מר נקודה למשחק (5)/ינון יבור

טוב, מתקרבים כבר לסוף. מתוך 70 קומבינציות אפשריות לאיך תתפתח הסידרה, הגענו עתה לשלוש בלבד – קליבלנד ב-7, ג"ס ב-7, או ג"ס ב-6. זה אומר כמה דברים: קודם כל שההימור שלי בתחילת הפלייאוף על קליבלנד ב-6 על ג"ס כבר לא יתממש (למרות שאם קיירי ואם ואם…). חוץ מזה, נדמה שגולדן סטייט סוף סוף מצאו את ההילוך המנטלי הזה שיש לקליבלנד, ועכשיו כשכל ההבדל הוא רמת הכדורסל של שתי הקבוצות זה כבר נהיה לא פייר. אני לא יודע אם קליבלנד הפסידו שלושה רצוף השנה בעבר, אבל אם הם רוצים להימנע מזה הם חייבים להתעשת ולשנות משהו כדי לקחת את המשחק הבא.

מי שכן בא עם חידוש ושינוי הוא סטיב קר, שכמאמר מסינה ש"הכריח את מכבי לחשוב", גרם לבלאט לרדת מהיתרון הגדול שלו (תרתי משמע) בדמות מוזגוב, פשוט על ידי דאבל טים על הענק המסורבל. זוהי כנראה כבר "התאמה אחת יותר מדי" עבור בלאט ומוזגוב לבצע תוך כדי משחק, ולכן ראינו את קליבלנד הולכת ב"קטן" ומרוויחה את ג'יי אר בחצי הראשון.

תומפסון
הצליח לעצור את סמית' על 0 מ-9 מדאון טאון במחצית השנייה של המשחק החמישי. קליי תומפסון.

אז מה קרה בחצי השני? טוב ששאלתם. עוד התאמה קטנה-גדולה מבית מדרשו של קר. זוכרים שאמרנו על שאמפרט שהאורך שלו מפריע לזריקות של קליי? ובכן, זה בדיוק מה שקליי עשה לסמית'. אם עד אותו רגע סמית' קיבל את המטר שלו וזרק, מאז ההתאמה קר החליט (בחוכמה) שהוא מוכן להסתכן עם הכדרור וה(אין) יצירה של סמית', ובלבד שתומפסון הארוך ייצמד לו לגופייה וימנע ממנו מבטים חופשיים. וזה בדיוק מה שקרה. ארל סמית' (זה השם, באמת) קיבל את הכדור כל פעם עם יד על הפרצוף, ולא הצליח לשחרר זריקה סבירה. גם אוף דה דריבל היה לו מאוד קשה בגלל הידיים הארוכות של קליי, ואם הוא כבר חדר אז יכולת קבלת ההחלטות המפוקפקת שלו באה לידי ביטוי, והתוצאה היתה לרוב עגומה למדי.

עוד נקודה קטנה-גדולה, שכבר הזכרתי בפוסט החי: דיוויד בלאט עלה לקבוצה שלו ב-5 נקודות, אחרי שנרדם לקראת סוף המחצית ולא לקח טיים אאוט למרות שראה שהקבוצה מתקשה לעבור את החצי. במקום לשחק התקפה מסודרת אחרונה עם 20 שניות על השעון (ובמקרה הטוב לקלוע), קליבלנד איבדו את הכדור וחטפו סל ופאול לגמרי מיותרים. במשחקים מסוג זה שכל פוזשן חשוב, אי ההחלטה הזו של "טייס הקרב" עלתה לכוחותינו, ובגדול.

אז מה עכשיו? לכאורה המצב בקאנטים אחרי עוד משחק-על של לברון, דקות מרובות לכל הסגל והפסד מתסכל, פלוס רק יומיים מנוחה. זה הזמן לשבור את הכלים, וכמו שהצעתי בפוסט הקודם, ולמרות קבוצת רוצחי ה-3 ממול, לנסות קצת אזורית חכמה, עם מצ'אפ זון ואולי 4 אזורית ואחד אישית על קרי – בכל מקרה – להראות משהו אחר. בהתקפה אולי יש עכשיו זמן ללמד את מוזגוב ואת הקבוצה כולה לנצל את הדאבל טים שראינו הלילה (ואל תטעו, זה צריך להיות מאמץ קבוצתי ולא רק של הדוב הרוסי).
אחרי עונה ארוכה ומתישה, נדמה שכל מה שאנחנו רוצים הוא לא ממש מנוחה, אלא להאריך אותה כמה שיותר. אז אנא מכם – בואו תסדרו לעצמכם עוד טיסה אחת מערבה ועוד משחק אחד במפרץ – זה מגיע לכולנו.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  4. Yavor

    16 יונ 2015 20:30:41

    תודה על הפירסום.
    אני מאוד מקווה לראות מבלאט משהו מפתיע, בסגנון מה שציינתי. זה יהיה מאוד מאכזב אם הוא יענה להגדרה של אלברט איינשטיין לטירוף: לעשות את אותה הפעולה ולצפות לתוצאות שונות.

  6. דורון האסטבן

    16 יונ 2015 23:30:27

    נשלח גם אותך לטיסה לקליבלנד לייעץ לבלאט.
    כל הכבוד על שימת הלב לפרטים שמעטים שמים לב
    במשחק גדוש כל כך.
    תודה רבה על כל הסידרה.
    תצליח

  7. Mbk

    16 יונ 2015 23:41:36

    תודה על הפוסט
    אני מקווה שיהיה משחק 7
    בלאט הוציא את המיץ בסדרה הזו
    לאחר הפציעה של אירווינג הוא השיג 2 ניצחונות מעל הצפוי

  8. ma

    17 יונ 2015 00:24:40

    פוסט מעולה!
    שאלה קטנה: לגבי סוף המחצית וה8 שניות של לברון, שמתי לב ששעון ה24 התחיל לרדת מיד כשמייק מילר נגע בו, אבל הוא בכלל לא הצליח להשתלט עליו, ורק אחרי 2 שניות ג'ונס השתלט עליו ומסר למילר, זה אמור להיות ככה?

    1. Yavor

      17 יונ 2015 01:26:37

      גם אני שמתי לב אבל זה לא משהו שאתה יכול לבקש עליו ריוויו. צריך היה לשים לזה לב יותר. אגב, הקאבס הרבה פעמים עוברים את החצי רק בשנייה ה-8, כך שהם משחקים באש די הרבה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט