כן. זה ברואר, גבור המשחק!

ממש לא פייר איך כולנו ניכנסנו אל תוך המים של משחק הבולס – קאבס ושכחנו לחלוטין שאחריו היה משחק מהנה ומענג הרבה יותר – כמובן אם אתה אפלטון או דוקטור לס שניבא נצחון לרוקטס 0-4, ועתה הוא מקווה להציל מעט מיוקרתו עם 3-4 קטן – וכמובן שהמדובר בנצחונה הבלתי יאומן של יוסטון אחרי פיגור ברבע הרביעי שנראה כאבוד להצלה.

*
אז מה? פתאום קווין מקהייל הפך לגאון המאמנים? אנחנו שהשמצנו אותו, הטלנו בו מילות גנאי, והיכפשנו אותו פתאום ניכתוב שהוא "הציל את המולדת"? אילו דייויד בלאט היה שם במקומו, הוא כבר היה הופך היום ל-'גיבור היהודים', והיהודי החשוב ביותר אחרי משה ויישו, ולפני סנדי קופאקס, הרצל, ואיינשטיין.

*
אתם רוצים לדעת את האמת לאמיתה?

*
אז אנא הרשו לי למספר כמה דברים שקרו אמש:

*

1. כדורסל NBA הוא הרבה יותר מקרי משחושבים.

*

אתם חושבים שבחצי השני של הרבע השלישי מוחו החריף של קווין מקהייל החליט פתאום שהקבוצה שלו עדיפה ללא ג'יימס הארדן, מועמד ל-MVP העונה? אז חישבו שוב.

*
הוא הושיב אותו לנוח לכמה דקות ברבע השלישי ופתאום – רק אלוהים מבין למה ואיך – הקבוצה תיפקדה הרבה יותר טוב בלעדיו. קורי ברואר הוכיח מה שכתבתי אמש – שיש לו את הניתור מס' 1 בכל ה-NBA כשהוא קוטף ריבאונדים תחת האף של דיאדרה ג'ורדן ובלייק גריפין –סיפרו אותם! 10 במספר – והחל לצלוף מכל צד ועבר כאילו היה סטפן קרי.

*
ומי חבר לו? לא אחר מג'אש סמית' המושמץ/מבוזה/מגודף/מחורף/ ומקולל. זה שאסרו עליו לנסות שלשה גם אם חייו תלויים בזה לפתע החל משלשל שלשות כאילו היו ליי-אפס. הוא וברואר חברו ל-29 נקודות ברבע הרביעי כולל 5 שלשות. הקליפרס ניקברו עמוק באדמה.

*
קווין מקהייל בעצמו ישב המום ולא האמין כיצד ריצה כזאת של 13-41 – מהחצי של הרבע השלישי וכל הרבע הרביעי – יכולה לקרות. אז בפוקס ולא יותר הוא הושיב את הארדן לנוח, והפוקס הזה עשה ממנו פתאום גאון.

*
ככה זה ב-NBA. YOU NEVER KNOW!

*

כל אלה שהיללו היום באתרי ה-NBA את מקהייל כ-"גאטסי" ו-"בעל אשכים יותר גדולים מאשר לרד אורבך" (מה הפלא? כמה גדולים יכולים כבר להיות אשכים של יהודי מזדקן בן 65 כשהוא אימן את מקהייל?) הם לא חכמים גדולים, ומבינים אפילו פחות. מקהייל לא תיכנן על כך בחלומותיו הפרועים ביותר. כשאתה מוציא את מייקל ג'ורדן לנוח – והארדן הוא הג'ורדן של הרוקטס – זה רק למנוחה קצרה.

*

אז מה קרה?

*

משך 2/3 של המשחק הרוקטס היו כפי שהיו במשחקי ההפסד לקליפרס – קבוצה אבודה שלא מסוגלת לתפקד. THE ROCKETS WERE DEAD. שיחקו ונראו מובסים. חרבים. מחוסלים. חשבתי שזה סוף הקבוצה. הסוף של המאמן קווין מקהייל והמנכ"ל דרל מוריי "הגאון".

*
האפשרות שהם יחזרו ברבע הרביעי מהפיגור הגדול וינצחו נשמע אבסורדי. אילו מישהו היה זורק 'קאמבק' אפשרי בטיווי זה היה מקומם אותי עד כדי זריקת מחבט על ה-70" סוני היקר שלי.

*
ואז באו קורי וג'אש והוציאו אותם מהקבר. והכל קרה בצורה המקרית ביותר והלא מתוכננת ביותר: כל מה שקווין מקהייל רצה לעשות זה לתת לג'יימס הארדן כמה דקות מנוחה, ותראו כיצד זה ניגמר!

*

2. האמת? עד שהארדן יצא הקבוצה לא נתנה לו כל עזרה!

*

לך תסביר זאת: השחקן הטוב ביותר שלך מנסה הכל, ומאומה לא הולך. חבריו מפשלים, ואז הוא מפשל, והקליפרס פותחים הפרש של 19.

*
מי שחושב שהארדן היה גרוע, הוא סיים את החצי הראשון עם 21 נק'. בלייק גריפין הכוכב? 22 נקודות. אמנם השלשות לא ניכנסו אבל הארדן חדר וחדר, סחט פאולים, וקבר את כולם – 11 מ-11. זה לא רק 11 הנקודות מפאולים; זה גם הפאולים שהוא מלביש על שחקני האוייב.

*
כשהוא היה סחוט לחלוטין ולא יכול היה יותר, מקהייל הבין שחייבים לתת לו מנוחה ואז אולי יחזור בכוחות מחודשים. דווקא בלעדיו שאר השחקנים התעוררו לחיים. האם הרוקטס טובה יותר ללא הארדן? מי שיביע דיעה זאת הוא לא יורד לדרגת "נטול הבנה". הוא יורד לדרגת "שלול הבנה", הדרגה הנמוכה ביותר באתר.

*

מישהו מוכן להתערב איתי שהארדן עולה בחמישייה מחר?

*

מציע לכם לשמור על הכסף. לא כל יום פורים, ולא כל יום הבולס שיחקה ללא מייקל ג'ורדן טוב יותר מאשר עם מייקל ג'ורדן.

*
קורה, וזה קרה.

*
למקהייל ולמרלי זה היה סם חיים, כמובן בתנאי שהם מנצחים את השביעי בבית. והמצחיק ביותר הוא שלא היתה להם כל יד בדבר. SHIT HAPPENS, וזה קרה אמש מהדקה ה-32 ועד סוף המשחק.

*

3. מה הולך בראשים הקליפרים ברגע זה?

שניים משחקניהם הם כמעט בכל רשימה ב-"חמישיית העולם": כריס פול ובלייק גריפין. שניהם שחקני ה-NBA הטובים ביותר בתפקידם ושניהם רועדים עתה מפחד שהם לא יגיעו לגמר המערב פעם נוספת. שהמותג "לוזרים" יידבק בהם ללא אפשרות להיפטר ממנו עד שתהיה אליפות של ממש.

*
זוהי הרגשה איומה כשאתה מגיע לבאר, ולא מצליח לשתות ממנה. לדעתי זאת לא היתה אשמתם: אני שוב מאשים את דוק ריברס שלא נתן לאחד משחקניו שהביא תוצרת כל פעם שהוכנס – ספנסר האוז – לשחק. גם מאט בארנס שיחק כמו איזה עארס והרס ב16 הדקות האחרונות כל דבר טוב שהיה בקליפרס, וג'יי ג'יי רודיק איבד את הקליעה ברגעים הכי חשובים.

*
הקליפרס כבר ניצחו ביוסטון. ניצחו בהפרש גדול. הם יכולים לנצח שוב, אבל המומנטום, הפסייקיק, האנרציה, וההתלהבות שייכים עתה לאוייב.

*
הם ניצחו את הספארס במשחק שביעי וזה הוכיח לי שיש להם את הגאטס, הביצים, והיכולת לנצח משחק שביעי אחרי שהששי היה ניחוס רציני.

*
המשחק השביעי מחר עומד לכתוב באותיות גדולות כמה מילים נחרצות במורשת של כריס פול, בלייק גריפין, דווייט האווארד, וג'יימס הארדן.
********************
בכמה אתרים אמריקאים מתארים את המשחק ללא הארדן כאחד מה GUTSIEST MOVES בכל הקריירה של קווין מקהייל. אני מאמין שכאן היה לו יותר מזל משכל.

*
אבל עתה נשאר לו להראות כיצד הוא מסוגל לנצח ע-ם ג'יימס הארדן, שחקנו הטוב ביותר.

*
ולדוק ריברס חובה להוכיח שהוא מסוגל להלהיב את חבורת שחקניו שמילים מגוות כגון "לוזרים" ו-"רכים" נידבקו בהם, לנצחון חוץ שייחשב להישג גדול.

*
המשחק הזה הופך להיות אחד החשובים ביותר בזכרון!