בחיי הבוגרים, עד שבני הבכור נולד, לפני כארבע וחצי שנים, הייתי מאותם חובבי NBA שבעיקר עוקבים אחר תוצאות, רואים תקצירים, מכירים את הכוכבים של כל הקבוצות וקצת מעבר בקבוצות המובילות. בפלייאוף מתחיל לצפות גם במשחקים וככל שרגעי ההכרעה מתקרבים צופה יותר ויותר.
אבל כאמור הצאצא הגיח לאוויר העולם, השאיר אותי ער בשעות הקטנות של הלילה והתחלתי להתמכר. עם כל עונה שחלפה התחלתי לראות יותר משחקים, לעקוב יותר מקרוב ולהכיר יותר טוב את העולם הזה והנפשות הפועלות בו. השיא הגיע בעונה האחרונה, כשהפרובינציאליות והממיר המקליט גרמו לי לראות עשרות משחקים של קליבלנד עוד לפני הפלייאוף.
להיות מכור NBA זה משהו שונה. נכון, זה לא כמו מכבי, שאני נוסע אחריה לכל מקום והיא ממלאת חלק נכבד בחיי גם בפן הרגשי ולא פחות הכלכלי, אבל זה משנה את כל סדר היום. פתאום שעות השינה הן שיקול שבועי שמתוכנן על פי המשחקים המרכזיים באותו שבוע. פתאום צריך להחליט האם שווה להישאר לתקצירים של ליגת האלופות, כי יש משחק לפנות בוקר. ואז מגיע הפלייאוף וכל החיים משתנים. מתחילים את היום ב-3:00 ומסיימים ב-22:00. כל הזמן מתח. כל הזמן דרמה. כל הזמן ההרגשה הזו שרק האנשים שבאמת מתעניינים ערים בשעות האלה כדי לדון ולהתווכח. אנשים שבאמת נמצאים בתוך זה. זה לא כמו מונדיאל למשל שאתה שומע ניתוחים ממישהו שלא יודע כמה נגד כמה משחקים. אז כמובן שזכותו של כל אחד לדעתו, אבל אני מוצא ב"קהילה" הזו משהו מיוחד, אם כי בניגוד לתחושותיו של עמיתי יאיר זעפרני, אין לי בעיה לקבל אליה חברים חדשים, גם אם זה לזמן קצר.
ואז זה נגמר. יש מנצחת ומפסידה. ולמשך חצי יום אתה מבסוט/מבואס. וזהו. ומה עושים מחר? מתי הולכים לישון? מתי קמים? מה ממלא את הדרמה הזו שהפלייאוף בדיוק השאיר. ולמשך כמה ימים יש תחושת מועקה וריקנות שקשה להסביר. כי העונה הולכת ונבנית בשלבים מפרכים מאוקטובר ליוני, מגרה אותך בכל שלב עוד קצת, ואז, בדיוק אחרי השיא, מזמינה מונית ומשאירה אותך לבד.
ובשקט, בלילות הראשונים, בלי שאף אחד יודע, טיפה עצוב לך.
אז עם כל העומס, הפציעות, טעויות השיפוט, פסקי הזמן הארוכים, הוויכוחים המיותרים על שחקן זה או אחר, האכזבות והביקורת הבלתי נגמרת, יש לי רק דבר אחד להגיד ל-NBA:
חזרי כבר, כי אני לא יכול לחכות יותר!
היטבת לבטא את תחושתי.
אבל בעוד 3-4 ימים יתחילו אתגרים חדשים, תקוות, חדשות, ודברים חדשים לצפות להם קדימה כמו הטיסה לישראל בעוד 3 שבועות, מיפגש הופס, ולראות את הנכדות שלא ראיתי אותן מפסח שעבר!
אבל מתן, כחברי צוות על כולנו לנסות להמשיך ולשמור על מתח ולהשאיר את מאות הגולשים הפעילים החדשים שהצטרפו לאתר איתנו.
זהו אתגר חדש: להמשיך לשמור על מתח כתיבה וקריאה גם בעונת המלפפונים!
אני כבר בהיכון. הרבה מאמרים על נוסטלגיה ומה שמעבר לה
אל דאגה. נמלא את החלל.
+ המון. ממש המון.
כל מילה בסלע. עברתי תהליך דומה לשלך עם הולדת בני הבכור.
מאז, כבר 11 שנה, אני לא רק אוהד הסאנס שעוקב אחרי קבוצתו,
אני ינשוף שבמשך העונה קם ל4/5 משחקים בשבוע.
ועכשיו חודשיים וחצי של שעמום מחכים לי/לנו
(העונה שלי מתחילה עם התחדשות עונת ה-NFL בתחילת ספטמבר,
ומסתיימת במשחק האחרון של הפיינלס של ה-NBA)
עכשיו המשימה שלי היא להדביק כמה שיותר ינשופי הופס בחיידק ה-NFL, כך שהפגרה תסתיים מוקדם יותר.
והיום, היום באמת טיפה עצוב.
+1
באוגוסט מתחיל פוטבול מכללות.
ויש טניס בנתיים
מומי יפנק בתופנים לעונת הקיץ
חייבים לשמור את החציל רענן
מומי, כמה יעלה לי שתבוא לקחת אותי מהשדה עם מונית ספציאל? (אבל בתנאי שטוקסנה/אוקסנה תבוא אתך)
חינם
אוקסנה כבר תקרע אותך במחיר
סילבי תביא סיר קוסקוס ומפרום חציל ותפוח אדמה
אני חש זאת בכלל בספורט שהכל נגמר במאי -יוני ואז שקט בטח בשנים הלא זוגיות כשאין מונדיאל / יורו או אולימפידה.
בנוסף בגילי איני מתרגש מפתיחות עונה אלא בערך מ אולסטאא ועד יוני.
לכן אגב שמחתי שלא הקדימו את הגמר …ושהאריכו את העונה בארץ עד כמעט סוף יוני .
כן גם אחרי מונדיאל\אליפות אירופה יש הרגשה כזאת, ואפילו יותר גדולה, כי רואים הרבה משחקים עם חברים, בניגוד לאנבייאי שרואים לבד בלילה.
מצד שני האנבייאי מספק לך כל כך הרבה סיפורים מעניינים במהלך העונה, שעות של קריאת מאמרים והנאה, שעכשיו יעלמו עד טיפה לפני פתיחת העונה (שאז יש את כל מאמרי סקירת הקבוצות המצויינים).
אין לי מושג עכשיו מה לעשות עם כל הריקנות הזאת!!
עצוב לי. אין מה לעשות אחרי הגמר.
אז בתור סתם אחד שהוא עכברון במקרה הטוב, אני יכול להעיד שלמרות שמאז התיכון כמעט לא קמתי באמצע הלילה (טפו טפו טפו!) למשחקי NBA (עד הפליאוף הנוכחי) אני מזדהה לגמרי עם תחושת הריקנות.
אני בטוח שכל הכותבים יעשו כמיטב יכולתם כדי למלא אותה בתקופת הפגרה, אבל זה לא יוכל באמת להעניק את תחושת המלאות המיוחדת לתחרויות ספורט אמיתיות.
כבר מזמן הבנתי שעל מנת להנות מאירוע ספורטיבי אני חייב לבחור צד. אני חייב לאהוד את אחת הקבוצות/אחד המתחרים על מנת להרגיש את הההתרגשות מתחילה לבעור בתוכי.
כנראה שיש משהו ממכר ומשכר בציפיה לניצחון ובחשש מכישלון.
מי שחשב שג'יי אר סמית הוא רק פרחח ובחור בלתי אחראי שתמיד מסתבך בצרות אז שיחשוב שנית ויראה את כל התמונה, סרט שהמיס אותי כמובטח בכותרת
https://www.youtube.com/watch?v=2ApJkoJ3WDg
קראתי לפני כמה דקות את זכרון הילדות שלך,ממלחמת יום כיפור –
ואני חייב לציין עד כמה נהנתי לקרוא קטע שכתוב כל כך יפה, כל כך נוגע ללב.
אני באמת מקווה שתיענה לקריאתו של מנחם, ותכתוב לאתר.
+1
יפה מאוד. בהחלט משנה את ההרגשה כלפיו
לג'יי אר חבטת גולף מעולה ביותר. לא ידעתי. גם לצעיר עם הדאון-סינדרום חבטה טובה מספיק להשתתף באולימפיאדת המיוחדים!
לא הכרתי. רק מראה כמה התמונה שאנחנו מקבלים על אנשים מהתקשורת הרגילה יכולה להיות מוטעת. כל הכבוד לו על ההתנדבות כזאת, לא הרבה אנשים מסוגלים ככה לתרום
הוא הקים אגודה התנדבותית על שמו והוא נחשב לאחד התורמים הגדולים של הספורטאים באמריקה, הציניקנים יגידו שסמית עושה זאת בכדי " להלבין" את העבר שלו,
למי שלא יודע הוא נחשב ילד רע ויש לו המון עבירות מוסריות, כולל ישיבה בכלא בעודו שחקן פעיל,
עדיין אני מחזיק ממנו ובלילה רציתי שהוא יתפוס יום, לצערי זה לא קרה
כן אבל זה לא רק שהוא תורם כסף, את זה עושים מלא ספורטאים, כשאתה עשיר זה לא כל כך קשה (גם זה מצויין לא מתכחש לזה) אבל הוא משקיע מזמנו ומתחבר עם בן אדם עם מוגבליות, זה משהו מעבר, מאוד יפה לדעתי.
יפה מאוד, לא הכרתי, תודה רבה!
תודה על השיתוף.
הסרטון לא פחות ממדהים!
כיף להכיר את הממדים האלה אצל שחקנים, בטח אצל מישהו כמו ג'יי אר.
אכן ריקנות. אבל באתר הזה עם הכותבים התותחים שבו, יש כל הזמן אקשן, ולמנחם יש גם אוצרות מהתיבה וגם כל הזמן רעיונות חדשים בראש, אז אני בטוח שימשיך להיות כאן במקום הכי טוב לקרוא ושוחח על אירועי ספורט.
June 25, 2015 דראפט
ערב של תקוות מונפצות וטריידים
אז תחשוב מזה להיות בצבא ולהיות מכור למשחק..אני כבר חודשים לא ישן בגלל המשחקים..
היו אמורים להיות לי מילואים על משחק 6! אבל הם נדחו בשבוע, אז רק אפסיד את המשחק הראשון בגמר-סל הישראלי. פחות נורא, בלשון המעטה.
יש בינינו, שתחילת העונה היא התקופה היחידה שמקושרת לאופטימיות.
זהירה אמנם. אך בשלב זה נקח כל אופטימיות באשר היא.
ככה מרגיש אוהד מכבי חיפה ב-4 העונות האחרונות 🙁
אני אתחיל בפרויקט תעודות הזהות של השחקנים החופשיים אחרי הדראפט
עזבו אותכם דיכאון.. מי האלופה שנה הבאה? אני הולך חזק על OKC!!!
100+
מה עושים עכשיו? מה??
נישן טוב שבועיים ונהיה בקריז עד סוף אוקטובר 🙂
כתוב מעולה, מתן, מאוד מדויק. תודה 🙂
בדיוק התחושה הזאת של מה עכשיו התגנבה לי לראש כשראיתי את הכתבה שלך, כנראה שזה משותף לכולנו. אני אצבור קצת שעות שינה בשבוע הקרוב ואתן לגוף לנוח, אתמסר למשפחה, אתגייס לטובת הקמפיין של לנבחרת, ואביא את עצמי במצב הטוב ביותר לעונה הבאה.
לקחתי לעצמי יום חופש מהלימודים ועבודה לחגוג את האליפות הכל כך מתוקה הזאת.
תנו להנות לפחות כמה ימים לפני שאתחיל להתגעגע..
כן עכשיו ננוח. זמן לפרק את הקאבי האוז של הילדים, להקים נגרייה לאישתי, מחסן בשבילי ולהתכונן לספטמבר, ולעבוד על הגינה.
צודק לגמרי
חצי נחמה היא שזו צרת רבים 🙂
נחזיק מעמד ונאגור שעות שינה לעונה הבאה…..
אכן אין מה לעשות עם חיינו.
עוד מעט דראפט וזהו.
מוות כולל.