אתמול (20.6) לפני שנה בדיוק, התחילה הפועל ירושלים את עונת המלפפונים בסערה, כאשר החתימה את שני הכמעט-אלופים הטריים – דני פרנקו (המאמן) ודונטה סמית' (הכוכב). ב-11 הימים שאחר כך הפועל המשיכה להיות פעילה: דרווין קיצ'ן סיכם לשנתיים נוספות ויניב גרין המבוגר מיהר לסגור עונה נוספת בבירה. מנגד, ארטיום פרחובסקי עזב וגם ג'וש דאנקן חתם בבאמברג הגרמנית.
אלא שאז, במקום להמשיך במגמה החיובית והלא שגרתית בנוף הישראלי של סגירת הסגל לפני הדד-ליין, הפועל ירושלים נרדמה להמשך הקיץ (למעט התעוררות קלה עם ההחתמה-מחדש של ברייסי רייט ב-18 ביולי) ללא גבוהים מלבד אליהו וגרין.
לנו, אוהדי הפועל, זה הריח רע. גבוהים, כידוע, וודאי באירופה – הם לא מצרך שכיח. ככל שהתארכו הימים התחוור לנו להבין כי אין לאורי אלון שפן בכובע. למען האמת, לא היה שם אפילו ארנבון. ב-8 בספטמבר, שבוע לתוך שנת הלימודים, התבשר לנו כי הפועל צירפה את שני שחקני הפועל גלבוע/גליל לשעבר – טוני גפני וג'וזף ג'ונס.
על אף תחושתי הרעה, הפועל נסחפה על גלי האולם החדש וההתלהבות הציבורית לזכייה בגביע ווינר. גם את בליגה, נראה שהגז של האדומים לא נגמר. בפתיחת עונה דומיננטית להפליא כבשה ירושלים את המקום הראשון וגם לא תכננה לעצור, אך עדיין הייתה אכזבה כלשהי. באופן מעורר תהיות, הקבוצה כשלה בניסיון ההעפלה ליורוליג ובמפעל המשני, היורוקאפ, השתרכה במקום האחרון.
בערך באמצע שלב הבתים של היורוקאפ, כשכבר הבינו שמשהו לא עובד אך עוד היה סיכוי לתקן, החלו לחפש אשמים והראשון לעלות על הגרדום היה – משום מה – טוני גפני, גבוה שעולה מן הספסל. המשחק של גפני בליגה הישראלית היה מצוין לאורך כל השנה, ולראיה פרס "השחקן השישי" שקיבל לפני ימים מספר, אך ביורוקאפ – כמו רוב הפועל, יש לציין – הוא זייף. הבעלים אורי אלון החליט להנחית בארץ את הסנטר הבריטי פופס מנסה-בונסו כשלכולם היה ברור שהמטרה היא לראות כיצד הוא משתלב ולנפות את גפני מהסגל בהמשך העונה.
ההפסד הראשון של ירושלים בליגה אחרי מאזן 9-0 מתחילת העונה הגיע, כמה סמלי, נגד יריבתה העתידית בגמר-סל – הפועל אילת. מאז אותו הפסד, נכנסה ירושלים למומנטום חיובי ביותר. חיובי ליריבות, כמובן. הקבוצה המשיכה את ההפסד באילת לחמישה הפסדים רצופים (שלושה בליגה, שניים ביורוקאפ) שנעצרו רק בגביע המדינה – נגד רמת השרון מהליגה השנייה ואחר כך מכבי ראשון לציון.
רצף ההפסדים, לבד מגרימתו לאיבוד המקום הראשון בליגה, שם את הגולל על העונה האירופית של הפועל. פרנקו, חובב ביטויים ופתגמים ידוע, הסתכל כנראה על צבע עורו של פופס מנסה-בונסו (זה שהגיע לפני שתי פסקאות) והחליט: הכושי (לא) עשה את שלו – הכושי יכול ללכת. כך שוחרר הסנטר כעבור קצת יותר מחודש במהלכו הספיק להיות שותף בשני משחקי ליגה וארבעה משחקי יורוקאפ.
אל דאגה, גם ללא מנסה-בונסו – המשיכה הקבוצה להפסיד. רצף ההפסדים בליגה התארך בעוד שני הפסדים כשבראשון ביניהם (נגד חולון), אולי בקארמה רעה על השחרור של פופס, חביב הקהל יניב גרין נפצע בברכו וסיים את העונה. במקביל, תוך כדי רצף ההפסדים, הלכה והתבהרה לנו הסיבה העצובה ליכולת החלשה. דרווין קיצ'ן, רכז הקבוצה הנפלא, שיחק כשהוא סובל משברי מאמץ חמורים בגבו.
הילכך, החלו מחפשים בירושלים רכש זר נוסף, זאת במטרה לתת לקיצ'ן את המנוחה לה היה זקוק נואשות. מהר מאוד, חתם בקבוצה זר חדש: טאי (השמן בבטן יש לו בן) מקי. מזמן לא היה בירושלים שחקן שגרם לכל כך הרבה צחוק. ההליכה, הגינונים, הדיבור, ההקפצה, הזריקה, המראה – הכל כל כך מצחיק (ומעורר רחמים). אף על פי כן, דבר אחד יכול השחקן הלא מוכשר והלא מוצלח הזה לזקוף לזכותו: הוא הציל להפועל את העונה. מאז שהוא הגיע, במקרה או לא במקרה (לא במקרה), הפכה הקבוצה מאסופת שחקנים המומים לקבוצה מגובשת ולוחמת (גם אם באופן מגעיל).
מקבוצה שכוכבה האחד (דונטה סמית) מניף אצבע משולשת לעבר הקהל של קבוצתו שלו וכוכבה האחר (ברייסי רייט) מבריז מפעילות קהילתית – התגבשה הקבוצה לכדי 24 ניצחונות מ-29 משחקים בכל המסגרות מאז נחת טאי מקי.
בדרך לפלייאוף חטפה ירושלים מכה קשה (תבוסה נגד מכבי בגמר גביע המדינה – 94-76) אך גם החזירה (ניצחון מוחץ נגד הצהובים ביד אליהו – 93-77). היא איבדה את החולייה החלשה (ג'וזף ג'ונס) לפציעה, אך בעקבות כך החתימה את החולייה החזקה בקבוצה (תרתי-משמע ורק תרתי-משמע) – דיון תומפסון. הקבוצה רצה יפה, הפסד אחת לחמישה-שישה ניצחונות. דרווין קיצ'ן וגו'זף ג'ונס חזרו מפציעותיהם, אך היות וחוקי הליגה מרשים לשתף רק חמישה ישראלים, הם נתקעו ברוטציה מאחורי מקי, רייט, סמית, גפני ותומפסון ושותפו רק אחת לכמה משחקים (על קיצ'ן התקשו לוותר ורשמו אותו מידי פעם, אבל ג'ונס לא שיחק כבר יובלות ואם נודה באמת – טוב שכך).
בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה ירושלים 3-0 את הפועל תל אביב, בסדרה שהחדשה היחידה ממנה היא שמתן נאור הוא בר מינן. בסיבוב השני, הלוא הוא סיבוב חצי גמר, הביסה הפועל את מכבי ראשון לציון באותה תוצאה – 3-0. משם יצאתי עם מסקנה משמעותית עוד יותר: ניצן חנוכי הוא האריק בנאדו של הכדורסל הישראלי.
כעת, בפעם הראשונה בתולדותיה, הפועל ירושלים מגיעה כפייבוריטית למשחק גמר. הציפיות בשמיים וייתכן שבקרוב האדומים ייתנו לי המון נחת אבל בכל זאת, כפי שוודאי הבנתם מהכתבה, אני לא שלם עם זה. הבינו, כאוהד הפועל, תמיד מצא חן בעיניי הרעיון שהייתי מתחבר לקבוצה גם אילו נולדתי בפרדסיה או בקיבוץ בארי. שחקנים כמו אלו שנמצאים בראש העמוד שמו 'וי' על סעיף הנשמה והאלי-הופים אגדיים בין טימי באוורס ועומר סניד כיסו את עניין המשחק היפה.
המשחק של הפועל היום, איך נאמר זאת בעדינות, דומה מעט לזיווג אפשרי בין סם קאסל וצבוֹע. אני מחבב את דני פרנקו וחושב שהוא עושה עבודה טובה, אבל בהחלט ייתכן שחלק מהטקטיקה הוא פשוט להרדים את היריב. המשחק של ירושלים, המבוסס בעיקרו על בידודים, אינו מסב לי יותר מידי הנאה – גם כאשר התוצאות חיוביות. מבחינת הנשמה – כאן בכלל אין על מה לדבר. בעוד בגזרת הישראלים המצב סביר – כאשר מלבד אליהו והלפרין, הצעיר הירושלמי אדם אריאל מקבל מעט דקות ובר טימור בן ה-23 הוא בורג מאוד משמעותי – מצב הזרים מתחת לכל ביקורת. 8 זרים בסך הכל עברו השנה בירושלים, ועוד לפני שנגמרה העונה הזו – כבר נודע לנו כי הסנטר יינסי גייטס חתום לעונה הבאה. סיטואציה כזו, בה הזרים מתחלפים בקצב מסחרר ולמעט גפני ומקי נראים כולם חסרי אכפתיות ומנותקים, היא סיטואציה מדאיגה.
במצב זה, של שגשוג מקצועי אך אובדן דרך מוסרי, נמצאת היום ירושלים כפסע מאליפות ראשונה והיסטורית. מחר (שני) ייפגשו שתי הקבוצות באילת ובחמישי יגיעו לארנה להשלים את סדרת הטוב מ-2 המגוחכת מבית המנהלת.
כן, בדיוק אלף מילים.
אלעד אייל
21 יונ 2015 20:50:17איל כמה אופטימיות הכנסת ב-1000 מילים 🙂
כאוהד הפועל שיש לו פרספקטיבה קצת יותר ארוכת טווח, וכבוגר שני הגביעים הראשונים אי אז באמצע שנות ה-90 מהמילניום הקודם אני חולק עליך. עם כל הכבוד לתפיסה הרומנטית ש"יש בנו אהבה והיא תנצח" הגישה הזו לא יכולה להוביל קבוצה להישגים ספורטיביים כפי שבהפועל שואפים. צריך להחליט מה רוצים ואי אפשר להחזיק בשני קצות החבל.
למען הסר ספק החוויות הכי גדולות שלי כאוהד היו באותם ימים רומנטיים של עדי גורדון (ולראיה התמונה בתגובה) אבל זו נאיביות לחשוב שהגישה הזו לבדה תוביל את הפועל למחוזות ההצלחה. האוהדים בסופו של דבר רצו גם וגם ומסתבר שאין חיה כזו.
אז מה אתה מעדיף אליפות או רומנטיקה? אני חושב שבהפועל החליטו שהגיע הזמן להתבגר גם אם אומר להשאיר מאחור רכבת ההרים של גיל ההתבגרות
איל
21 יונ 2015 21:05:43היה אפשר לוותר על ההבאה של פופס מנסה בונסו.
היה אפשר לוותר על השחרור שלו.
היה אפשר לוותר על ההבאה של דיון תומפסון.
יהיה אפשר לוותר על השחרור שלו (בעוד שבועיים).
היה אפשר לחכות שבוע עם ההחתמה של יינסי גייטס.
זה כל מה שאני אומר, אין כאן שום עניין של רומנטיקה.
אלעד אייל
21 יונ 2015 21:14:17אולי זו פרשנות שלי איל. שיהיה בהצלחה להפועל. אני אשמח מאד לאליפות למרות שזה מאסט בסיטואציה הנוכחית.
מתן גילור
21 יונ 2015 21:03:54איל תודה.
במקרה או שלא במקרה (לא במקרה), למרות שכל העונה דיברו על קרייג סמית' ודיןוי סמית', דווקא דונטה סמית' הוא זה שמגיע לגמר פעם שלישית ברציפות.
איל
21 יונ 2015 21:08:36קרייג סמית עירער על דונטה? בום! בעצם הבריח!
דיוויס סמית עירער על דונטה? טראח! במיניסקוס!
צירוף מקרים? אני לא חושב… 🙂
אלעד אייל
21 יונ 2015 21:14:49המסקנה לבדוק את שם המשפחה לפני שמאיימים על דונטה 🙂
יאיר זעפרני
21 יונ 2015 21:17:41איל, אני איתך.
במקום הפועל ירושלים בגמר קיבלנו מכבי ת"א ב'.
יאללה אילת!!!
איל
21 יונ 2015 21:23:58אל תגזים
אלעד אייל
21 יונ 2015 21:20:58ולאן בדיוק תוביל אותנו אליפות של אילת? בדיוק לטותם מקומות שהובילו האליפויות של חולון, גליל וחיפה. כלומר לשום מקום. אז מעבר להתרגשות של הפתעה לא יצא לנו מזה כלום ושום דבר.
יאיר זעפרני
21 יונ 2015 21:27:09לאן תוביל אתנו אליפות של הפועל ירושלים?!
חוץ מזה, אין שמחה כשמחה לאיד.
אלעד אייל
21 יונ 2015 21:33:02להפועל יש שאיפות ולאן להתקדם, אבל אולי עדיף להישאר קטנים ולא לשאוף לשום מקום ולהמשיך להתלונן שאין כאן כדורסל.
איל
21 יונ 2015 21:37:54+1
חייבים לקחת אליפות
יאיר זעפרני
21 יונ 2015 21:38:33להפועל יש שאיפות להיות מכבי. ומה שמכבי עשתה לליגה לא ראוי לחיקוי.
זה שאילת לא רוצה לשחק באירופה זו אכן בעייה אבל בינתיים הקבוצה היחידה שהדיחה את מכבי בחמישה משחקים זו אילת. מעדיף ליגה שיוויונית ולא מצליחה באירופה מאשר ליגה עם שתי קבוצות עם תקציב מפוצץ פער אדיר מכל השאר.
אלעד אייל
21 יונ 2015 21:45:13אז אולי הגיע הזמן שגם שאר הקבוצות ישאפו לעלות קדימה ויפסיקו עם הגישה הלוזרית והבכיינית, כי האלטרנטיבה היא ליגה בלקנית שמתאימה ללהקת מקוננות מקצועיות. הרי בזה אנחנו אלופים
יאיר זעפרני
21 יונ 2015 21:54:47כל השנים הפועל ירושלים הייתה ראש וראשונה למקוננות ולמתבכיינות. אז עכשיו כשהיוצרות התהפכו, פתאום זה בסדר שהכל מעוות. זה בסדר שיש כזה פער תקציבי, זה בסדר שלא משנה מה התוצאות על המגרש – משחקים באירופה וזה בסדר לקחת שחקנים שהצליחו קבבוצות אחרות.
תיכף בירושלים גם יזמינו את אדריאן יוטר לפיצה בתום המשחק הראשון.
אני מוכן להתווכח תמיד עם אוהדי מכבי ת"א שטוענים שהם הצילו את הכדורסל הישראלי במודל ההצלחה שלהם. אבל מאוהדי הפועל שכל השנים בכו והתלוננו על שלטון מכבי אבל ברגע שהם הגיעו לאותו מקום, אז הם שכחו מאין הם באו – אני לא מוכן לשמוע את זה.
יאיר זעפרני
21 יונ 2015 21:57:17ורק חשוב לי לציין שבדברים האלה אני לא מתכוון אליך אלעד באופן ספציפי אלא לאוהדי הפועל ירושלים רבים שסובבים אותי במקום מגוריי ופתאום יצאו מחוריהם זחוחים מרוב כוחנות
אלעד אייל
21 יונ 2015 22:02:03מסכים איתך יאיר וגם לי זה מפריע וזה אותה גברת בדיוק. אין טעם בזכיה באליפות כל שנה וזה ממש לא מרגש. הלוואי וכל שנה היה כאן מאבק אמיתי וספורטיבי ואלופה חדשה כל שנה עם כדורסל איכותי עם מתח וענין.
איל
21 יונ 2015 21:59:51יאיר, אני לא מסכים עם כל מה שאמרת אבל חייב לציין שפיצה כבר הוגשה. יינסי גייטס חתם בהפועל יומיים אחרי הסדרה מול הפועל ת״א.
אלעד אייל
21 יונ 2015 22:00:11יאיר אני ממש לא רוצה שהפועל תיקח כל שנה אליפות, ולא רוצה שהיא תהיה מכבי. אני רוצה כאן ליגה שוויונית, ומצידי שהפועל תיקח אליפות פעם בכמה שנים, ותהיה כאן תחרות אמיתית.
אין בינינו לתפישתי מחלוקת בענין זה. השאלה היא איך להגיע למצב האופטימלי הזה? המצב הזה הוא נתון כרגע ותוצאה של עיוות שנוצר. לתפישתי הדרך היא לשאוף להשתפר ולא לגמד אחרים.
אלעד אייל
21 יונ 2015 22:05:23אני דווקא לא רואה בעיה בלהחתים את גייטס אחרי שהוא וקבוצתו סיימו את העונה וזה ממש לא גדומה לפיצה של צ'ורה שהיה בעיצומה של סדרת גמר מול מנהל הקבוצה שעימו הוא נפגש. גם אם נניח שזו הייתה פגישה ידידותית ותמימה לכאורה ברור לגמרי מה הייתה מטרתה והיא לערער את חדר ההלבשה של היריבה. אני לא חושב שבהפועל מתנהגים באופן הזה
ינון
21 יונ 2015 22:10:07עם כל הכבוד, בעיניי הטיפש הגדול בסיפור היה דני קליין שבחר לתת לסיפור הזה נפח וגרם לקבוצה שלו להתעסק בשטויותבמקום בכדורסל.
כמובן שלשמעון השיטות שלו, אבל החשיבות של הסיפור לא הייתה כזו גדולה אם לא היו עושים ממנה מי יודע מה.
ההסבר הנורמלי היחיד לדעתי הוא שהפועל רצו לדאוג לעצמם לאליבי שידעו שיגיע (הרי הפועל הפסידו למכבי בשני מפגשי הליגה באותה עונה, ההפסדים הרגילים שלהם בעונה הסדירה).
אלעד אייל
21 יונ 2015 22:16:07יכול להיות, אבל זה לא מנקה את מכבי.
אהרון שדה
21 יונ 2015 22:52:48+1000 תמיד חשבתי זאת
ינון
21 יונ 2015 22:06:18הייתי אוהד של הפועל בשנות ילדותי, עד שבתחילת התיכון התפוצץ סיפור הדרכון הצ'כי והבנתי שלהפועל אין בעיה עם זה שיש מכבי, הבעיה היא שהם רוצים להיות מכבי. אם מישהו בקטע של קבוצה שדורסת את כולם עדיף ללכת על מכבי, הם הרבה יותר טובים בזה.
נכון שהרומנטיקה של עדי גורדון לא הובילה רחוק מדי (עם כל הכבוד לשני הגביעים האלו), אבל אני לגמרי עם יאיר- לא רואה את הפועל מקדמת את הכדורסל בישראל יותר מדי.
השאיפות של הפועל לגבי אירופה חשובות, אבל הם יצטרכו שינוי ניכר, כי העונה הם דיברו גבוהה גבוהה על היורוליג, אך בפועל היו ביזיון ביורוקאפ.
אגב, ייתכן שדווקא ההדחה המוקדמת של מכבי תגרום להם לשתף יותר ישראלים, שזה לא רע.
בסופו של דבר חבל שלאילת אין באמת סיכוי בגמר
אלעד אייל
21 יונ 2015 22:15:03ינון מה יקדם את הכדורסל בארץ? להתייאש ולהרים ידיים זו גם אופציה, אבל אם לא אזה מה כן? לקצץ את מכבי ? אני חושב שהדרך הכי נכונה היא להמשיך לבנות אולמות ראויים שימשכו קהל ויגדילו תקציבים ולנסות לבנות לטווח ארוך עם קידום צעירים ושאיפה להתקדם ולא לגנוב אליפות חד פעמית. יש נפילות והדרכון הצ'כי של קני ווילאמס היה טעות (לא יודע אם מכוונת או בעצימת עיניים), אבל הפועל היא לא מכבי לפחות לא בעיני, אבל עם כל הכבוד אי אפשר לקדם ולהתקדם רק עם גישת עדי גורדון. צריך להחליט מה המטרה ואני מסכים לגמרי שהמטרה לא מקדשת את כל האמצעים, אבל אין ספק שיש גם מחירים לשלם כשיש מטרה ואחד המחירים הוא שצריך לוותר על הרומנטיקה.
ינון
21 יונ 2015 22:50:05בניית אולמות היא צעד חשוב, ואני מודה שהופתעתי לטובה מהארנה. חשבתי שהיא תהיה ריקה יותר ברוב הזמן.
מכבי עדיין דומיננטית, אבל מה שבעיקר יקדם את הליגה יהיה שקבוצות יתחילו להשתתף באירופה. למרבה הצער קבוצות רבות מוותרות. ואגב, בנקודה הזו טמון חלק גדול מהבעיה, כי גם בשנים שהיו קבוצות שרצו להשתתף באירופה הפועל השתלטה על הכרטיס למפעל השני בטיבו (יולב קאפ ושאר השמות שלו) גם כשהיא סיימה במקום השביעי, והמקום ביורוליג שמור למכבי, ללא שום קשר למצב בליגה.
איל
21 יונ 2015 22:38:26רק בואו נזכור: להפועל ירושלים יש 0 אליפויות ברזומה. אנחנו לא באמת מכבי 2. אפשר להיות בעדנו ועדיין לא לתמוך בקפטיליסטים החזיריים (הומור, אם מישהו תיכנן לקפוץ) – רק לפתוח עין שאנחנו רועים בשדות הנכונים.
ינון
21 יונ 2015 22:51:14הפועל היא לא מכבי 2 בבציועיםף לא בכוונות.
איל
21 יונ 2015 23:29:26"מכבי בכוונות" זה כללי מידי. למה הכוונה? אורי אלון ואמר'ה סטודאמייר הם זקני ציון החדשים ומתכננים להשתלט על העולם?
Mbk
21 יונ 2015 22:45:36אם דני פרנקו לוקח אליפות צריך לקרוא לאולם במלחה על שמו
מאמן נפלא אני עוקב אחריו שנים
הוא החולייה החזקה של ירושלים
והערה מכבי והפועל יש רק בתל אביב
נא לא לבלבל את הקוראים הממוצעים ורפי ההבנה ( כמוני לדוגמא )
אלעד אייל
21 יונ 2015 22:53:13ובירושלים מה? מלחכי קש וגבבה? אצלנו הפועל זה ירושלים ומכבי זה ת"א
Mbk
21 יונ 2015 22:57:44שכחתי
בית״ר זה ירושלים
גם לירושלמים מגיע
אלעד אייל
21 יונ 2015 23:07:48מצד שני אצלנו יש גם פטל בטעם תפוז, ושולחן עץ מפלסטיק, ואפילו דובי בצורת כלבלב 🙂
רועי ויינברג
21 יונ 2015 23:36:01ומה עם חיפה?
אהרון שדה
21 יונ 2015 23:49:33לא מבין את יאיר היקר.
אתה רוצה ליגה שוויונית ולא תחרותית …יש לך מספיק ליגות כאלה בכדוריד ,כדורעף וכדור מים (אופס …גם הם כבר לא כאלו שוויוניות ).
קשה לי להבין הגיון שמבקש להחליש את החזק .
אם בולט למשל מנצח את כולם ב 10 מטר תשים לו משקולות ?
חברים הסיבה היחידה שמכבי תל אביב הייתה הכי חזקה היא כי היא הייתה הכי מקצוענית (מופת למקצוענות על רקע החובבנות הכללית מסביב).
כל הקשקושים מסביב לא רציניים.
לא רשות השידור (אפשר לחשוב שאם לקבוצה המקצוענית היה קורים מכבי גבעתיים ולא מכבי ת"א היא לא הייתה מקבלת את ההסכם).
גם פרשת הפיצה מצחיקה כי ככה הדברים מקובלים בכל העולם.
כבר שנים.
אגב גם השליטה של מכבי בליגה לא כזו חריגה בעשור האחרון למה שקורה בכל העולם…אלא ששם יש בדרך כלל תחרות של יותר מקבוצה אחת.
הנה למשל אספתי לכם מספר ליגות בכירות בכדורגל וכדורסל .
נתחיל בכדורסל.
ספרד: האליפות תהיה החמישית ברצף של ריאל /ברצלונה.
הם גם זכו במשותף בששת הגביעים האחרונים במפעל.
יוון :
הנה כמה נתונים .
22 התארים האחרונים התחלקו בין שני הקבוצות של אתונה אולימפיקוס ופאו.
2. לא מספיק ? 28/30 התארים האחרונים שלהם .
3. 23/24 תארי האליפות האחרונים שלהם (גם התואר היחיד שנשמט מהן נשאר באתונה והלך לאא.ק בשנת 2002 ).
לא מספיק ?
השנה הם במאזן עונתי בליגה של 2-46 (שני הפסדים של פאו )
+2-10 בפליאוף.
וזה עוד טוב כי אשתקד בעונת 2013-2014
הצמד הזה (שכזכור אפילו לפיינל פור לא הגיע )
סיים במאזן עונתי של 1-47 +0-10 בפליאוף.
(יודע שמסקרן נורא אז במחזור ה 11 ביום 29/12/13 ניצחה קבוצה בשם קאוד דראמס את אולימפיקוס 69-75 ).
(סיימה שישית בליגה אשתקד).
עונה לפני כן (2012-13 ) המאזן היה 3-43 +0-10 בפליאוף והנה מקווה שהעניין ברור.
רוסיה : שמענו על חימקי ,קובאן ,קזאן ושאר ירקות.
אבל העובדה היא שצסק"א אלופת הליגה לשמותיה ולשיטותיה השונות 13 שנה ברצף החל משנת 2003 ועד צם היום הזה.
איטליה :
עד שסיינה לא נפחה נשמתה היא לקחה 7 פעמים ברצף את התואר כשגם בנשימות האחרונות שלה בהיותה גוססת היא הייתה רחוקה כפסע מתואר שמיני .
נעבור לכדורגל .
יוון :
1994 : זו השנה שתצטרכו לחזור אם תרשו למצוא אלופה שהיא לא פאו או אולימפיקוס .
האחרונה זכתה ב 17/19 האליפויות האחרונות וכן ב 7/11 דאבלים בשנים הנ"ל.
טורקיה : ב4 השנים האחרונות כל התארים מתחלקים בין גלטסאריי לפנרבחצה .
פורטוגל :
14 שנה שבנפיקה או פורטו לוקחות את תואר האליפות היתר כולל ס.ליסבון זוכות לכל היותר בכביע.
סקוטלנד :
גלאזגו כבר כמה שנים לא בליגה הראשונה ….ובכל זאת ב 30 השנה האחרונות מאז 1985 רק היא וסלטיק מוכתרות לאלופות הליגה של סקוטלנד.
אז לפני 30 שנה הייתה זו אברדין (של לא פחות מאשר אלכן פרגוסון ) שהייתה לאחרונה לזכות באליפות שהיא לא גלאזגו /סלטיק.
צרפת : עכשיו זה פ.ס.ז …וקצת לפני כן ליון 7 שנים ברצף.
גרמניה :
לכאורה יש תחרות אך במבט רחב מגלים כי מינכן זכתה
א. ב 3 האליפויות האחרונות.
ב. ב11/17 האליפויות האחרונות.
ג. ב 13/22 האליפויות האחרונות.
ד. מאז 1980 היא זכתה ב 20/36 האליפויות (56 אחוז ).
איטליה :
כל כמה שנים קבוצה אחרת.
כרגע זה כבר 4 ברצף שיובה שולטת ביד רמה בליגה.
זה לא רק 4 תארי אליפות ודאבל העונה זה גם ההפרשים בראש הטבלה.
לפני 3 עונות ההפרש עמד על 9 נקודות ובשנתיים האחרונות על 17.
ספרד:
ב 11 השנים האחרונות ריאל וברסה זכו ב 10/11 האליפויות .
ב7 השנים האחרונות הם גם צירפו 5/7 הגביעים.
אנגליה :
לכאורה סמל השוויוניות
אבל גם שם
1. רק 4 אלופות ב 20 שנה.
2. רק 3 אלופות ב 11 השנה האחרונות.
3. מאז שפרגסון התחיל לקחת אליפות הוא עשה 13/21 .
מסקנה סופית :
מה שקורה במכבי זה דרך העולם ….זה נכון לברסה /ריאל /יובה /מינכן וצסק"א.
הדרך הנכונה להתחרות עם זה זה להקים אלטרנטיבות כפי שקמה צ'לסי או הסיטי .
לצערנו הכל עניין של כסף.
אבל לא ניתן להחליש זאת רק בליגה מקומית בעוד ביתר אירופה זה לא עובד.
תקרת שכר אפשרית רק אם זה חלק ממהלך כולל כלל יבשתי.
משיח
22 יונ 2015 13:40:40לדעתי אילת לוקחת, אפשר לחשוב איזה קבוצה יש בי"ם שכולכם כאן מכתירים אותם.
ניסים>הלפרין
כדיר=>אליהו
יוטר>תומפסון
טאי=פאלמר
דונטה> כל אחד
ברקוביץ+שמחון > טימור/מנקו
דרך אגב אשמח לניצחון של ירושלים זה יתן חמצן להמשך ההשקעה בקבוצה
אהרון שדה
22 יונ 2015 14:10:30לדעתי.
וייט טוב ממקי.
ניסים עדיף מיותם במעמדים כאלו.
לדונטה יתרון גדול מאד על פאלמר .
אליהו עדיף בקצת על כדיר.
ותומפסון ויוטר די שווים ..
סה"כ שוויון 2-2 בחמישייה.
ספסל :
שמחון מול טימור : יתרון קליל לטימור.
רייט : מול אסברי : שוויון .
ברקוביץ מול גפני …לכאורה יתרון לגפני …אבל גפני לא יכול להחליף בכל רגע כי הוא זר…ברקוביץ כן ….שוויון .
סה"כ עדיפות קלילה לירושלים בספסל …בתוך המשחקים.
מה שכן פציעה באילת תהיה בעיתיית.
לירושלים יש בסגל את קיצין וג'ונס שלא נרשמים ככה שאם נניח אסברי ותומפסון נפצעים …אילת חסרה שחקן ובירושלים יש תחליף .
מאמן : לדעתי פרנקו עדיף משיבק.
ביתיות : לא ידוע היתרון הוא בעיקר במשחק הראשון לטעמי.
מצב מנטלי ,ווינריות ולחץ אלו פרמטרים בהם אילת עדיפה.
בניסיון היתרון הוא של ירושלים.
בקיצור צמוד ,צמוד והכל או כמעט הכל תלוי בדונטה .