סיכום המשחק / יאיר זעפרני

יום גרוע עבר על חובבי הספורט הישראלי. יום שהתחיל עם הפסד של קליבלנד תחת שרביטו של דיויד בלאט במשחק מספר 4 בגמר הNBA ונגמר בהפסד, על גבול התבוסה של נבחרת הכדורגל בבוסניה. אבל בעוד בלאט, יהיה אשר יהיה בתום הסדרה, חתום על הישג נאה בהחלט, נבחרת הכדורגל שלנו חתומה על עוד כישלון, אחד מיני רבים והיד עוד נטויה.

המשחק הערב בזרניצה היה תמצית הקמפיין הישראלי הנוכחי. את הקמפיין פתחו הבחורים בכחול-לבן עם שלושה נצחונות שלא היו יותר מאשר צירוף מקרים מזליסטי בדמות שני ניצחונות על קבוצות חלשות (אנדורה וקפריסין) ונצחון מרשים לכאורה על בוסניה עייפה ופצועה בסמי עופר. האופוריה שאפפה את הנבחרת הייתה גדולה ונראה היה שהיורו מתקרב. חודש מרץ החזיר את הנבחרת שלנו לקרקע עם צמד הפסדים לווילס ולבלגיה בבית ועתה הגיע החותם הסופי עם ההפסד לבוסנים העדיפים.

וכמו הקמפיין גם המשחק הערב – הבחורים בכחול-לבן הגיעו ליתרון מפתיע בדקה ה-41 יתרון שלמעשה היה לא יותר מאשר מזל ואת הנבחרת אפפה אופוריה, היורו נראה פתאום בהישג יד. האופוריה הזו החזיקה בדיוק שתי דקות עד לשיוויון הבוסני ושתי דקות נוספות עד שהבוסנים עלו ליתרון.

אז נכון, ישראל עדיין ביתרון נקודות על בוסניה ויכולה בהחלט לסיים במקום השלישי המוביל לפליאוף העלייה ליורו 2016, אבל ביננו – ביכולת הזו, קשה לראות את הנבחרת גוברת על נבחרת כלשהי בצמד משחקים ולא בטוח בכלל שבוסניה לא תצליח לעקוף אותנו בדרך להתמודדות בפליאוף בעצמה.

הנבחרת של גוטמן ממשיכה להיות נבחרת של ניסויים, חוסר עקביות בהרכב ממשחק למשחק, נבחרת שבה שחקנים 'חמים' לא תמיד זוכים לדקות משחק ובמקומם אנחנו רואים ניסיונות לחדש, להסיט שחקנים לעמדות לא ראויות ולהתבסס על שחקנים שלפני 5 שנים פחות או יותר היו טובים במדי הפועל ת"א של גוטמן ומאז הלכו ודעכו. הערב הנבחרת גילתה עייפות, אווירת סוף עונה ברורה והגנה קטסטרופאלית שלא מגובה ע"י שוער ראוי.

אז מה היה לנו? את 40 הדקות הראשונות בילו הבוסנים בחדירות קלות לתוך הרחבה הישראלית כשדז'קו, לוליץ, וישצ'ה, מדוניאנין ופיאניץ' מחמיצים הזדמנויות לעלות ליתרון. ישראל נראתה בדקות הללו כמי שמנסה לשחק על תוצאה ואולי לעקוץ במתפרצת איזה גול מפתיע. וזה מה שקרה בדיוק בדקה ה-41. דז'קו הרחיק לא טוב, הכדור הגיע לטל בן חיים (החלוץ בימים רגילים והקשר אצל גוטמן) וזה בעט פנימה בקלות 0-1 לישראל.

ישראל הייתה עוד עסוקה בחגיגות כשחילופי מסירות ברחבה שלה מצאו בסופו של דבר את וישצ'ה חופשי והוא לא שגה מול מרציאנו 1-1, דקה 42.

בנבחרת מארץ הקודש פינטזו כבר על המחצית אבל בבוסניה חשבו אחרת, ייני נגע ברחבה בידו, השופט שרק לבעיטת עונשין מ11 מטר מוצדקת ודז'קו כיפר על הטעות שלו מהשער הישראלי והעלה את האקס-יוגוסלבים ליתרון 1-2 במחצית.

עומר דמארי החליף את שירן ייני במחצית וישראל רשמה שיפור קל בתחילת החצי השני, אלא שבן שהר החמיץ הזדמנות להשוות בדקה ה-58. שהר נשלח החוצה אחר כבוד לטובת מאור בוזגלו וזה היה אחראי ל-10 דקות הטובות של ישראל על המגרש הערב שבשיאן בוזגלו החמיץ נגיחה מקרוב. בוסניה שוב התעוררה ובדקה ה-75 סיימה את המשחק הלכה למעשה כשוישצ'ה ניצל הדיפה חלשה של מרציאנו לעשות 1-3 לבוסנים.

עד הסיום ראינו עוד בעיטה למשקוף של דז'קו אבל בעיקר צפינו בפרצופים המיואשים על הספסל הישראלי. ישראל אמנם ביתרון מול בוסניה בהתמודדות ביניהם (ניצחנו 0-3 בארץ) אבל החדשות האלה לא מספקות אף אחד. עם הגנה כזו, כנראה שלא נגיע לשום מקום. זה היה נצחון קל מדי בשביל הבוסנים ומשחק חלש מדי של הנבחרת שלנו, אם כי, כבר התרגלנו…

הרכבים:

ישראל: אופיר מרציאנו; אוראל דגני, טל בן חיים, רמי גרשון, עמרי בן הרוש; שירן ייני (עומר דמארי 46')  ביבראס נאתכו, ניר ביטון (רועי קהת 85'), טל בן חיים, בן שהר (מאור בוזגלו 61'); ערן זהבי.

 בוסניה:אסמיר בגוביץ'; מנסור מוידזה, אמיר ספאחיץ', אוגנאן וראנייש, סיאד קולישנץ;  אדין וישצ'ה (איזט חאירוביץ' 81'), מוחמד בשיץ',מירלאם פיאניץ' (ודאד איבשביץ' 88'), האריס מדוניאנין, סנאד לוליץ' (אנל האדזיץ' 85'); אדין דז'קו

שאר התוצאות בבית הישראלי: ווילס – בלגיה 0-1, קפריסין – אנדורה 1-3.

טבלת הבית אחרי משחקי הערב:

*********************************************************

לפני המשחק 

כדורגל היה, עודנו, וכנראה תמיד יהיה הספורט הפופולרי ביותר בישראל. ומה יותר בקונצנזוס מאשר הנבחרת הלאומית? ועוד לפני משחק כזה חשוב…

אנחנו מדברים על עונת שיא מבחינת כמות הצופים באצטדיונים, עלייה ברייטינג בשידורי הטלוויזיה ובכלל הרגשה של באז קצת יותר חיובי, למרות ההרגשה שאולי מכבי תל-אביב בדרך להשתלט על הליגה סטייל קבוצת הכדורסל.

ובכל זאת, הנבחרת לא הצליחה ליצור אצל האנשים את אותו העניין שיצרה בעבר. אני זוכר קמפיינים שנגמרו הרבה יותר מוקדם ובכל זאת לא הפסיקו לדבר על כל משחק של הנבחרת במשך שבועות. אולם הפעם התקשורת והרשתות החברתיות מתעסקות הרבה יותר בגמר ה-NBA. כתבתי בעבר על חוסר ההזדהות עם הנבחרת הנוכחית וספגתי על כך לא מעט ביקורת, אבל עושה רושם שלא רק אני חש כך.

העניין הוא שזה קורה דווקא לפני משחק המפתח של הנבחרת בקמפיין. משחק בו תיקו מבטיח ברמת ודאות גבוה העפלה לפלייאוף – מקום בו ישראל טרם ביקרה במילניום הנוכחי.

בואו נבחן את העניין מתמטית:

נדבר קודם על בוסניה – לבוסניה כרגע 5 נקודות. חוץ מישראל נשארו לבוסניה המשחקים הבאים (הנחת התוצאות שמרנית, כלומר לרעת ישראל):

בלגיה בחוץ – תיקו.

אנדורה בבית – ניצחון.

ווילס בבית – ניצחון.

קפרסין בחוץ – ניצחון.

ומה נותר לישראל, לה 9 נקודות, אחרי בוסניה:

אנדורה בבית – ניצחון.

ווילס בחוץ – הפסד.

קפריסין בבית – ניצחון.

בלגיה בחוץ – הפסד.

אם אלה יהיו התוצאות, לישראל ולבוסניה יהיו 15 נקודות, לא כולל המשחק הנוכחי. הואיל וישראל ניצחה את המשחק הקודם ביניהן, תיקו במשחק הנוכחי אמור להספיק. זאת ועוד, גם ישראל מסוגלת להוציא נקודה בווילס והסיכוי של ישראל לנצח את קפריסין בבית גבוה מזה של בוסניה לנצח אותה בחוץ. כמו כן, יש סיכוי לא רע שבוסניה לא לוקחת 4 נקודות מבלגיה ווילס. רוצה להדגיש שוב שהייתי מאד שמרן בתחזית.

אז אם אנחנו שמים את כל יהבנו על משחק בודד, בו מספיק לנו תיקו ולחץ על היריבה גדול בהרבה, ובכל זאת מידת העניין נמוכה, זה אומר דרשני.

ועוד סטטיסטיקה לא רלוונטית – בשני הקמפיינים האחרונים ישראל שיחקה את משחק המפתח שלה ביום שישי ולא השיגה את התוצאה הנחוצה (יוון בית – הפסד, פורטוגל בית – תיקו).

בהצלחה לכחולים. או הלבנים? מישהו יודע?

הייתי בוחר שחקנים אחרים, אבל אני לא רוצה לדבר על השחקנים, אלא על השיטה – חלוץ מטרה, זה כלי הגנתי חשוב, כי הוא נותן זמן להגנה לנשום, מאפשר להרחיק כדורים "בלי כתובת|" ולא מאפשר לבלמים של היריבה להצטרף להתקפה. "חלוץ שקר", כפי שמראה למשל נבחרת גרמניה, הוא חלק מדוקטרינה התקפית שמתאימה לקבוצות עם קישור יצירתי מאד ובעל כושר גופני גבוה מאד. למשל…מכבי ת"א ביחס לשאר קבוצות ליגת העל בישראל.