ממני 2+
🙂

4+ ובמכפלות..
🙂
קאר הוא מדהים ואדם משכמו ומעלה
למרות שזו עונתו הראשונה הוא אחד הטובים בעולם
ולא פחות מבלאט שהשנה אני מעריך עוד יותר
בניגוד ל2 וחצי אמריקאים (אולי 3).

דווקא הייתי שן את שומפארט על קליי, הוא יכול לנטרל אותו דיי טוב
את לברון הייתי שם על בארנס, הוא יצליח לנטרל אותו וגם לא ישאב ממנו אנרגיות בהגנה כמו שקליי היה שואב
על קרי הייתי שם את דלי ושקיירי משחק אז את קיירי הוא מתאזן איתו עם ההתקפה ככה שעל כל סל של קרי אני רואה את קיירי קולע אחד בחזרה.
את גרין ישמור טריסטן ואת בוגוט מוזגוב.

סמית גם שומר לא רע יוכל לעזור בהגנה על קליי
יש להם גם את מריון שיכול לתת דקות על גרין
ואת פרק שיפרק את בוגוט

נהדר רועי. בעיניי כתוב הכי יפה שלך עד היום

רועי אני מאד אוהב את ההשואה בין הווריורס של העונה לסאנס של נאש ובהרבה מובנים גולדן סטייט של העונה הם גלגול חדש ומשודרג של אותה הקבוצה.

יחד עם זאת אני לא מסכים עם חלק מהדברים שהעלית.
רוב קווי הדמיון מתחילים מסגנון המשחק של קרי שלוקח את מה שנאש עשה למקומות חדשים. נכון שג'נטרי היה עוזר מאמן בשתי הקבוצות (ואחר כך מאמן בפיניקס) וגם נכון שהוא מאמן אם אוריינטציה התקפית אבל סגנון המשחק בשתי הקבוצות הוא לא שלו. בפיניקס זה היה דאנטוני שהביא את סגנון המשחק הזה והעונה בגולדן סטייט זה הגיע ישירות עם קר. מספיק להסתכל על כל התחנות האחרות בהן ג'נטרי עבר כדי להבין שזה לא הסגנון שהוא מביא איתו מהבית (אם בלאט לא היה חותם בקליבלנד היינו מדברים עכשיו על סגנון המשחק שהוא הביא לגולדן סטייט?)

דווקא ההגנה של הווריורס לא הצריכה הרבה כוונון והשינוי הגדול שקר הביא איתו היה במשחק ההתקפה. הווריורס העונה מסרו 70 מסירות יותר למשחק מהעונה שעברה. זה שינוי עצום שהקפיץ אותם מהמקום האחרון בליגה לטופ 5. כמו כן הם מובילים או גבוה לטופ בכל פרמרטר של הנעת כדור כמעט: אסיסטים, אסיסטיים משניים, הזדמנויות לאסיסטים, מרחק תנועה ממוצע . ….

כאן אני מגיע לעוד נקודה חשובה בהשואה בין הקבוצות. הנעת הכדור של הווריורס אינה תלוייה רק בקרי כמו שזו של הסאנס לא התבססה רק על נאש. השחקן החשוב ביותר מעבר לקרי בהנעת הכדור של גולדן סטייט הוא דריימונד גרין שמקבל את הכדור כמעט אותו מספר פעמים שקרי נוגע בו ובפלייאוף הנוכחי מעביר אפילו יותר מסירות מה-MVP. במובן הזה ההקבלה בינו לשון מריון מפספסת (בארנס יהיה השוואה טובה יותר). גרין הוא ללא ספק ההוכחה לאיך בוריס דיאו היה נראה אם היה לו טיפה אופי (קיבלנו קצת הצצה לעולם הזה בסדרת הגמר של העונה שעברה).

לגבי השלשות – ציינת ששתי הקבוצות זרקו מספר דו ספרתי של שלשות אבל נראה לי שהתכוונת לעובדה ששתיהן קלעו מספר דו ספרתי של שלשות כי אין היום קבוצה שלא זורקת לפחות 14 שלשות למשחק. בכלל אם נסתכל על ההיסטוריה של הליגה רק 12 קבוצות קלעו יותר מ-10 זריקות משלוש בממוצע למשחק. הסאנס של נאש היו ראשונים כשמאז ועד העונה הצטרפו רק עוד שש קבוצות כשהשנה פתאום חמש קבוצות חצו את המחסום. מעניין לראות איך ההגנות בליגה יגיבו לכך בעונה הבאה.

עוד בנושא השלשות – אין שום דבר מיוחד בעובדה שרוב השלשות שהווריורס זורקים הם זריקות קאץ'-אנד-שוט, רוב קלעי השלוש לא עושים זאת מכדרור. האחוז שבו שחקני הוריורס זורקים את השלשות שלהם ממסירה הוא די ממוצע (הרבה בגלל הנטייה של סטף לזרוק מכדרור). מה שחשוב הוא עד כמה הנעת הכדור גורמת לזריקות האלו להיות פתוחות – מה שמוביל לאחוזי קליעה טובים יותר. מהבחינה הזו הסבסובים של קרי ברחבה מזכירים מאד את מה שנאש עשה כדי לפנות לקלעים שלו את הדרך.

דבר אחרון – אני לא חושב שעבודתו של המאמן (קר במקרה הזה) היא ללמד את השחקנים לוותר על האגו. האגו הכי גדול בווריורס הוא כנראה של דריימונד גרין -השחקן שאחראי כמעט יותר מכל אחד אחר לשטף המשחק שלה . משחק של הנעת כדור אינו אומר לוותר על האגו אלא ללמוד ולהתרגל לסגנון משחק שמצריך יותר תיאום. כמו שסן-אנטוניו הראו בעונה שעברה אין קשר בין משחק קבוצתי לויתור על האגו. אני לא חושב שמישהו משחקני הספרס רואה במסירה כויתור על האגו בדיוק כמו שלברון או קרי אינם רואים בכך מחילה על כבודם.