עייפות – על משחק מספר 1 בגמר NBA 2015/מתן גילור

  1. האנלוגיה הכי טובה שאני מוצא למשחק הזה הוא גמר ווימבלדון 2014. השחקן הכי מוכשר, הכי גדול והכי מנוסה נותן משחק על סף האפי ואז, או אז…הוא נזכר, הגוף נזכר, שהוא בעצם…כבר בעשור הרביעי לחייו. המוח מפסיק לתת את הפקודות הנכונות והגוף ממילא כבר לא מסוגל למלא אותן. הגוף שמטפס עד לבאר בראש הגבעה, רק כדי להחליק על האבן האחרונה ולהתדרדר במורד. הגוף שזוכר מספר דו ספרתי של שנים מלאות בריצות, קפיצות, מכות ומה לא. ועייף לו, עייף לו לגוף, ועכשיו הוא רק רוצה לנוח, לשכב לישון, להרפות את השרירים ולתת קצת מזור לעצמות הדואבות. כאילו בא לומר: "גידי שירה להם ולא ימתחו עוד. עצמותי שירה להן – להתפרק הן רוצות. שרירי שירה להם, אך הם מכווצים ורק שריר הלב רפוי בחזי."
  2. אז מה לכול השדים הפתרון? אם בסדרות הקודמות ביקרנו את דיוויד בלאט כשהחזיר את ג'יימס כשהקבוצה רצה יפה ועצר את המומנטום. לפעמים כמעט איבד משחקים על השטויות שג'יימס עשה, שהרסו את כל מה שהשאר בנו ביזע רב. הפעם נראה שבאמת לא היתה לו ברירה. לראשונה בפלייאוף הזה, הלוחמים נתקלו בקבוצה שלא נבהלת מהריצה שלם, שלא קורסת מנטלית. שיודעת לעשות את הדברים הנכונים כדי שהמשחק לא יברח. למעט…הדקות בהן ג'יימס על הספסל. אותם שחקנים משלימים שהביאו את הקבוצה הלום, לא הסתדרו בלעדיו. אולי בכל זאת יש משהו במילה "מנהיג". בלאט הרגיש שאם הוא לא יחזיר אותו מהר, המשחק יברח. אז מה בכל זאת אפשר לעשות? בונקר! בונקר??? בונקר! היתה תקופה שיוון שלא הסתדרה בלי פנאיוטיס ינאקיס על המגרש. מה עשו היוונים כשהכוכב נח? בונקר. התקפות ארוכות והרבה חפירות וכניסות לצבע, בין היתר כדי להוציא עבירות. וגם עבירות בצד השני, בעיקר על השחקנים הנכונים. כמה שיותר זריקות עונשיין אומר שזמן המנוחה גדל כשזמן המשחק עומד. בלי שלשות שגורמות לכדורים חוזרים רחוקים מהטבעת והתקפות מתפרצות. העיקר להעביר מקסימום זמן במינימום נזק. במשחק מספר 2, ייתכן מאד שקיירי אירווינג לא ישחק או לכל הפחות לא יהיה פקטור משמעותי. בלעדיו, עוד יותר קל לשחק בונקר.
  3. תגידו "חוכמה שבדיעבד". אם הזריקה האחרונה נכנסת הכל שונה. ייתכן. אך ייתכן גם שאם חלוקת הדקות קצת יותר טובה, שפרקינס נותן כמה דקות של פיצוצים, שמריון נותן עוד 2-3 דקות של מנוחה לג'יימס, אז אולי…אבל מי יודע? אולי גם המשחק נגמר בדו ספרתי.
  4. "אבא, בוא לנגב לי." "עכשיו קקי? אנחנו בתחילת ברבע הרביעי בגמר NBA." "נו, אבא!" "טוב, תן לי רק לברך "ברוך בורא הממיר המקליט" ואני בא."
  5. אם היה מדובר רק בפציעה של קיירי, דיינו. ואם היה מדובר רק על יום של 33% מחוץ לקשת של האחים, דיינו. ואם היה מדובר על רק על זה ששלושה שחקנים שיחקו בפרשים מעל 43 דקות ואף לא אחד בלוחמים, די דיינו. אבל כשהל מצטבר, נראה שהכיוון של הסדרה מאד ברור – מערבה.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. גיא

    5 יונ 2015 20:38:35

    אני מנסה לחשוב על משהו חכם, או מתחכם לכתוב,
    "תלמד את הילדה לבקש את אמא" עולה לראש ראשון,
    אבל אפשר לחשוב שכשהקטנה שלי הייתה בגיל ה-"אבא סיימתי…"
    (אותה קריאה מקפיאת דם מהשירותים…)
    המצב אצלי היה שונה.

    הפציעות, הסטטיסטיקות, יתרון הביתיות, העייפות –
    ברור שהכל מצביע מערבה, ועדיין –
    אני באמת חושב שקליבלנד מנצחת את הסדרה.
    (וזה למרות שלפני הסדרה נבאתי נצחון ב-5 משחקים לווריארס, כחלק משאלון הפיינלס)

  2. יאיר (בשמו של דיויד לי)

    5 יונ 2015 20:52:35

    חייב לציין בגאווה שהתינוק שלי העיר אותי ב3:55 למשחק, חזר לישון וקם רק ב7:20, רבע שעה אחרי שהמשחק נגמר.
    בסוף הרבע הרביעי אמרתי לעצמי שהנה זה הולך לקרות ומרפי ייכנס לפעולה אבל מרפי היה עייף מדי מעונה קשה….

    1. Berch

      6 יונ 2015 15:02:46

      התינוק שלי דומה לשלך אבל שונה…. היה ער עד 4 (אני עושה משמרות לילה) וב 4 הלך לישון עד 7. ראיתי את המשחק אבל התחלתי את היום גמור 🙂

  3. מתן גילור

    5 יונ 2015 21:04:33

    ב-2013, כשהיה רק אחד, הושבתי אותו לראות איתי את גיים 7.
    אבל עכשיו, כשהם שניים, הם לא נותנים אחד לשני לשבת בשקט ועושים מספיק רעש כדי שלא בטעות, חו"ח, יהי מצב שרק אחד מהם ער…

  4. עגל

    5 יונ 2015 23:23:21

    טור מצוין, ואני חייב לציין שכתוב בעברית שופרא דשופרא. מאוד נעים לקרוא. אני מאמין שבלאט לא צריך לקרוא את זה מפני שהוא בעצמו אמר שהם היו עייפים. האם זה אומר שיתחילו עם פרקינס בחמישיה במשחק הבא ? בעצם למה לא, אפילו ל 5 דקות. אם קליבלנד מובילה אפשר אולי לנסות את מריון או מילר, העיקר להוריד את העומס.
    שיטת הבונקר זה רעיון טוב, צריך להתחיל ליישם אותה. קניתי את הרעיון שהמטרה היא סחיטת עברות כשלברון נח.
    נ.ב. קווין לאב חסר, חסר מאוד

  6. יואש בן טולילה

    5 יונ 2015 23:53:04

    קשה להאמין שקבוצה כל כך קצרה עם כל כך מעט שחקנים טובים תזכה באליפות.
    יש לה שחקנים מנוסים אבל הם הרבה מעבר לשיאם והם גם ככה לא משחקים.

    לדעתי לברון מפחד לאבד את הכדור או לבצע מהלך גרוגי קרוב לסל בהתקפות האחרונות, סטייל אלו שבלייק גריפין עשה עמוק ב2 דקות האחרונות פעמיים מול הספארס (פעם אחת איבוד ופעם שניה גג מפלצתי של דאנקן) ומעדיף לזרוק מרחוק במקום.

    לא מנבא כלום, אבל ההבדל בינתיים בין גולדן סטייט לשאר הקבוצות שקליבלנד פגשה הוא שכשלברון ירד הם הצליחו לנגוס בכל מה שהושג כשלברון היה על המגרש.

    אם הזריקה של שאמפרט היתה נכנסת ברור שהיו מדברים אחרת, אבל השאלה הגדולה צריכה לעלות הרבה לפני והיא האם במתכונת כזו, של:
    1. ריבוי דקות באופן קיצוני לשחקנים המובילים (לברון, קיירי ותומפסון)
    2. ספסל שלא תורם כלום ושום דבר
    3. משחק סוליסטי של לברון (שלא באשמתו)

    האם אפשר בצורה כזו לזכות באליפות.

    סיכום המשחק אומר שלברון קלע הכי הרבה שקלע אי פעם בסדרת גמר ועדיין קליבלנד הפסידו.
    סיכום המשחק גם אומר שהווריורס נצחו למרות משחק מאוד פושר של הספלאש בראדרס, שניכר היה (בעיקר קרי) שגודל המעמד השפיע עליהם בהתחלה. (קרי עם איבודים ו2 גגות די שקופים שהוא קיבל), בעיית עבירות של גרין ואפס תרומה (ודקות בהתאם) של בוגוט.

  10. דורון האסטבן

    6 יונ 2015 01:53:10

    מתן בפלייאוף. התעלת ברמת הכתיבה בפלייאוף
    אחרי כתיבה משובחת בעונה.
    לא מעניין אותי כדורגל ( להוציא
    קצת מסי רולאנדו ותותחים) ,
    אך אותך מתן אקרא גם בנושא .
    בזכות כתיבתך תוסיף עוד תומך קל למכבי חיפה (גם גיא מאזור).
    מאד נהנתי, תודה רבה.

  11. דורון האסטבן

    6 יונ 2015 02:00:23

    סירבתי להאמין והדחקתי את ידיעת איש הערפל,
    לרגע חשבתי שזו מתיחה, (סליחה אי הערפל),
    מאד מבאס מקווה שיבריא במהרה ללא סבל.

    1. איש הערפל

      6 יונ 2015 04:12:12

      אם זה חלק מהאיים האבודים, אני מקבל, בכל אופן תודה, זוהי פארפרזה לכינוי הכי מגניב אי פעם לשחקן NBA – שון קמפ "איש הגשם" (שלא נכתב ככה באגלית אבל נשמע ככה), אפילו פעם ידעו לתת כינויים! והיום מה? דוראנטולה? המלך? האמת? הכל בולשיט!

  15. דורון האסטבן

    6 יונ 2015 02:36:56

    טרגדיה לשחקן נשמה אמיץ.
    אין מי שישחק במקומו (כך זה נראה אבל אולי…)

    עגל אני ימשיך להזכיר ולחפור על האמונה שלך (אולי היחידי)
    שהאמין וניבא לדוד הצלחה ב19-20 .
    עכשיו נשארה כמעט רק המזל והאמונה שמלווים את דיויד,
    והקיבוצניק שהאמין בו.

    2. jojo

      6 יונ 2015 10:30:12

      ראיתי את העדכון עכשיו. מאכזב עבור אוהדי הקבוצה, עבור בלאט ועבור חובבי הכדורסל שיקבלו עכשיו משחקים אחרים ופחות מאוזנים.
      קראתי אתמול, לפני הדיווחים על חומרת הפציעה, כתבה של וינדהורסט שכבר התחיל לבחוש וטען שיש סכסוך בין אנשי קיירי לבין אנשי קליבלנד על רקע הפציעה, כשאנשי קליבלנד טוענים שקיירי יכול היה לשחק עם הכאבים ולתת יותר.
      מנחם, איך מעריכים אותו בארה"ב? הוא פרובוקטור שמנסה בכוח להצית אש (הוא המקבילה של הירש?)

  18. אשך טמיר המקורי

    6 יונ 2015 07:40:24

    איזה זין.
    כזה אנטי-קליימקס.
    הכי מעצבן לראות את סילבר לפני המשחק מקשקש על חלוקת דקות ודברים שאפשר לעשות כדי להוריד את כמות הפציעות כשהוא נמנע מלציין את הברור מאליו – הורדת מספר המשחקים.
    הקפיטליזם החזירי הזה רוצח את הספורטיביות (ואת הבריאות של השחקנים, הגלדיאטורים המודרניים).

    1. מתן גילור

      6 יונ 2015 09:55:59

      +1
      בכדורגל זה עוד הרבה יותר קיצוני.
      המלצת המחקרים בשנים האחרונות מדברת על מספר מרבי של 10 פעמים בשנה מאמץ עצים של חצי מרתון.
      משחק כדורגל הוא מאמץ עצים ברמת חצי מרתון. 2 משחקי כדורסל ב-3 ימים הם מאמץ עצים ברמה של חצי מרתון.
      לפופוביץ' מגיע צל"ש, הרבה לפני ההישגים הספורטיביים, על חלוקת הדקות. ייתכן שמתוך לא לשמה בא לשמה, אבל הוא מבין שמדובר בבני אדם ולא במכונות בידור.

    2. אשך טמיר המקורי

      6 יונ 2015 10:08:11

      בנוסף לשחיקה הגופנית אנחנו גם מקבלים קבוצות לא מאומנות המתבססות על כישרון.
      למי יש זמן וכוח להתאמן כשכל יום שני יש משחק?
      זה אחד הדברים שהיה הכי קשה לבלאט להסתגל אליהם השנה.

  19. דורון האסטבן

    6 יונ 2015 09:10:03

    +2 לאיש הערפל, גיא, אשך, אופיר,סוסמעץ,
    עצוב שכל שחקן נפצע.
    הסיכויים של בלאט צנחו/או נעלמו.
    איש הערפל אכן הזכרת נשכחות עם סידרה המיתולוגית
    בעלת השיר היפה בזמנו. צודק בקשר לכינויים.

  22. ינון יבור

    7 יונ 2015 09:21:35

    מתן – אני תיכנתי את הקטן שיתעורר בדיוק בסוף המשחק, ישר אחרי הראיון במגרש. רק מה? עשיתי את הטעות הקלאסית של מתחילים – התיכנות היה ל-48 דקות. כך יצא שילד בן שנה וקצת בוהה בסטף ממרר לבלאט את החיים בהארכה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט