לא רוצים לישון! / גיא רוזן

מוכן לשיעור נוסף.

 

יוסטון על הקצה, בפעם החמישית!

משחק הכל או כלום חמישי של יוסטון בפלייאוף 2015.

זו לא הפעם הראשונה של יוסטון עם הגב לקיר,

(לצערי ליוסטון נסיון רב בלקחת את הקיר ולשבור איתו את הראש של אוהדי הסאנס…)

בפעם האחרונה שהרוקטס הגיעו למשחק הדחה חמישי באותו הפלייאוף, השנה הייתה 1995. יוסטון, האלופה המכהנת, סיימה שישית במערב בעונה הסדירה, ופגשה את יוטה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

לפני הסדרה יוטה היו הפייבוריטים לנצח את יוסטון, שבמהלך העונה הרגילה נראו מאוד עייפים, וגם התצרפותו של דרקסלר לקבוצה, לא עוררה אותה.

את המשחק הראשון יוטה ניצחה בבית בקושי (התגברה על 45 נק' של אקים)

ואת המשחק השני ביוטה, יוסטון כבר לקחה בזכות משחק מאוזן בהתקפה, כאשר 4 משחקני החמישייה קולעים יותר מ-20 נק' כל אחד.

עם הרבה רוח גבית הרוקטס חזרו לביתם רק בכדי להפסיד בפער דו ספרתי ולהכנס לבור של 2-1, כאשר הפסד שולח אותם לחוף הים.

במשחק 4 בבית, הרוקטס ניצחו בזכות הצגת ענק של הצמד אקים (40 נק', 8 רב') ודרקסלר (41 נק', 9 רב')

משחק 5 ביוטה (משחק הדחה מס' 2 של הרוקטס)

במשך 3 רבעים יוטה שולטים במשחק, והם מגיעים לרבע האחרון ביתרון של 7 נק'.

אבל קמבאק ברבע אחרון בהנהגתם של אקים (33 נק'), דרקסלר (31 נק'), ובעיקר קני סמית', שנתן הגנה נהדרת על סטוקטון (השאיר אותו על 12 נק' ו-5 אס' בלבד) מאפשר לרוקטס לנצח את המשחק ואת הסדרה.

*

*

*

בחצי גמר המערב, יוסטון פגשה את הפניקס סאנס, אותם ניצחו עונה קודם ב-7 משחקים

(הסאנס הצליחו להפסיד את הסדרה למרות שהובילו 0-2 אחרי 2 נצחונות חוץ בפתיחת הסדרה)

לסדרה בעונת 95' הסאנס הגיעו עם ביתיות, ועם רצון עז לנקום על ההפסד המביך העונה הקודמת.

4 משחקים לתוך הסדרה, ונראה שהסאנס על דרך המלך.

התוצאה 1-3 לזכות פניקס והרוקטס צריכים לנצח 3 משחקי הדחה רצופים בשביל לעלות לגמר המערב.

משחק 5 בפניקס.

דרקסלר חולה בשפעת, ובמהלך "ויליס ריד" קלאסי, עולה לשחק חולה, ותורם בעיקר מוטיבציה (סיים עם 4 נק', 0- מ-6 מהשדה)

אבל שחקני הספסל תורמים את שלהם והמשחק צמוד לכל אורכו.

20 שניות לסיום, 90-92 לפניקס וצ'ארלס בארקלי ניגש לקו העונשין אם אפשרות לסיים את המשחק.

בארקלי מחטיא את 2 הזריקות. הכדור של הרוקטס, ובהתקפה הבאה ביג שוט בוב משווה את התוצאה (למעשה, זו הסדרה בה רוברט הורי מתחיל לצבור מוניטין של שחקן לרגעי הכרעה) לפניקס שניות בודדות לסיום, ולסאנס יש הזדמנות נוספת לנצח את המשחק ואת הסדרה.

קווין ג'ונסון מוצא את ווסלי פארסון, קלע שלשות אדיר, חופשי לחלוטין לזריקה ל-3 שיכולה לסיים את הסדרה, אבל הכדור מסרב להכנס. הולכים להארכה.

להארכה מגיעה רק הרוקטס שמנצחת את המשחק 97-103.

את משחק 6 ביוסטון (משחק הדחה רביעי) מנצחים הרוקטס בקלות בהפרש דו ספרתי.

הסדרה מגיעה לפניקס למשחק 7 מכריע. משחק הדחה מס' 5.

*

 

המשחק לא מאכזב, והוא צמוד לכל אורכו.

20 שניות לסיום, כאשר יוסטון ביתרון 109-110, קווין ג'ונסון ניגש לזרוק 2 זריקות עונשין. עד לאותו הרגע, KJ קלע 21 קליעות רצופות. אבל הפעם הוא קולע רק את הראשונה. שיוויון 110.

7 שניות לסיום, הורי מוצא את "סופר" מריו אלי חופשי בפינה לשלשה שקוברת את פניקס ואת הסדרה.

(נקודה מעניינת היא שיוסטון במשחק הזה בחרה לבצע עבירות, ולשלוח את הסאנס לעונשין במקום לאפשר להם לנסות לקלוע שלשה שתשווה את המשחק)

יוסטון הראשונה לנצח 5 משחקי הדחה רצופים.

ההמשך כבר היה יותר קל – בגמר המערב יוסטון מדיחים את רובינסון והספרס ב-6 משחקים.

*

 

בפיינלס הם מתעללים באורלנדו, ומסיימים עם סוויפ ואליפות שנייה רצוף.

 

ובכן, עולה השאלה, מה צריכים הרוקטס לעשות על מנת לשחזר את אותו הישג, ולנצח משחק הדחה 5 רצוף?

טוב, אז אם יש משהו שלמדנו מהעבר זה שקצת מזל לא יזיק…

וגם צריך את הכוכבים שלך בשיאם.

בעוד הארדן מספק את הסחורה (32, 8.3, 6.8), יוסטון זקוקה לדווייט דומיננטי.

בנצחונות של הרוקטס השנה בפלייאוף, להאוורד יש 18 נק', 15.7 רב', 2.6 חס'.

בהפסדים – 13.7 נק', 11.6 רב', 1.7 חס'.

כמו כן, הקבוצה זקוקה נואשות ל-"מריו אלי" שלה,

לשחקן ותיק, שיודע לתת את הסלים המכריעים. נגד הקליפרס זה היה ג'וש סמית'. אם גם טרבור אריזה יבוא עם כמה שלשות מהבית, אז גם הוא יכול לאייש את המשבצת.

ומה שהרוקטס הכי צריכים? הם צרכים שקרי יחמיץ קצת. בגלל שאם הוא יקלע גם במשחק בקרוב לפחות 5 שלשות (לקרי רצף של 6 משחקים עם לפחות 5 שלשות – שיא NBA בפלייאוף)

הרוקטס פשוט לא ינצחו. השנה בפלייאוף יש לקרי 31.5 נק' בנצחונות, 21.7 נק' בהפסדים.

אני מקווה שמקהייל למד מעט עברית מכספי, ושהוא יכנס לאתר וילמד דבר או שניים, כך שלא נאלץ לסבול 8 לילות רצופים של שינה נטולת הפרעות. קדימה רוקטס!

אנחנו לא רוצים לישון!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. בסידרה נגד הניקס הייתי בכולה מהמשחק הראשון ועד האחרון כולל כל המשחקים ביוסטון.
    זה גם היה בזמן הרדיפה המפורסמת באמצע המשחק אחרי אוג'יי סימפסון.
    כל הסידרה זכורה לי כאילו קרתה אתמול, כולל הזריקה נהצד של ג'ון סטארקס שהוימצה!

    1. ב-94' הניקס ניצחו את מש' 2, 4, ו-5.

      ואני בטוח שכל אוהדי הניקס גם כן זוכרים את קריסתו של סטארקס.
      חבל, היה אחד השחקנים הקשוחים שהליגה ידעה.

  2. יפה כתבת.
    השאלה אם זה לא תכסיס על-מנת לנאחס את יוסטון הלילה 😉
    מה שבטוח – בין אם יוסטון יצליחו לחזור מהפיגור 0-3 הזה או לא, זהו לבטח הפלייאוף הכי מוצלח ומרגש שהיה לקבוצה, מאז אותה אליפות הירואית שלפני 20 שנה.

    אבל עכשיו ברצינות – באמת שזה יהיה כיף אם לפחות יהיה עוד משחק בסדרה הנוכחית בין הרוקטס לווריורס. מלבד ההשפלה במשחק 3, כל המשחקים היו דיי צמודים עד עכשיו. גם משחק 4 היה יחסית צמוד – אחרי הכל, ג"ס הצליחו ברבע הרביעי לצמק ל-6 הפרש.
    וכמובן, שמשחקים 1 ו-2 היו מעולים ומותחים עד הבאזר האחרון.

    בקיצור – בלי לזלזל בווריורס, אבל 4-1 היא תוצאה שמעט משקרת.

    1. אני כבר ממזמן התנערתי מהניחוס…
      ממש לא אכפת לי מי תנצח בסדרה, כל עוד היא ממשיכה עד למשחק 7.
      (למרות שבמיקרה של נס יוסטון השני, חבל לי על אוהדי הווריארס שיעברו את אותו שברון לב שאני עברתי ב-95'. פריקין מריו אלי…)

  3. יוסטון ההיא הייתה קבוצה מופלאה למרות שגם לי היא שברה את הלב פעם שניה ברצף, אבל אי אפשר שלא להעריך את ה"לב של אלופים" שהיה לה. אגב גם סם קאסל היה בורג משמעותי מאד מהספסל כמחליף של קני סמית.

    קשה לי להאמין שיוסטון בגלגול הנוכחי מסוגלת לקחת את הסדרה הזו וכנראה שהסדרה תסתיים הלילה.

    1. יוסטון ההיא היא לא היוסטון של היום.
      היוסטון ההיא הייתה גם מישהו מסוג הורי שפשוט לא ידע איך מפסידים…אח"כ הם בנו קבוצה שכיכב בה מגריידי והוא מה לעשות ידע לקלוע ולעשות הכל חוץ …מלנצח.
      למעשה יוסטון היום בגמר האזורי רק שבחצי הגמר היא הצליחה למצוא יריבה יותר לוזרית ממנה (תאמינו לי …זה לא פשוט ).
      היום יוסטון תצא לפגרה ארוכה.

      1. ב-93 היו מאמרים בעיתונות ביוסטון שטענו שהגיע הזמן להיפרד מאקים, שאיתו כבר לא יקחו אליפות, שצוות השחקנים של הקבוצה רך.
        ב-94' אקים הראה שהוא אקים, ב-95' ביג שוט בוב התחיל לקלוע ביג שוטס.
        מדהים איך הנרטיב של קבוצה מוכרע ע"י 2 החטאות עונשין (ע"ע בארקלי) או ע"י זריקה אחת שנכנסה (מריו) ואחת שהוחמצה (פרסון)

        ג'ורדן היה לוזר עד שניצח ב-91',
        אקים היה לוזר עד שניצח ב-94',
        שאקיל היה לוזר עד שניצח ב-2000,
        לברון היה לוזר עד שניצח ב-2012.

        מה יהיה עם הארדן וקרי, עם יוסטון וגולדן סטייט אנחנו עדיין לא יודעים.
        אבל אני לא הייתי ממהר להכתיר אף קבוצה שהגיע לגמר המערב כ-"לוזרים".

        דרך אגב, למרות שלעולם לא זכו באליפות, הסאנס של אמצע שנות ה-90', לדעתי, לא לוזרים.
        הם פשוט שיחקו נגד אקים וג'ורדן. והפסידו.

  4. מסכים לגמרי לגבי הסאנס. מי שראה את התצוגות של בארקלי בגמר 93 לא יכול לקרוא לו לוזר. בכל עונה אחרת הוא היה מנצח וזוכה אבל לרוע מזלו הוא נפגש בשחקן הטוב בכל הזמנים וזה לא הספיק. גם קווין ג'ונסון עם תצוגות אדירות לא יכול להיחשב מפסידן, וכנ"ל איינג', מארלי וכל השאר בקבוצה הנפלאה הזו. בראי ההיסטוריה לא רבים יזכרו אותה אבל היא באמת הייתה קבוצה נפלאה.

  5. גם בסירטון מול יוטה רואים שהם עושים עבירה ביתרון 3 כדי למנוע שלשה משווה לקראת הסוף. כנראה שיש (או היו) גם אמריקאים חכמים…

  6. באמת היו קבוצה גדולה. הם היו קבוצה גאה שידעה שאין בור שהוא גדול מדי עבורה וכמו שאלעד כתב לפני המשפט לב של אלופים נכנס לקאלסיקה ובמקרה שלהם לא היה באמת יותר מתאים מזה

  7. אח אח גיא איך הזכרת לי את כל הסדרות האלה. אז הייתי בשיאי כאוהד, למעשה הייתי היחיד (חוץ מהשחקנים) שהאמין שהם יצאו מכל הבורות שנכנסו אליהם. להזכירכם מקום שישי במערב ומקום 8 או 9 בליגה כולה והתווכחתי עם כל העמק שלוקחים אליפות שנייה. קשה לי עדין לראות את המשחקים של השנתיים הקסומות האלה, בתוך תוכי אני מפחד שמשהו יקרה ונפסיד ויקחו לנו את התארים.
    אתה צודק בקשר לכך שנצחון אחד או שניים משנים את הנארטיב לגמרי.

  8. לא רוצים ויש כאלו שאינם יכולים מתוך הרדל
    בתקופת הפלייאוף.
    עכשיו נכנסתי להופס והנה מבול של כתבות ותגובות
    טובות, כיף עם בעיה שאיפה להתחיל.
    תודה על הכתבה הנהדרת והילדה גיא,
    וכיף להזכר בפיניקס ויוסטון, מי שחק ואיפה…
    ממש תודה גיא היקר .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט