זה היה רק לפני 15 יום – סיפרו אותם, אחד-אחד, מאחד עד 15. כמה זמן זה לוקח? חמש שניות? – אז רק לפני 15 יום ה-LEGENDARY COACH (מה אני חושב על הלג'נדרי קוץ' אתם יודעים – לג'נדרי מיי אס – אבל כך הוא נחשב אז כך הוא מכונה) כתב בטוויטר שלו על הקבוצות החיות על השלשות, שהן גם ימותו על השלשות.

למה? כי כל קבוצות האליפות שלו – ויש לו יותר טבעות מאצבעות – היו קבוצות של MID-RANGE צ'מפיונס. כשיש לך מייקל, ואח"כ קובי (עם שקיל באמצע) השלשה היא אחת הקללות האיומות שאתה יכול לחשוב עליהן. אצל קבוצותיו שחקנים כמו סטיב קאר או ג'ון פקסון (אם תחשבו ברצינות על כך, בלייקרס לא היה לו אף משלשל שלשות השווה יותר משמונה או תשעה שקלים!) היו רק לעת צרה. הברירה האחרונה.

מתי הוא כתב זאת? כשהווריורס, ההאוקס, הקאבס, והרוקטס – כולן פיגרו 2-1 בחצאי הגמר של האזורים נגד ממפיס, וושינגטון, שיקגו, והקליפרס. ארבע קבוצות ש-"תחת הסל" כתוב להן על התחת, ומקסימום "MID-RANGE". אז ג'קסון כתב שבפלייאוף אתה לא יכול לנצח עם שלשות. כל מה שאתה יכול זה להינצל מדי פעם.

אבל לפתע קרתה מהפכה.

הלג'נדרי קוץ' חייב היה לכתוב הסבר לטוויטר בטוויטר חדש.

אז מה הוא כתב אתמול?

"עלי לכתוב כמה מחשבות שעברו תיקון. קלעי השלשות משתלטים בפלייאוף הזה על העניינים. אפילו בקאבס ג'יי אר סמית', ג'ונס, שומפרט, ודלדנובה קלעו שלשות בקצב גבוה מהרגיל. אוקיי, אני מקבל על עצמי את העובדה שהשלשה הפכה לנשק חשוב, אבל אני עדיין טוען שלאמן ולסמוך על השלשה כנשק ראשי זה שגיאה".

טוב. במשחק הערב תהיה פריצה (הארדן) נגד שלשה (קרי, תומפסון). בינתיים השלשה מנצחת 0-3 אבל היו שני משחקים בהם התוצאה יכולה  היתה  בקלות להיות הפוכה.

לדעתי סטפן קרי עלול לשנות את דעתו של פיל ג'קסון לחלוטין כשיגלו לו שהבנאדם קולע בינתיים בפלייאוף 91% מהשלשות הבאות מהפינה. טוב, כולנו יודעים שהקליעה מהצד היא הקרובה ביותר לטבעת, אבל עם קרי נדמה שהקירבה לסל לא משנה אצלו הרבה. כשהוא בצד הוא רואה בעיניו את הכדור ה-"אדום-כחול-לבן" בתחרות השלשות באול סטאר והוא קובר אותן כמו לייאפס. קרי, עם ממוצע של 29.9 למשחק בפלייאוף, קולע 47.5% מהפארקט, ומאחר ואצלו "מהפארקט' אומר לרוב מהשלוש או קרוב לקשת השלוש, אחוזו מאחורי הקשת הוא לק קטן בהרבה (44.8%). לזה תוסיפו 6.6 אסיסט ו-5.0 ריב' ותקבלו הופעה כמעט מושלמת.

אבל חזרה לדיון (למה אני מעדיף את המילה ויכוח?), לדעת ג'קסון זו שגיאה להתבסס על ה-3 כאסטרטגיה מלחמתית, ואולי זה נכון, אבל המגמה בליגה היא לכיוון השלשה על חשבון הכניסה או המסירה לסנטר.

איך אני יודע?

הסתכלתי היום על המספרים בשעה שהעיזות השתזפו בשמש הנהדרת של דרום קרולינה בסוף מאי משגע. וזה מה שמצאתי:

קרי כבר שבר את שיאו של רג'י מילר למספר שלשות בפלייאוף אחד (58 ב-22 משחקים ב-2000); לקרי לקח 13 משחקים להגיע ל-58. קרי, היורה 58% מה-3 בששת המשחקים האחרונים היכה כבר 64, ואיך אומרים החברים שלי מגני התקווה? עוד ידו נטוייה , יעני(גיא! צריך אותך!). כשסינרג'י ספורט מגלה לנו שהברנש קובר 91% מהשלשות מהפינה, העסק הופך ללייאפ, ואני לא מגזים.

בעונת 1979-80 כשהשלשה נשמה חיים לראשונה, קבוצות הליגה ירו בממוצע 2.75 דאונטאונים בממוצע למשחק. ב-2011 הממוצע עלה ל-18.4 דאונטאונים למשחק, שנה אחרי ל-19.9, שנה אחרי ל-20.6, ובעונת 2013-14 עלה ל-21.6. העונה? 22.4.

עלייה מטאורית, בכל מדד שתמדוד.

העובדה העצובה היא שדווקא יוסטון שהמנכ"ל שלה דרל מורי סגד לשלשה כאבן הפינה (גיא!!!) של משחק קבוצתו, והם הובילו העונה את הליגה מדאונטאון עם 2,680 נסיונות (הקאבס שנייה עם 2,253 נסיונות והווריורס – הפתעה – רק רביעית עם 2,217 נסיונות) היא הקבוצה הנאכלת ביותר מדאונטאון, מבלי שיש לה את היכולת להחזיר אש משם.

הווה אומר שיוסטון נאכלת לנגד עינינו באותו נשק שהיה נישקה הראשי משך כל העונה. למה? איך?

יוסטון לא מוצאת יותר את המטרה מרחוק והווריורס גילתה אותה. ככה זה. SHIT HAPPENS.

אני מאמין שרק הגמר בין הווריורס והקאבס יתן תשובה ברורה יותר לגבי "הפריצה נגד השלשה". אני מאמין שקלעי הקאבס ג'יי אר, ג'ונס, שומפרט, וקיירי, יישמרו הרבה יותר טוב ע"י מגיני הווריורס, ומה שיישאר לנו הן כניסותיו ופריצותיו של לברון, נגד השלשות של קרי וקליי. אולי – אולי רק הגמר – יברר קצת יותר את עדיפות זה על זה.

אבל אולי הוא בכלל לא יגלה "עדיפות" של שיטה – "פריצה" נגד "שלשה". אולי כל מה שהוא יגלה זה מי פורץ הכי טוב(לברון); מי שומר על הפורץ הכי טוב(גרין? איגודלה?), מי משלש  הכי טוב(קרי ותומפסון) ומי שומר (ובאיזו הצלחה) על המשלשלים הכי טוב.

מכל 'הכי טובים' מישהו צריך להפסיד.