שירה בתנועה-המשחק היפה של הווריורס/רועי ויינברג

כמו אומנות ומדע, גם בכדורסל יש תאוריות שמשתכללות עם השנים. בין אם זה השימוש בביג מן שהתחיל במיניאפוליס לייקרס בשנות ה-50 והגיע לשיא עם המצאת הרים פרוטקטור שהביא 8 אליפויות לבוסטון בסיקסטיז, או השתמשות בשחקן התקפה מרכזי מהספסל שהתחיל בבוסטון של שנות ה-80 והגיע לשיא בסן אנטוניו, המשחק מתפתח כל הזמן.

גם בשנות ה-2000, פניקס סאנס הראו שאפשר להתבסס על שלשות ומשחק מהיר בשביל להצליח. עכשיו גולדן סטייט מביאה את זה לשלמות.

*

דיאו
גולדן סטייט של העשור הקודם. נאש (מימין), דיאו וראג'ה בל.

יש הרבה מן המשותף ב-2 הקבוצות האלה. סטפן קארי הוא סטיב נאש משודרג, דריימונד גרין הוא שון מריון איכותי. ב-2 הקבוצות התבססו על הרבה שלשות, קצב מהיר ומשחק שכיף לראות, או במילים אחרות-טביעת האצבע של אלווין ג'נטרי. ג'נטרי, כיום עוזר מאמן בכיר בגולדן סטייט ומ-2003 עד 2009 נושא תפקיד זה בפניקס, הוא אחד מהמוחות ההתקפיים הטובים בליגה.

הקצב המהיר של 2 הקבוצות יצא לפועל הרבה בזכותו, והוא האחראי למשחק המסירות היעיל של הקבוצות, לצד הפנומן שהיה הרכז בשתיהן (נאש או קארי). 2 הקבוצות זרקו מספר דו ספרתי של שלשות למשחק-גולדן סטייט זרקו 28 כאלה בעונה הסדירה, פניקס היו הראשונים שזרקו כמות דו ספרתית מחוץ לקשת, ושתי הקבוצות קלעו מעל 108 נקודות למשחק.

מה שהביא את גולדן סטייט רחוק יותר, לצד פער הכשרונות בין הקבוצות, זאת ההגנה היעילה של הווריורס (הודות לקר), הארסנל ההתקפי הרחב וההתאמות שקר ביצע לאורך הפלייאוף הראשון שלו כמאמן, אבל המשחק המהיר עדיין נשאר שם.

*

הווריורס הם יחידה לוחמת, שמתבססת על מה שהיה מזוהה ביותר עם סטיב קר כשחקן-שלשות. כל שחקני גולדן סטייט זרקו 58% מהשלשות שלהם, לפחות (קארי עם 58.4%, אחריו ברברוסה עם 88.4% וכל השאר עם למעלה מכך), אחרי מסירות.

היעילות של זריקה מיד לאחר מסירה (קאץ' אנד שוט) הפכה לאחד הסודות הכי פחות שמורים בליגה העונה, וגולדן סטייט הפכו אותה לנשק המרכזי שלהם, גם כשזה מגיע לזריקות ל-2 נקודות (46% לפחות מסך הזריקות של כל שחקני ג"ס, להוציא את קארי וברנדון ראש).

זה נוצר בזכות חמישיות יעילות ומתורגלות היטב שמסוגלות לייצר הרבה מצבי זריקה, ושחקנים עם IQ כדורסלני בשמיים (רונן דורפן כתב, וצדק, שהמשחק של הספרס בגמר אשתקד בוצע על ידי שחקני כדורסל מקצועיים. זה של הווריורס נראה כאילו רקדנים עושים אותו). אף קבוצה לא הצליחה לנצח את זה לאורך זמן, ולכן לווריורס הייתה את אחד העונות הטובות בהיסטוריה.

העבודה של קר לא מוערכת מספיק בקטע הזה. לשכנע 15 שחקני אנ.בי.איי, 15 אגואים שסבלו מהדרשות של מארק ג'קסון במשך שנתיים, לוותר על בידודים בשביל משחק קבוצתי שלם (ויתרון הזריקה ממסירה על הליכה אנוכית לסל), זה לא דבר רגיל. כימיה טובה זה מה שכל אלופה צריכה, ולווריורס יש את זה, בגדול. אבל גם לקליבלנד.

היתרון של קליבלנד הוא שהם התמודדו בהצלחה עם קבוצה דומה, אטלנטה, בגמר האזורי. אבל הווריורס עדיפים בהרבה על ההוקס, יש להם מאמן חכם יותר, ושחקני פוסט אפ (פסטוס אזלי, דיוויד לי, מוריס ספייטס). יהיה קשה לשתק את זה, אבל זה מה שקורה להרבה קבוצות שמשחקות ככה מול קבוצות קשוחות. אם קליבלנד יצליחו לכפות את המשחק שלהם על גולדן סטייט, להציב שמירה קשוחה על קארי (שאמפרט) ולקוות שזה יעבוד.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  3. יואש בן טולילה

    30 מאי 2015 12:31:56

    אני חושב שהצבה של שומפרט על קארי תהיה מאוד בעייתית לקליבלנד.
    את מי לברון יקח? אני מניח שאת קליי תומפסון. אין להם טעם לבזבז אותו על גרין.
    אם ככה, את מי אירווינג, שידוע כשחקן הגנה בינוני ומטה, יקח?

    2. א.ב

      30 מאי 2015 14:08:59

      אירווינג לא כל כך גרוע, אם הוא פצוע הם בבעיה בהתקפה אבל אז דלבדובה בפנים וכל המגנים שומרים אישיים ןקבוצתיים מעולים (בחמישיה הנמוכה).

  4. דורון האסטבן

    30 מאי 2015 12:39:55

    4+ ובמכפלות..
    🙂
    קאר הוא מדהים ואדם משכמו ומעלה
    למרות שזו עונתו הראשונה הוא אחד הטובים בעולם
    ולא פחות מבלאט שהשנה אני מעריך עוד יותר
    בניגוד ל2 וחצי אמריקאים (אולי 3).

  6. רבין הוד

    30 מאי 2015 12:49:15

    דווקא הייתי שן את שומפארט על קליי, הוא יכול לנטרל אותו דיי טוב
    את לברון הייתי שם על בארנס, הוא יצליח לנטרל אותו וגם לא ישאב ממנו אנרגיות בהגנה כמו שקליי היה שואב
    על קרי הייתי שם את דלי ושקיירי משחק אז את קיירי הוא מתאזן איתו עם ההתקפה ככה שעל כל סל של קרי אני רואה את קיירי קולע אחד בחזרה.
    את גרין ישמור טריסטן ואת בוגוט מוזגוב.

    סמית גם שומר לא רע יוכל לעזור בהגנה על קליי
    יש להם גם את מריון שיכול לתת דקות על גרין
    ואת פרק שיפרק את בוגוט

    1. יואש בן טולילה

      30 מאי 2015 13:01:51

      אתה משווה את אירווינג לקארי?
      לאירווינג יש הרבה משחקים של 0 אסיסטים. הוא מפעיל את הקבוצה הרבה הרבה פחות טוב ממה שלברון עושה את זה.
      אם המשחק יגרר לקרב קליעות, לא רק שאירווינג ינחל תבוסה, אלא גם שחקני קליבלנד לא יהיו במשחק.

      ללברון באמת אין ברירה אלא לשמור על בארנס, כל שאר ההרכב לא יסתדר בגובה או במהירות

    1. יואש בן טולילה

      30 מאי 2015 13:34:27

      אירווינג קלע "רק" 21 שלשות פחות מקארי.
      ותומפסון חווה ירידה חדה בתפוקה בסדרה מול יוסטון, סתם כי היתה לו משימה לשמור את שחקן ההתקפה אולי הכי קטלני בליגה.

  12. איל

    30 מאי 2015 14:21:45

    קיירי ישמור על קארי ויקווה לטוב. עבד להם מצוין בעונה הרגילה נגד ג"ס וזה מה שינסו גם עכשיו.
    קיירי לא מגן טוב אבל יודע להיות נאג'ס, ובינינו זה לא ששומרים טובים ממנו כמו גורדון, הולידיי ואפילו קאלת'יס ומייק קונלי הפצוע עשו עליו עבודה טובה יותר.
    כתבה נהדרת רועי. אגב, גם למארק ג'קסון מגיע קרדיט על ההגנה.

  14. מנחם לס

    30 מאי 2015 16:25:21

    רועי, לדעתי זאת הכתבה המקורית מס' 1 שלך עד היום. מנוסחת מצויין, הגיונית, וקולעת בול ישר במטרה.
    השאלה היחידה שאני שואל (ואני לא בטוח מה התשובה) היא אם זאת 'שיטת משחק' או הגולדן משחקת ככה כי יש לה את הקלע המהיר ביותר בהסטוריה של המשחק (מהיר בהוצאת הכדור בג'אמפ; לא המהיר ברגליו כמובן), ועוד 'מהירי ג'אמפ' כקליי ובארנס.

    1. אשך טמיר המקורי

      30 מאי 2015 20:37:58

      פספסת את הכותרת. "שירה בתנועה".
      ויינברג בשפתו הציורית מנסה להמשיל את מה שהוא עושה בהגנה לשוברט.

  16. עידו גילרי

    30 מאי 2015 21:38:49

    רועי אני מאד אוהב את ההשואה בין הווריורס של העונה לסאנס של נאש ובהרבה מובנים גולדן סטייט של העונה הם גלגול חדש ומשודרג של אותה הקבוצה.

    יחד עם זאת אני לא מסכים עם חלק מהדברים שהעלית.
    רוב קווי הדמיון מתחילים מסגנון המשחק של קרי שלוקח את מה שנאש עשה למקומות חדשים. נכון שג'נטרי היה עוזר מאמן בשתי הקבוצות (ואחר כך מאמן בפיניקס) וגם נכון שהוא מאמן אם אוריינטציה התקפית אבל סגנון המשחק בשתי הקבוצות הוא לא שלו. בפיניקס זה היה דאנטוני שהביא את סגנון המשחק הזה והעונה בגולדן סטייט זה הגיע ישירות עם קר. מספיק להסתכל על כל התחנות האחרות בהן ג'נטרי עבר כדי להבין שזה לא הסגנון שהוא מביא איתו מהבית (אם בלאט לא היה חותם בקליבלנד היינו מדברים עכשיו על סגנון המשחק שהוא הביא לגולדן סטייט?)

    דווקא ההגנה של הווריורס לא הצריכה הרבה כוונון והשינוי הגדול שקר הביא איתו היה במשחק ההתקפה. הווריורס העונה מסרו 70 מסירות יותר למשחק מהעונה שעברה. זה שינוי עצום שהקפיץ אותם מהמקום האחרון בליגה לטופ 5. כמו כן הם מובילים או גבוה לטופ בכל פרמרטר של הנעת כדור כמעט: אסיסטים, אסיסטיים משניים, הזדמנויות לאסיסטים, מרחק תנועה ממוצע . ….

    כאן אני מגיע לעוד נקודה חשובה בהשואה בין הקבוצות. הנעת הכדור של הווריורס אינה תלוייה רק בקרי כמו שזו של הסאנס לא התבססה רק על נאש. השחקן החשוב ביותר מעבר לקרי בהנעת הכדור של גולדן סטייט הוא דריימונד גרין שמקבל את הכדור כמעט אותו מספר פעמים שקרי נוגע בו ובפלייאוף הנוכחי מעביר אפילו יותר מסירות מה-MVP. במובן הזה ההקבלה בינו לשון מריון מפספסת (בארנס יהיה השוואה טובה יותר). גרין הוא ללא ספק ההוכחה לאיך בוריס דיאו היה נראה אם היה לו טיפה אופי (קיבלנו קצת הצצה לעולם הזה בסדרת הגמר של העונה שעברה).

    לגבי השלשות – ציינת ששתי הקבוצות זרקו מספר דו ספרתי של שלשות אבל נראה לי שהתכוונת לעובדה ששתיהן קלעו מספר דו ספרתי של שלשות כי אין היום קבוצה שלא זורקת לפחות 14 שלשות למשחק. בכלל אם נסתכל על ההיסטוריה של הליגה רק 12 קבוצות קלעו יותר מ-10 זריקות משלוש בממוצע למשחק. הסאנס של נאש היו ראשונים כשמאז ועד העונה הצטרפו רק עוד שש קבוצות כשהשנה פתאום חמש קבוצות חצו את המחסום. מעניין לראות איך ההגנות בליגה יגיבו לכך בעונה הבאה.

    עוד בנושא השלשות – אין שום דבר מיוחד בעובדה שרוב השלשות שהווריורס זורקים הם זריקות קאץ'-אנד-שוט, רוב קלעי השלוש לא עושים זאת מכדרור. האחוז שבו שחקני הוריורס זורקים את השלשות שלהם ממסירה הוא די ממוצע (הרבה בגלל הנטייה של סטף לזרוק מכדרור). מה שחשוב הוא עד כמה הנעת הכדור גורמת לזריקות האלו להיות פתוחות – מה שמוביל לאחוזי קליעה טובים יותר. מהבחינה הזו הסבסובים של קרי ברחבה מזכירים מאד את מה שנאש עשה כדי לפנות לקלעים שלו את הדרך.

    דבר אחרון – אני לא חושב שעבודתו של המאמן (קר במקרה הזה) היא ללמד את השחקנים לוותר על האגו. האגו הכי גדול בווריורס הוא כנראה של דריימונד גרין -השחקן שאחראי כמעט יותר מכל אחד אחר לשטף המשחק שלה . משחק של הנעת כדור אינו אומר לוותר על האגו אלא ללמוד ולהתרגל לסגנון משחק שמצריך יותר תיאום. כמו שסן-אנטוניו הראו בעונה שעברה אין קשר בין משחק קבוצתי לויתור על האגו. אני לא חושב שמישהו משחקני הספרס רואה במסירה כויתור על האגו בדיוק כמו שלברון או קרי אינם רואים בכך מחילה על כבודם.

      1. עידו גילרי

        30 מאי 2015 22:19:36

        בתור אוהד סאנס שגם היתה לו את התמונה קודם אני חושב שזה באחריות איתי להחליף. חוץ מזה איתי כאוהד סן אנטוניו אני חייב לשאול – הרצחת וגם ירשת?

      1. עידו גילרי

        30 מאי 2015 22:21:55

        תן לו זמן. יכולת המסירה שלו אולי עדיין לא ברמות של נאש אבל ראיית המגרש כמעט כבר שם. הוא רכז בכל רמ"ח איבריו. לסווג אותו כסקורר עושה לו עוול.
        אהה וכמעט שכחתי – הוא לא חור שחור בהגנה אז באמת ההשואה לא במקום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט