החלטתי לכתוב מאמר המבוסס על מאמר שהופיע בגליון האחרון (גליון יוני 22, 2015) של ספורטס אילוסטרייטד על עמנואל מודיי, כפריוויו לדראפט / מנחם לס

***

אולי לא היה אף שחקן כדורסל צעיר שכדי להגיע ל-NBA  עשה את  מסע החתחתים המסובך והארוך שערך עמנואל מודיי מקן ילדותו בקונגו האפריקאית, מלב ליבם של הג'ונגלים העבותים, עד שבשבוע הבא ייבחר כנראה רביעי או חמישי בין הנבחרים בדראפט. ישנם האומרים אולי נמוך יותר. אולי 6-7.  ייתכן מאד שאילו נשאר בארה"ב לשנת לימודים הוא היה מועמד לבחירה ראשונה. עוד נחזור לזה.

היה זה אודסיאה לסרטים, ואני משוכנע שאם לצעיר תהיה קריירה נאותה, הסרט יוסרט ביום מין הימים. מילדות בקונגו לתיכון בטכסס, לשנת משחק בסין. האם זהו ה-PARADIGM החדש של שחקני NBA זרים, ואולי אפילו אמריקאים? האם הנסיון הבלתי מוצלח של ג'נינגס ינוסה שוב?

משאל בין 56 מאמני מכללות מהדיביזיה הראשונה, מאמני NBA (מהם 16 מאמנים ראשיים ו-41 עוזרי מאמנים), וסוכני שחקנים שערך ה-'אינסיידר' קבע ללא ספק שסיכויי שחקן תיכון ברמת בחירת לוטרי, ואפילו מאוחר יותר בסיבוב הראשון, להיבחר גבוה יותר ב-NBA גוברים את הוא מחליט לשחק במכללה אמריקאית הנחשבת בין הטובות במקום לבלות את שנת הפרשמן בשדות זרים. אמנם אין מדגם מספיק גדול של שחקנים שהעדיפו שנת משחק בסין או ישראל, אבל הם מדברים 'בגדול': שנת משחק 'כאן' עדיפה על שנת משחק 'שם'.

אלף, הסיכויים שמכללתו תהיה באליפות המכללות והוא יהיה זמין לציפייה גבוהים יותר כשהוא נשאר בארה"ב. בית, הנסיונות הנכשלים עם ברנדון ג'נקינגס וג'רמי טיילר  לא עשו טוב לרעיון לבלות את שנת הפרשמן בחוץ. אותו סיפור ברמה אחרת הוא ספורו של עמנואל מודיי.

אז עכשיו ישנו סיפור שלישי.

***

ניו יורק היא בית לאלפי מסעדות, דליקטסים, וחורי 'אוכל מהיר' מכל המינים והסוגים שיכולים לסובב את ראשו של בחור צעיר בן 19.

"היי, עמנואל מודיי, מה בא לך? סטייק-האוז? מסעדת SUBWAY לאיזה סנדוויץ' באורך 12 אינטש ממולא עם רוסט-ביף, אבוקדו, וכל ירק שאתה רק יכול לחשוב עליו?"

-לא משנה לי. אני רעב. גם פיצה יהיה טוב!

אז השחקן שנולד בקונגו המתנשא לגובה 1.95 מ' ושוקל כ-90 ק"ג ניכנס לוואן ואל פקקי התנועה המתמידים שאין מנוס מפניהם אפילו ברחובות הנידחים ביותר במנהטן.

-לעומת גוואנגדונג זה כביש מהיר!, אומר בחיוך השחקן שהגיע מסין באביב. בגוואנגדונג לא עליתי על מונית אף פעם אחרי שבנסיעה הראשונה שלי, מרחק של אולי 5 ק"מ, המסע ארך שעה ורבע והמונה הגיע ל-$30 בתרגום לכסף אמריקאי. מאז התחלתי לרכב באופניים עד שיום אחד הרוכב לפני ניפגע ע"י מכונית שניכנסה למסלול לא-לה והיה זה 'פגע וברח'. הרוכב נהרג על המקום. מאז רק הלכתי בעיר, אפילו אם זה היה 5 ק"מ, ואפילו אם כל ילד, ילדה, איש, ואישה פקחו זוג עיניים גדולות כשראו מה שלהם נידמה היה כענק, ולא סתם ענק אלא ענק שחור. אבל תמיד הלכתי עם אחי סטפן!

 

 

 

הוא הגיע העירה למנהטן מוקדם. הוא היה באירוע כדורי הפינג-פונג, ומאז ביקר כמה קבוצות והיה צמוד לטיווי עם הפלייאוף והכל. שחקנו המועדף בתיכון תמיד היה קובי בריאנט, בפלייאוף הזה הוא התרכז בכמה שחקנים שבתפקידם הוא מאמין שישחק, בעיקר אלילו החדש – כריס פאול.

מאחוריו בוואן יושב אחיו המבוגר סטפן בן ה-26 שהוא הפטריאך המשפחתי, והיה כזה מאז מות האב ג'ין-פול ב-2009 בקינשאסה, הרפובליקה הדמוקרטית של הקונגו – קודם זאייר. אחר צהריים אחד לפני שהוא יצא לברבקיו הוא אמר לסטפן – אז בן 8 – שישמור וישים לב לאימו ושני אחיו הצעירים. "אותן מילים הוא ציווה עלי כל פעם שיצא מהבית", אומר סטפן.

אבל הפעם הוא לא חזר.

הסיפור הוא שהוא התמוטט, ראשו פגע בריצפה קשה, והוא ניפטר בדרך לבית החולים. הרופאים קבעו שהיה זה התקף לב.

לפתע סטפן בן ה-8 הוא הגבר במשפחה. איש כמובן לא תיכנן ולא רצה בזאת אך ככה זה יצא, אומר עמנואל. הוא היה 'הגבר' שהסתכלנו עליו כהערצה כאילו היה אדם מבוגר. זה מוזר כיצד אורחות חיים גורמות לשינויים משמעותיים ביותר במוח. הוא היה מבוגר מאיתנו רק בכמה שנים מועטות אבל דבריו התקבלו כדברי אבא!

בוואן ישב עוד אח, ג'ין-מישל בן ה-23, האמצעי.

כדורסל רץ בגנים של האחים, וכמובן שה-DNA של האחים שנתן לשלושתם גובה עזר. סטפן , 2.00 מ', היה סמול פורוורד בטריניטי וואלי קולג' באת'נס, טכסס, ואח"כ טכסס ווסליאן קולג'ץ ג'ין-מישל שיחק שנתיים בווסטרן טכסס קולג' לפני שעבר ל-SMU המצויינת ב-2013.  לג'ין מישל – גארד בגובה 1.90 מ' -לא היו כל אשליות למה לארי בראון, מאמנה של SMU רצה אותו:  פתיון להביא את המודיי הצעיר ל-SMU. "לי לא איכפת היה", אומר ג'ין שחימם את הספסל. "להיות בקבוצה כמו SMU ולקבל מילגה מלאה רק כי יש לי אח צעיר בשלוש שנים? זה היה דיל כלל לא רע!". ג'ין מישל סיים את לימודיו בשנה שעברה עם BA במנהל ספורט.

SMU לא הפכה קבוצתו של עמנואל. מלכתחילה הוא אמר שקבוצתו היחידה הם שני אחיו. ה-POSSE שלי. אחים למרכבה, אחים לצרה, אנחנו אחים לכל דבר! אומר עמנואל. גם להחלטה לשחק בסין. ההצבעה היתה 0-3. היה יכול גם להיות 1-2, 2-1, או 3-0.

בשבוע לפני הדראפט ה-NBA אוהב להתגאות בחבורת כוכבי העתיד שלו. מסיעים אותם בלימוזינות; מאכילים אותם במסעדות היקרתיות ביותר; מתגאים בהם בברודוויי, בתכניות טיווי, ובתצוגות אופנה. עמנואל אמר ל-NBA שהוא מגיע עם שני אחיו: "או שלושתנו או אף אחד!" שני האחים זכו לטיפול כאילו היו אוקפור. למה לא? הם גבוהים, הם בעלי גופות צרים. הם מכירים את שפת הכדורסל ואת כל הדימינור שצריכים להציג. חיצונית הם נראים כמו כל כוכב עתידי המשתתף בדראפט.

רק לפני שנה הוא נחשב ברבים כבחירת דראפט ראשונה. לארי בראון החל לחלום על אליפות NCAA כשמודיי בוחר ב-SMU כאוניברסיטת העתיד שלו, כלומר לשנת הפרשמן שלו לפני ה-NBA. אבל מודיי החליט שהוא מעדיף עונת משחק בסין. הוא עזב את ארה"ב כפוטנציאל בחירה ראשונה. הוא חזר כבחירת לוטרי, אבל בוודאי לא ראשונה. בחירה מס' 4 היא הגבוהה ביותר. אולי ייפול אפילו נמוך יותר.

הוואן נעצר על הברודוויי ורח' 54. כולם יורדים מהוואן ומזמינים סנדוויצי'ם, ועמנואל מתחיל לספר את ספורו.

***

בשנות ה-90 אדמת הולדתו היתה מרכז של מלחמת דמים אכזרית. רוואנדה, מדינה קטנה על הגבול המזרחי התקיפה את זאייר ב-1997 והחלה מערבולת מלחמתית ומרחץ דמים מהגרועים שידע העולם אי-פעם, כשיותר פעמים מלא איש לא יודע בדיוק מי נילחם במי. זאייר מבורכת באוצרות טבע – בעיקר מינרלים ועץ משובח ביותר – והמדינה נישדדה וניגזלה. אונס, רצח המונים, כריתת ראשים. אז מספר הנרצחים לא היה ידוע. רק שנים אח"כ לפי מספר הנשארים בחיים ההשערה הזהירה היתה שנהרגו 5.4 מיליון. השערות יותר מעשיות מצביעות לעבר מספר 7.5. מדובר על 7.5 מיליון קרבנות, רובם רצח בדם קר.

קינסאשה, בירת הקונגו, דמתה לבית מטבחיים הרוס כשהגוויות המוטלות על כל עבר נפוחות מהחום ולא קבורות מפאת חוסר כוח אדם. אנשים ניזרקו לבורות שאולצו לחפור בעצמם, ואז כוסו בצמיגים שנישפח עליהם דלק, ונישרפו חיים. הסרחון והצחנה הפכו את העיר לטינופת של הרס, הרג, ומחלות. העולם מחוץ לאפריקה עמד והסתכל.

"אנחנו מנסים לא להיזכר במראות שראינו כילדים ממש. המראות קופצים לראש באמצע הלילה, אבל לאט-לאט המרחק והזמן מצליחים לשחרר מעט מהזוועה", אומר ג'ין-מישל.

***

טרסה קבייאה נולדה בקינסאשה. היא פגשה בג'ין-פול מודיי באוניברסיטת מונטריאול. ב-1987 הם החליטו לחזור לזאייר, נישאו, והחלו לגדל משפחה. ג'ין פול עבר כמנהל שיווק של חברת תחבורה. טרסה נשארה בבית לגדל את ילדיה.

 

העיר קינשאסה היום: שני עולמות – מנהטן, ושנטי-טאון א-לה ריו דה ג'ניירו

אחרי מות בעלה, טרסה עמדה בפני החלטה קשה: קינסאשה הפכה לעיר לחוצה, רעבה, ובסכנת הכחדה. בתי הספר ניסגרו. בשנת 2001 היא החליטה שהיא לא יכולה יותר והחליטה לעקור לארה"ב. אבל כיצד?  האפשרות היחידה היתה להגיע לאחותה שהתגוררה בדאלאס ולבקש מקלט פוליטי. היא כבר ביקרה בארה"ב כשלמדה בקנדה, ולבקר את אחותה לבדה היא תוכל, אבל הקונסול האמריקאי לא ייתן ויזות כניסה לבניה.

התכנית היתה להגיע לארה"ב ואז להגיש "בקשת איחוד משפחה" להבאת שלושת בניה. אבל זה עניין שיימשך לפחות שנתיים.

"היא הסבירה לנו שהיא עוזבת לאמריקה. היא הסבירה שהיא עוזבת למקום יפה ובטוח למצוא חיים בטוחים, וכשתגיע לאמריקה היא תדאג להביא אותנו", אומר סטפן. "האחריות היתה שלי לשמור על אחי".

האחים עברו להתגורר עם הסבא והסבתא. טרסה, אחות מורשה במקצועה, לא הצליחה לקבל רשיון אחות אמריקאי בגלל אי ידיעת השפה, והצורך לעבור בחינת הסמכה באנגלית, בנוסף לבחינה מעשית. היא קיבלה עבודה במשכורת מינימלית בבית מחסה לזקנים מוגבלים כעוזרת-אחות. היא צילצלה לקינשאסה כל יום.

שנה אחרי, הניירות הגיעו. בניה יכולים להצטרף אליה בארה"ב.

***

הספורט הלאומי של קונגו הוא כדורגל, אבל סטפן נימשך לכדורסל בגלל גובהו כבר כנער צעיר. אחיו נידבקו בהופס גם כי האח הגדול שיחק את המשחק, וגם בגלל שגם הם התחילו לצמוח.

בארה"ב סטפן החל לשחק בקביעות. הוא היה חזק, מהיר, עם גוף גדול, והחלו לנבא לו עתיד בתור פאור-פורוורד. ג'ין-מישל היה יותר אתלטי, יותר כשרוני, ויותר SMOOTH. האח הקטן רק ניסה להעתיק את אחיו. כבר בכיתה ב' הוא כתב מכתב לאימו בו הוא הבטיח, "אני עומד להיות שחקן NBA". כשהוא נישאל כיצד שמע בכיתה ב' על ה-NBA הוא לא זוכר, אבל עובדה. "הוא היה בוכה כשלא נתנו לו לשחק איתנו בגלל שהיה ילד ממש", אומר סטפן.

האם ובניה גרו בבית דירות שבחצרו היה סל וחצי מגרש. הכל מסובב בגדר מתויילת. "קראנו ל'מגרש' THE CAGE'" מספר ג'ין-מישל. "כמו המתאבקים ב-MMA".

 

הם גם שיחקו כאילו היה זה MMA. מכות, אחזקות. לא משנה. העיקר שהכדור בסל.

כ-TEENAGER עמנואל החל לגדול. הוא לפתע התבגר מילד לנער ולגבר צעיר. היתה בו תערובת של הכוח והתעוזה של סטפן – וכן משחקו האגרסיבי – עם החלקלקות והקואורדינציה של האח הבינוני. יכולתו הטבעית עלתה על שניהם, וזה היה ברור. "מגיל 14 שלו כבר לא יכולנו לגבור עליו, לא אני בכוח פיזי ולא ג'ין-מישל בתנועות ובקליעות", מודה סטפן.

כשהיה בכיתה ח' הוא כבר הוזמן למחנות כדורסל בהם השתתפו ג'היל אוקפור וראסל, והיה הדומיננטי בהם. כפרשמן בתיכון הוא הוביל את גרייס פרפ שבעיר ארלינגטון לאליפות בתי הספר הקתוליים של טכסס כשהוא קולע 16 נק' נגד מלכת התיכונים הקתולים בטכסס יוסטון ווסטברי כריסטיאן.

כשהיה ג'וניור, מאמנו ריי פורסט עבר לאמן את 'פריים פרפ אקדמי' בדאלאס, תיכון "CHARTER" שהקים והחזיק כוכב הפוטבול דג'ון ('PRIME TIME') סנדרס, וסחב אחריו את כוכבו הגדול עמנואל, כשהוא מבטיח לאם שהוא יטפל בו כבן. עמנואל הפך להיות כוכב התיכון שסיים 2-37 והגיע לחצי הגמר של אליפות התיכונים של טכסס.

לא היתה מכללה אחת מה-20 הטובות ביותר שלא רצתה בו. הצעות למילגות הגיעו מכולן – מקנטקי ודוק ועד קנזס ואריזונה. למרות שהן לא מציעות מילגות כדורסל, גם הרווארד, פרינסטון, ופנסילבניה באו קוראות כי ציוניו בתיכון הספיקו לקבלת מילגה אקדמאית הניתנת לאתלטים באייבי-ליג, משהו בסגנון ג'רמי לין.

אחת המילגות הגיעה כמובן  מלארי בראון, מאמן SMU שבטכסס. ג'ין מישל כבר שיחק שם וכמובן שעמנואל ידע על האוניברסיטה ועל לארי בראון. לארי כתב מכתב אישי וציין: "אני יודע שסכויינו קטנים ביחס לדוק וקנטקי, אבל ברצוני שתדע שאני מאד רוצה אותך אצלנו". לארי אמר אחרי שעמנואל החליט שהוא עוזב לעונה לסין, "הוא סינוור אותי במשחקו. ידעתי ושמעתי עליו אך כשראיתיו לא האמנתי לרמת האתלטיות שלו, הבנת המשחק שלו, ובכלל כל תנועתו על המגרש. הוא מזכיר לי את ג'ון וול. ג'ון וול בגובה 1.95 מ'".

מאמני היכל התהילה (בעתיד) אחרים כג'ון קליפרי ורוי ויליאמס טוענים שהוא היה יכול לשחק ב-NBA כבר כשהיה ג'וניור בתיכון, 'ובטוח 100% כשהיה סניור'.

בגלל אחיו, בגלל לארי בראון, בגלל ש-SMU בטכסס – לך תדע – הוא חתם ב-SMU. הוא הנחליט שהוא הופך לשחקן המוסטנגס. לארי בראון בוודאי הלך לבית הכנסת, הרים את התורה על זרועותיו, והחל לרקוד "צאינה-צאינה הבנות וראינה".

***

בעיות החלו בשנת הסניור של עמנואל. בית ספרו 'פריים' הואשם בזיוף ציוניהם של שחקני כדורסל, האשמות של העלמת כספים, תנאי מגורים רעים וכו'. חקירה של 8 חודשים הסתיימה בהחלטה לסגור את האקדמיה ולבטל את רשיונה האקדמאי לספק תעודת גמר תיכון. למעשה, שחקנים שסיימו את 'פריים' שנה ושנתיים קודם ושיחקו כבר במכללות לפתע הוגדרו כ-INELIGIBLE  (בסופו של דבר הסטטוס של ארבעה 'נאשמים' הוחזר להם).

אף פעם לא היתה האשמה פורמלית נגד ציוניו של מודיי, אבל הוא טוען שהוא חשש שה-NCAA יכריז עליו אף הוא כ-'בלתי כשר' לשחק במכללה, ואם לא יעשה צעד בנידון – נניח לשחק בסין, מה יקרה אם בספטמבר כשכבר מאוחר להודיע לסין 'אני בא', פתאום יכריזו עליו כ-INELIGIBLE?

אם זה תרוץ או לא – אל תשאלו את דוקטור לס. אז לא היה לי מושג לכאן או לכאן. היום אנחנו כולנו יודעים שלא בגלל ה הוא החליט לשחק בסין!

ביולי 2014, כמה ימים לפני שהוא היה אמור להופיע בקמפוס של SMU להכנות 'פרה-סמסטר' כמו כל הפרשמנים הוא הרים טלפון ללארי בראון והודיע שהוא לא מגיע.

***

היה זה לילה קר כשהמטוס שהביא את עמואל לגוואנדונג עמד לנחות, ולהביאו לארץ זרה ורחוקה שם הוא אמור להתחיל חיים חדשים לחלוטין, לפחות למשך 9 חודשים.

הקבוצה שם, 'סאותרן טייגרס' (רק בישראל אנשי הצוות באתר וגולשים החלו לקרוא כמו דבילים לווריורס 'לוחמים', ואני כבר לא זוכר למי 'דורבנות'. אני לא אעשה זאת אפילו אם השמות שאני משתמש בהם – שמות הקבוצות שאפילו מלוכסני העיניים קוראים להם בשמם – יבריחו לי את כל הגולשים ואנשי הצוות מהאתר ואני אשאר היחידי כאן!) היא הקבליירס של הליגה הסינית. היא קבוצה ששיחקו בה שחקני NBA לשעבר, והיא נתנה לעמנואל מודיי צ'ק על 1.2 מיליון לשחק עבורה.

לילד בן 18 מזאייר, או קונגו, או איך שלא תקראו למקום ממנו הוא בא שם שרצו אנשים כרותי ראש על הרחובות במאות, זה כסף גדול. הסינים יודעים שישנו ג'היל אוקפור, קרל-אנטוני טאונס, או ד'אנג'לו ראסל, והם לא רצים להציע לאף אחד מהם 1.2 מיליון דולארים. בין האמריקאים הצעירים מרחפת השאלה "הכדאי לשחק בסין במקום שנה מכללה?"

כן? ומי מבטיח לכם שמישהו בכלל רוצה אתכם?

הסינים אמנם מלוכסנים, אבל לא טפשים. מעטים מאד הם בני ה-18 שיכולים להגיע לקבוצות בשלות בליגה מקצועית בשלה, ולתרום כבר בשנה הראשונה!

טיילר כבר אמרנו?

ברנדון ג'נינגס כבר אמרנו?

 

אבל את עמנואל הם רצו. הם האמינו שאיתו יש להם סחורה מסוג אחר. רוקי שיתרום כבר מההתחלה.

מאמן הקבוצה דו פנג טס לטכסס לראות את עמנואל ומיד אהב מה שראה: "ראיתי גארד גבוה, 5'6 או אולי 6'6 כפי ששמעתי, ו-'HIS UPSIDE IS GOOD'". ווטאבר. למה התכוון באפסייד? ומה הדאונסייד שלו?

לך תתווכח עם מלוכסני עיניים.

עמנואל? ה'טייגרס' הציעו לו כסף לכלכל את משפחתו, וזה היה הדבר החשוב ביותר עבורו. הוא רצה שאמו תפסיק לעבוד. היא הפסיקה. היא דרשה – והוא הסכים ברצון – שהיא תטוס עמו לסין להאכיל אותו ולשמור עליו. גם סטפן הצטרף. האח הבינוני חייב היה לסיים את שנת הסניור ב-SMU.

האם ושני הבנים עלו על מטוס והתמקדו בעיר סינית שעד לפני שנה לא שמעו את שמה.

***

ההסתגלות למשטר הסיני אינה קלה. שני אימוני רצח ליום. בבוקר יותר משקולות וריצות, אבל גם כדורסל, ואחרי הצהריים כדורסל וריצות. ספר תרגילים עבה יותר מאינציקלופדיה בריטניקה, והכל בסינית. המשחק הרבה יותר פיזי מאשר במכללות, והוא שיחק נגד גברים (שחקן ה-NBA לשעבר YI JIANLIAN היה חבר קבוצתו), ושם עד שאין דם או שבר אין פאול.

האוכל? "האוכל הוא בדיוק כמו האוכל הסיני בארה"ב עם הבדל אחד – אין לו כל טעם!", אמר סטפן כשהמשפחה חזרה לארה"ב. האמא בישלה עופות וסטייקים, וחברים שלחו CANDY BARS מארה"ב כי עמנואל – זאת עליכם לדעת – הפך להיות אשכרה אמריקאי עם דיבור ללא כל מבטא זר, והיפ-הופ וקאונטרי מיוזיק בראש מעייניו.

מה הוא עשה שם כל העונה?

רק התאמנתי. ושיחקתי. התאמנתי ושיחקתי. 7 חודשים רק שיחקתי והתאמנתי!

נהנית?

לא בדיוק אבל היתה לי מטרה והיא מולאה!

מה אומר עליו מאמנו מלוכסן העיניים? "הוא GOOD KID. יש לו ATTITUDE טוב.  הוא עובד קשה. הוא מקשיב. הוא ממלא הוראות. הוא מילא את כל ציפיותי. הוא מאד התקדם ולמדתי להעריך ולאהוב אותו. הוא הפך לאחד משחקני הקבוצה הטובים ביותר. כל שחקני הקבוצה קיבלו אותו בחום ואהבה. אני מקווה שעזרנו לו להתפתח ולהפוך לשחקן NBA טוב!".

טוב. על מודיי להתרגל עכשיו לשחק כדורסל באולמות טהורים מעשן סיגריות. האולמות בסין מזכירים את מדיסון סקוור גארדן כשהייתי שם ב-1961 וענן עשן סמיך הסתיר את מעוף הכדור!

אבל רגע. לא גמרנו עם צ'יינה! במשחק העשירי מתחילת העונה קרה אסון: עמנואל נקע קשה מאד את עקבו הימני. הוא החמיץ את שלושת החודשים הבאים. מאמנו דו הציע לו לחזור הביתה. מודיי סרב: "אני רוצה להבריא ולהמשיך לשחק!"

במרץ הקבוצה פיגרה אחרי בייג'ינג 2-0 בפלייאוף. סטפן מרברי כיכב עבור בייג'ינג והרס את הטייגרס. דו שאל את עמנואל אם הוא חושב שהוא יכול לחזור לשחק. עמנואל ענה לו, "אני 90%". דו אמר אח"כ לעתונאים ש-"90% עמנואל זה טוב יותר מ-100% מכל השחקנים שלנו"

במשחק הראשון הוא היה מעט חלוד, אבל קלע 24 עם 8 קרשים ו-4 בונבונים, והביא נצחון לטייגרס (תארו לכם שאכתוב "נמרים"…על גופתי המתה!). הפלייאוף, והעונה של עמנואל הסתיימו שני ערבים אח"כ, אבל כל שחקני הקבוצה הרימו את עמנואל אל-על על זרועותיהם כאות הערכה לתרומתו כשהסכים לשחק לפני ההחלמה המלאה.

דו נשאל אילו ידע מה יהיה, האם היה מחתימו בכל זאת?

"בהרף עין. הוא שחקן מצויין שתרם הרבה לקבוצה. המתנה שנתנו לו בבריאה היא מאד מיוחדת. אם קורה משהו ב-NBA אני הראשון לקבלו בחזרה!"

***

עכשיו האביב עומד להסתיים. עמנואל מודיי נמצא במכללת 'שמינייד' בקליפורניה שם הוא עובד תחת טריינר מיוחד לחיזוק שרירי רגלו התחתונים. מאז שהגיע לאימונים אינטנסיביים הוא העלה 5 ק"ג של שרירים (6% שומן ס"ה) וחוזר רגלו האקספלוסיבי ("POWER") השתפר ב-31%. השחקן המעניין אותו ביותר הוא כריס פול. הוא רואה כיצד כריס עובר את מגינו ואז נותן לו את התחת הגדול שלו כמחסום. "למדתי כה הרבה מהציפייה במשחקי הפלייאוף", הוא אומר.

להפתעת כולם הוא החמיץ את ה-DRAFT COMBINE בחודש שעבר. זאת היתה ההזדמנות היחידה שלו להראות את יכולתו ושוויו. כנראה שהוא לא היה מוכן עדיין להראות את מה שיש לו, ושיש בו.

כל ארבעת הקבוצות הראשונות בדראפט – הוולבס, הלייקרס, הסיקסרס, והניקס – אמרו פה ושם שהן "מעוניינות בו". הצרה היא שאחרי הפציעה הארוכה בסין המנכ"לים רוצים לראות את הפרוייקט בפעולה. מה אם הפציעה תהפוך לכרונית? מה אם הפציעה תוריד מיכולתו 20% ולא משנה כמה ריהביליטציה הוא יעבור? אולי הפציעה גרמה גם לפגם שנישאר ולא יירפא?

בנקע קשה בעקב יכולים לקרות הרבה דברים לא נעימים.

בלייק, הסקאוט הראשי של ה-NBA אמר עליו למאמר בספורטס אילוסטרייטד: "לא ראינו אותו מספיק. הוא מקרה מיוחד של HIGH RISK. אבל גם מקרה מיוחד של HIGH REWARD!".

לרוב הקבוצות העונה בסין – אפילו ללא פציעה – לא משחקת. "הליגה בסין לא אומרת לנו דבר. זה כמו עונה מבוזבזת, מלבד כמובן הכסף שהוא הביא הביתה", אמר מייק קולינס. "בצדק או לא, זאת הגישה ב-NBA. לא משנה מה שאתה עושה בצ'איינה או ברוסיה. תבוא הנה ותראה לנו מה יש לך!".

בלייק מוסיף: "כל הסטטיסטיקות בחוץ מנופחות. ראית מה אנדריי בליצ'ה עושה העונה בסין? 31.1 נקודות עם 14.6 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים, ו-2.1 גניבות עבור הצ'יאנג פליינג טייגרס (נו? 'הנמרים המעופפים'?).

עמנואל שומע את כל הביקורות ומגיב: "זה לא משנה לי. אמי הקריבה יותר מדי עבורי. סטפן הקריב יותר מדי עבורי. ג'ין-מישל הקריב יותר מדי עבורי, כולל העונה כשהוא נשאר בארה"ב לבדו ב-SMU. הרגשתי חובה להחזיר להם כבר עכשיו במשהו, ולא לדאוג לדראפט. מה שיקרה הוא מה שהיה צריך לקרות!"

כשהוא עזב את אמו בטכסס וטס להתאמן בקליפורניה הוא שאל את אמו אם יש לה תמונה של אביו ג'ין פול. "אף פעם לא היתה לי תמונה שלו. אני בטוח שהוא עכשיו גאה בנו!".