אני מקווה שהלייקרס חושבת קצת אחרת מכל העונים לאתגר הדראפט. אסור להם לתת לוינסלו לברוח להם בין האצבעות. בשום פנים ואופן לא!

מה זה? האם הפכתי פתאום אוהד לייקרס בערוב ימי (גיא!)?

כמובן שלא, וזו בלשון המעטה (גיא! גיא!).

אבל ליגה ללא לייקרס רלוונטית זה כמו קיבוץ ללא חדר אוכל משותף.

אני רוצה לייקרס חזקה שיהיה את מי להכות בכיף. בעונה שעברה להכות בלייקרס היה כמו לבעוט בסוס מת. לא היה כל תענוג בלהכניס להם 20 הפרש בביתם כשאפילו ג'ק ניקולסון הופך לאוהד הקליפרס.

אז אני ננסה לעזור. לא שהם קוראים את מאמרי אבל כל עזרה – אפילו רוחנית, ואפילו בשפת הקודש – מוסיפה לאנרציה.

אז אני מתחנן בפניהם: אנא, אנא בחרו בשחקן שהיה פרשמן בדוק ושהביא להם אליפות מכללות הרבה, הרבה יותר מג'היל אוקפור, ושמו ג'אסטיס וינסלו.

למי שעיניים בפדחתו ראה בפלייאוף האחרון – ומשך כל העונה – שהמשחק הפך למשחק של מספרי 1, 2, ו-3 שהם וורסטיליים, אתלטיים, יודעים לעשות הכל מחדירה, מסירה, קליעה מקרוב, וקליעה מרחוק, ואפילו לקחת איזה 4-5 ריבאונדים בתהליך.

הם התבלין (טבלין? גיא, תבלין לא נשמע לי עברית!) שמערבב את המרק. וינסלו יכול לעשות מה שקובי עשה – אמנם עם יכולת אישית פחות טובה אבל עם נשמה קבוצתית יותר גדולה.

מי שחזה בגולדן סטייט – וזה כולנו – ראה שהקבוצה ניצחה בגלל חבורת שחקנים בפרימטר שיכולים לעשות דברים שונים, ולא איזה סנטר ענק תחת הסל. הסנטר יצא ממרכז העניינים, וזאת עובדה.

אני כבר לא בטוח כל כך אם זה בגלל חוסר סנטרים מעולים כמו שבעבר, או שאין יותר סנטרים מעולים כמו בעבר כי המשחק עבר להיות משחק של הפרימטר עם קליעות מה-3 ב-40-45%, וחדירות עד פי הטבעת בגלל האתלטיות הנדירה של מספרי 1, 2, ו-3 (כולל גובהם; היום מספר 3 בגובה 2.00 מ'+ הופך לדבר נורמלי, ולא יוצא מין הכלל.

היום הסמול בול שולט בכדורסל, אפילו כשיש לך סנטר כדווייט האווארד או דיאדרה ג'ורדן. "סמול בול" הפך יותר לפילוסופיה מאשר לסרט מדידה, ווינסלו יהיה נסיך בסמול-בול.

מי זכה ב-MVP בפלייאוף? אנדרה איגודלה, השטאנצה החדשה של השחקן החשוב. כמובן שלעוד אחד באותו BLUE PRINT פחות או יותר (אפילו שהוא גבוה בשניים-שלושה סנטימטרים) שלמעשה הגיע לו ה-MVP אבל קבוצתו הפסידה – לברון ג'יימס – אף הוא בנוי במתכונת הסמול בול.

וינסלו בנוי בול כמו איגודלה: 6'6, 100 ק"ג (למעשה, יש לו שני קילוגרם על איגודלה שהוא 98). הוא ניצח לדוק עם מנטליות הגנתיתץ הוא ווינר בכל רמה ובכל דרגה ששיחק בינתיים: תיכון, מכללה, ושלוש מדליות זהב של FIBA בשלושה שנתונים רצופים.

יש לו מנטליות של מנהיג והבנאדם לא יודע מה זה להפסיד. הוא מביא איתו מין אווירה של וינריות, והוא משרה מין "יהיה בסדר" בקרב חבריו. מייק ששבסקי הודה שהיה זה וינסלו שהבטיח לו נצחון בגמר, ואמר למאמנו ששבסקי יום לפני, "למה שלא תלך לישון ותשאיר לי לדאוג?"

ששבסקי שרואיין אתמול ע"י USA TODAY הגיב: "כמובן שהוא לא מושלם; כמובן שהוא עדיין 'WORK IN PROGRESS'. אבל אני לא יכול לחשוב על שחקן 'ווינג' מוכן ממנו שהגיע אי-פעם ל-NBA.הוא יהיה כוכב בליגה תוך זמן קצר כי יש לו את המנטליות ואת הפיזיקליות להיות כוכב".

הווריורס הוכיחה שאתה לעולם לא יכול שיהיו לך יותר מדי שחקנים בשטנצה של וינסלו. בוב מאיירס בווריורס הביא את איגודלה, דריימונד גרין, קליי תומפסון, והריסון בארנס. אלה שחקנים שכולם הם "TWO-WAY THREATS". וינסלו אולי הוא אפילו נעלה עליהם כי מוטות זרועותיו הן של שחקן בגובה 2.10 מ'. יש לו יד טובה מאד כשקלע לדוק 12.6 נק' (ככה זה במכללות עם משחק קצר של 40 דקות והחלפות נון-סטופ) אבל עם דיוק של 48.6% כשהרוב מרחוק וחצי מרחק (כמובן גם חדירות) ומה שחשוב – 41.8% מה-3.

הוא יכול להיות טוב כמו שחקן אחר מדוק – אמנם בשלושה סנטימטרים גבוה ממנו, אבל עם אותה מנטליות וצורת משחק – גראנט היל. לצער כולנו גראנט היל נפצע ואנחנו לעולם לא נדע כמה טוב הוא באמת יכול היה להיות.

אם הלייקרס יבחרו בוינסלו – הוא יראה לכולם כמה טוב יכול היה גראנט היל להיות.

אם הלייקרס קוראים בכל שם אחר מלבדו הלילה – מגיע להם להישאר בבריכת הצואה עד 2022.