מחשבות שצצות 8 שעות לפני המשחק / מנחם לס

  1. 1. רק לפני 29 יום

דריק רוז הישווה עם 8 טיקים בשעון. דייויד בלאט סימן 'טיים-אאוט' וצעק 'טיים-אאוט'. למזלו הזיברות לא הסתכלו, ורעש 20,000 צופים מטורפים החביא את צריחתו.עוזר מאמנו (המצויין!) טיירון לו קפץ על דייויד והוריד לו את היד המבקשת טיים-אאוט. הפאשלה עלולה היתה לחסל את הקאבס.

במסיבת העתונאים בלאט קבר את עצמו אפילו יותר עמוק כשהסביר: "מאמן כדורסל חייב להחליט 150 עד 200 החלטות קריטיות במשחק. משהו דומה להחלטת טייס קרב באמצע קרב אוויר".

נו נו.מאות צלצולים ואימיילים למשרדי הקאבס מטייסי קרב אמריקאים מהעבר (וכמה מההווה) הציפו את  משרדי הקבוצה. "טיפש…"; "אוויל…"; "כסיל…"חסר-טעם…". אפילו מפגר ומטומטם. אחד כתב שהוא "הבוגר האידיוט מס' 1 שיצא מפרינסטון, ובושה לאוניברסיטה היקרתית שאחד בשם דייויד בלאט נמצא ברשימת בוגריה".

קומראדים, זה היה רק לפני 29 יום

2. ההשפעות והתרומות של בלאט

היום בלאט והקאבס הם 1-2 נגד הווריורס, והאמינו או לא, בלאט עושה זאת עם רק שחקן חמישייה אחד מהקבוצה שעלתה למשחקה הראשון העונה. פלא פלאים. אפילו שונאי בלאט הגדולים ביותר ממלאים פיהם מים עתה.

ברור שיש לו את לברון ואני יודע כמה לברון דומיננטי בקבוצה לא רק במשחקו אלא גם בהשפעתו כיצד משחקים, אבל עם העובדה הקיימת של לברון והשפעתו, בלאט עושה מסטרפיס אמיתי כמאמן. הוא מצליח להשליט את רצונו והשפעתו יחד עם העובדה הקיימת של לברון. במה אני רואה את השפעתו וגדולתו?

א. המשחק האיטי של הקאבס. כשלקבוצה הנגדית יש טלנט עדיף הדרך לנטרלו היא ע"י משחק איטי שיתן לאוייב כמה שפחות זמן לנצל את עדיפותו בכשרון, ודבר נוסף שהוא אקסטרה-יתרון? הוא מרדים את האוייב. במשחק פתוח בו הכל רץ ועף הכשרון תמיד ינצח. במשחק של מסירה לכאן ואז כידרור ומסירה לשם, או לברון עומד, עומד, עומד, עומד, עומד, עומד, עומד, עומד, עומד, עומד, עומד (כמה שניות עברו כבר?) – הכל נעצר. הכל נירדם. מטח ההפגזות המהיר בהסטוריה של הליגה שהוא הלחם והחמאה של הווריורס הופך  לקול ענות חלושה (גיא! גיא!). זאת תרומתו הראשית של דייויד. הוא הצליח לקשקש את משחקה של הווריורס. אגיד זאת באנגלית: The Warriors are a team that uses offensive pace and transition opportunities to throw the opposition off balance. הקאבס ניפצה וניתזה את משחקה של הווריורס.

ב. דלבדובה. משך כל העונה דייויד נתן לו דקות שנראו מוגזמות ביחס ליכולתו. אפילו אנחנו כינינו אותו 'שחקן אירופאי', 'שחקן יורוליג', ואני כתבתי 'שחקן שאולי לא עולה בחמישייה של חולון'. לומר לכם משהו? יכול מאד להיות שצדקנו ואנחנו צודקים. יכול מאד להיות שבמשחק רגוע של אמצע העונה ללא טרוף והקרבת גוף ונפש, דלבדובה באמת מתקשה לעשות את החמישייה של חולון. אבל זה גמר פלייאוף, וכל משחק הוא עניין של חיים ומוות. ייתכן מאד שבלאט התכונן לזה כשנתן לדלי דקות שאולי לא הגיעו לו. אחד מעתונאי קליבלנד העליב את בלאט בצורה מכוערת על הדקות שהוא נותן לדלי. הבנאדם ראה את המשחקים בגולדן סטייט ונידהם כל כך שהוא לא הראה את פרצופו במשחק השלישי בקליבלנד, והוא בוודאי לא יהיה שם הערב. היי, יכול מאד להיות שאילו קיירי אירוינג לא נפצע, הוא משחק וכל הסיפור הנפלא של דלבדובה אינו יוצא לאור, אבל אירוינג כן נפצע, והסיפור של האוסי הזה כן יצא לאור.

ג. ההגנה החונקת של קליבלנד היא מעשה ידיו של בלאט. אותו דבר עשה אריק ספואלטרה במיאמי, עד שהספארס פתרו את הבעייה עם מסירות מהירות תוך חילופי מקום מהירים. אני לא מבין מדוע הווריורס לא עושים זאת, אבל העובדה היא שההגנה של הקאבס חונקת אותם. כמובן שבלאט צריך שחקנים שיהיו מוכנים להקריב הכל עבור הגנה כזאת, ועובדה שזה קורה. אולי הוא בר מזל שישנם לו לוחמים כאלה, ואולי הוא הלהיט אותם לשחק ככה. הסיבה לא משנה. מה שקובע היא התוצאה הסופית, והתוצאה הסופית היא הקרבה שמזמן לא ראיתי כמוה.

ד. משחק ה-ISOLATION של לברון חייב להיות בהסכמת דייויד בלאט. אולי אפילו הוא ולברון תיכננו אותו. לברון עומד עם גבו (או פניו) מול האוייב ומחזיק בכדור ומבזבז שניות רבות עד שנשארו 6-7 טיקים. הוא אז BACK DOWN HIS DEFENDER עד הסל ואז קולע בהוק או בסיבוב, או KICKS OUT THE BALL לאחד מהקלעים. זה עובד נהדר.במיאמי לברון לא החזיק בכדור עד כדי כך כי כריס בוש היה באזור הצבע ודוויין ווייד בפרימטר מחכה לכדור. ללברון לא היו הביצים אז לעשות הכל בעצמו כפי שהוא עושה זאת בקאבס. במיאמי החלטתו של לברון בהשהיית הכדור הושפעה מנוכחותם של בוש ודוויין. היום – בעיקר ללא קיירי אירוינג וקווין לאב – לברון עושה מה שהוא חושב לנכון בלי להיות מושפע מאף 'גורם זר'. זוהי לא צורת משחק שיפי הנפש של הכדורסל מעדיפים, ובשום ספר היא לא כתובה, אבל בקאבס זה עובד, וכמו שאומרים החברים שלי באור עקיבא – "דיס איז דה ניים אוף דה גיים". הקאבס גרמו לקבוצה מהירה כמו הווריורס להיראות כאילו היא משחקת כדורסל על חול שפת הים בטנטורה (לא רחוק מאור עקיבא!).

ה. דייויד בלאט אמר (כמעט בטוח!) לדלבדובה: "הדבר היחיד שהמוח האוסטרלי הקטנטן שלך צריך לחשוב עליו הוא 'סטפן קרי'. אתה לא חושב על התקפה, אתה לא חושב על הגנה, אתה לא חושב על כאבים, אתה לא חושב על זיון הלילה. הדבר האחד והיחיד שאתה חושב עליו הוא סטפן. סטפן וסטפן וסטפן. אני לא מכניס אותך היום לשחק כדורסל. אני מכניס אותך לחסל את 'GREEN EYES'. אם אתה מוצא זמן לשחק כדורסל אחרי שאתה מנטרל ומחסל אותו – מה טוב!". וזה בדיוק מה שדלבדובה עשה: חיסל לסטפן את כל הריטמיקה במשחקו, וכשסטפן מבולבל, אובד עצות, והלום, שאר קבוצתו הופכת למטומבלת, מטורללת, ומעורפלת. אחרי שהקבוצה היתה 100.69 בעונה, כמובן מספר אחד, היא נגד הקאבס משחקת 93.74, שהיה מעמידה חמישית מהסוף. כאן תרומתו של הבלאט הישראלי.

3. משחק הראש של לברון

אתם זוכרים את חטיפת כדור החוץ של לברון עם 51  טיקים לסיום? מה עשה לברון, השואומן הגדול מכולם? הצביע עם אצבעו למוחו. "זה הכל עניין של פקחות, שכל, נסיון, אינטלקט, בינה, וערמה" הוא שידר לכל הווריורס, ואיתה לכל העולם. בזה הוא גם הודיע להם שאחת הסיבות לעליונותו היא ה-MENTAL DOMINATION עליהם. הוא לא רק שחקן טוב מהם – הוא גם עובד עליהם מנטלית. יכול מאד להיות שעם כל עליונותו הפיזית על הריסון בארנס המסכן, אנדרה איגודלה, ודריימונד גרין כששריריו, רוחב כתפיו, ומשקלו שכולו שרירים קשים כפלדה גוברים על הנמושות, הנשק הקטלני ביותר שלו הוא מוחו. אין שאלה שאלוהים חנן אותו בגודל, מהירות, חוזק, וזריזות גדולה ביחס לגופו, אבל העובדה היא שהוא קולע את ה-40 שלו באחוזים נמוכים. ז"א שמשחק ההתקפה שלו בינוני. אבל השפעתו על היריב שמרגיש אין אונים נגדו היא בגלל מוחו. הדיסטריביושיון של נקודותיו; כיצד הן נקלעות; נגד מי, ומתי הם כולם חשובים לא פחות מאחוזי קליעה. וזה הכל תודות למוחו יותר מאשר שריריו.

 4. לברון או בלאט?

אני מאמין שלברון קובע וקורא כל OFFENSIVE PLAY, וזה בסדר. כל הפוינט גארד הגדולים עשו זאת (מג'יק אמרנו?), וכל הקוורטרבקים הגדולים עושים זאת (מלבד הקוורטרבקים הגדולים שרוצים להוריד מהם את המעמסה הזאת ונותנים למאמניהם לקרוא את התרגילים, למשל טום בריידי). אבל הכל נעשה בתוך תבנית כללית שניכתבת ע"י בלאט. אז בואו נסכם ככה: בלאט אחראי על תבנית המשחק, מי משחק (חילופים) וטיים-אאוטים. לברון אחראי על תרגילי המשחק בהתקפה. אני רואה בזה חלוקה אידיאלית. לברון קורא הרבה תרגילים 'ON THE FLY', ז"א "תוך כדי", וגם זה עובד. צורת משחקה של הקאבס נראית לכן פרימיטיבית ללא BALL MOVEMENT והחלפת מקומות, אבל זה מה שעובד, וזה מה שעשה מהם מובילים 1-2 במשחקים על קבוצה עליונה מהם בהרבה. ללברון אין ברירה: מלבדו ומלבד ג'יי אר סמית' אין בקבוצה אף שחקן שיכול ליצור לעצמו זריקה. עם קיירי הכל היה אחרת. אז אין ברירה אלא לעצור את המשחק, TO GRIND כל פוזשיון, ולקוות לטוב. בינתיים זה עובד. זה עובד כי הווריורס הם הכי טובים כשהמשחק הוא קאוטי. מבולבל ומעורבב. הם רוצחים ב- chaotic environs כשהם קוברים את השלשות שלהם בעיקר ב-TRANSITION. במשחק איטי ושבלוני הם אבודים, וזה מה שבלאט ולברון עשו.

5. סיכום

איך אומרים האמריקאים? פעם אחת זה מזל. פעמיים זה מקרה. שלוש פעמים? כאן זה כבר שיטה. PATTERN. אמנם באחד מהשלושה הם הפסידו, אבל אפילו בהפסד ההגנה שלהם תקעה את הווריורס בבוץ. הם גרמו – וגורמים – להתקפה המהירה ביותר ביקום להיראות כאילו היא מכונית מרוץ המנסה להאיץ עם מעצור חנייה שלא שוחרר.

המשחק הערב הוא החשוב ביותר. הוא יראה לנו אם הווריורס מצאה תשובה לסחבת של הקאבס, להגנה של בלאט, ולמוחו של לברון. אחרת, סיפורה של הווריורס מסתיים הערב!

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

    1. הקרירה המפוספסת של האשך

      11 יונ 2015 20:07:01

      שפשפני, היא אפילו לא נראית כל כך טוב. כנראה עבר המון המון זמן מאז שטבלת באמת את הבגט

    2. גל אל-איי

      11 יונ 2015 22:54:52

      אחחחחחח מומי
      אם יש לי יום באסה בלי חיוך אחד על השפתיים אני נכנס להופס, מזריק מומי ונשפך… ת'אנק יו מן!

  2. סוס מעץ

    11 יונ 2015 20:05:44

    מאד מקווה לראות אותם מפסידים הפסד של ממש היום
    לראות את הלוחמים מתנערים ומתחילים לשחק כמו שהם יודעים

  4. Berch

    11 יונ 2015 20:19:25

    מעניין אם בלאט יעשה איזשהו שינוי היום…. אולי בקשר למספר הדקות.
    קאר בטח יעשה שינויים (מעבר לשיתוף מוגבר של לי) אחרת הוא בצרות.

  6. jojo

    11 יונ 2015 20:24:13

    מנחם, תודה על הפוסט המעניין. לגבי יחסי לברון בלאט (נושא שטרם נדון כאן.. 🙂 ), ראה מה אמר וינדהורסט המעצבן היום:
    "לברון פועל עם דיוויד בלאט בדרך שלא ראיתי מאף שחקן ב-NBA אי פעם. הוא פוסל מהלכים שלו, מחליט מתי לוקחים פסקי זמן, הוא דורש חילופים, מנפנף לחלוטין הוראות, חותך אותו בכל שלב בתקשורת, ובעיני אין ספק שבלאט מאמן מאוד מנוסה ברמה עולמית גבוהה. אם לא היו לו ניסיון וביטחון, הוא לא היה מסוגל להגיע עד הלום. הרזומה שלו מדבר בעד עצמו, ואם הוא יוכל לזכות העונה באליפות זה יהיה ההישג הגדול בקריירה שלו, ואולי הסיפור הכי לא סביר של שחקן ומאמן שמסתיים באליפות בשנים האחרונות" (מתוך ראיון בוואלה)
    הוא כתב מוערך בארה"ב? הוא בלתי נסבל.

  8. Mbk

    11 יונ 2015 20:55:17

    אחלה פוסט
    אני קצת מאוכזב מסביב קר בסדרה
    הוא לא מגיב מספיק טוב ויש לו את הכלים
    שינסה הרכב נמוך דאבל וטריפילים על לברו קצת זחוח מידיי ן

  9. קוין ג'ונסון

    11 יונ 2015 21:15:25

    תכל'ס המשחק היום לא יוכיח שה"שיטה" עובדת, כי 3 המשחקים האחרונים היו יכולים בקלות להיגמר הפוך.
    שמפרט היה יכול לקלוע את זריקת הניצחון במשחק הראשון,
    המשחק השני היה קרוב להפסד,
    וגם בשלישי לא היה חסר הרבה.

    2 הקבוצות שוות, וכשאחת תהיה אלופה זה רק יגיד שיש לה יותר מזל מהשניה, לא שהיא טובה יותר…
    טוב, הגזמתי. אבל בערך.

    1. יניב

      11 יונ 2015 21:30:14

      זה נכון אבל אתה מתעלם מכך שקליבלנד במצבה קבוצה פחות טובה מבולגן סטייט כמעט בכל פרמטר ועצם העובדה ששלושה משחקים הם כופים את רצונם על גולדן סטייט בהחלט מראה שהם שולטים בסדרה

  10. צביקה

    11 יונ 2015 22:01:32

    קר לא פרייר. זה כבר די ברור איך בלאט ולברון דופקים אותו, והיום הוא יהיה חייב לשנות משהו.
    הנקודה היא שגם בלאט לא פרייר, והוא יבוא עם עוד כמה רעיונות. יהיה מאוד מעניין.
    אגב, כל משחק בסדרה, חשיבותו עולה על זה שלפניו, ופחותה מזה שאחריו, לפעמים לאחת הקבוצות יותר מאשר לשניה, אבל ככה זה בסדרה, כי ככל שעובר הזמן יש פחות אפשרוות לתקן.
    ראינו קבוצות יוצאות מ2-1. וגם מ3-1. כך ששום תוצאה לא תפתיע, אבל מנטלית הקאבס בתנופה, והם רואים במפורש שהם יכולים לעשות את זה, גם בהרכב המוגבל הזה, והם ימשיכו לתת את הנשמה די שזה יקרה.

  11. צביקה

    11 יונ 2015 22:26:08

    נראה לי בגדול, למרות הכל, לברון לא שינה את המיינסט שלו מאז. ראו שאיון שלו בגיל 16 אחרי שזה פעם שניה באליפות התיכונים הארצית של ארה"ב:
    http://www.israsport.co.il/%D7%A6%D7%A4%D7%95-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%92%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A1-%D7%91%D7%9F-%D7%94-16-%D7%9E%D7%93%D7%91/

  13. אפלטון

    11 יונ 2015 23:20:07

    אני לא מרבה לכתוב הפלייאוף, קצת עמוס לי, אבל נקודה שלא עלתה יותר מדי היא שהסדרה הזו אולי הכי מרשימה מבחינה טקטית שראיתי בהמון המון זמן.
    סן אנטוניו שנה שעברה שיחקה אולי את הכדורסל הכי מושלם של שנות ה-2000 אבל היא פשוט שיחקה את המשחק שלה, מבלי לשנות או להגיב יותר מדי תוך כדי הסדרה.
    בסדרה הזו יש ממש משחק של בין מאמנים ושיטות. לברון אולי המלכה השחורה שעושה מה שהיא רוצה אבל לכל פיון יש תפקיד מוגדר כדי לשמור את הקצב שבלאט מנסה להכתיב.
    מהצד השני גם קר עושה דברים יפים ומאתגר את ההרכבים של בלאט בלי הפסקה.
    אומרים שקר קפא עם ההתאמות מה שממש לא נכון, בינתיים בלאט צעד אחד לפניו עם כל התאמה ובאמת מעניין לראות איך בלאט יגיב לדקות רבות של סמול בול עם לי אפילו כ-5. בינתיים בלאט נכנע והשיב בסמול בול בכל פעם שקר ניסה את זה.

  16. דורון האסטבן

    12 יונ 2015 01:47:54

    כתבה טובה מאד מנחם אתה מתעלה בפלייאוף,
    יש הרבה תגובות טובות בכל הכתבות.מעייפות איני מפרט.
    אתר מופלא, תהיה מבסוט מהכתיבה פה. תודה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט