בשעה טובה הגענו לגמר המערב, ששנה שנייה ברציפות יפגיש בין הראשונה לשנייה בקונפרנס.
מצד אחד, אף אחד בכלל לא מופתע מנוכחותם של הווריורס, מצד שני, הרבה אנשים מופתעים שמולם ניצבת דווקא יוסטון.
את דרכה לסדרה הזו עשו הרוקטס תוך כדי שהם מנצחים את דאלאס המג'עג'עת והקליפרס הסחוטה.
גולדן סטייט מגיעה לגמר המערב אחרי תצוגת תכלית מול ניו אורלינס וסתימת כמה פיות של כמה חכמולוגים (כולל אני) בסדרה מול ממפיס.
אני אתחיל עם הרוקטס:
אני לא אגזים ואומר שהם חוללו משהו ששקול לנס, לפחות לפי הסטטיסטיקה של קבוצות בפיגור 3-1. כל בר דעת שראה את 4 המשחקים הראשונים ראה קבוצה מבולגנת מצד אחד, ואת הקליפרס מוציאים לפועל בלי הרבה בעיות ומהר מאוד משתלטים על הסדרה.
איפה בעצם נקודת המפנה? קשה לשים את האצבע, אני חושב שהקבוצות די שוות ברמתן. ההבדל הוא שהרוקטס נחו קצת יותר והקליפרס הגיעו שחוטים ובסוג מסוים של היי אחרי הדחת האלופה המכהנת והפייבוריטית.
אם בכל זאת יש נקודת מפנה – אני זוקף לצמד הערסים סמית את ברואר. אלה שני שחקנים שלא רואים אף אחד ממטר. הם יקחו את הזריקות הקשות, יוציאו עבירות תוקף, ובעיקר ייזמו. לקבוצות עם שחקנים כה דומיננטיים כמו הארדן, לברון וכו', זה קריטי ששחקנים יידעו לקחת אחריות ויוזמה. סופרסטאר אחד לבד יכול אולי לקחת קבוצה לפליאוף במקרה הטוב (דייויס), במקרה הרע גם לפליאוף לא מגיעים (ווסטברוק).
יוסטון משוועת לשחקנים כאלה, שיודעים להניע את הכדור כשפרג'יוני הזקן והמוגבל נמצא, וגם כדי להוריד מהארדן את העומס.
גולדן סטייט:
הסדרה מול ממפיס היא קצת טריקית: במצב העניינים כיום באנ.בי.איי, קבוצה רוצה לפחות 4 קלעי שלשות בפוטנציה על המגרש. לממפיס היו אולי 2, קורטני לי ומייק קונלי, שגם הם לא כיכבו מהטווח הזה.
ברגע שאתה לא יכול לקלוע מ-3 ולרווח את המשחק, מהר מאוד עולים על הבלוף ומתחילים לרמות עליך ולצופף את הצבע. לא משנה כמה דומיננטיים שחקני הצבע שלך יהיו, זה פשוט לא יספיק. הם יקבלו מכות מסגל ארוך של שחקנים שבאים ושולחים ידיים, ושמים גוף.
בצד השני, גולדן סטייט ידעה לבוא ולתת 4 משחקי קליעה ברמה מאוד מאוד גבוהה, במה שמסתמן כמפתח לסדרה וכנראה גם לאלופת האנביאיי:
כל עוד לא תקום קבוצה שתוכל להוריד את הווריורס לפחות מ4 ימי קליעה טובים, זהות האלופה ברורה לכולם.
קבוצות שיבואו וינסו לעשות תחרות קליעות עם הווריורס במשחק ללא הגנות, ימצאו את עצמן בפיגור של 30 נקודות בסוף הרבע השלישי.
*
איך הרוקטס ינצחו את הסדרה:
הרוקטס לא לוקים בקליעה מ3 כמו ממפיס, הם דווקא קולעים כמעט 10 שלשות למשחק. המפתח של הרוקטס הוא לבנות משחק פנים יעיל מול הווריורס.
בוגוט אמנם שחקן הגנה אדיר, וכמוהו גם גרין, אבל ה2.01 של גרין לא יספיקו לשמור על האווארד, סמית וג'ונס, עם 2 שחקנים שפונים לצבע, כשהארדן, אריזה וברואר\טרי על המגרש, הרוקטס יכולים להיות מאוד קטלניים.
צריך לסייג את זה ולומר שג'ונס וסמית הם לא שחקני צבע קלאסיים. הם מאוד אוהבים ג'אמפרים והם יצטרכו להפנים ולהבין איפה עדיף לקבוצה שיהיו. ככה נבעט סמית מדטרויט, הפעם הוא צריך לדעת גם להוציא לפועל יותר קרוב לסל. אם סטיב קר ימצא את עצמו בבעיה ויצטרך להכניס את אזילי\ספייטס לדקות ממושכות יותר על חשבון בוגוט\גרין, הוא עלול לשלם על זה.
עוד דבר שעשוי להשפיע הוא הנוכחות של ג'וש סמית'. סמית' במשחקים האחרונים נראה לא פעם מתחיל ניהול משחק ובונה מהלכים כשהוא מאחורי קשת ה-3. אני לא יודע עד מתי יוכלו להמשיך לרמות עליו, אבל כושר קליעה טוב שלו גם כן עשוי להכניס את הווריורס לצרות, בעיקר כשבוגוט יצטרך למנוע אליהופים של האווארד ועשוי למצוא את עצמו עסוק מדי מכדי לעזור לאחרים כמו שהוא רגיל.
*
איך הווריורס ינצחו את הסדרה:
נשמע פשוט למדי, אבל הרוקטס במתכונת של הליגה הסדירה, בקצב המשחק שהיא מעמידה, פשוט תפורק לחתיכות על ידי הווריורס.
לווריורס יש מאץ' אפ נהדר עבור הארדן – יש להם את דריימונד גרין שהוא שחקן הגנה אדיר ובכלל דמות קשוחה. יש גם את איגוואדאלה, שאני לא אתפלא אם אראה אותו משחק הרבה מאוד בסדרה מול מסחטת הפאולים שנקראת הארדן.
בצד ההתקפי – קשה למצוא מישהו שיצליח לעצור את קארי, ואת תומפסון, ואת גרין, ואת בארנס, יש לווריורס כל כך הרבה כלים, שהם פשוט מסוגלים להתיש את הרוקטס כמו כלום.
תומפסון סבל מאוד בסדרה מול ממפיס עם שמירה אדירה של טוני אלן. בסדרה הזו הוא וקארי עשויים למצוא את עצמם יותר פנויים מבסדרה הקודמת, כשמצפים להם שומרים פחות זריזים, ועם יכולות הקאץ'-אנד-שוט המדהימות של שניהם כפי שהראו במשחק 6 מול ממפיס, קשה לעצור אותם.
אצל קארי, גם אחרי השלשה המטורפת מול ניו אורלינס (שלוותה בפאול ברור) והזריקה משלושתרבע מגרש במשחק 6, משהו אומר לי שעדיין לא ראינו ממנו הכל. יכולת הקליעה המצוינת של חבריו לקבוצה גורמת לו עצמו להיות פנוי להרבה זריקות. ברגע שהוא פנוי הנזק כבר ייעשה. המטרה שלו ושל הקבוצה היא להמשיך למצוא מבטים פנויים.
הדבר האחרון שיהווה יתרון גדול הנו העומק המדהים של הקבוצה הזו-קארי, קליי, בארנס, איגי, גרין, בוגוט, לי, ליבינגסטון, ספייטס, אזילי, ברבוסה – 11 שחקנים. איזה עוד קבוצה מאלו שנשארו בפליאוף יכולה להגיד שהיא משתפת 11 שחקנים שאף אחד מהם אינו דחליל?
*
אני לא אוהב להמר על סדרות, אבל אני לא רואה את הרוקטס עומדים מול הקבוצה הכל כך מוכשרת וארוכה הזו, אז אלך עם 4-1 לגולדן סטייט.
רועי ויינברג
19 מאי 2015 18:28:52אחלה פריוויו, מסכים איתך בקשר לרוב הטענות, אבל לווריורס יש עוד נשק שלא הזכרת פה יותר מדי-איגודלה. אם קר יפתח עם איגודלה וגרין ביחד לצד בוגוט והספלאש בראד'רס, יכול להיות שהוא יצליח לעצור את הארדן והווארד/סמית' בו זמנית.
זה קצת יפגע בהתקפה, למרות שאיגודלה יכול לרווח את המשחק (לא כמו בארנס, אבל בכל זאת), אבל הסיכון פה קטן לעומת התועלת.
מסכים שיגמר ב-5 לווריורס, שגם 4-3 להם די סביר
bobby
19 מאי 2015 18:43:49אחלה ניתוח!
אם כבר יוסטון מפסידים, אז ב-5 – ככה זה מסתדר לי עם הבראקט 😉
אבל כמובן, שכאוהד, אני מייחל שפעם נוספת הם יצליחו לעשות את הבלתי ייאמן.
אם מקהייל יידע להשתמש נכון באריזה, ברואר, פרג׳יוני ואולי גם בניק ג׳ונסון, הם יוכלו להאט את הספלאש ברודרס.
אז יאללה, שיהיה המשך פלייאוף מהנה ומוצלח לכולנו!
מנחם לס
19 מאי 2015 18:44:37אני מאמין שהלילה הווריורס ינצחו בגדול. יוסטון תשווה במשחק השני, ואז יתפתח קרב גדול. בסופו של דבר יוסטון תנצח ששי בבית, או שביעי בחוץ.
גיא
19 מאי 2015 18:45:21יופי של פוסט,
ברוך הבא.
הארפר
19 מאי 2015 18:45:21תודה על הסיקור המצויין.
בנקודה אחת אני לא מסכים עם רוב הכותבים כאן והיא הציוות של גריןעל הארדן.
לדעתי איגודלה ותומסון (שומר מעולה) יסתדרו עם הזקן וגרין הוא השומר האידיאלי לגוש סמית.
לסמית אין משחק עם הגב לסל אלא מתבסס על תנועה מבחוץ פנימה ושלשות. את מה שהוא עשה לבלייק הוא לא יצליח לעשות לגרין.
יואש בן טולילה
19 מאי 2015 19:44:44מסכים עם הטענה על סמית. אם זה יהיה סמית של דטרויט שמשחק בחוץ אין לרוקטס סיכוי.
לגבי איגוואדאלה וגרין – אני מהמר שלפחות אחד מהם יכנס לבעיית עבירות פר משחק, ככה שאנחנו כנראה נראה את שניהם שומרים על הארדן.
אני מרגיש כמו מנחם שיוסטון יתעלו ובעיקר הארדן, אם כי הנשק היעיל ביותר של הרוקטס יהפוך לאסון מבחינתם אם הם יתחילו לשחק מהר.
הארדן הולך לתת פה סדרה, זה מרחף באויר.
ועם כל זה, זה לא יספיק ליותר מ2 משחקים, בגג.
אני כמובן כמו כולם אשמח לסדרה ארוכה כמה שיותר.
bobby
19 מאי 2015 20:40:53לגבי מה שרשמת בסוף על הארדן – אני שמח שרשמת את זה בעצמך כאן בתגובות, כי באמת רציתי להתייחס לכך גם בעצמי – לכך שאני מופתע שדווקא לגבי קארי רשמת שעוד לא ראינו ממנו הכל בפלייאוף, בעוד אצל הארדן זה בולט בהרבה:
מלבד משחק 3 בסדרה נגד דאלאס, אז עבר את ה-40 נק' וקלע סל מטורף בקלאץ' על הפרצוף של צ'אנדלר, לא ממש ראינו ממנו תצוגות מרשימות בפלייאוף הזה עד כה.
בסדרה מול הקליפרס מגיע לו שאפו על הטריפל-דאבל במשחק 5 למרות היותו חולה, ועל רבע ראשון נהדר במשחק 7, שהכניס את הקבוצה והקהל לאטרף ולתחושה שאכן המשחק בכיס של יוסטון.
אבל בסך-הכל, מלבד 3 ההופעות האלו, ברוב שאר משחקי הפלייאוף עד כה הוא הציג יכולת יחסית פושרת ("יחסית", כי עדיין הבן-אדם לא רשם פחות מ-20 נק' באף משחק עד עכשיו).
מתישהו הוא יצטרך לתת לפחות 2 משחקים טובים ברצף בסדרה, ואם זה לא יקרה בסדרה הזאת – אז כנראה שזה יקרה רק בפלייאוף הבא. כי בלי יכולת טובה יותר של הארדן בסדרה הזאת, הרוקטס לא יוכלו לגרד אפילו 3 ניצחונות, ובוודאי שלא 4.
אהרון שדה
20 מאי 2015 00:36:42ואני אוסיף ואומר כי הארדן אכזב מאד גם בגמר הנ.ב.א היחיד שלו במדי אוקלהומה …ככה שייתכן שיש לנו כאן תחליף ראוי לכריס פול ….
bobby
20 מאי 2015 08:58:13באותו גמר הארדן לא היה האלפא-דוג, אלא השחקן השישי של אוקלהומה. אתה לא בונה על השחקן ה-6 שיוביל אותך לאליפות. אם הוא עולה מהספסל וסוחף את הקבוצה לניצחונות – מעולה, אם הוא לא מצליח – זה לא עליו, בכל זאת יש לפחות שני שחקני חמישייה שאמורים להיות משמעותיים ממנו.
זה כמו שאי אפשר להאשים את קרופורד בהפסדים של הקליפרס.
אגב, באותו פלייאוף הארדן נתן הופעה הירואית בגמר המערב מול הספרס. אז בסך-הכל עם 2 הופעות גמר מערב, שבינתיים הוא ניצח אחת ואת השנייה טרם הפסיד, הייתי אומר שהמצב שלו טוב משל פול.
מה גם שהוא צעיר מפול בכמה שנים טובות.
בוא נחכה עד סוף הסדרה לפני שאנחנו מצהירים על כל מיני דברים..לא זכור לי שנתת לרוקטס ממש צ׳אנס לפני משחקים 6 ו-7 מול הקליפרס.
צביקה
19 מאי 2015 20:10:36פוסט נהדר
אסף
19 מאי 2015 20:16:32מקווה שאתם טועים בבראקט שלי יוסטון מנצחים
יניב
19 מאי 2015 21:28:41אחלה פריוןוו
עגל
19 מאי 2015 21:51:17ברור שיוסטון מנצחים ועולים לגמר מול קליבלנד. שם, מה שלא יהיה, אני יוצא שמח
no funny shtuff
19 מאי 2015 22:54:44בוא'נה מזל טוב 🙂
נתי
19 מאי 2015 22:27:19ניתוח מענין אני לא חושב שאפשר לחזות מי ינצח .
לדעתי לא הדגשת מספיק את ענין האיגו של הארדן הוא בא בנטרה להוכיח שכולם טעו .
ברגע שהאיגו ישחק תפקיד ראשי ולא התפקיד בקבוצה, יוסטון מחוסלת .
לדוגמא פיספוס הדאנק של גורדן מהקליפרס כשהקליפרס בפיגור גורדן התעקש להטביע ביד אחת , במקום הדוק הייתי מעלה אותו למטוס לטרייד באותו רגע ממש …דיאנדרה שכח על מה משחרים ומה מוטל על הכף הארדן הוא שחקן מסוג דומה .
לצןרך השואה לטובת מי שהולך קצת אחורה לאותו פיספוס מכריע במשחק בין דטרויט לליקרס אז והפיספוס של … הוא הועלה למטוס מיד אחרי המשחק את מקומו תפס מרק אגוויייר והאליפויות של הילדים הרעים מאז : ליימביר איזיה דומארס רודמן סאלי ושות הם הסטוריה .
http://articles.latimes.com/1989-02-16/sports/sp-3735_1_adrian-dantley
יואש בן טולילה
20 מאי 2015 00:51:52לא יודע, אני דווקא חושב שהארדן הגיב מצוין כשהוא היה בספסל במשחק הכי קריטי של הרוקטס מאז האליפות האחרונה שלהם לפני 20 שנה.
גם במשחק 7 הוא אמנם היה הכי טוב בקבוצה אבל לחלוטין אפשר לומר שהוא קיבל עזרה מכל אחד ואחד מהשחקנים:
ברואר, אריזה, פרג'יוני, סמית, האווארד וג'ונס.
אני חושב שהכשלון הקולוסאלי שלו בגמר עם אוקלהומה נגד מיאמי נתן לו להבין:
1. שהוא ראוי ליותר משחקן שישי, הרבה יותר, ראוי להנהיג מועמדת לאליפות.
2. כדורסל סוליסטי לא יוביל קבוצה לשום מקום.
3. הכי חשוב – ככל ששחקן מנפק תצוגות אישיות גדולות יותר, ככה הקבוצה שלו מסתבכת יותר בתלות בו ותשלם על כך בהמשך.
הארדן הוכיח שהוא ראוי להיות MVP בזה ששדרג את משחק ההגנה, את האסיסטים, הריבאונדים ובכלל כל אספקט במשחק שלו – אישי וקבוצתי.
אם האגו שלו יגרום לו להביא מספרי טריפל דאבל ומדדי יעילות גבוהים – הרווח כולו שלו.
no funny shtuff
19 מאי 2015 22:51:42אחלה פריוויו. איתך בהימור.
המשגיח
20 מאי 2015 00:10:02מצויו
אהרון שדה
20 מאי 2015 00:38:43יפה מאד.
אם ג.ס תביס 0-4 (במקרה הגרוע היא תנצח 1-4 ).
ברי שהיא ב 3 סדרות תשחק מה שהקליפרס הקצרה שיחקו בשני סדרות בלבד.