*
במסיבת העתונאים ג'יימס הארדן לא כיסה את פניו, לא בכה, לא התנצל, לא חיפש אמתלות, לא השתמש בעילה (גיא!) או תואנה, והעיקר לא חיפש תרוצים.
זה לא היה המשחק הגרוע ביותר שלו בסידרה. זה היה אחרי המשחק הגרוע ביותר שלו מאז הגיע ל-NBA. הוא איבד 13 כדורים, והכל בנסיונות כניסה. הכל התבלבל לו: כדור שפוגע ברגלו; כדור שפוגע בזרוע הלא מכדררת; ברגל יריבו. מה לא. זה לא היה רק שיא אישי. זה היה שיא כל הפלייאוף בכל הזמנים.
והאיבוד האחרון היה הגרוע מכולם:
*
*
אז כיצד הגיב לכל השאלות המטופשות של "מה קרה?", "כיצד אתה יכול להסביר זאת?", או "מה בדיוק היתה הסיבה?"
הוא רק חייך וענה לשואל הראשון: "SHIT HAPPENS". לשני הוא חייך והגיב: "THAT IS LIFE", ולשלישי הוא הגיב, "הלוואי והייתי יודע".
הוא היה רגוע ונינוח. חרא של ערב, זה מה שזה היה. לא קרו לכם ימים כאלה בבית, בעבודה, בנסיעה? איך אומרים כאן? "WHEN IT RAINS,IT POURS". טיפטוף הגשם מתגבר והופך לסערה.
כל מה שיש לי לומר הוא שאחרי המשחק הרביעי הכמעט מושלם שלו בו קלע 45 נקודות וניצח לבדו את הווריורס, זה רק טבעי שתבוא ירידה. והרשו לי להוסיף שאף חבר קבוצה לא בא לעזרתו יותר מדי.
במיוחד דווייט האווארד שחאכים אולג'ואן – מורו ורבו – במקומו, היה קולע 40 עם 20 ריבאונדים.
הארדן פישל אמש בגדול. קורה. היחיד שזה מעולם לא קרה לו בפלייאוף היה מייקל ג'ורדן שאם דבר אחד לא הלך לו – הוא שינה את משחקו וניצח אותך בדבר אחר.
אבל מייקל היה רק אחד.
אוקיי, הארדן הוא לא מייקל, והוא היה מזוויע וקסטרופלי אמש. משחקו היה סייוט מתמשך. גיהנומי ממש (ומאמנו האהבל לא עזר לו במאומה כשלא הוציאו אחרי האיבוד השלישי או הרביעי להרגיעו מעט ולקוות לכניסה למשחק חדשה, ובמקום -נתן לו להיצלות בסיוט המקברי עד כמעט הסוף).
כשנמאס לו מהשאלות הוא קם ממושבו, החל צועד החוצה כשהוא מחייך חיוך רחב, ואומר לכל מי שרצה לשמוע:
"היי. אני רק בן 25"
הוא יקח אליפות מתישהו. אבל יהיה לו קשה עם הענק המטומטם בתור סנטר.
האווארד מתנהג במשחק החשוב ביותר כאילו זה משחק יום ששי בשכונה (אם כי משחקו עצמו שלו, לא היה רע כלל וכלל!)
מעניין איך מייקל היה מגיב אחרי משחק כזה.
עם סכין בלב
זה לא רק שזה קרה לו …אלא שאין לו עוד משחק לשנות את הרושם….עד נובמבר.
בדיוק.. יש משהו קצת מטריד בקלילות שבה הארדן מקבל את זה (יתכן שזה מה שהוא שידר לכתבים ובבית הוא יתפרק..)
1+
לי יש הרגשה שהוא רוצה to take the money and run ולא כלכך אכפת לו מהמורשת שלו ומהפסדים. יכול להיות שאני טועה ואני מקווה שאני טועה
מסכים עם כל מילה.
אין מה להגיד – הוא נתן פלייאוף מעולה, ובמשחק הזה פשוט שום דבר לא הלך לו. ממש מוזר שמקהייל לא ניסה לרענן אותו יותר. הרי במשחק 6 מול הקליפרס לא הייתה לו בעיה לספסל אותו, ויותר מכך – לא להחזיר אותו לפרקט! (מלבד לכמה שניות בודדות).
אני בטוח שהארדן רק יתחשל מכך. מה לא אמרו עליו בקיץ האחרון, אחרי עונה מאכזבת בה יוסטון הודחו בסיבוב הראשון?
שהוא לא יותר מאולסטאר? שההגנה שלו בזיונית? שהוא לא מתאים לרמות הגבוהות?
הוא ענה לכולם עם עונה ברמת mvp, והעפלה לגמר מערב שהניצחון היחיד בו רשום בעיקר עליו.
אני בטוח שמשחק כזה גרוע – לא יהיה לו יותר, ועם קצת פחות פציעות של החברים לקבוצה, בשנה הבאה יוסטון יתנפלן על התואר
כולנו שוכחים שיוסטון שיחקה ללא הפוינט גארד שלה – בברלי. אני לא אומר כמובן שזה היה משנה הרבה, אבל ללא בברלי הארדן נאלץ להוביל את הכדור כל הזמן, והפעם זה לא הלך.
גם עם בברלי הוא מוליך את הכדור, בברלי לא עושה כלום בהתקפה פרט לשלשות(שהוא קולע טוב העונה אבל לך תדע איך קלעי לא טבעי כמוהו היה מתפקד בפליאוף).
בברלי זה בשביל ההגנה.
בלי די מו הם עשו התאמות טובות בסך הכל ובכלל לא חושב שהחסרון של שניהם היה משנה יותר מדי.
הם עברו בחאווה את הקליפרס(ויכול להיות שאיתם היו נותנים פייט יותר משכנע) אבל גם איתם הם לא מדגדגים באמת את הוורייס ולדעתי גם לא את הספרס ואת OKC כשהם כשירים לגמרי(אני מקווה שברור לך מנחם OKC כשירים ועם מאמן רק נורמלי להתקפה זה טופ 3 במערב, לאפלטון למשל זה לא ברור).
"היחיד שזה מעולם לא קרה לו בפלייאוף היה מייקל ג'ורדן שאם דבר אחד לא הלך לו – הוא שינה את משחקו וניצח אותך בדבר אחר"
פששש, כל הכבוד על פיסת ההסטוריה הרויזיוניסטית הזו. מעכשיו אני תמיד אזכור שמייקל ג'ורדן מעולם לא הפסיד בפליאוף וניצח את כל הסדרות שלו בסוויפ ולקח אליפות בכל שנה בה שיחק.
קצת פורפורציות:
השנה בפלייאוף יש רק שחקן אחד עם ממוצע גבוה מ-30 נק'
(אנטוני דייויס, 31.5 ב- 4 משחקים)
למייקל ג'ורדן, ב-13 עונות ששיחק בפלייאוף, הייתה רק עונה אחת אם פחות מ-30 נק' למשחק (עונת הרוקי – 29.3 נק')
שיא ה-NBA למשחקי פלייאוף רצופים עם לפחות 15 נק' לשחקן שייך למייקל ג'ורדן. 179 משחקי פלייאוף רצופים עם לפחות 15 נק'.
במקרה זה גם סך משחקי הפלייאוף בקריירה של ג'ורדן.
על מנת להבהיר – ממשחקו הראשון בפלייאוף כרוקי, עד משחקו האחרון בפלייאוף, כאשר קבר את יוטה, לא היה לג'ורדן משחק אחד עם פחות מ-15 נק'.
א) תקופות שונות, קצב משחק שונה, סגנון משחק שונה, אינטנסיביות שונה, הגנות שונות, תקשורת שונה.
ב) עם כמות הזריקות שג'ורדן זרק גם טוני דלק היה גומר עם 179 משחקים רצופים בפליאוף עם מעל 15 נקודות (בהנחה שהיה משחק כמות כזו של משחקי פליאוף, מה שלא סביר כי זה בכל זאת טוני דלק)
ג'ורדן זרק בפליאוף בממוצע 25.1 זריקות למשחק (מול 22.9 שלו בעונה הרגילה)(אני די בטוח שזה הממוצע הגבוהה ביותר מבין כל השחקנים למרות שלא הצלחתי למצוא רשימה ועברתי רק על חלק מהשחקנים)
קובי בריאנט, האדם היחיד שזרק יותר ממנו בפליאוף(2 זריקות יותר), שיחק 41 משחקי פליאוף יותר בשביל לעשות זאת ועומד על ממוצע של 20.5 זריקות למשחק פליאוף. (גם עבורו עליה מ19.6 בעונה הרגילה). רק בשלוש עונות זרק בפליאוף בממוצע שווה או יותר לממוצע זה של ג'ורדן.
ג) כמות הנקודות שקלעת היא לא תמיד אינדיקטור טוב להאם היית טוב במשחק או לא. אם אינני טועה סטיב קר לדוגמה אמר בסוף המשחק אמש על איגי שזה עשוי היה להיות המשחק 6 נק' הכי טוב שהוא אי פעם ראה. בין אם הוא צודק ובין אם לא, לג'ורדן היו משחקי פליאוף פחות טובים מהמשחק שהיה לאיגי אתמול אפילו שהוא קלע בהם יותר מ15 נקודות.
ISH. למייקל יש 6 טבעות. הוא לא איפשר לאף סידרה להגיע למשחק שביעי.
אה, תודה על התיקון באמת בלבלת אותי קודם
לאף סדרת גמר
+10
השאלה היא לא מה הוא אומר, השאלה היא איך הוא ממשיך מכאן, ואם הוא ממשיך בכל הכוח, ויפיק לקחים, כמו שאני מאמין שהוא יעשה, אז הכל טוב.
השאלה היא מה דריל מורי יעשה כדי לשפר את הקבוצה מנטלית.
אני בטוח שאם בברלי היה משחק הם היו נראים הרבה יותר טוב.
ועדיין, כל קבוצה שהווארד הוא הסנטר שלה תתקשה לקחת אליפות, עד שהוא לא יהיה השלישי בהירארכיה של הקבוצה.
כלומר הקבוצה צריכה אול סטאר נוסף, בעמדה 3-4, כדי להתגבר על החולשה המנטלית של הווארד.
ולא, ג'וש סמית' הוא לא אול סטאר. הוא מצויין כשחקן מחליף שעולה מהספסל. קולע 2 שלשות ומחטיא 4 עונשין.
הארדן הוא הכוכב שאכל הכי הרבה חרא מהתקשורת בשנים האחרונות. לא משנה מה עשה, תמיד עשו על זה ספין שלילי.
עד עכשיו הוא לקח את זה למקום של דרבון להשתפר ולהיות שחקן ומנהיג טוב יותר.
למשחק אתמול הוא השתמש במילה אחת שאומרת הכל- unacceptable.
אסור שמשחקים כאלו יחזרו על עצמם, גם אם סחב את הקבוצה על הגב כל השנה- דווקא המשחק הבודד הזה הוא זה שיזכרו לו.
העובדה שהוא עלה על הבמה אל מול העיתונאים מראה כמה הוא גדל, אבל כל זה לא משנה, יש לו מה להוכיח.
אני מאמין בו, אבל הוא חייב להתבגר ולשנות את הגישה שעדיין ילדותית וחסרת אחריות לעיתים. כשלא הולך לו הוא מתכנס בתוך עצמו ונראה שפשוט מוותר., כמו שראינו בכמה משחקים הפלייאוף הזה וזה לגמרי unacceptable.
חלאס, זו לא פוליטיקה. בבקשה תפסיק לבכות על התקשורת.
רק בראש של אפלטון הארדן "אכל הכי הרבה חרא מהתקשורת".
הארדן ממש לא אכל הכי הרבה חרא מהתקשורת.
הארדן מבוקר בתקשורת ממשקפיים של אחד שהוא במקרה אחד מ-5-6 השחקנים הכי טובים בתבל בשנתיים האחרונות.
ככה מבקרים אותו, איך אתה רוצה שיתייחסו למשחקי נפל שלו בפליאוף שבחלקם אלה משחקי נפל מסופרסטאר ברמה היסטורית??
כמו כן לאפלטון גם נוח לחשוב שבכלל יש איזו שנאה יוקדת לפרנצ'ייז שהוא אוהד וכאילו באמת יותר מ-4.5 עיתונאים ממש מתעניינים במה שהולך שם.
מן תסביך כזה של חזרה לרלוונטיות אחרי שנים של כלום שהוא קצת לא ברור.
יוסטון רק הפסידו מהעליה לגמר – תקועים עם פרנקנשטיין לנצח.
חבל, כי הארדן הוא אחד מאלו שטעיתי לגבם. הוא בהחלט מסוגל להוביל קבוצה אליפות, מה שלא חשבתי לפני שנה.
הארדן נתן עונה נפלאה והוביל קבוצה פצועה וח ולה עד המקום השני בבית המטבחים של המערב, ואז לגמר המערב מתוך בור מנטלי של 3-1. להגיד שהוא שיחק כדי לקחת את הכסף וללכת זה לעשות לו עוול. הוא התבגר השנה, העלה את רמת המשחק והרמה המנטליות שלו ומגיע לו קרדיט על זה
בהארדן גם מקנאים וגם מעט שונאים כי הוא כאילו "לא שייך לקו". ז"א שחקנים הנראים כמוהו ומתנהגים כמוהו לא שייכים לשטאנצה של כוכבי ה-NBA ולכן הוא לא 'מקובל'.
אני עדיין לא הכי מסמפט אותו בניגוד לאפלטון אני עדיין חושב שהוא שחצן ויהיר ובקצב שהוא מתקדם הוא יגיע לרמות נרקיסיזם של לברון יחד עם זאת מגיע לו שאפו ענק נתן באמת עונה חלומית, שיפר את ההגנה הפך להיות בלתי עציר בהתקפה ושורה תחתונה הוביל את יוסטון לגמר המערב מה שכמעט אף אחד לא ציפה מהם. אני חושב שהפציעה של בברלי הייתה בעיקר משמעותית בסדרה מול הלוחמים. מספיק שהוא היה מצליח קצת להאט את קרי באחד משני המשחקים הראשונים ואז יוסטון היו מצליחים לנצח. לסיכום אני לוקח ממנו את כל העונה המעולה ולא את המשחק האחרון
מה נרקיסיסט ומהיר, מאיפה אתה יודע ובינינו מה זה באמת חשוב ? השנה הוא הוביל את הקבוצה בצורה יפה מאוד ועשה מעל ומעבר למצופה. גם אני בין המופתעים. הוא לא ברמה של לברון (עם לברון הם היו לוקחים אליפות) אבל אי אפשר לבוא אל הארדן בטענות, כל הכבוד לו על העונה. אני מקווה שהוא וכל המערכת ישתפרו לקראת שנה הבאה ושלא יהיו פציעות של שחקני מפתח.
*יהיר*
ראית לא באתי אליו בטענות אלא להיפך אמרתי שכל הכבוד לו. לגבי הנרקיסיסט ויהיר לא חסרות דוגמאות כמו המשפט האלמותי שכל שאר השחקנים בכלל לא חשובים אלא רק הוא והווארד או ששאלו אותו לגבי הMVP אז הוא גם נתן הצהרה שחצנית ולא חסר אם תרצה ויהיה לי זמן אני יוציא לך מבחר ציטטות נבחרות של הארדן אבל זה יהיה רק ביום ראשון אני בדרכי לכינרת. דרך אגב הוא כן קנה אצלי נקודות זכות עם הקטע שהיה לו עם לברון 🙂
אתה באמת חושב שעם בברלי יוסטון היו מנצחים?
ממש לא אבל אני כן אומר שבברלי היה יכול להאט קצת את סטפן קארי ושני המשחקים הראשונים שהיו צמודים עם בברלי בהחלטה פחות אחד מהם יכל ללכת ליוסטון ואז הייתה סדרה יותר צמודה אבל בשורה התחתונה גולדן סטייט היו עוברים בכל מקרה
אם ישנו את החוק של 'האק דה דוויאט' הוא ודיאנדרה יהפכו לנשק יעיל ומסוכן הרבה יותר. אין ספק שבהיררכיה ההתקפית הוא לא צריך להיות אופציה ראשונה אבל שחקן בגודל הזה שמסוגל לעשות חילוף בחסימה ולשמור על גארדים(כמו ת'ומפסון של בלאט) הוא נשק הגנתי מהמעלה הראשונה. תתחילו לחשוב הגנה חבר'ה, לא רק התקפה.
לא אוהב את מר זקן ולא את מר בכיין(דוויט) חבל שהדיחו את הקליפרס
הוא צודק הוא רק בן 25 והיה צפוי שירעדו לו הידיים במשחק הזה הלחץ השפיע עליו .
אם יש מישהו לבוא אליו בטענות זה למקהייל , לו הייתי המאמן הייתי פותח עם הארדן על הספסל וגוש סמית על המגרש זה עבד כמה פעמים והיה צפוי שלהארדן המתקשה להתמודד עם מצבי לחץ קיצוניים כמו משחק קובע בפליי אוף זה יקרה וזה קרה בעבר למעשה שתי סדרות רצופות.
לעומתו סמית ובראור תיפקדו טוב יותר חוץ מהפאולים סמית .
יש אשם ברור שמו מקהייל .