אחרי שהורדת את לברון ממלאך לדרגת אדם, אני מחכה לפוסט שלך שמעלה את >> ג'יימס ג'ונס << מ-חמור לדרגת אדם.

ללא ספק אם לברון יזכה בגביע הוא יטפס למדרגה באותו המפלס של …. נו אתם כבר יודעים למי הכוונה.
כל הסדרה הזו מלכתחילה היתה סדרה של הגנה נגד-התקפה,
אם גולדן סטייט היא ברצלונה בכדורגל עם הקליעות הוירטואוזיות אזי קליבלנד היא אינטר -מילאן, משחק חפירות, משחק עקשני והרבה הרבה יותר רצון לנצח ולהתאבד על כל כדור,
בסדרת-גמר הדברים הקטנים עושים את ההבדל, המתח, ההתרגשות, הכדור שמחליק מהיד בגלל זיעה מוגברת, בינתיים כל הדברים הקטנטנים שלא תמיד באים לידי ביטוי בלוח הסטטיסטיקה הולכים עם קליבלנד,
במשחק הבא עלינו לטובה יהיה על קליבלנד לחץ אדיר, זה סוג של להיות או לחדול, נצחון שלהם והם יכולים לחגוג כל הדרך בטיסה מערבה, הפסד.. הפסד במשחק הבא יוציא להם את כל הרוח מהמפרשים,
בלאט צריך לעבוד עכשיו המון על הצד המנטלי, על הפסיכולוגיה, לקחת שחקן שחקן לשיחה אישית,
לא ציפיתי לכזו סדרה מותחת ומרתקת, לפני הסדרה אני מודה שהייתי סקפטי ביכולת של הקאבס, מסתבר שהם גדולים מהחיים, קליבלנד היא האינטר מילאנו של הכדורסל
קליבלנד היא הדטרויט פיסטונס של שנות-ה80

בכל הקבוצות בהן דייוויד הצליח היו בנויות על שחקנים לוחמים ללא פרימדונות.

שחקנים בינוניים שעושים את הדבר הנכון , הבעיה שלו בקליבלנד שאף אחדלא רצה להקשיב עד עכשיו .

מי מהשקקנים הסופר מוכשרים האלו הולך לעבוד קשה ולהזיע כי הצניחו להם איזה מאמן מהמידל איסט שאף פעם לא היה בסביבה ומעולם לא שיחק במסגרת אפילו קרובה ל נבא … לא ספרו את דייוויד ולא הקשיבו אבל …

אבל.. שוב אולי הסיטואציה של להשאיר את קיירי על המגרש להכניס אותו לשחק מוקדם מדי נגד אטלנטה היתה בכלל יזומה מראש?

אולי המטרה היתה בכלל להוכיח כי הוא לא מסוגל להחזיק את הסדרה וחייב לרדת לספסל ?

כתבתי זאת כבר אז , קיירי הוא השחקן שהכי לא ספר את דייוויד לא דברים שאמר אלא שפת הגוף יחסית למאמן קרא לו קוץ בזלזול מסוים והמשיך לעשות מה שרצה …

לאב דוקא הקשיב ועבד קשה , מחל על ההצהרה שהוא לא שוה אתמשכורתו אבל נפצע .
ועכשיו כשאין ללברון ברירה אלא לרכז הכי טוב שהוא יכול .
למסור לדלי במהלך המכריע כי למד לסמוך עליו .
עכשיו אין יותר פרימדונות בקבוצה זו קבוצה לוחמת של דייוויד אפילו הפרימדונה השניה מאז ומעולם בנבא מבין זאת זו הקבוצה של דייוויד כבר לא של לברון , העוזר דייוויד נהיה המאמן הראשי.

אולי אנשים שכחו אבל מי ניצח את האליפות השלישית של שיקגו בזמן הפרימדונה הגדולה ביותר בתולדות הכדורסל מאז ומעולם ?

על מי צרח מספר 23 ברגע המכריע תן לי את הכדור ?
אבל הכדור היה מזמן בטבעת כי פקסון ירה בלי לחשוב ברגע שהכדור הגיע אליו .

לא השחקנים המוכשרים מנצחים את המשחקים החשובים באמת אלא השלד המסייע .

ואת זאת כתב ערן סורוקה לא אני :

"אבל אז, בעצם מתגנבת המחשבה הבאה: אם בלאט זוכה באליפות NBA, בשנה ראשונה, במועדון מקולל, עם כוכב לא חברותי, אחרי כל מה שעבר, האם יש לו עוד סיבה לחזור? עוד פסגה לכבוש? או שאולי עדיף לו לשבת בבית, לתת לכולם לדבר בשבחו ולהשוות אחרים אליו, לכתוב ספרים, להעביר הרצאות ב-50 אלף דולר לאחת, ולבלות עם המשפחה למשך כל ימי חייו? הנה, אנחנו אי שם באמצע יוני, וסוף סוף מצאתי סיבה טובה – בפוטנציה – עבור דייויד בלאט להתפטר."

אני מזכיר לכולם לאן בדיוק נטו הסיכויים לפני הסדרה, וכמה רבים היו אלה שלא האמינו שהקאבס ינצחו אפילו משחק. (גם אני פקפקתי בסיכוי לאליפות במיוחד אחרי פציעת קיירי) אני לא אומר שיזכו באליפות, אבל עד כה הם מכתיבים את הקצב, ומוציאים מעצמם את האנרגיות והמשמעת הדרושים ומי שצריך למצוא פתרונות הם הלוחמים. הכל עדיין יכול לקרות, אבל פרגון והערכה בהחלט לא יזיקו

נכון לגמרי מנחם. בדיוק מה שאני מרגיש כלפיו. לא אהבתי את לברון הישן. אני מסתכל בהשתאות ובהתפעלות על לברון החדש.