זהו – הגמר נגמר, חלף עבר, ולמרות שהיה נהדר, השאיר קצת טעם מר.
באמת קיוויתי שדיוויד ייקח, אבל נראה שזה בדיוק ההבדל בין פיינל פור לסדרות – הקבוצה הטובה יותר (כמעט) תמיד מנצחת. ומשחק מספר 6 הוכיח בדיוק איזו קבוצה עדיפה, כאשר דווקא קליבלנד עם הגב לקיר היתה זו שאיבדה כדורים בשלומיאליות והחטיאה לכל אורך המשחק זריקות פנויות ועונשין. בכלל – הרבה פעמים יש לי תחושה שמשחק הולך לכיוון מסוים כבר בתחילתו, והאינדיקטורים (שכמעט אף פעם לא מאכזבים) הם בדיוק הקריטריונים האלו: האם אתה שומר על הכדור ולפחות מגיע לזריקות; האם נכנסות לך הזריקות החופשיות; והכי חשוב – האם אתה מנצל את נקודות המתנה מהעונשין. בכל אלו קליבלנד נכשלה במחצית הראשונה, וממרחק הליג פס זה נראה כמו קבוצה בורחת מבשורה, בשורה שאיחרה לבוא אבל לבסוף הגיעה. ונושא הבשורה – איך לא – האיש שנגזל ממנו התואר האישי אך לא הקבוצתי, זה שבאיבחת מסירה הופך את המשחק ל-4 מול 3, או בשבריר שניה משחרר זריקה כמעט מהחצי כשכל הנוכחים, כולל המגינים והקהל, מופתעים קצת שלא נכנסת. סטפן קרי נתן סידרה נהדרת (בטח בחציה השני), ולמעשה מימש באופן מושלם את מה שבוגי יעלון מטיף לו כבר זמן רב – הוא החזיר את אפקט ההרתעה למוחותיהם של האויבים, שעשו הכל כדי לא לצאת נגדו למלחמה ראש-בראש.
וזה מחבר אותי לתובנה יותר רחבה, שמתקשרת גם לגמרים הקודמים מול הספרס: קבוצה שמגיעה לגמר לא יכולה לתת לעצמה הנחות ולהמר על יכולת ירודה של
היריבה/יריבים. ראינו לפני שנתיים את הספרס מודים למעשה בחוסר יכולתם לשמור על לברון, כשנתנו לו מטר ויותר לזרוק מבחוץ. זה כמעט עבד עד שהוא הבין שהוא שחקן כדורסל מצוין שיודע לקלוע גם מרחוק, ומשם זה נגמר (לצערם של רבים, לברון נזכר בזה רגע לפני שהיה מאוחר מדי). שנה עברה ופופ השתנה: הפעם לברון לא קיבל אפילו אינץ' מקאווי, שהיקשה עליו וביחד עם הגנה קבוצתית בלתי מתפשרת פשוט חיסלו את ההיט. הפעם, דיוויד (או לברון?) החליט שהוא חי בשלום עם הזריקות והחופש היחסי לאיגואדלה, והוא אכן גילה בדרך הכואבת ששחקנים רציניים שמגיעים לגמר הליגה יודעים להעניש כאשר אתה מרמה מהם. מתי זה לא קרה? כשלדלי עוד היו כוחות ולא ראינו דאבל טימים על סטף (משחקים 2 ו-3), וההגנה של קליבלנד גרמה לכל השחקנים הזהובים לעבוד ולירוק דם בכל פוזשן. ברגע שקרי figured Deli out, וזה לא משנה אם זה בגלל עייפות של האוסטרלי או התאמה של קר, ראינו פתאום שקליבלנד מהמרת על הזריקות והחדירות של איגי/גרין, ונענשת על זה פעם אחרי פעם (למעשה, זה קרה לרוב בגלל פיק אנד רול עם השחקן של מוזגוב, שבצדק או שלא בצדק לא ביצע חילוף אוטומטי כמו עם מגינים אחרים). אז אם ללמוד מההיסטוריה, בלאט יצטרך בשנה הבאה לבוא עם פתרון שלא נותן יתרון מספרי ליריבה, אחרת העונש בוא יבוא.
** נקודה קטנה לסיום: שאמפרט נראה כל הזמן אבוד, מחטיא לייאפים מרגיזים ומאבד את הכדור או את השחקן שלו בהגנה. מתחשק לצעוק עליו שייצא מהאדישות הזו, אבל אז אתה רואה בזווית העין שהוא מחזיק את הכתף, ונזכר שהאיש למעשה משחק עם כמה פציעות מציקות כבר סידרה וחצי. כאילו שלאב ואירווינג זה לא מספיק…
זה הזמן להגיד תודה לקוראים ולמגיבים. זו אמנם חוויה מאתגרת לראות את המשחקים באמצע הלילה אחרי שהתרגלת לצפון אמריקה הנוחה, אבל יש משהו בשקט ובפרטיות של הלילה שהופך את חווית הצפיה למיוחדת ואישית יותר. חשבתי לסיים במחווה לגרטל הדגול ("נוחו על משכבכם בשלום צופים יקרים"), אבל נסתפק בתקווה לפלייאופים מעניינים וסדרות גמר מרתקות בשנים הבאות.
חתוליו
19 יונ 2015 19:28:19תודה על עוד טור מצוין ושבת שלום!
איל
19 יונ 2015 19:29:01תודה על הסדרה ינון
אשך טמיר המקורי
19 יונ 2015 20:17:53מצטרף
המשגיח
19 יונ 2015 19:52:46תודה רבה על הסדרה. היה ממש כיף לקרוא.
עגל
19 יונ 2015 20:28:42תודה רבה גם ממני. אולי תמשיך גח בפגרה? אני לא ראיתי את שאמפרט מחזיק את הכתף, כנראה פיספסתי. אכן יש איכות בלראות משחק בלילה, יש שקט מכל העולם וכשמגיע הבוקר האנשים "הפשוטים" לא מבינים איזו חוויה עברה עליך.
יאיר (בשמו של דיויד לי)
19 יונ 2015 20:55:50מצטרף למברכים. נהניתי מאוד!
הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון
19 יונ 2015 21:04:14פוסט אדיר !
אתה כל כך צודק לגבי האווירה המיסטית של צפייה ב NBA בשלוש בלילה
חווית התבודדות והתייחדות על סף הקדושה !
והמחווה לגרטל נוגעת ללב, גרטל הוא השדר האולטימטיבי, כמה שאני אתגעגע אליו בבריכות השחייה של האולימפיאדות הבאות.
ezra995
19 יונ 2015 21:28:07זוהי הדילמה ברמות הגבוהות, אתה פשוט חייב לבחור את הרעל שלך ולקוות שפגעת בהתאמות הנכונות. להשאיר את איגואדלה או גרין לשלשה די חופשית עדיף לפחות בעיני בלאט(ובעיני) מאשר לתת לקרי להתעלל בדלי או במוזגוב וטריסטן בסוויצ' שאחרי החסימה. ושאמפרט פרט לעובדה שלא היה כשיר לגמרי עשה עבודה מדהימה על קליי ושיתק אותו ברוב הסידרה ואני מאמין שזה ישתלם לו הקיץ בחוזה הבא שיקבל, הוא מגן מהרמה הגבוהה.( במשחק 2 כשדלי שמר על קליי הוא פשוט אנס אותו וזה גם היה המשחק היחיד שבו הוא היה פקטור בסידרה).
יניב
19 יונ 2015 22:16:08מצטרף לתודות
מנחם לס
19 יונ 2015 23:25:37גרטל ואני חברים עוד מימי השחייה שלו ברמת יוחנן (או כפר מכבי, כבר שכחתי). אני מבוגר ממנו בכמה שנים אך ניפגשנו בבריכת בת גלים עשרות פעמים והפכנו לחברים.
מה שתמיד הערכתי אצלו זה איך הוא בונה קריירה על חוסר ידע, שגיאות מהגיהנום, ושיבוש שמות גדול אפילו משלי.
ודבר אחרון: אם בלאט היה נותן למוזגוב לשחק את כל הרבע הרביעי, ייתכן שהערב היה לנו משחק שביעי.
שגיאה חמורה שתירשם לחובת בלאט עד סוף הקריירה שלו!
עידו גילרי
20 יונ 2015 03:35:26מנחם אתה נתפס לנקודה הזו ולדעתי לא בצדק.
מוזגוב היה טוב במשחק השישי אבל הוא לא עזר לקאבס לצמצם את הפער. ברבע האחרון הם פחות או יותר החליפו סלים עם הווריורס כך שההפרש עמד כל הזמן סביב 10 נקודות. 7 דקות לסיום בלאט הוציא את מוזגוב מהסיבה הפשוטה שהוא פשוט יצר חור בהגנה מכיוון שלא הייתה לו המהירות להגיע לשחקנים הנמוכים יותר של גולדן סטייט.
יותר מכך המשחק הזה הוכיח לדעתי בצורה מאד ברורה כי ההחלטה לספסל את מוזגוב במשחק הקודם הייתה נכונה. בלאט השאיר את מוזגוב כמעט כל הרבע הראשון והתוצאה הייתה זריקות פתוחות ואחוזי קליעה גבוהים של הווריורס מה שהכריח את הקאבס לרדוף אחריהם כל המשחק. אז נכון שהקאבס סגרו את הפער ברבע השני אבל אז בשלישי שוב הווריורס קיבלו מלא זריקות פנויות לא מעט כתוצאה מחוסר הניידות של מוזגוב והפער שוב נפתח.
בקיצור אני חושב שאתה חופר כאן בנקודה שהיא א' -לא נכונה ו-ב' לא מבוססת.
יואש בן טולילה
20 יונ 2015 01:33:40אמרתי לכל אורך הפליאוף – קליבלנד רימתה על נואה נגד שיקגו בסיבוב השני, רימתה על שרודר בגמר המזרח (ולמען האמת כמעט על כל הזריקות מ3 של אטלנטה, פרט לקורבר, בזמן ששיחק).
ובסדרת הגמר היא רימתה לחלוטין על בוגוט וגם על איגוואדאלה, שבמשחקים שהוא היה פחות חד, הווריורס נראו כמו חבורת ילדים.
כשהוא קלע – הם היו נראים בלתי ניתנים לעצירה.
לענייני המזרח ומערב – כולם יכולים להסכים שפרט לממפיס, כל קבוצות המערב בהכרח מוכשרות יותר בהתקפה, שלא לומר מוכשרות באופן מוחלט נקודה.
הרי זה לא שבלאט או קליבלנד פתאום באמצע הפליאוף גילו יכולות הגנה חבויות. הם ויתרו במקום אחד כדי להרוויח במקום אחר.
יש יתרון גדול בצפיה בלילה, זה נותן לך לגיטימציה אוטומתית להראות שאתה מבין יותר מהליצנים שמדברים איתך למחרת המשחק, על סמך תקציר שהם ראו, בזמן שאתה ישבת בלחץ אטומי על הספה, רץ בחזרה מהמטבח כל סוף טיים אאוט, על אחת כמה וכמה במדינתנו הפרובינציאלית שערכה באופן מאוד מגמתי את התקצירים\סיקורים\כתבות.
יואש בן טולילה
20 יונ 2015 01:47:02היה מאוד מתאים לי לראות את לברון שומר על זיבו כשתומפסון\מוזגוב לא על המגרש, לראות אותו עובד פתאום.
או יוצא לזריקות מחצי מרחק וחדירות (שקרו מעט מדי) של ג'וש (או ג'אששששששש כמו שמנחם אומר).
בסה"כ בפליאוף הזה ללברון לא היה את מי לשמור, בטח ובטח בהגנת הרמאות והציפוף של קליבלנד.
מישהו זוכר את התגובות של שימי וגיל ברק ב2014 כשלנארד היה לוקח את לברון לסל, היה מוציא ממנו חטיפות וכו'?
בלי קשר למקומו של לברון בהיסטוריה, סדרות הגמר שהוא משחק בהן כ"כ מעניינות, בלי קשר לתוצאה. הוא כ"כ טוב וכ"כ מושך תשומת לב שהמאבק הזה בלעצור אותו מצד אחד, ושלו להביא חבורת כבשים לאליפות, יוצר דרמות וסיפורים אדירים. אני חושב שסדרות גמר הNBA מרתקות אותי במתח הרבה יותר מכל סדרה שאי פעם ראיתי.
זה ממש הופך ללברון נגד העולם.
ב2013 ריי אלן בא ומשום מקום החיה להם את האליפות, כששוב נשאלת השאלה "למה לא לעשות פאול" (אגב, יש מצב טוב שבלאט במצב כזה היה עושה)
ב2014 אנחנו מגלים שיש שחקן שמסוגל להסתכל ללברון בלבן שבעיניים בהגנה, ובהתקפה פתאום אנחנו מוצאים את מכונת המלחמה הכי משומנת שנראתה ב20 שנה האחרונות (ויסלחו לי חובבי גולדן סטייט, שאני נמנה עליהם, 3 משחקים הקבוצה נראתה רע, בשזמן שהספארס ב2014 היו flawless באופן מושלם).
ב2015 אנחנו רואים קבוצה שיש לה יותר ידיים מתמנון, כשכל יד שמורידים לה צומחת מחדש שוב, והיא תתיש אותך עד שתיפול מהרגליים באפיסת כוחות מוחלטת.
מה יהיה ב2016? מזכיר לכולם, שהיינו בטוחים שהספארס הולכים להמשיך לעוד עונה כזאת, או לפחות משהו קרוב.
אין לדעת, אבל בטוח שזה יהיה מעניין, ובVOD, עד חצאי הגמר בפליאוף אני עם השידורים הישירים (חוץ מאלו בימי ראשון ב10) גמרתי לבינתיים.
אופיר נ.
20 יונ 2015 11:29:18תודה יינון,
לגבי שומפרט אני חושב שמלבד ההגנה המצוינת שלו על קליי תומפסון, בסיטואציה בריאה יותר, הוא יוכלגם לתרום יותר בהתקפה, ולא רק בזריקות חופשיות לשלוש, אלא גם בהורדת כדור ובחדירה לסל.
אם בלאט יפתח גם את הפן הזה שלו, ויטמין אותה בשיטת המשחק של הקבוצה, יהיה לקאבס קו אחורי בלתי עציר .
ינון יבור
21 יונ 2015 09:22:40תודה לכל המגיבים.
השילוב של שבת ללא מחשב וריבוי הפוסטים באתר גורמים לכך שאת התגובה שלי אולי מעטים יקראו, אבל בכל זאת:
תודה על הפירגון ועל ההשתתפות בדיון.
עגל – צריך לזכור שהיתה לו פציעה במפשעה עוד מהסידרה עם שיקגו, ושהוא חטף חסימה (פיק) חזקה שהוציאה אותו מהמשחק במהלך הגמר נדמה לי (למרות שחזר מאוחר יותר). לדעתי הוא היה ב-80-90%, וזה בטח לא מספיק.
בן שחור ומנחם – גרטל עם כל טעויותיו (החינניות אגב, "הצרפתים יכו את האמריקאים כאן שוק על ירך") מצליח לשמר מתח ועניין בזמן המשחה, וזה לא מובן מאליו.
עזרא – אולי יכולים לחיות עם הזריקות שלהם, אבל לא עם נתיב פתוח לסל שיוצר כיווצים ורוטציה לא מספיק מהירה. הייתי רוצה לראות אותם מהמרים פעם על סטף דווקא, וכמו שהלוחמים נתנו ללברון לנסות לנצח לבד בלי החברים, שהקאבס היו עושים דבר דומה ל-MVP
ינון יבור
21 יונ 2015 09:29:16עידו – אתה כנראה צודק לגבי מוזגוב. הייתי מנסה לראות אם הוא יכול להישאר עם סטף לחלקים מסוימים. חוץ מזה – אני זוכר שאתה עובד בטכניון. תרצה להיפגש מתישהו לצהריים בחומוס של הנדסת חומרים? יש מצבים שאתה יכול לנגב חומוס בשולחן שליד זוכה פרס נובל. אין הרבה מקומות אחרים כאלו…
יואש – מסכים עם הכל כמעט. עדיין צריך לנסות ולמצוא ממי לעזור (ביוסטון, דאלאס, ס"א, פורטלנד, ואפילו הקליפרס אתה יכול "לרמות" ממישהו יותר בקלות מאשר בגולדן סטייט.
אופיר – מסכים מאוד, וקיוויתי לראות את הפן הזה יותר כבר בפלייאוף הנוכחי.
עידו גילרי
21 יונ 2015 10:05:22אתה גם בטכניון, באיזו פקולטה? מוזר איכשהו הייתי בטוח שאתה נמצא בחו"ל בכלל.
בכל אופן יהיה נחמד להיפגש. הפנימי שלי זה 3386. או במייל- chgilary@tx
עידו גילרי
21 יונ 2015 10:07:10איכשהוא התגובה לא עברה באופן מלא :
אתה גם בטכניון, באיזו פקולטה? מוזר איכשהו הייתי בטוח שאתה מצא בחו"ל בכלל.
בכל אופן יהיה נחמד להיפגש. הפנימי שלי זה 3386.
או במייל- chgilary@tx