.9 ב-33% דיוק של יואינג) ובריבאונדים. ליוסטון הייתה אז קבוצה די אלמונית. אבל איש לא ידע כמה טובים הם האלמונים הללו, ומה יתפתח מהם תוך שנתיים-שלוש: וורנון מקסוול, קני סמית´, רוברט הורי, אוטיס ת´ורפ, וסם קאסל.

בעונה אחרי (1995) מקסוול ("MAD MAX") עזב, וקלייד דרקסלר ניכנס. בפלייאוף שוב נתן חאכים משחקים אדירים עם ממוצעים של 27.8 נק´, 10.8 קרשים, ו-3.4 גגות, כשהוא מעפיל על כל הסנטרים נגדם שיחק (ובעיקר דייויד רובינסון). הוא שוב זכה ב-MVP של הפלייאוף כשהוא מנצח את רובינסון, ה-MVP של העונה הרגילה באליפות המערב, ואת שקיל אוניל מאורלנדו, באליפות הנבא (בה קלע 33.0 נק´ ב-52% דיוק עם 11.2 ריב´).

ב-1997-1998 ממוצעו ירד ל-16.4, ועונה אח"כ דרקסלר פרש (כשצ´ארלס בארקלי הגיע), ואז גם סקוטי פיפן מהבולס הגיע. הייתה זו העונה המקוצרת בגלל השביתה, ואז הגיע גם הפלייאוף האחרון בו הפסידה יוסטון ללייקרס באליפות המערב. הייתה זו העונה ה-12 ברציפות שאולג´ואן היה ב-´אול-סטאר´. באוגוסט 2, 2001 אולג´ואן הועבר בטרייד לטורונטו בה שיחק את עונתו האחרונה בנבא כשהוא קולע את ממוצעיו הנמוכים ביותר מאז הפך מקצועני: 7.1 חיצים, ו-6.0 אשכוליות.

=================================================
"DREAM SHAKE"
=================================================

אולג´ואן ניחן בעבודת רגליים מהירה שאיפשרה לו לשמור אפילו על סמול פורוורדים ושוטינג גארדס. בהתקפה היו לו תנועות הטעייה ("FAKE") מצוינות. שאקיל אמר עליו: יש לו 5 הטעיות, ולכל הטעייה יש לו 4 דרכים שונות לסיימה, מה שנותן לו 20 דרכים להטעיה. הוא בלתי ניתן לעצירה!". הוא התעלה משך 5 שנים רצופות על הסנטרים הטובים ביותר (יואינג, רובינסון, ואח"כ שאק), והוא נחשב עד היום ל-FINEST PLAYER הגדול מבין הסנטרים.

הסט של ה"פייקס" שלו ואז "הספין" המיוחד נתנו לתנועתו את הכינוי DREAM SHAKE שהיווה את אימת הליגה משך יותר מתריסר שנים.

=================================================
אחרי הכדורסל
=================================================
חאכים הפך לאזרח אמריקאי ב-1993. ביקשו ממנו שירוץ לסנאט אך הוא סירב. ב-1996 הוא נישא לאשתו דליה אסאפי ויש להם שתי בנות, ראמאה ואיישיה. יש לו גם בת מנישואיו הראשונים בשם אביסולה אולג´ואן שהוזמנה לטורניר מקדונלד לתיכוניסטיות הטובות בארה"ב, והיא משחקת היום באוניברסיטת אוקלהומה. סיפרו "דה ליבינג דרים" הפך לבסט סלר ב-1996.

הוא סרב לייצג את נייקי או אדידס, ובחר להיות נציג ´קונברס´, הנעל האמריקאית האוריגינלית הישנה בה שיחקנו כולנו בשנות ה-50 וה-60. הוא מסביר: "אמא עובדת לא יכולה להרשות לעצמה לקנות לבנה זוג סניקרס ב-120$. אני מעדיף לייצג נעלי כדורסל של 35$!"

אחרי ששיחק 20 שנה ביוסטון (אוניברסיטה פלוס נבא) הוא הפך ל-"יקיר העיר". הוא ניכנס לעסקי דלא-ניידי ושוויו מוערך היום בכמה מאות מיליוני דולרים. חאכים, שסרב להצעות אימון, הוא מורה בנשמתו ורצה ללמד כדורסל. הוא פתח את מחנה הכדורסל המפורסם שלו "BIG MAN CAMP" הנחשב לאחד ממחנות הקיץ הטובים בנמצא לסנטרים צעירים. הוא היה מאמן אישי של אמקה אוקפור, ואח"כ יאו מינג. חברו הטוב ביותר הוא קלייד דרקסלר. הוא ניבחר כאחד מ-50 האגדות ולהיכל התהילה ב-2008, קצת מאוחר לטעם רבים.