מחשבות ראשונות על הגמר הפנטסטי שמחכה לנו.
1. הגמר הזה מזכיר לי את סדרות הגמר של 1993+2006 .
הגמר הזה מזכיר לי שני גמרים מהעבר כל אחד מסיבה אחרת.
גמר 1993 : העמיד את המלך דאז מייקל ג'ורדן בפני קריאת תיגר של שחקן גדול וזה בדיוק מה שקורה כרגע ללברון.
אבקש להבהיר מעל לכל ספק כי איני משווה את לברון למייקל .
ובכל זאת לברון של השנים האחרונות הוא השחקן הדומיננטי בליגה ובזאת הוא מזכיר את מייקל .
נכון לברון נוצח אשתקד ….אבל הוא נוצח מול קבוצה ולא ע"י שחקן בודד .לכן מעמדו לא נפגע יחסית.
כאן תרשו לי לקפוץ רגע לשנת 1993.
מייקל ג'ורדן קצת עייף הוא אחרי צמד אליפויות שוחקות ורגע לפני משבר לא פשוט (רצח אביו ).
כשבתווך החלו פרסומים שונים על בעיות ההימורים שלו.
בנוסף ב 1993 הוא נתן עונה "סולידית " במונחים שלו ופינה את תואר האם וי פי לצ'ארלס בארקלי .
בארקלי נתן עונת שיא והצעיד את פיניקס לגמר הנ.ב.א לאחר שהם גם כן התגברו על המערב הפרוע.
הסאנס הציגו כדורסל סוחף ומלהיב וסיימו ראשונים בליגה הרגילה.
והמאמן …היה רוקי .
בקיצור הדמיון לגולדן סטייט מושלם.
שיקגו לעומתה קרטעה יחסית במזרח וסיימה רק שנייה לניו יורק ניקס שהסתמנה כיריבה היחידה שתוכל לעצור את שיקגו למרות קרטועיה .
הם אכן הגיעו לגמר המזרח וניו יורק כבר הוליכה 0-2 לפני ששיקגו יצאה מזה ל 4-2 כולל 3 חסימות בהתקפה האחרונה של משחק 5 בניו יורק .(צארלס סמית המסכן )
בקיצור ניו יורק של אז זו …..שיקגו של היום .
הדמיון רב .
ההבדל היחידי שמייקל היה בתפקיד קארי (2 ) ובארקלי בתפקיד לברון של היום (3 ).
הגמר הכללי החל בשליטת שיקגו שניצחה 2/3 באריזונה ועלתה ל 2-1 …כולם היו בטוחים שהיא תסגור בשיקגו את האליפות אך הסאנס גנבו משחק .
משחק 6 הלך צמוד אך פיניקס הוליכה ב 4 פחות מדקה לסוף …בארקלי היה מחויך רגע קט לפני היום הכי מר ועצוב בקריירה שלו שהסתיימה עם השלשה ההיא של פקסון.
בשורה התחתונה גם השנה המלך של הליגה קצת הוריד גז בליגה הרגילה ,גם הוא רואה את היורשים קמים להוריד מעליו את כתרו ו……ימים יגידו
גמר 2006 :
גמר 2006 דומה לשנה במובן זה שקבוצות לא בעלות שם הגיעו לגמר.
אז זה היה יותר קיצוני מהיום היות וזה היה גמר הביכורים של מיאמי ודאלאס .
לעומת קליבלנד וגם ג.ס שכבר ביקרו שם.
ובכל זאת קיבלנד חוזרת אחרי 7 שנים וגם אז זו הייתה הופעה בודדת אליה הגיעה ללא סיכוי של ממש .
ג.ס חוזרת למעמד אחרי 40 שנות מדבר ומלבד הדוקטור אני לא כ"כ בטוח שיש עוד מישהו בהופס שיכול לספר משהו על הגמר ההוא .
אני זוכר כמה היה מלהיב הפליאוף המערבי ההוא . בדיוק כמו היום דאלאס השולפת המהירה במערב עם שולף אחד בולט מעל כולם (נוביצקי ).
מולה התייצבה קבוצה פחות מלהיבה אך קשוחה .
אני הייתי שייך אז לרוב שרצה את דאלאס …שכבר הובילה 0-2 רק בכדי להפסיד בעוגמת נפש 4-2 לוויד ושאקיל.
בשורה התחתונה : גם השנה יש קבוצה חדשה ואטרקטיבית בצד המערבי ,קבוצה שרוב מוחלט של האוהדים הניטראליים בעדה ובצד השני יש קבוצת קשוחה של אלו שבאו לנצח.
מעניין אם כמו הדוגמאות שכאן גם הפעם נציגת המזרח תנצח ?
2. המאמנים :
בעניין המאמנים ניתן לחלק זאת ל 3 חלקים .
חלק ראשון : הסיפור של בלאט שלנו (סורי יאיר ).
חלק שני : העניין ששניהם מאמנים חדשים דבר שהצריך נועזות גדולה של הנהלות הקבוצות .
חלק שלישי : השימוש הדומה בההרכייה שהם עושים.
אשר לבלאט כולכם מכירים את הסיפור …קראתי שיש כאלו שלא אוהבים את תופעת הלוואי של נספחים שונים (לי זה לא מפריע …).
אבל הסיפור הזה מבחינתי כ"כ מרגש והזוי שאני חייב להתייחס לכך בכמה פסקאות.
הוא מרגש כי זה לא רק העניין שדיוויד שלנו, אלא כי מדובר בבן אדם עניו וצנוע שעבר כ"כ הרבה התמודדויות אגו ואגו הורג את הבן אדם (מנחם מן הסתם עוד תגיע לכך עם הרב מחב"ד ) .
ודיוויד שלנו תמיד נשאר צנוע גם כשהוזז בחזרה לתפקיד העוזר במכבי ,גם כשלאחר שהביא גם אליפות אירופה לרוסיה ומדליה אולימפית ירדו עליו כל מי שחושב שהוא מבין כדורסל וכמובן בהנהלת מכבי (בעיקר הדור הצעיר יותר ).
וכמובן השנה ….תמיד מרגש לראות סיפור שכזה בייחוד שמכירים כ"כ טוב את הדמות המרכזית.
זה הזוי כי ….טוב אין מתאים מלספר לכם סיפור על מתיחה נפלאה שעשו פעם לשימי ריגר.
אני אספר את המתיחה …אבל אם מישהו ימצא דרך לעלות אותה ביוטוב שיבורך.
בכל אופן מעשה שהיה כך היה .
בשנים הראשונות לשידורי הפליאוף בנ.ב.א נראה לי בפליאוף 93 או משהו כזה …נעשה שיתוף פעולה יוצא דופן בין ערוץ הספורט לרשת האמריקאית ששידרה את המשחקים.
באחד המשחקים בשידור ישיר כביכול נמסרה הודעה כי ..פיל גק'סון החליט להתפטר וכי המאמן המחליף שלו הוא לא אחר מאשר רלף קליין ז"ל .
לא אלאה אתכם איך מבחינה טכנית עשו זאת (בשידור שאמור להיות ישיר …ובאמת היה מוקלט רק לארץ).
בכל אופן שימי ריגר הפרשן קיבל חום הוא ראה בשידור ישיר את השדר המפורסם ביותר באמריקה מודיע על מינוי רלף שלנו למאמן שיקגו של ג'ורדן !
כמובן שישר העלו לשידור את רלף "שהיה נרגש מהמינוי " עופר שלח (געגועים ) הסביר שמה שהניע את שיקגו לבחור דווקא בו הייתה העובדה שג'ורדן פגש בו במהלך אולימפיאדת 84 במדי נבחרת גרמניה …והגרמנים היו היחידים שהתמודדו מול ארה"ב בכבוד כשהפסידו בחד ספרתי (נכון אגב).
בקיצור ריגר לא יכול היה להתאפק והציע לרלף בשידור לשמש כעוזרו ….
זה בערך כמה שהסיפור הזוי בעיני וזה לא פחות ממדהים.
האומץ של ההנהלות ללכת על מאמנים אלו.
כששני מאמנים חדשים מוליכים קבוצות לגמר יש בכך להעיד על חשיבה מחוץ לקופסה.
הן בג.ס והן בקליבלנד החליטו לעשות משהו שונה.
אצל ג.ס זה לא היה לגמרי מחוץ לקופסה היות והם ראו את ההצלחה של הורנאסק בסאנס אז הם הלכו על משהו דומה…ובכל זאת הם עשו משהו חדשני והצליחו בענק.
גם בקליבלנד לא התביישו לקחת מישהו שיודע לקדם שחקנים ולאמן .
אמנם הם לא לקחו כ"כ בחשבון שתהיה להם קבוצה לאליפות (הקונספט היה שונה לגמרי לפני הגעת לברון )
אבל הם ראו איך מאמן גדול עושה את השלם גדול מסכום חלקיו (פופוביץ) והם החליטו שהם רוצים גם אחד כזה …כשלא מצאו כזה באמריקה הם לא התביישו לייבא אחד שכזה שבדיוק כמו פופוביץ לקח קבוצה ללא כוכב על /תקציב על ובכל זאת עשה אותה גדולה מסכום חלקיה והוביל אותה עד הסוף.
הקשר והדמיון בין קאר לבלאט .
נתחיל מהסוף (ואולי זו דווקא ההתחלה ) אבל מי שבאמת פתח את הדלת לבלאט בליגה היה קאר.
קאר היה זה שהניח הצעה קונקרקטית על השולחן לבלאט.
למי שזוכר ממש לפני כשנה כשקאר מונה הוא הניח את ההצעה על השולחן של דיוויד .
בעקבות אותה הצעה בלאט ידע שיש לו מקום עבודה בטוח ולכן הוא הודיע למכבי על עזיבה.
לבלאט עוד המתין רעיון עבודה עם קליבלנד והשאר היסטוריה . (אני עוד זוכר שהוא הבטיח לקאר תשובה תוך 48 שעות ו…יום לפני הדד ליין הוא קיבל את המינוי ).
אני זוכר עוד דיונים כאן בהופס בהם שאלנו האם לא עדיף לבלאט משרת העוזר ללמוד את הליגה על פני משרה של מאמן ראשי (עוד לפני שלברון הגיע ).
אני זוכר שאני צידדתי בללכת ללמוד את הליגה והצעתי לדיוויד להיות עוזר …היה מישהו ד"ר הופמן כמדומני ונראה לי שגם צביקה שטענו שלא מוותרים על הצעה להיות מאמן ראשי …אותי הם שכנעו .
וזה פשוט מדהים לראות אותם נפגשים לבסוף במעמד הכי גדול שיש לכדורסל להציע.
הדמיון :
יש ביניהם דמיון רב הם אולי רוקי בהגדרה אבל עם כ"כ הרבה ניסיון.
לקאר יש את הניסיון כשחקן שהיה במעמד הזה 5 פעמים ובכולם סיים עם טבעת .
אך כמאמן זו כאמור טבילת האש שלו במעמד שכזה.
לבלאט כמובן אין קמצוץ של ניסיון כשחקן …אבל כמאמן על הקווים הוא ניהל המון משחקים מלחיצים ומכריעים.
כאלו שהוא לא יכול להפסיד בהם למשל שלושת משחקי הנוקאאוט של רוסיה בדרך לזכייה ב 2007 .
וכן הפיינל פורים בהם היה ביורליג ובארץ.
תעשו את החישוב ותגלו שבלאט עמד בעשרות משחקי להיות או לחדול
(מטורנירים שונים עם נבחרת רוסיה ,פינל פור היורוליג ,הארץ וכן בגביעים שונים …שלא לדבר על סדרות של ממש ).
בשורה התחתונה כאן יתברר מה עדיף ניסיון במעמד הזה כשחקן …אך לא כמאמן או ניסיון גדול כמאמן …אך לא בכזה מעמד בדיוק .
(לדעתי לפחות ,הרי שמבחינת הניסיון מצבו של בלאט עדיף).
עוד נקודת דמיון מפתיעה היא ההרכייה .
אני מודה שקצת הופתעתי כשקראתי את נתוני הפליאוף …היות וחשבתי שג.ס משתמשת ביותר כלים ומחלקת בצורה יותר מאוזנת את הדקות.
אז כן זה נכון אף בכלל לא כצעקתה .
שתי הקבוצות משתמשות למעשה ב 8 שחקנים שמשחקים יותר מ 10 דקות בחלוקה די דומה.
הנה העקרונות .
1. לשני המאמנים יש כוכב על מעל כל היתר לברון קיבל 41 דק' קארי 38 והם למעשה הברומטרים המרכזיים של הקבוצה.
2. לשניהם גם שחקני משנה שנבחרו לחמישייה השלישית של הליגה ולאול סטאר (ושניהם נתנו קצת פחות מהמצופה בפליאוף).
בקליבלנד מדובר כמובן בקיירי ובג.ס מדובר בתומפסון .
3. לשניהם שחקן קצת פחות מעורך שעשה קפיצה של ממש בתרומה בפליאוף.
בקליבלנד זהו סמית ובג.ס זהו גרין .
4. לשניהם יש שני שחקנים אפורים אך קשוחים שמשלימים את החמישייה לבלאט יש את תומפסון ומוזגוב.
ולקאר את בארנס ובוגט .
5. לשניהם יש שחקן בולט אחד מהספסל שמקבל את רוב הדקות …לבלאט יש את שאמפרט (34 דק' ) ולקאר את איגדואלה (28 ) .
6. לשניהם יש רק עוד שני שחקנים מעל 10 דקות בפליאוף. אצל בלאט אלו דלאיבנובה (22 ) וג'ונס (14).קאר משתמש בלוינגסטון ( 15 ) ובבארבוסה (11 ).
7. לשניהם יש עוד כמה שחקנים שלא מקבלים מספיק קרדיט …אבל יכולים להיות אולי השפן המפתיע לבלאט יש שלושה אלופים לשעבר מריון ,מילר ופרקינס (שמקבלים יחד רק 17 דקות).
קאר מייבש את אזלי (9 דקות …למרות שמול יוסטון קיבל יותר ) וכן את לי (8 ) וספייטס (7 ) .
למרות שהאחרונים תרמו תרומה יפה במהלך העונה הסדירה.
נכון קאר הצליח יותר בעונה הרגילה ובאזור יותר קשה.
אבל מצד שני בלאט עבר יותר קשיים בפציעות של ורוזו ולאב .
וכן בהתאמות השחקנים החדשים במהלך העונה.
שניהם עושים עבודה נפלאה ויהיה מעניין מאד.
לסיום אנקדוטת קרי ותחזית (חלקית ).
אנקדוטה שקראתי איפה שהוא היום .
חמישיית העונה היא קארי ,הארדן ,לברון ,דיוויס וגאסול.
שימו לב לזה….
סיבוב ראשון קארי פוגש את דיוויס החבר הראשון לחמישייה ומוריד אותו …
סיבוב שני קארי פוגש את גאסול …חבר שני ומוריד גם אותו .
סיבוב שלישי קארי פוגש חבר שלישי את הארדן …וגם אותו הוא מוריד .(ואם תרצו על הדרך גם את עצמו עם הנפילה ….לפרקט ).
סיבוב רביעי : קארי פוגש בגדול מכולם לברון האם הוא יוריד גם אותו וישלים סרייה מדהימה ואולי חסרת תקדים …או שיגידו עליו (עם קריקטורה של נופל שדוד )…הוא היה השולף הטוב במערב….עד שהגיע מישהו מהמזרח.
תחזית :
בדרך כלל אי נותן וגם הפעם אתן אבל יש עוד זמן .
כרגע אסתפק ואומר שלפני שבוע שבועיים הייתי בטוח בניצחון ג.ס …אך כל יום שעובר אני זז עוד קצת לצד קליבלנד .
זו עדיין לא תחזית אך בהחלט הצהרת כוונות.
יאללה שיתחיל כבר .
אחלה פוסט , תודה !
מעולה, תודה!
בבחירה בין קבוצה יותר טובה ובין קבוצה שבאה לנצח אני שם את הכסף על קליבלנד. עמכם הסליחה
נפלא אהרון, השוואות נהדרות,
ניחוח שנות ה90 שלא היה אינטרנט ולא היו משדרים
משחק חשוב של מייקל וסר צ'ארלס, גרוע יותר מהיום.
זו תחזית הכי טובה שקראתי גם אני חשבתי שהוורייס
יהיו אלופים ושתקתי, עכשיו עם ההתלהבות של לברון
והצחצוח של בלאט יותר ל…
הכי טוב זה לא לדעת שכל משחק נופתע,
איש חכם לא היה מתנבא או מהמר אלא רק בהשערה.
הי עכשיו זה הזמן של כולם לכתוב ולנתח את הגמר
ולא נמאס לשמוע על בלאט לדעתי לא כתבתם מספיק עליו
אין צורך בנבואות,
מקווה שיצא לכם יפה כמו אהרון,
אחלה שבת
מעולה אהרון! הסיפור על רלף קליין פשוט אדיר, לא ידעתי ששימי ריבר היה מרחק מתיחה אחת מלהפוך לעוזר מאמן ב-nba 🙂
זו מתיחה ידועה, (טוב לחלק) זוכר שכעסתי עליו
שראיתי אות בפיאט 127 הישנה, אחרי שמייקל ניצח את יוטה
הוא היה מאוכזב ולא נתן לאוהדי שיקגו לשמוח
רק העכיר את האווירה, לא היתה בו שמץ של מודעות ואובקטביות
תבכה על יוטה א"חכ, יא דה.. ממש מבאס לשמוע קריין עצוב כשאתה שמח.
דיברתי איתו במסעדה שנים אחרי אך לא הזכרתי זאת.
אך הוא דמות קריקטורית שנתנה גם הרבה רגעי צחוק טובים.
תודה רבה אהרון על הכתבה המצוינת מאד,
שבת שלום
הפיאט 127 הזעירה של שימי ריגר ממש הפוכה למימדיו,
קצת מצחיק היה לראות אותו מוציא ראש מהחלון כשקראנו לו
הסיפור הגדול בארה״ב הוא סטף קארי וגולדן סטייט.
הסיפור הגדול בישראל זה דיויד בלאט וקליבלנד.
אני מוכן להציע פשרה: גולדן סטייט תוכתר כאלופת הnba בארה״ב וקליבלנד תוכתר כאלופת הnba בישראל
איך שלא יהיה – יליד אקרון אוהיו ייצא מהסדרה הזאת עם גביע…
ההשוואה בין המאמנים לא מלאה. סטיב קר קיבל קבוצה של חיילים ממושמעים, מגובשים, שכבר הצליחו לנצח משחקים ולהגיע לפלייאוף.
בלאט קיבל קבוצה של חלקים לא מתאימים (דיון וויטרס למשל), אגו (לא נזכיר את שמו), פציעות של ורזאי/לברון/קיירי/לאב, ותיקים שבאו לעודד במקום לשחק (מילר..) וטרייד שהביא 3 שחקנים (אחד מהם מחלים מפציעה) באמצע העונה וכו'.
הוא נאלץ לחבר את הפאזל, למצוא מה עובד להם ולהנחיל שיטה כלשהי לקבוצה, וזאת תוך כדי קפיצה מעל משוכות רבות.
לכן, אני נותן לבלאט את היתרון המובהק מבין השתיים.
מצד שני, ג"ס בריאה יותר (למרות 2 הכמעט זעזועי מוח), משחקת יותר זמן ביחד – בשיטה שעובדת להם מצויין, ויש להם שחקנים מעולים לא פחות מקליבלנד.
יהיה מעניין.
רק אל תשכחו כל חובבי לברון איך בשנה שעברה כמעט כולם הימרו על מיאמי, בטח כשהיה 1-1 בסדרה.
🙁
פלייאוף 93 היה פסגת שידורי ה-NBA בארץ ומאז המצב רק הידרדר.
יורם ארבל, עופר שלח ושימי ריגר העבירו את השידורים מהאולמות עצמם. באולפן ישב רונן גורביץ' הנחמד (שבטח אכל את הלב).
את המתיחה של ריגר אני זוכר במעומעם. את הכיף שבשידורים ההם אני זוכר היטב.
1+
הייתה אווירה מחשמלת מהאולמות
פוסט נפלא. אני כמעט ואף פעם לא מגיב(למרות שאני כבר שנים קורא קבוע), אבל אני אחרוג ממנהגי כדי להודות לך אהרון. תמיד כיף לקרוא את הפוסטים שלך. תודה רבה!
פוסט מעולה
כל הכבוד אהרון, פוסט נפלא
איזה יפים יפים היו אז בשנות ה90, רעים היו אז רעים באמת- הניקס, ולא כמו היום שכל קבוצה מממפיס מחשיבה את עצמה לקשוחהלמרות שבמבט לאחור אולי היה עדיף שהרעים ינצחו את הרעים פחות -שיקגו ויפסידו לסאנס הסימפטיים מהמערב. כמה טוב היה כשהחלוקה הייתה ברורה כשמש בעיניו של מתבגר צעיר.
אהרון תודה על הנוסטלגיה שעוררת בי.
פוסט נפלא, וההשוואות ממש מעניינות.
הקטע עם קארי באמת נחמד.
אמנם זה לא קשור לפוסט אבל הייתי שמח להמלצות על ספרטי ספורט( כדורסל בעיקר) שמומלץ לקרוא, באנגלית כמובן.
פוסט מצוין, תודה
נפלא. תודה אהרון
תודה לכולם ומסר בעיקר ליונתן.
התגובות הם הדלק המניע אותנו …לא רק שבח אלא גם ביקורת ובעיקר המשך דיון.
אני חושב שדיון ופיתוח מאמרים יעלו את האתר לעוד רמה ויביאו עוד גולשים (גם כיום הוא אתר ברמה טובה מאד ).
אחלה פוסט, תודה!
אני זוכר מצוין את הפלייאוף ההוא של שנת 93'. סדרת הגמר בין פיניקס לשיקגו מחזיקה עד היום את שיא הרייטינג לסדרת גמר ב-NBA.
איזו סדרת גמר! שיקגו ניצחו את שני הראשונים בחוץ רק בשביל להפסיד את המשחק הבא בבית לאחר 3 הארכות. ב-3:1 לשיקגו, לפני המשחק החמישי שגם נערך בשיקגו, הכותרת בעיתון ידיעות אחרונות של יום שישי היתה "שבת בבוקר, יום יפה" כי כולם חשבו ששיקגו תסגור את הסיפור.
פיניקס ניצחה, ובמשחק ה-6 בפיניקס היתה כבר קרובה-קרובה להשוות כשהובילה בשש הפרש, דקה וקצת לסיום. שיקגו לא הצליחו לקנות סל באותו הרבע.
ואז, ג'ורדן בתצוגה עילאית הביא אותם לכדי פיגור של 2 עם הכדור ביד.
הסוף ידוע לכולם..
https://www.youtube.com/watch?v=GnAr4I3-Z48
פוסט כתוב יפה אבל עדין לא ברור לי אם אתה משווה או לא בין מייקל ללברון, מצד אחד כותב שלא ואז ישר כותב שלברון דומיננטי כמו מייקל?
לדעתי ללברון יש דרך ארוכה מאוד אם בכלל כדי להתקרב ללמייקל, ודעתי האישית שהוא כנראה לא יגיע לשם. לא ברור לי מה הקטע של ההשוואות המגוחכות והרצון ישר להמליך מישהו חדש על חשבון מישהו אחר, האם בעוד שנתיים\שלוש שוב נשמע את אותו סיפור על גריפין או הגבה? בוא נחכה עד שלברון יסיים את הקריירה ואז נשווה, כמו שכתבתי בעבר – בהנחה ולברון לא לוקח עוד אליפות עד הפרישה או נניח רק אחת כאלפא דוג, האם בכל זאת הוא ייכנס לחמשת הגדולים?
ואגב הניקס של אז היו לוקחים את המזרח של השנה מבלי להתאמץ, ובאופן כללי לברון כבר כמה שנים טובות "נהנה" מקונפרנס חלש באופן מחריד.
בוא ונעשה סדר.
1. כתבתי בפירוש לברון לא מייקל והתכוונתי להשוואה הישירה ביניהם.
2. אבל לשניהם הייתה סיטואציה דומה והיא שהם שלטו בליגה באופן אבסולוטי …ופתאום שהם קצת הורידו את הרגל מהגז הגיע מישהו חדש בעונת שיא עם קבוצה מרשימה מאחוריו מתוך מגמה לשנות סדרי בראשית בליגה…זו נקודת הדמיון בין מייקל ללברון.
מצויין!
עוד פוסט מצוין של אהרון. תודה רבה!
מזמן לא כתבתי תגובות, אבל אין כמו סדרת הגמר כדי לזחול מהפינה העסוקה שלי להגיד שלום ולכתוב שאיזה כיף לקרוא פוסט נהדר כזה. למרות שהיה לי ברור כבר לפני חודשיים – לא בגלל שום סיבה שקשורה לכדורסל או ליכולות ניתוח ותחזית מופלאות שלי, אלא פשוט כי זה המזל שלי – שבסוף יצא לי שהקבוצה המקומית שלי תשחק מול בלאט, כי איך יכול להיות אחרת.
אני עדיין הולכת עם גולדן סטייט, אבל אני לא יכולה להגיד לכם בוודאות כמה מזה זה משאלת לב וכמה מזה זו תחזית כדורסל נטו.
טכן פוסט משובח
איך בארקלי הפסיד את הסדרה ההיא איך….
האמת
שאם גם הייתה טבעת הפה היה אפילו יותר גדול 🙂
אחלה פוסט
האמת? זה כ"כ קשה לקבוע מי הפייבוריטית שאם היו מחייבים אותי להמר אז הייתי מטיל מטבע
איזה סדרה מחכה לנו!
יצאה הודעה מהאנביאיי שלקליי תומפסון יש זעזוע מוח ואין לוח זמנים לחזרתו
תודה על הפוסט האדיר!
אני זוכר את הויכוח ההוא ואיך לא הבנתי את מי שהעדיפו שיהיה עוזר בג"ס במקום מאמן ראשי. בדיעבד אני מבין, אך עדיין לא מסכים ונראה שהתוצאות מגבות דעה זו.
אהרון, לגבי אנולוגיות ודמיון אני לא הולך להתווכח כי כל אחד עושה את ההקבלות המתאימות לו. בכל אופן לגבי עונת 1992-93 שצרובה אצלי עמוק בתודעה, קשה מאד להגיד שג'ורדן "הוריד את הרגל מהגז" בעונה הסדירה. למעשה למיטב זכרוני מבין עונות האליפות זו הדומיננטית ביותר שלו.
הסיבה שהבולס סיימו שניים במזרח באותה עונה קשורה בעיקר לעובדה ששיקגו התמודדה עם הזדקנות מואצת של שני שחקני החמישיה -קרטרייט ופקסון.
אני בגדול לא סובל מתיחות אבל זו שהריצו על שימי ריגר הייתה ממש מעולה. כמעט כמו זו שהסאנס הריצו עלינו האוהדים בסוף משחק 6.
לגבי הגמר של 2006- כאן יותר התחברתי לאנלוגיה מכיוון כמו השנה זו הרגישה כו עונת מעבר בין תקופות כשכל קבוצה הרגישה שהיא יכולה לקחת אליפות. כמו קליבלנד העונה וויד סחב את מיאמי על הגב. הגמר עצמו היה ביזיוני מבחינת השיפוט נקווה שזה לא מה שמצפה לנו עכשיו.
ההקבלה בין בלאט לקר די תלושה בעיני מהמציאות. ההנהלה בקליבלנד בהחלט עשתה צעד אמיץ בהחתמה של בלאט. אומץ שיש לזקוף בעיקר לזכותו של דיוויד גריפין ה-GM שעקב אחרי בלאט מספר שנים. לעומת זאת קר היה מועמד אימון נחשק כבר די הרבה זמן שדחה את הצעוות עד עכשיו. אל תשכח שהוא היה GM מוערך בתקופתו בסאנס ומכיר איך העניינים עובדים גם מהצד הניהולי.
לגבי העניין של הרוטציה זה קטע די קבוע אצל כל קבוצה בפלייאוף שבסופו של דבר מתייצב על או 8 (כמו בקליבלנד) או 9 (כמו בגולדן סטייט)
פשוט ללקק את האצבעות. נפלא. 3 הערות ברשותך:
א. מעולם האמרה The best in the west against the beast from the east לא נשמעה לי נכונה יותר. כשאני חושב על לברון, אני מדמיין את המפלצות מספייס ג'אם.
ב. בסופו של דבר ולאחר מליוני מילים שיישפכו על הגמר הזה, אפשר לעשות את זה פשוט:
גולדן סטייט הגיעה לגמר כי היא הקבוצה הכי טובה באיזור הכי טוב ונלחמה וניצחה את הטובים ביותר.
הקאבס הגיעו לגמר כי הם היו אמורים להיות שם בשנייה שלברון עבר ממיאמי. היכולת, הכישרון והניסיון. אין כאן שום הפתעה.
כל העניין הזה עם בלאט, הפציעות של לאב ואיירוינג זה רק רעש רקע לא חשוב.
ג. לגבי מי ינצח: זה אמור להיות פשוט: ג"ס
פשוט כי הם הרבה אבל הרבה יותר טובים. כל תוצאה שמעבר לסוויפ היא שאפו גדול לבלאט. הקאבס לא נבנו השנה לאליפות ובטח שלא בהרכב חסר.
אבל… אם יש אדם אחד בעולם שלא הייתי מהמר נגדו זה בלאט. אני לא בטוח שחוק שימור החומר או האנרגיה עובד במקרה שלו
פוסט נהדר אהרון. תודה רבה
אני אניח את זה פה, תודיעו למשפשפי לברון לשטוף ידיין לפני שהם פותחים את הלינק:
http://i.imgur.com/yz8FH5xb.jpg
אני אניח את זה פה זו גירסת הגיי לכנסו כנסו?
פוסט מעולה, כיף לקרוא!
פלייאוף 1993 , ראיתי כל משחק אחד הטובים ..חחח המתיחה על ריגר זוכר אבל לא זכרתי אם זה היה אז בסדרה