קרב הסגנונות- יאק 15 / אסי שלם

 

 

בס"ד

קרב הסגנונות- יאק 15 / אסי שלם

אי אפשר שלא להתעלם מהסטטיסטיקה הבאה של ESPN לקראת הסדרה שהחלה הלילה. כמה מספרים יוצאי דופן שמספרים את הסיפור. מספרים שמספרים על קרב הסגנונות הצפוי לנו:

סטט אט-קליב

הנתון הראשון מספר על קבוצה שנעזרה רק פעם אחת בתצוגת התקפה של 30 נק', לעומת קבוצה שעשתה זאת כמה עשרות פעמים.

הנתון השני והשלישי מספרים בעצם את תבניות ההתקפה של הקבוצות. מקום ראשון במהלכי בידוד לקליבלנד כלומר שרק שחקן אחד היה מעורב במהלך ההתקפה. אם זה קיירי (הבריא, לא הגרסה שמדדה במגרשים בשבועות האחרונים) שמכדרר וחולף על פני השומרים שלו ואם לברון שיעיל יותר לקבלת כדור בחצי המרחק לסל ומשם הליכה בכוח על גב היריב.

יצקצקו 'רפי ההבנה' בלשונם ויאמרו שהנה ההוכחה שבלאט לא קובע כלום בהתקפת הקאבס, אבל בניית הקבוצה עם קלעים המרווחים את המגרש ונתינת הכדור ללברון, שחקן שאוהב למסור וגם עושה את זה בצורה מדוייקת, היא בחירה נבונה מאוד. הבידודים לא מעידים על משחק אגוצנטרי אלא על ניצול יכולות השחקנים, במידה והם מתאימים לשיטה.

אני מסכים שזה צורם לעין לא מעט. אולי גם דייויד מתעורר מדי פעם שטוף זעה עם חלומות זוועה על OKC בניצוחו של הצ'יטה. רכז שהעדיף לטפס על ביניינים מאשר למסור לשחקן פנוי. לשמחתו של הישראלי, קיירי ולברון מבינים ומעריכים את יכולת הקליעה של סמית', שומפארט ושות' ויעדיפו מסירה לקליעה פתוחה מניסיון התאבדות.

חלום רע? הצ'יטה מנצח עוד משחק לבד.

מצד שני אטלנטה היא קבוצה שסך חלקיה גבוה מערכי שחקניה הבודדים. כל הקרדיט למאמן בודנהולצר, מעכשיו בודה(תרשו לי לקצר). אין לו שחקן 1X1 מרשים. ולכן כדי לעשות סל הם ישתמשו בשלושת כלי הנשק העיקריים בהתקפה:

1. השלשות של קורבר אחרי ריצה סביב חסימות או במעבר.

2. המעבר של טיג בחסימה של הורפורד והקליעות מחצי מרחק(pick and pop).

3. משחק הפנימה/ החוצה(Inside out) של הורפורד-מילסאפ.

הבדלי הגובה. בניגוד לשיקגו שהיתה אמורה לשחק עם נואה, גאסול וגיבסון, שחקני הפנים של אטלנטה אינם בעלי מידות(Size) קלאסיות, מה שמציב את מוזגוב(7-1 Ft) ות'ומפסון(6-9 Ft) ביתרון גובה מול הורפורד(6-10 Ft) ומילסאפ (6-8 Ft).

גם אנטיץ'(6-11) שעולה מהספסל מעדיף את הזריקה מחוץ לקשת כך שמלחמת הריבאונד בסדרה הזו תהיה הרבה יותר שקולה.

חילופים בהגנה- ראינו את הקאבס משאירים את ת'ומפסון על רכזים בחילופי Pick & Roll בהגנה כך שנראה לא מעט את טיג ושרודר מולו.

אלופת העולם ב1-0. 

כל ילד אוהב ספורט שגדל בתקופת ה90' בוודאי זוכר את נבחרת איטליה המוצלחת. הישגים לא מעטים, והכל בסגנון זהה. 1-0 קטן.

איך הם עשו את זה? לחץ מבוקר באמצע המגרש, השגת יתרון ושמירה על השער עד לסיום ההתמודדות תוך הסתמכות על הגנת ברזל: שוער(פליוקה),"בלמי – על"(מאלדיני ובארזי) וקשר/חלוץ כשרוני אחד- רוברטו באג'יו. הריגת פרק הזמן מאז היתרון ועד לשריקה היה קשה לעיכול. האם בלאט הוא חובב כדורגל איטלקי?

ועכשיו חזרה לכדורסל. שימו לב לנתון הבא:

JR סוויש לא בהכרה ומשחיל שלשה מס' 8 ומעלה את הקאבס ליתרון שיא 85-67, 18 נק'.

אטלנטה מבינים שהעסק מתחיל לברוח ומנסים לחזור במשחק מהיר. לברון, שצפה במופע של סמית' מהספסל עד אז, חוזר למגרש. זמן? 8:39 דק' לסיום.

מה עושים קליבלנד? שומרים חזק ובהתקפה מושכים את כל פרק הזמן (24 שנ') עד לזריקה מקרוב של ג'יימס.

ב14 התקפות (possessions) הם מושכים 292 שניות שהן כמעט 5 דקות לעומר. יותר ממחצית מהזמן שנותר הם פשוט שורפים בהחזקת כדור של המלך ובזריקה (לפעמים) קשה מאוד שמסיימת את שעון הזריקות. אם נחזור לנתון שפורסם למעלה(12.1 מהלכי בידוד למשחק) הרי שרק ב9 הדק' האחרונות הזה הם עשו 14 מהלכים כאלו.

האם לברון אגואיסט? חושב שהוא מאמן? עזבו את הקשקושים. קליבלנד במשמעת מופתית לא מעזה(כולל לברון) לקחת זריקה לפני 5 השניות האחרונות בכל התקפה. אופס, שכחנו שמדובר בסמית' שקופץ לו הסעיף ופעם אחת זורק שלשה ונבלם בגג של בייזמור, כל זה אחרי 12 שנ' בלבד. אבל אין הפרט מעיד על הכלל.

סוויש. לא בהכרה.

קשה ורע לצפייה? הצחקתם את בלאט. הרי לא משנה מה יקרה, הוא ייבחן במבחן התוצאה, ואם יביא את הקאבס הנכה והחבולה לגמר הNBA איש לא יוכל להתווכח עם זה.

 

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. Ori88

    21 מאי 2015 13:31:02

    מאמר למופת. תודה רבה.

    מה יהיה לקליבלנד למכור אם לא ייכנסו השלשות ?
    האם בזבוז הזמן והקליעה תחת לחץ הם שהביאו דווקא את אטלנטה כמעט לשוויון ? (לא ראיתי את המשחק).

  2. asi

    21 מאי 2015 13:35:18

    יש לזה חיסרון כמובן. זה מוציא את השחקנים שלא נוגעים בכדור(פרט ללברון)מהקצב שלהם. כך שבמידה ויש מהפך או הארכה יהיה קשה לאחרים לעשות סל. בנוסף יש את הסבל שכרוך בצפייה.

  4. עגל

    21 מאי 2015 14:05:53

    ממש מצוין. מסביר את כל האסטרטגיה של קליבלנד ברבע האחרון. מכוער לצפייה אבל עובד, כל עוד לברון לא זורק לבנים. ברור שהקלעים צריכים להיות מוכנים כל הזמן לקבל את האסיסט שיבוא מהחדירה.

      1. שמואל

        21 מאי 2015 15:07:48

        אני חושב שג"ס.
        קליבלנד השתמשו בשלשות המון בסוף העונה הסדירה, אבל דוקא עד כה בפלייאוף זה היה בכמות סבירה, והם עדיין ניצחו.

  7. יואש בן טולילה

    21 מאי 2015 14:20:28

    אהבתי את הכתבה, אבל אני לא מסכים עם מה שאתה מנסה לומר.

    משחק איטי שמוריד את השעון הוא מצוין כשיש לך:
    1. שחקני פנים שיכולים לקבל את הכדור ולהוציא זריקה קרובה לסל
    2. קלעי שלשות שידאגו לרווח את המשחק לשחקני הפנים ויכולים לקלוע טוב.

    לקליבלנד אין לא את זה ולא את זה.
    יש לה את לברון שבמחצית הראשונה דרס את טיג\שרודר שאותם הוא קיבל אחרי חילופים בהגנה.
    ובמשחקים האחרונים השלשות שלהם נכנסות מכל מקום. (ג'ונס, סמית, דלאבדובה ואירווינג), משהו שלא היה להם כל העונה בצורה הזו.

    זה קצת פשוט לומר אבל המשחק של קליבלנד הוא לברון בלבד, זה לא משנה כמה ינסו לנתח ולהסביר. פשוט אין מה.
    אוקיי, אז טריסטן תומפסון מביא מספר דו ספרתי של ריבאונדים למשחק, שומפרט שומר טוב וכו' וכו'.
    בשורה התחתונה הכל קם, נופל וקיים על לברון. לזכותם של חבריו לקבוצה יש לומר שהם קולעים בצורה יוצאת דופן מתחילת הפליאוף.

    1. עומר

      21 מאי 2015 14:29:44

      קליבלנד הייתה קבוצה טובה משלוש לאורך כל העונה החל מהטרייד. והיא אחת מה 5 קבוצות שזורקות הכי הרבה שלשות בליגה מאז הטרייד (ויכול להיות שבכל העונה). אז להגיד שאין להם קלעי שלשות? זה לא נכון. לא רק זה היה להם גם את לאב, שהוא 4 שקולע שלשות מדהים במהלך העונה.

      1. יואש בן טולילה

        21 מאי 2015 15:21:46

        תלוי איך אתה מסתכל על זה.
        לאב פצוע ולכן אני לא מתייחס אליו.
        ג'ונס משחק כמות זהה של דקות כמו שרגב פאנן שיחק במכבי.
        על מי נשארנו: שומפרט? דלאבדובה? הם בשום פנים ואופן לא היו ולא יהיו קלעי שלשות.

        1. עידו גילרי

          21 מאי 2015 16:04:26

          דלבדובה – קלע 41% מהשלוש בעונה הסדירה.
          ג'יי אר סמית קלע 39% מהשלוש בעונה הסדירה ו-37% בקריירה
          קיירי אירווינג – קלע 41.5% מהשלוש בעונה הסדירה ו-39% בקריירה

          1. יואש בן טולילה

            22 מאי 2015 22:10:52

            דלאבדובה לא אמור לשחק 30 דקות מלכתחילה ככה שהמדגם והסטטיסטיקה שלו פחות רלוונטיים.
            גם במהלך העונה הוא לא קיבל את הדקות המשמעותיות.

    2. asi

      21 מאי 2015 14:46:27

      יואש מדובר פה על נקיטה במשחק איטי כאשר הקאבס ביתרון. ברור שהכדורסל הייוני של פעם שהיה טוחן את השעון עד ל30 שנ' עם זריקה של שחקן פנים היה בסגנון שאתה מדבר עליו. אני מתייחס לשינוי שנעשה מאז היתרון שסמית נתן ושמירה על היתרון עד לסיום המשחק. הקאבס משנים סגנון בהתאם למצב המשחק.

  8. שמואל

    21 מאי 2015 14:24:02

    לא הבנתי למה התכוונת שמלחמת הריבאונדים תהיה יותר שקולה. אם כבר להיפך. זה בכלל לא כוחות. כשJR מצליח לקחת 8 ריבאונדים אני מבין שאטלנטה הולכת לפשוט רגל בתחום הזה..
    ד"א קליבלנד שמו לב שבכל משחק פלייאוף שהם ניצחו בריבאונדים – הם גם ניצחו.

    1. asi

      21 מאי 2015 14:47:54

      קודם כל סמית' לוקח ריבאונדים כי בלאט מכריח את כולם לסגור לריבאונד ולכן גם MD, קיירי שומפרט וסמית יכולים לסיים משחק עם 8 כ"ח ומעלה. דבר נוסף, ברור ששיקגו היתה עדיפה על קליבלנד בריבאונד, בסדרה הזו זה אמור ללכת לכיוון שלה הקאבס.

      1. שמואל

        21 מאי 2015 15:05:45

        דבר ראשון – סחטיין על סדרת המאמרים וסחטיין עוד יותר על זה שאתה מגיב ויש שיח עם כולם.

        הסיבה שבלאט רוצה שכולם יסגרו כי הם כנראה הבינו שזה נקודה קריטית עבורם ומוביל לנצחון (TT אמר את זה בראיון שלו).

        כשאתה אומר "שקול" זה בעצם "מאוזן".. לכן לא הבנתי את השימוש במילה.

  9. עומר

    21 מאי 2015 14:28:39

    מאמר אדיר.
    אני גם חשבתי שזה מתוכנן, זה לא יכול להיות שכל התקפה קורה בדיוק אותו דבר, הקצב איטי בטירוף וזורקים ממש בסוף השעון. זה ברור שזאת תוכנית משחק. המספרים ששמת ממש עזרו לי להבין את זה.
    במיוחד העובדה שאף אחד לא העז להוציא זריקה לפני סוף השעון.
    מה שחבל זה שזה מוציא את קליבלנד מהמשחק קצת, כי עד אז ההתקפה שלהם זרמה מאוד. וחוץ מזה לברון מאוד מסתבך עם זה. נראה לי עדיף להתחיל עם קיירי או דלי כמובילי כדור, ולתת ללברון את זה ב15 שניות או 12 שניות לסוף השעון, שלא יכדרר פשוט 20 שניות, זה צפוי מידי!

    1. asi

      21 מאי 2015 14:48:34

      לך תסביר לאמריקאים שזו עבודה של בלאט. הרי אצלם הכל זה לברון, מה שנכון בהתקפות המשעממות האלה, אבל היעילות. עובדה.

  10. דני הברברי

    21 מאי 2015 15:34:15

    סורי, לא קונה שההוראה של בלאט הייתה לשחק בידוד לג׳יימס בלבד מאותה נקודת זמן ועד לסוף המשחק.
    למה לא לשחק כרגיל אבל פשוט להתחיל את המהלך לאחר שירדו 10-12 שניות מהשעון?
    לדעתי, מדובר בהחלטה מושכלת של קואץ׳ ג׳יימס שזיהה הזדמנות לעבור את אלוהים בסטטיסטיקת ה-30/5/5 במשחק שהפסיק להיות תחרותי.
    הבעיה שרמת הביצוע שלו היתה ירודה ואטלנטה לזרה למשחק.

    1. asi

      21 מאי 2015 15:38:49

      דני אם שיחקת כדורסל פעם אתה בטח יודע שהדבר הכי מעצבן במשחק זה להחזיק בכדור כל כך הרבה זמן ולזרוק רק בסיום ההתקפה. זה כמו להחזיק כלב ברצועה לפני שאתה משחרר אותו לרוץ לגלים בים.
      בנוסף, אני לא מאמין שלברון ייתן למהלכים ש"דופקים" את הסטטיסטיקה האישית להיות מבוצעים בתכיפות כל כך גבוהה. המצב הזה מוריד לו את אחוזי הקליעה ומקשה עליו ללכת לסל ממקומות נוחים יותר במגרש.

    3. עגל

      22 מאי 2015 05:15:16

      לא היה קשר בין סגנון המשחק והסטטיסטיקה של לברון. במשחק קודם מול שיקגו במשך כ-7 דקות היה חסר לו ריבאונד אחד לטריפל דאבל והוא אפילו לא התאמץ להשיג אותו

  11. hebrewman

    21 מאי 2015 15:43:12

    מאמר נפלא…. אחלה ניתוח!
    בלאט השנה הפך למוריניו של הכדורסל. הוא משיג יתרון ואז חונק אותך.
    המזל של בלאט שהאגו שלו מאופסן במקום הנכון, בשונה מה"מיוחד"

  12. צביקה

    21 מאי 2015 15:57:56

    זה בדיוק מה שאמרתי בריל טיים. זה לא היה יכול להיות מקרי. זה היה מתוכנן מאוד. אבל מה, מבוצע יותר גרוע ממה שניתן היה לצפות, בגלל שלברון פשוט לא הצליח לקלוע בסוף שעון, וגם כמעט לא להוציא עבירות, וגם לא מסר (כי אנשים לא התפנו), נראה לי שבלאט ראה שהשחקנים לא עוזרים בתנועה שלהם להשלים את המשיכות האלו כמו שצריך, ואז בפסק זמן הוא שרטט להם תרגיל שיפנה ללברון את הדרך עד הסל, וזה עבד כמו שעון. והדאנק הזה של לברון פחות או יותר סגר את המשחק.

  13. מנחם לס

    21 מאי 2015 16:46:57

    כדי לבזבז 20 שניות לא צריך את לברון עומד, מחזיק כדור, והורס כל טעם במשחק (וכמעט מפסיד אותו; אם ג'ף טיג היה קולע את השלשה היתרון היה מצטמצם ל-2 עם 50 שניות, אחרי שהיתרון היה כבר ;19). קבוצה כמו קליבלנד צריכה לדעת למסור כמו ס"א מאחד לשני, ואם יש פתח, אפילו לקלוע ולהגדיל את היתרון.
    אין כאן כל תכנון. יש כאן רק את לברון עושה מה שבא לו, ולאיש אין רשות להתערב, אפילו שבגללןו נצחון ב-ט-ו-ח דו ספרתי כמעט גרם להפסד.
    כולכם המסכימים שהיה כאן משהו מתוכנן (בוודאי – – לברון תיכנן זאת) מצד בלאט, רק מנסים לתת לו קרדיט על דבר שהוא בשליטת לברון בלבד, ובלאט חסר אונים מלבד לעמוד ולהסתכל.
    מספיק היה גם לראות טייםאאוט בו כולם מקשיבים לבלאט המשרטט משהו ולברון אפילו לא מסתכל, ועושה זאת בכוונה.

      1. תומר שור

        21 מאי 2015 17:22:18

        "המאמן תיכנן מהלך ואנחנו השחקנים פשוט ניסינו לבצע אותו בשלמות", אמר קינג-ג'יימס והסביר: "הייתה עליי שמירה כפולה, ואז הגיעה חסימה שאיפשרה לי להתקדם לעבר הסל. בגלל שקלענו היטב ל-3 לאורך הערב, שני המגינים האחרונים שלהם לא היו באיזור וזה איפשר לי לבצע מהלך גדול עבור הקבוצה"

    2. יואש בן טולילה

      21 מאי 2015 19:05:58

      זאת בדיוק הטענה שלי.
      כשבלאט צריך לנקוט עמדה – משהו שיראה את היכולת של בלאט באופן ישיר ולא עקיף, משהו שיראה את ההשפעה של בלאט באופן מוחשי ולא באופן נסיבתי – בדיוק בנקודה הזו נגמרים ההסברים, כי פשוט אין.

      מאמן לא זורק את הכדור לסל ולא עולה לחסימה, אבל הוא כן שם כדי לסדר מהלכים, לכוון תרגילים, לעצור מומנטומים, לסדר מיסמאצ'ים בשבילו, לתת הוראות פרטניות וכו'.

      לכן אם לברון נשאר על המגרש כשהוא חרב את המשחק בעצמו, אם קליבלנד ממשיכה התקפה אחרי התקפה לעשות את אותן טעויות, אם המשחק המצוין שהביא אותם ליתרון 16 נעצר בלי סיבה נראית לעין (מי שיזכיר את קליפרס שלא ישכח שהם פשוט היו גמורים מעייפות) איפה בדיוק המאמן?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט