אמנם כבר רבים וטובים טחנו עד דק ולעייפה תובנות מהמשחק האחרון, אבל ברשותכם, כמה נקודות שהייתי מעוניין להתעכב עליהן:

1. כשהלכתי לגיבוש טייס, בן דודתי, שכבר היה בקורס, אמר לי כך: "מההתחלה תן כל מה שיש לך ואל תשמור כוחות. את הגיבוש הזה אתה מסיים באחת משתי הדרכים – בקורס טייס או על אלונקה." אז מסתבר שבן דודתי דיבר גם עם מת'יו דלבדובה, כיוון שהוא התחיל את המשחק בטורבו ולא הוריד את הרגל מהגז עד שגופו, פשוטו כמשמעו, קרס מהמאמץ. לא לחינם סטפן קרי התעורר ברבע האחרון. דלי הוא לוק סקייווקר שהגיע לאובי ואן קנובי (דיוויד בלאט) שמראה לו את 'הכוח' שטמון בו. גם הוא לא האמין שהוא מסוגל להיות פקטור משמעותית בגמר הליגה הטובה בעולם. וזה לא רק דלי. הבחור הזה מדליק את כל הקבוצה. החבר'ה פשוט לא שומרים כוחות בהגנה. מתוכנן או לאו, אם יש לדיוויד בלאט יד בדבר או לאו, המזמוזים של לברון ג'יימס בהתקפה את הכדור אמנם מכוערים ולא יעילים התקפית, אבל מעבר להאטת קצב המשחק, הם נותנים לשאר הפרשים זמן מנוחה כל-כך נחוץ, בכזו אינטנסיביות הגנתית וברוטציה כה קצרה.
2. ואם בקרי עסקינן, עושה רושם שלבחור סוף-כל-סוף נפתחו הצ'קרות. להוסיף לזה את העייפות המצטברת של קליבלנד והניחוש שלי שמפה הוא יהיה הרבה יותר דומה למה שראינו ממנו עד כה בפלייאוף ובעונה הרגילה. בהתחלה הוא היה צריך להחזיר את הביטחון עם קליעה או שתיים די פנויות ומבט נקי לסל. אחרי שהוא מתחמם זה כבר עניין לאלת המזל. וזה לא היתרון היחיד שהרבע הרביעי נתן ללוחמים, ישנם עוד כמה: לא נתנו לשחקנים השחוקים של קאבס מנוחה בדקות האחרונות, שהיתה נגרמת אם היינו מגיעים אליהן בפער משמעותי; האמונה שגם בחוץ, בגמר, ברבע האחרון ומבור גדול מאד, הם יכולים לחזור ובדקות ספורות; הסעיף האחרון נוגע גם לקליבלנד, כי בכל שלב יקונן בהם חוסר הביטחון הזה שהנה, רק עוד רגע קט, גולדן סטייט חוזרים למשחק; הרבע הזה גם אמור לתת לסטיב קר ביטחון שהוא מסוגל לעשות התאמות שמצליחות להתמודד עם האסטרטגיה של בלאט. ברם, כמובן שיש גם חסרונות לרבע הזה: למרות הקמבק, שחקני קליבלנד לא נשברו וגילו חוסן מנטלי ואמנם הם עלולים להיות קצת חסרי ביטחון, אך באותה מידה הם יהיו דרוכים ולא תתעורר אצלם שאננות, גם בהפרש דו ספרתי. בנוסף, קר חשף כמה קלפים ברבע הזה (למשל, איך הוא ממקסם התקפית את לי), שלקראת המשחק הבא בלאט לא יצטרך להתמודד איתן תוך כדי משחק, אלא יוכל להיערך להן מראש.
3. לא מדברים עליו יותר מדי, אבל ג'יימס ג'ונס מדהים אותי. אחרי שבשנים האחרונות לא הרבה לקבל דקות, כל פעם שצריכים אותו בפלייאוף ובגמר בפרט, הוא שם. ולא סתם, אלא סלי מומנטום חשובים ובאחוזים נהדרים. הוא גם הסמול-פורוורד היחיד זולת לברון ג'יימס ומי שמאפשר לו את דקות המנוחה המעטות עד כה.
4. כמה מיץ עוד ניתן לסחוט מהלימון הזה שנקרא קליבלנד קבאלירס? לדעתי, עוד מקסימום משחק אחד בסדרה. אז האם אין להם סיכוי לאליפות? יש סיכוי לא גדול, אבל קיים. הניחוש שלי הוא שאם אליפות כזו אכן תגיע (והיא לא) זה יהיה תוך תצוגה התקפית כבירה של לברון ג'יימס. הופה, רגע אחד, הבחור קולע 41 נקודות בממוצע למשחק. שלוש ועשרים ומאה נקודות ב-3 המשחקים הראשונים הן שיא NBA. איך אני מעז לומר דברי כפירה אלו? העניין הוא שג"ס יכולים לחיות עם 40 נקודות ב-40 פוזשנים, כמו שקרה במשחק האחרון. אולם, אם אותן נקודות יגיעו ב-33 פוזשנים, זה כבר יהיה הרבה יותר קשה, כי שחקנים אחרים יקלעו יותר. אז הסיכוי לאליפות חי וקיים, אבל להערכתי, לברון יצטרך לשחזר את התצוגה ההתקפית של משחק מספר 5 נגד שיקגו לשם כך.
5. קודם אנדרסון ורז'או, אחר כך קווין לאב, אז קיריי אירווינג, במהלך המשחק אימן שאמפרט ובסופו מת'יו דלבדובה. עם איזו מכשפה דיוויד בלאט התעסק שיש עליו כזה שחור?