מר נקודה למשחק (3)/ינון יבור

שלום לכולם.

אמנם קצת באיחור, אך מוטב מאוחר מלעולם לא. אחרי שכולנו הבנו את מה שמנחם הבין מראש, אני לא מתכוון לחזור ולנתח את עניין דיוויד לי. עם זאת, כן נחזור ונזכיר שכבר בפוסט הקודם סימנו את בוגוט כמכשלה העיקרית של הלוחמים, ואכן ראינו שקר התייחס לזה יפה גם עם אזילי ולבסוף גם עם לי.

אני כן רוצה לחזור לנושא של הגנת הגארדים, ועד כמה קליבלנד למעשה מוגבלת בתחום הזה. אני חייב לציין פה לטובה (שוב) את דיוויד בלאט. הוא כנראה הבין תוך כדי משחק שיש לו מגבלה מאוד רצינית בדמותו של מת'יו דלבדובה. מה?! מגבלה?! אז כן – המגבלה היא למעשה היכולת של שחקן ספסל יחסית נידח לעלות ולשחק באינטנסיביות מוגברת לא רק את הדקות שהוא רגיל אליהן, ולא רק מול המחליפים אליהם היה רגיל, אלא גם קרוב ל-40 דקות, גם מול החמישייה הראשונה, וגם מול ה- MVP המכהן. עוד לפני הפינוי לבית החולים, בלאט הבין שהקפיצה הזו היא מאוד משמעותית לכל שחקן, ובוודאי למי שאמור להידבק לגופייה של הגארד הכי אקפלוסיבי בפלנטה, (וכאן בא הפאנץ') ולשלושה משחקים רצופים בחמישה ימים. אני מודה שבהתחלה לא הבנתי אותו ואפילו כעסתי עליו, אבל דיוויד היה חייב לנסות: ברבע הרביעי ראינו (לפחות בתחילתו) לא מעט את אימן שאמפרט רודף אחרי סטף, ופה לדעתי בלאט עשה סוג של ניסוי כדי לראות אם יש לו מישהו חוץ מדלי שיכול להאט את סטף.

 

ובכן, כל הכבוד על הניסוי, שכנראה היה הכרחי. ועוד ובכן – הניסוי נכשל. כישלון חרוץ. כמו שכתבנו בפוסט הקודם, השמיכה ההגנתית של הקאבס מתאימה בול ללוחמים, אבל רק כשכל "מומחה" שומר על תחום מומחיותו. ושאמפרט, עם ידיו הארוכות שיכולות להפריע לקליי בקליעה, פשוט לא מספיק זריז (והאמת – קצת פצוע) כדי להיצמד לסטף. ושם בעצם נפתח הפקק והג'יני MVP יצא מהבקבוק והשתולל ברביעי, אפילו כשדלי חזר (למרות שהורגשה האטה). ככה זה עם ג'יני בבקבוק – הרבה יותר קל לשמור אותו בפנים מאשר לנסות להחזירו פנימה אחרי שיצא.

מהסיבה הזו אני קצת דואג לקראת משחק 4 – כי אין באמת לבלאט אופציות טובות (אפילו אופציות סבירות אני נוטה לחשוב שאין) לעצור את קרי – מלבד דלבדובה המותש. כאן דיוויד יצטרך ממש לסנכרן דקות במשורה, או למצוא עוד פתרון יצירתי אחר. הייתי מהמר על דאבל טימים להוציא לו את הכדור מהיד בחלק מהזמן, אבל זה חייב להיעשות בחוכמה ובעיקר – רחוק ככל האפשר מהסל. אם זה יקרה נתייחס גם לזה.

בהצלחה ולילה טוב לכולם!

 

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. מעניין מה השינויים שקאר יעשה כדי לשנות את המומנטום.
    בלאט אמר שהוא רצה להגביל את הדקות של דלבאדובה אבל זה לא הסכים לזה בכלל…

    מעבר לזה מעניין לראות ששתי קבוצות שאינן מהשווקים הגדולים הקלאסים של ה NBA מביאים לאחוזי צפיה שניים רק לגמר של 98

  2. כל הסיפור הזה של דלהבודה וקרי פתאום הביאו את העניין המשחק לרמות בלתי צפויות לחלוטין. אובייקטיבית, גבר בין הקאבס לאאוריורס היה אמור לא לעניין. אבל פתאום החולשה הלא מובנת של הווריורס, קרי, תומפסון, השמירה של דלבדובה, בלאט, לברון – נוצרו כל כך הרבה אינטריגות ונסיבות לו צפויות שפתאום הסידרה תופסת תאוצה להיות אחת המעניינות ביותר!

    פוסט מצויין

  3. הדקות של דלי חשובות. נקודה נוספת היא הפתרון של בלאט לדיוויד לי, אחרי שטיב קר שקרא את מנחם התחיל סוף סוף לנצל אותו. מכיוון שלי שומר גרוע אני מהמר על פתרון בו ישחקו עליו כדי לנצל את החור

  4. אני קורא את זה עכשיו פעם ראשונה אחרי המשחק ואין צודק ממך.
    תוך כדי המשחק ובמשחקים הקודמים חשבתי על זה גם. בסיום הרבע השלישי, התקפה לפני אחרונה של הקאבס (אחרונה הייתה לברון מטיח לבנה מהשלוש בסוף שעון) לברון זרק עונשין.
    עדיין לא ברור לי למה, אבל דלי נעמד על יד תומפסון ושאמפרט על יד קרי וכך הלכו השמירות בהתקפת ג"ס.
    כמובן שההתקפה נגמרה בשלשת מומנטום אדירה של ג"ס בזמן שהמשחק עוד היה רלוונטי.
    לא ברור לי למה זאת הייתה השמירה כשגם לבור כמוני ברור שזה לא ציוות מוצלח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט