הלוזרית שלא הפסיקה לנצח !
מאת אלעד איל
היא צברה במהלך הקריירה שלה 9 מדליות אולימפיות, ו – 14 מדליות באליפויות עולם באצטדיון פתוח, ועוד 6 באולם. היא מחזיקה בתוצאה הרביעית בטיבה ב 100 מטרים, והשלישית בטיבה ב 200. הבחורה הזו ירדה 67 פעם מ 11 שניות בריצת 100 מטרים. היא האתלטית המבוגרת ביותר שזכתה במדליה אולימפית, והופיעה ב 7 אולימפיאדות !
אני יכול להמשיך ולמנות על פני עמוד שלם את כל רשימת ההישגים הבלתי נגמרת של האתלטית המופלאה הזו, אבל מי שעדיין לא ניחש כנראה רוצה לדעת במי מדובר.
אז לכל הצעירים שבינינו, אני מדבר על מרילין אוטי, האתלטית הגדולה בכל הזמנים לדעת רבים, ואני ביניהם. לאור כל הנ"ל נראה שיש צורך להסביר את הכותרת המעט מוזרה ? !
מרילין אוטי שהחלה לרוץ כבר בשנת 1979, נחשבה לאורך שנות ה 80 לאתלטית הטובה ביותר בעולם בריצות ל – 100 ו – 200 מטרים. כבר באולימפיאדה הראשונה שלה במוסקבה 1980, בהיותה בת 20 בלבד, זכתה אוטי במדליית ארד בריצה ל 200 מטרים, והפכה להבטחה גדולה. לאורך כל שנות ה 80, וה 90 אוטי השיגה תוצאות נפלאות בריצות הקצרות, ותמיד הייתה המועמדת הבכירה לזכות במקום הראשון על הפודיום. בריצות המוקדמות, תמיד קבעה את התוצאות המרשימות ביותר, אך כשהכסף היה מונח על השולחן, היא תמיד מצאה דרך לפשל. באליפות העולם הראשונה, בהלסינקי 1983, כשהייתה בת 23, זכתה במדליית כסף ב 200, ובארד בריצת שליחים. בלוס אנג'לס 1984, פעמיים ארד ב 100 ו 200. ברומא 1987 שוב פעמיים ארד, וכך חוזר הסצנריו הזה שוב ושוב, כשהאצנית הטובה מכולן, פשוט לא מצליחה להעלות את יכולתה ברגעים המכריעים.
למעשה עד 1991 באליפות העולם בטוקיו, היו באמתחתה 7 מדליות מהן 3 אולימפיות, אבל אף לא מוזהבת אחת. בטוקיו זכתה מרילין בזהב הראשון, אבל "רק" בריצת שליחים.
"שיא" הפספוס הגיע באליפות העולם ב 1993, בשטוטגרט. שם התמודדה אוטי עם יריבתה הגדולה ביותר באותן שנים, גייל דוורס. בגמר ה100 התפתחה ריצה דרמטית ביותר, כשדוורס הכוחנית בעלת הזינוק הנפלא, הובילה את הריצה מהרגע הראשון, ונראתה בדרך לניצחון, אך אז פתחה אוטי את המבערים,וסגרה עליה בריצת האיילה הקלילה שלה, וממש על קו הסיום, השיגה אותה. הסיום היה כה צמוד, שאיש לא ידע מי המנצחת. רק פענוח צילומי הפוטו פיניש, קבע כי דוורס ניצחה על חודה של אלפית השנייה (לשתיהן נקבע 10.82 אחרי ערעור של נבחרת ג'מייקה), ואוטי המאוכזבת שוב נשארה שנייה. כמה ימים לאחר מכן, הצליחה מרילין להמתיק במעט את הגלולה המרה, כשניצחה את גוון טורנס בריצת ה 200 על חודן של שתי מאיות השנייה (21.98 ).
שנתיים לאחר מכן זכתה שוב אוטי בתואר אלופת העולם ב 200, אחרי פסילתה של טורנס שניצחה בריצה, אך נצפתה כשהיא חוצה את הקו במהלך הריצה.
מרילין אוטי מעולם לא זכתה במדליית זהב ב100 מטרים, באליפות עולם או אולימפיאדה, וההפסדים הצמודים, והדרמטיים, קיבעו את מעמדה כ-מפסידנית הנצחית. מדי פעם אני עדיין נזכר, במבט האומלל והמאוכזב על פניה, כשהבינה שפעם נוספת למרות הכול, התהילה נגזלה ממנה ממש ברגע האחרון.
מרילין אוטי, האתלטית הגדולה מכולן, היא גם הלוזרית הגדולה ביותר ! האומנם ?
חלקו השני של הסיפור משנה את כל התמונה. מרילין אוטי המשיכה לרוץ ללא הפסקה. היא זכתה במדליית ארד ב 200 מטרים באליפות העולם באתונה 1997, כשהיא בת 37 (המדליסטית המבוגרת ביותר בא"ע). סוף הסיפור ? ממש לא ! במשחקים האולימפיים בסידני 2000 כשהיא בת 40, הייתה שותפה לזכייה במדליית הכסף עם נבחרתה ג'מייקה, בריצת שליחים. ב 100 מטרים סיימה רביעית, אך קודמה למקום השלישי אחרי פסילתה של מריון ג'ונס שהודתה בשימוש בסמים. זכיות אלו הפכו את אוטי לזוכה המבוגרת ביותר במדליה אולימפית (גיל 40).
12 שנה חלפו, אוטי כבר בת 52, והיא… עדיין ממשיכה לרוץ, ולא סתם לרוץ. היום נתקלתי בידיעה המדהימה שאוטי, שעברה לפני מספר שנים לייצג את נבחרת סלובניה, תתחרה גם באליפות אירופה הקרובה. אוטי תרוץ שם עם צעירות שיכולות להיות נכדותיה, ותעשה זאת בגיל שבו מרבית האנשים, כבר מתחילים את המסע אל מעבר לגבעה. אוטי עדיין לא החליפה סוללות, וכנראה שלא שמעה מעולם את המילה פנסיה.
מרילין אוטי היא תופעה מופלאה, אצנית עם לב ענק, ואהבה אמיתית לספורט, שפשוט לועגת לכל חוקי הטבע.
אז תגידו לי אתם, מי כאן לוזרית ?
לא יודע אם הכי גדולה, אבל בהחלט אחת הגדולות.
לקראת כל גמר 100, פשוט ידעת שהיא תסיים בפודיום, אך גם ידעת שזה לא יהיה בראשו.
מי שזכתה בכ"כ הרבה מדליות בתחרויות החשובות ביותר, מבחינתי, תחשב כוויינרית ענקית.
קראתי זאת כבר.
מרלין אוטי היא חתיכת דמות היסטורית באתלטיקה.
קשה למצוא הרבה אתלטיות עם רקורד מדהים כמו של אוטי. היום אליסון פליקס שזכתה בהמון מדליות רובן מוזהבות מאפילה על אוטי, אבל חוץ ממנה קשה לי למצוא אתלטית שבמשך כל כך הרבה שנים הייתה בצמרת הגבוהה. אוטי סבלה מהרבה חוסר מזל ומזינוק איטי יחסית ב-100 אבל הבחורה הזו זכתה במדליות במשך 20 שנה! בעיני היא אצנית מופלאה.
אולי ברציות. איסינבייבה בהחלט יכולה לקרוא תיגר על תואר האתלטית הגדולה בכל הזמנים, אם יש כזה דבר בכלל.
זה לא חוכמה לעשות שיאי עולם בענף חדש, קפיצה במוט לנשים זה ענף חדש ואיסינבייבה התחרתה בו כמעט מראשיתו. ברור שהיא תשבור שיאי עולם בלי סוף כי כמעט לא היו שיאי עולם לפניה.
אין קשר לשיאי עולם. אני מדבר על שליטה מוחלטת בענף. היא היתה הכי טובה בעולם במשך הרבה שנים. לא זוכר אתלטית שיכולה להתהדר בכזו שליטה.
האם שליטה מוחלטת בענף מסוים היא המדד היחיד? אוטי התחרתה ב3 ריצות שונות. בכל מקרה בעיני למדוד את הדברים רק בתארים או שליטה לא מכסה את ההשפעה הכוללת של אתלט. חוץ מזה גם שלי אן פרייזר שולטת בריצות ה100 כבר כמה שנים טובות ואליסון פליקס בריצות ל200 ו400 כך שהשליטה של איסינבייבה בבר פחות מרשימה
היא עדיין שלטה בצורה יותר מוחלטת מהן. מעבר לזה שאי אפשר להשוות ריצות לקפיצות, כפי שאי אפשר לומר שפלפס גדול מבולט רק כי הראשון זכה ב-8 מדליות זהב באולימפיאדה אחת והשני רק ב-3. מה לעשות שאפשר להיות טוב גם ב-100 וגם ב-200, תוך שימור של אותו סט תכונות, אבל זה לא עובד לגבי כדורסל וביאטלון.
אני מסכים איתך ולכן הבחירה היא סובייקטיבית ובעיני אוטי היא הכי גדולה במבט לאחור
חוץ מזה ש200 ו400 זה לא אותו סט תכונות ופליקס למשל שולטת בשני הענפים היא באמת אחת הגדולות ביותר בהיסטוריה
העניין הוא שרוב האימונים בקטגוריה רלוונטיים גם ל-200 וגם ל-400. אם תתאמן על חבטת פתיחה בטניס, זה לא יקדם אותך בתור קופץ משולשת.
צריך לזכור גם שאין הבדל בטכניקת הריצה בין המרחקים הנ"ל.
ובכל זאת ההבדל בין 200 ל400 גדול בהרבה מזה בין 100 ל200 מבחינת הסיבולת. בכל מקרה אני מסכים איתך שאיסינבייבה היא אתלטית על, ואם הייתה מתחרה בענף טכני אחר היא כנראה הייתה מצליחה מאד. בכל מקרה מספר מדליות הוא בוודאי לא מדד מוחלט, וגם שליטה בענף היא לא כזו. אחרת. יש קושי גדול ליצור השוואה אובייקטיבית בין ענפים שונים כל כך, ובעיני גם אצנית כווילמה רודולף "האיילה השחורה" ששהתגברה על מחלה שגרמה לה לשיתוק בילדותה ולמרות זאת הצליחה כנגד כל הסיכויים לזכות ב6 מדחליות זהב אולימפיות היא אחת האתלטיות הגדולות בהיסטוריה למרות שבמדד המדליות היא מדורגת יותר נמוך מאחרות. הסיפור האנושי שלה מעורר השראה והתפעלות ונותן לה המון נקודות בעיני. בקיצור הנקודה שלי היא שצריך להתחשב גם בהיבטים שאינם ספורטיביים טהורים כשבאים לבחון גדולה של אתלט. אולי בעצם זו טעות להיכנס לענין של דירוגים.
תיקון טעות לרודולף היו 3 מדליות זהב לא 6
ברור. יש המון דברים שקשה לשכלל, דוגמת השפעה על הפופולריות של הענף וכיו"ב. מעבר לזה שהעניין הוא מאד אינדיבידואלי. אתה יכול להתחבר לספורטאי X ולא לספורטאי Y בלי שום סיבה נראית לעין, שתגרום לך לחשוב ש-X יותר גדול מ-Y, למרות שאין לך שום דרך כמותית או אפילו איכותית לבסס את הטענה.
לרוב אני לא אוהב לקטלג ספורטאים גדולים כלוזרים אבל אין הגדרה יותר מתאימה למישהו שמגיע כל כך הרבה פעמים לבאר ולא מצליח לשתות ממנה. ברור, מדליות אולימפיות מכל סוג שהוא זה הישג ענק אבל דווקא בגלל שנחשבה למועמדת לזהב כל כך הרבה פעמים ולא לקחה מדגיש שהיא אכן לוזרית. בגלל זה אני לא חושב שהיא יכולה להיחשב לאתלטית הכי גדולה. התמדה לאורך שנים זה חשוב אבל אתה חייב להיות הכי טוב, לפחות בנקודת זמן אחת (אולימפיאדה או אליפות עולם).
צריך לזכור שאנחנו מדברים על ענף של בודדים, אין תרוצים כמו בספורט קבוצתי שהקבוצה לא היתה מספיק טובה (ע״ע הגמר האחרון).
העובדה שהיא רצה בגילה זה פשוט מעורר השראה ולא מפחות ממדהים אבל בספורט הישגי ההשתתפות לא יכולה להיות הדבר הכי חשוב.
שנים חשבתי כמוך, ובהחלט לא ניתן להתעלם מהכישלונות שלה, אבל בכל זאת היא מובילה בגדול את טבלת המדליות באתלטיקה לנשים. בכל זאת אני מסכים שיש בעיה בטיעונים שלי והבחירה שלי נובעת גם מהערכה גדולה לנחישות ולהתמדה שלה, אבל כמובן שאתה יכול לחלוק עלי.
היא יכולה בהחלט ויש לה קייס מצוין, ויש כמובן את ג'וינר קרסי ועוד אחרות אבל בעיני לא הכל נמדד רק בתארים, אלא גם בהתמדה למשל. אף אחת לא שמרה על מקום בצמרת הגבוהה במשך 20 שנה כמו אוטי ועם קצת מזל היו לה עוד מדליות מוזהבות
תמיד חיבבתי אותה. בעקבות המאמר הזה החיבה התעצמה. תודה על המתנה לשבת.
בכיף, ותודה על המחמאה
שבת שלום לכולם
אחת מהאתלטיות שאהבתי ביותר!
בעידן המסוממים והמסוממות, אתלטית תחרותית, שללא ספק נבדקה הרבה מאוד פעמים, ושאשר הייתה חלק מהצמרת העולמית כל כך הרבה זמן – זה פלא.
תענוג צרוף, סדרת מאמרי האתלטיקה שלך אלעד. תודה.
תענוג עבורי לכתוב אותם, תודה גיא.
תענוג בעבורנו לקרוא. תודה לך.
נהדר!
תודה, איזה כיף להיזכר
גם אני במשבחים את אלעד וגם אני במעריציה של אוטי, כולל כל המשפחה שלנו. תמיד התאכזבנו בשבילה אבל לעת זיקנה היא סוף סוף הצליחה קצת יותר. המעבר לסלובניה היה קצת מצחיק אבל כל הכבוד לה שלא התייאשה.
בגברים היחיד שהזכיר אותה היה קארל לואיס שהיה יותר וויר וגם קפץ לרוחק אבל הדומיננטיות שלו היתה יותר קצרת ימים.