0.1 שניות מאוחר מדי-סיקור משחקי שישי/רועי ויינברג

הלילה באנ.בי.איי: 25 נקודות של דמאר קארול הובילו את ההוקס לגמר המזרח הראשון בהיסטוריה של המועדון. 32 נקודות ו-10 אסיסטים של סטפן קארי החזירו את גולדן סטייט למעמד, לראשונה מאז 1977.

*

וושינגטון וויזארדס 91-אטלנטה הוקס 94

ההוקס
ג'ף טיג ואל הורפורד חוגגים עלייתם לגמר המזרח, הישג השיא של אטלנטה ב-45 השנה האחרונות.

מצב הסדרה: 4-2 להוקס, יפגשו את קליבלנד בסיבוב הבא.

רביעיית שחקנים בדאבל פיגרס נתנו לאטלנטה ניצחון חוץ שהעלה אותה לגמר המזרח.

ההוס עלו ליתרון 8 נקודות ברבע הראשון, אבל בראדלי ביל החזיר את הוויזארדס לתמונה וליתרון 19-20 בסופו. ברבע השני הוויזארדס נעצרו על 9 מ-26 מהשדה ו-34.6%, ו-19 נקודות פעם נוספת. הפעם ההוקס קלעו 26 נקודות, בשביל להגיע ליתרון 45-39.

בתחילת הרבע השלישי נראה שההוקס נשארו בחדר ההלבשה. שרודר עם 0 מ-4 מהשדה, מילסאפ עם 0 מ-3, הורפורד זרק פעם אחת בלבד וקורבר עם 0 מ-2. טיג וקארול השאירו את אטלנטה בחיים עם 20 נקודות ברבע, ויתרון שצמח עד ל-15 נקודות. בסוף הוויזארדס הקטינו אותו ל-8 נקודות בלבד, כאשר אנחנו נכנסים לתריסר הדקות האחרונות של המשחק, ושל הסדרה.

אטלנטה ממשיכה עם המומנטום, ומגיעה ל-87-79, 6:39 דקות לסיום. ננה, פורטר, ו-5 נקודות רצופות של בראדלי ביל, יצרו רצף מהלומות שההוקס לא הצליחו להשיב לו, ויתרון 87-88 לוושינגטון, 3:50. בכל צד יש החטאות, עד שלאחר 2 דקות פול מילסאפ סוף סוף קולע ומחזיר את הניצים ליתרון. הוא עושה פאול על פול, שקולע 1 מ-2 מהעונשין. 89-89.

ההוקס צריכים מישהו שיתעלה עכשיו, ודמאר קארול עושה את זה. הדי-ליגר לשעבר קולע 4 נקודות רצופות, ו-93-89. מילסאפ עושה עבירה על גארט טמפל, 7.8 שניות לסיום. טמפל קולע פעמיים. הורפורד מוסיף קליעה מהקו, ו-94-91, שש שניות לסיום.

פול פירס עולה מהספסל, וכצפוי הכדור מגיע אליו, למרות שהיה זוועה כל המשחק. 3 שחקני אטלנטה שומרים עליו, אבל זה לא מפריע לו לזרוק מהפינה, והכדור בפנים!! יש הארכה! רגע, השופטים מחליטים שהכדור של פירס יצא מהיד שלו מאוחר מדי, והמשחק נגמר בניצחון של ההוקס לעיני 20,356 מאוכזבים בורייזון סנטר.

באטלנטה, דמאר קארול בלט עם 25 נקודות ו-10 ריבאונדים. ג'ף טיג (7 אס') ופול מילסאפ (13 ריב') תקעו 20 סכינים כל אחד על הפרקט, והורפורד קולע 13 נקודות עם 7 ריב' ו-3 חטיפות.

בוושינגטון, ביל הצטיין עם 29 נקודות ו-6 ריב', וול קלע 20 נקודות עם 6 ריבאונדים ו-13 אסיסטים, וסרפיין קלע 13 עם 8 ריבאונדים. פירס קלע 4 נקודות ב-1 מ-7 מהשדה.

*

ממפיס גריזליס 95-גולדן סטייט ווריורס 108

דריימונד גרין וסטפן קארי.
אחד כיכב בהתקפה, ואחד עשה אותו דבר בצד ההגנתי. קארי וגרין.

מצב הסדרה: 4-2 לגולדן סטייט, שבגמר המערב יפגשו את יוסטון/הקליפרס.

משחק אדיר של סטפן קארי ותצוגת קליעה מדהימה נתנו לווריורס עלייה לגמר המערב, הראשונה ב-37 השנה האחרונות.

לפני המשחק דיברנו על זה שטוני אלן הוא איש המפתח. הוא עלה, שיחק חמש דקות, ואז ירד עם כאבים. ג'ף גרין לא הצליח להחליף אותו כמו שצריך, ואף אחד בממפיס לא הצליח למנוע את הניצחון. הם הצליחו לאטום היטב את הצבע, ואפשרו לגולדן סטייט לקלוע 30 נקודות עם 7 ריבאונדי התקפה בלבד, אבל גולדן סטייט קלעה 15 שלשות מ-32, בלתי נתפס.

בזכות הנתון המטורף הזה, שהפך את הווריורס לקבוצת הפלייאוף הראשונה שמסיימת 3 משחקי פלייאוף עם יותר מ-14 שלשות בכל אחד, גולדן סטייט הובילו כל המשחק. לא משנה מה ייגר שלח למשחק, זה לא עזר. אף אחד לא ניצח את תצוגת הקליעה הזאת, שהובלה על ידי קארי עם 8 מ-13 מדאון טאון.

גם ההגנה של הווריורס באה למשחק, ועצרה את קונלי וגאסול בחלקים החשובים של המשחק. הספרדי, ייתכן במשחקו האחרון במדי ממפיס, סיים עם 21 נקודות ב-30% מהשדה ו-15 ריבאונדים, וקונלי סיים עם 23% מהשדה משלו.

בגולדן סטייט, קארי הוביל עם 32 נקודות ו-10 אסיסטים. תומפסון קלע 20 נקודות עם 8 ריב', גרין קלע 16 עם תריסר ריבאונדים, ובארנס 13. איגודלה קלע 9 נקודות עם 7 אס' ו-6 ריב' בתצוגת אול-אוראונד מעולה.

בממפיס, גאסול קלע 21 ב-30% מהשדה עם 15 ריב' ו-5 חסימות. רנדולף קלע 15 ב-5 מ-14, וינס קרטר הפתיע עם 16 מהספסל, לי קלע 12 וקונלי 11.

*

וזה נכתב לפני המשחקים:

הלילה שתי המדורגות הראשונות בקונפרנסים ינסו להגיע לגמרים האזוריים. אטלנטה תתארח בוושינגטון ותנסה להשיג את הניצחון הנכסף, שיביא אותה למעמד בו ביקרה לאחרונה ב-1970, כאשר מאמן הקבוצה, מייק בודנהולצר, היה בן שנה (ועוד לא היו מזרח ומערב). בנוסף, גולדן סטייט תתארח בממפיס ותנסה להגיע לגמר המערב לראשונה מאז 1977.

*

02:00-וושינגטון וויזארדס-אטלנטה הוקס

אל הורפורד
הורפורד קולע את סל הניצחון. האם זה הסל שקבר את הוויזארדס?

מצב הסדרה: 3-2 להוקס.

באחת הסדרות הצמודות ביותר שנראו בשנים האחרונות כבר היה הכל, כולל שני באזר ביטרים, אחד לכל צד. פול פירס ובראדלי ביל, יחד עם ג'ון וול שפספס חלקים נכבדים מהסדרה, נותנים עבודה מעולה, וכאשר וול רחוק מכושר מלא הפסידו בנקודה בלבד בחוץ לאטלנטה, כאשר הם משתקים את ההתקפה המרשימה של הקבוצה על 82 נקודות בלבד.

וול צפוי להיות כשיר למשחק הזה, והשאלה המרכזית היא איזה וול נראה. האם מדובר באותו וול של משחק 5, שנתן הופעה סבירה של 15 נקודות, 7 אסיסטים ו-4 חטיפות, או שמא נראה וול בכושר טוב יותר, שלצד יתרון הביתיות והזמן בין המשחקים יתן הופעה של 20-10-5 עם פחות מ-6 איבודים, ויוביל את קבוצתו לניצחון. רנדי וויטמן אמר שהפציעה עברה ושהוא אינו סובל מכאבים בצלעות וביד השמאלית יותר.

בנוסף לוול, גם הצוות שמסביב הטריו של הוויזארדס צריך להתעלות. ביל קולע 24.5 נקודות בערב עם 5.3 ריב' ו-5.2 אס' למשחק, ופירס יציב עם 16 נק' ב-51% מהשלוש למשחק, אבל מאחוריהם חושך. ננה נותן 8 נקודות עם 5.2 ריב' למשחק, וגם מרצ'ין "הפטיש הפולני" גורטאט לא מרשים עם 10 נקודות ו-9 ריב' לערב.

החולשה של הקו הקדמי של הוויזארדס מאפשרת לאטלנטה לחגוג, כאשר הורופורד נותן 17-10-5-3 (17.4 נק', 10.4 ריב', 5.2 אס' ו-3 גגות בערב), כולל ריבאונד התקפה וסל ניצחון במשחק החמישי, ופול מילסאפ חלש יחסית עם 14.8 נק', 7.4 ריב', ו-5.3 אס' בערב אבל עדיין דומיננטי, ולפרקים שלט בנעשה על המגרש. כאשר משלבים לזה מחליפים שיכולים להספק ריווח לצבע (מייק מוסקלה, מייק סקוט) וסנטרים שמשלבים בין יכולת פוסט אפקטיבית לשלשות קטלניות כפרו אנטיץ', קשה מאוד לוויזארדס לעצור את ההוקס.

אטלנטה מצליחה לשמר על ההתקפה שלה מהעונה הסדירה בסדרה עם 26 אס' בערב, ומשחק קבוצתי לתפארת. לעומת זאת, ההתפוצצות של ביל (שלא מקבלת מספיק יחס) והחזרה של וול יכולים להעיב על החגיגות, בנוסף לכך שפירס הוא אולי השחקן הטוב ביותר שישחק הערב כאשר גבו מופנה אל הקיר מעלים תחושה שתהיה הפתעה הערב. אני הולך עם ניצחון של וושינגטון, בהפרש חד ספרתי.

*

04:30-ממפיס גריזליס-גולדן סטייט ווריורס

טוני אלן
טוני אלן וזאק רנדולף. איש המפתח של המשחק עלול לא לשחק בכלל.

מצב הסדרה: 3-2 לגולדן סטייט.

ב-1-2 לממפיס הסיפור נראה גמור, כאשר לממפיס יש את הביתיות, ומייק קונלי וטוני אלן מנטרלים את הספלאש בראד'רס בקלילות. אבל, הווריורס הוכיחו שהם השיגו 67 ניצחונות לא בחסד, והתאמות של סטיב קר, שהבריק עם הצבת אנדרו בוגוט על טוני אלן, מה שאפשר לדריימונד גרין לשמור את גאסול ולהאריסון בארנס/אנדרה איגודלה לשמור את רנדולף, ובכך פגע במשחק ההתקפי של הגריזליס לחלוטין. ב-2 המשחקים האחרונים בסדרה הם קלעו 82 נקודות למשחק, ואי אפשר לנצח ככה משחקי פלייאוף במערב.

עד עכשיו, המספר הקסום של הסדרה הזאת היה 100. אם גולדן סטייט עוברת את המאה, היא מנצחת. אם לא, הניצחון של הגריזליס. הווריורס לא יכולה להאבק ולשרוט כמו ממפיס, אבל היא כן יכולה לעצור אותם בהתקפה ולהקשות עליהם בהגנה. כאשר אלן לא שיחק במשחק חמש, ההתקפה של הווריורס נפתחה, סטף קארי הצדיק את תואר ה-MVP שקיבל באחרונה והקבוצה הפציצה 98 נקודות על הדובים.

כדי לנצח, ייגר צריך את טוני אלן. אלן בספק, ואם לא ישחק אז הניצחון בודאות ילך לווריורס. ג'ף גרין לא מהיר מספיק כדי לשמור על קארי/תומפסון, וקורטני לי חור גדול מדי בהגנה, כשגם מהספסל לא באה ישועה. אם אלן ישחק אז הסיפור פתוח, אבל עדיין תלוי בהתאמות שייגר יבצע. הגריזליס חייבים לנסות לחדור לצבע ולחפור שם, ולעבור את 90 הנקודות. גאסול ורנדולף עושים את העבודה עם 18.8 ו-17.7 נקודות למשחק, והמצב תלוי בשחקני המשנה. אם קונלי יקלע מעל 25, גרין יתפור 20, או שוינס קרטר יתעורר לחיים ויכניס 12-18 נקודות יעילות, המשחק ישתנה.

כרגע, אני לא רואה שום דבר כזה קורה. הפייבוריטית הברורה היא גולדן סטייט, שלמרות הביתיות החזקה לא תרצה להגרר למשחק מספר שבע. הווריורס יכולים לקחת את זה, ואני מאמין שגולדן סטייט יעשו את זה.

*

אגדת הבלוז בי בי קינג הלך לעולמו היום בגיל 89, הנה מספר שירים לזכרו:

(קאבר לשירו של סוני בוי וויליאמסון, שכוסה גם על ידי the who, אריק קלפטון ורבים אחרים).

https://www.youtube.com/watch?v=-Y8QxOjuYHg

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 215 תגובות

  1. תודה על הפריוויוהמוקדם!
    וואלה, אני לא כזה מופתע שהווריורס הצליחו להפוך את הפיגור בסדרה. נראה היה ב-2 ההפסדים שלהם, שעם טיפה מזל של שלשה או 2 שהיו נכנסות בכל משחק, והם היו חוזרים ומנצחים, לפחות אחד מהם. כלומר – זאת לא הייתה רק ההגנה של ממפיס, אלא שילוב של הגנה וימי קליעות רעים של קרי ותומפסון. מאמין שהם יכולים לסגור את הסיפור הלילה.

    לגבי אטלטנה-וושינגטון – למרות האופי הרב שנמכשפים מפגינים עד כה, לדעתי הלילה ההתקפה של אטלנטה תתחבר ותזרום, והם יצליחו לנצח ניצחון מרשים יותר, באזור 10 הפרש

  2. אני צריך ניצחונות היום של אטלנטה והווריוס ובראשון של יוסטון והבארקט שלי מתחיל לתפוס תוצה אמיתית :]

    ווריוס ממפיס,בכל מקרה לדעתי האקס פקטור שהוא קצת אנדרייטד בשני המשחקים האחרונים היא העובדה שדיוויד לי חזר לשחק דקות משמעותיות .
    הוא מכניס הרבה מאד התלהבות ומשחק התקפה אסרטיבי.
    אני ממש נהנה לראות את הווריוס משחקים כקבוצה כמו כן את העובדה שקארי הופך מול הענים שלנו למשהו מאד יחודי.

  3. אין מגיע בספורט.
    אבל עדיין, לראות את וול במשחק שעבר מעדיף ליפול על הפרצוף, בגלל שלא יכל לבלום את הנפילה עם היד השבורה – מגיע.
    אני ממש מקווה למשחק 7 באטלנטה.

    ותודה על הסיקור המוקדם.

  4. ניצחון של הקוסמים הלילה יגדיל משמעותית את הסיכוי של בלאט לגמר (מנוחה לכוכבים הפצועים), אבל לצערי אטלנטה תנצח. ג"א יסגרו סיפור.
    לפי אתר ערוץ הספורט:
    קוסמים-נצים – ערוץ הספורט הרגיל (55/555)
    אין שידור של דובים-לוחמים.

  5. בי בי קינג הוא דוגמה נהדרת לכישרון ענק שיודע גם להגיש את מה שהוא מסוגל… פרפורמר אדיר.
    בדיוק הפוך מ"הארי" של הדייר סטרייטס, שעולה עם הגיטרה הישנה, נותן את הקטע שלו והולך. יש לו דיי טיים ג'וב והוא די מסתדר…

      1. הבוקר קצת לפני עשר סיימתי שבוע טיפולים מתיש ונסעתי הביתה. אלה דקות של תשישות רגשית, שמשאירה אותך חשוף מאוד לרגש.
        ב88 הבחורה הנחמדה סיפרה שבי בי קינג מת ושמה את ט'ריל איז גון בביצוע האהוב עליי.
        יש רגעים שעושים את זה אפילו יותר משקיעה של סתיו על הים.

  6. וושינגטון משווה.
    הלוחמים סוגרים עניין.

    זה האלבום האהוב עלי של המלך:
    https://www.youtube.com/watch?v=3xnq-Tjyh-A
    עם קטע שלם שבו הוא "משוחח" עם הגיטרה שלו "לוסיל".

    וזה דואט נהדר שלו עם דיאן וורוויק מהאלבום (Dueces Wild):
    https://www.youtube.com/watch?v=Cw4fkhaZ1iM

    יהיה זכרו ברוך.

  7. אני חושב שהפליאוף הנוכחי הראה כמה בלאט מאמן טוב יותר מבודנהולצר.

    ועכשיו ברצינות:
    2 סימני שאלה לגבי 2 המפגשים האלה.

    1. אנחנו כבר ראינו שגולדן סטייט לא תנצח משחק בו שחקניה (בעיקר קרי) בכושר קליעה לא טוב. ראיתי את כל המשחקים שלהם בסדרה מול ממפיס, כשהם קולעים אי אפשר לעצור אותם, הם סוגרים פיגורים ופותחים פערים כמו כלום.
    בשלב הזה של העונה והפליאוף זה נראה שגולדן סטייט תזכה באליפות אם תשמור על כושר קליעה כמו שהיה לה בעונה הרגילה, אבל האם הם מסוגלים לשמור על כושר קליעה כזה לעוד משחק אחד בסדרה הזו ולעוד 8 בסדרות הבאות?

    2. אטלנטה – הם סיימו את העונה ביכולת מאוד אפורה, שלא לומר אפילו צליעה מסוימת. לא הבריקו בסדרה מול ברוקלין (מאץ' אפ בכלל לא קל, יש לומר), וגם בסדרה הנוכחית הם לא כ"כ מבריקים.
    מתי אם בכלל הם יחזרו להיות המכונה המשומנת שהם היו בעונה הרגילה, והאם (בהנחה ויעברו את וושינגטון) הם לא הולכים להיות אינדיאנה 2014 שכל העונה היתה בספרינט מטורף לראשות המזרח ובסוף נחלה כישלון חרוץ במאני טיים מול היריבה.

  8. בסדרה של אטלנטה-וושינגטון, לשנייה מגיע כי אין ראוי מוול הפצוע האנגלי שמשחק כמו נינג׳ה (חסם את הזריקה שהורפטרד עשה ממנה סל בפוטבאק. מצד שני, לאטלנטה "מגיע" כקבוצה, שמשחקת כדורסל חכם ומפרגן עם הגנה קשוח.

    בסדרה של שתי המערביות המפלצתיות יהיה מעניין ישקול, חשוב לשתיהן יותר ממגיע. אני באופן אישי בעד ג"ס, כי לדעתי הם מסוגלים להפוך לקבוצה מדהימה.

    לילה לבן נעים לכל עכברי הכדורסל

  9. כל כך הרבה כתבות מצוינות ותגובות משובחות
    שלא מספיק להחמיא ולהודות לכולם.
    מקווה עוד לסגור חשבון
    ולפרט כמה מעניין פה.
    פיספוס אדיר שלי את רב המשחק המשוגע המתהפך
    כחרב מתהפכת
    לפחות נהנתי מאד מהשירשור של התגובות המצוינות
    והכתבות והתגובות המצוינות בנושא ובעוד נושאים.
    תצליחו כולכם,
    דורון העייף אך המתרצה מהאתר המדהים הטוב ב..
    לא פלא שאוהבים אתכם

  10. פררויו ענק של רועי עם המלך בי. בי. קינג
    כמה רגש ונשמה והגיטרה היא ממש חלק מהלב שלו.
    תודה רועי שתמיד משתבח

  11. דובי תודה על המידע, וגם מרגש על המטופלים
    בטח שמעת על לא להזדהות עם התהומות והבעיות
    של המטופלים. כל הכבוד על העבודה שלך
    אחותי באותו מקצוע בהוד השרון

    לזהות את בעית המטופל
    ולא להזדהות!

  12. חברה אחד אחד לא כולם להגיב ביחד,
    מאחר והמשחק פחות מרגש למרות שהוא לא רע
    מעייפות של חגיגות הישראלי בין ה4 הטובות בעולם.
    אז לילה טוב תהנו

  13. משחק שווה כוחות. אני כותב מאמר ארוך למחר על הטיית הלוטרי של דראפט 1985 שנתן לניקס את יואינג אז אני לא משתתף בבלוג החי כפי שהייתי משתתף ללא כתיבה.
    סל של אטלנטה עם הבאזר לחצי. מובילים ב-6

    1. אני לא רואה עדיין תאריך לגמר. רק לגמר המזרח. הגמר מתחיל ב4 ביוני ולפי הפורמט של שנה שעברה זה אומר שמשחקים 3 ו4 משוחקים ב9 וב11 ביוני, אבל אני באמת לא יכול להיות בטוח כי אני לא מוצא את זה כתוב בשום מקום…

  14. צריך לעשות פעם כתבה על איך סגנון משחק של קבוצה משנה את אופיו של שחקן. לדוג' שון ליוונגסטון קלעי גרוע בדר"כ ממרחק שמרגיש לפתע חלק מהספלאש בראדרס.. מקווה שהבנתם

  15. האמת שאני לא רוצה לזלזל בסטיב קר אבל יש לו בקבוצה שחקנים אחד-אחד, זו פשוט לא חוכמה (חוץ מבוגוט שהוא טוב אבל לא זמין חצי מהזמן)

  16. אני לא מבין את האוהדים של ממפיס, רואים את ה dance cam ורוקדים להם בכיף. עוד שתי דקות הקבוצה שלכם מודחת ואתם רוקדים ?!
    מנחם זה עוד הבדל מאירופה שם האוהדים במצב כזה משתוללים או בוכים, לא צוחקים

  17. מבחינה חברתית בוגוט הוא מאד מרכזי בקבוצה יש לו מוסר עבודה גבוה והחברה רוכשים לו הרבה כבוד.

    שון ליוינגסטו הוא פלא. משחקן שעבר פציעה מחסלת קריירה ל שחקן תורם בפיינליסטית אמיתית, אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם לא היה נפצע ככה.

  18. האמת? עד הסדרה הזו פקפקתי בהם. לא ביכולת שלהם לשחק כדורסל אלא ביכולת לעמוד בלחצים.
    אבל במשחק השני, כשממפיס נלחמו והלוחמים התקפלו. הקהל הצהוב השתתק ונראה היה שהנה, הגיעה נק' השבירה. ואז עברו לטיים אאוט וראיתי את קר יושב ומריץ דאחקות עם השחקנים שלו. מחייך כאילו הם לא איבדו עכשיו יתרון ביתיות הפלייאוף אלא במשחק עונה רגילה מובילים ב-20 הפרש.
    שם ידעתי, גם אם לא יעברו את ממפיס בסוף (חשבתי שממפיס יקחו את הסדרה), קר הולך להיות מאמן הרבה שנים בליגה.
    ההתנהלות שלו פשוט מרשימה, בטח כמאמן רוקי.

  19. בהחלט מגיע ללוחמים לעלות.
    עם כל הכבוד לדובים,
    כבר כתבתי שלובים אין מספיק כוח אש מבחוץ, לי, קונלי קרטר ואלן,
    לא מהווים איום יציב של קליעה מבחוץ, ולכן ההגנה של גולדן סטייט יכלה להתכווץ פנימה על רנדולף וגאסול .
    הדובים צריכים להתחזק בעמדות 2-3, ולתת ללי ולאלן לעלות מהספסל.

    אצל הלוחמים למעט בוגוט ולי ואזלי, כולם יכולים לאיים על הסל מהשלוש,
    וכך הרחבה של הקבוצה המגנה חייבת להיפתח, מה שמאפשר רוטציות לגרין, בארנס, תומפסון וקרי , לחדור פנימה ולאיים גם מתוך הצבע.
    ואם איגאואדלה ימשיך לפגוע משלוש, שתי הסדרות הקרובות יסגרו במקסימום 6 משחקים.

    תענוג של קבוצה.

    1. איגודלה יכול לנטרל את הארדן/פול בקלות וגרין יעשה גהנום לגריפין/הווארד, מסכים איתך שיהיה 4-2 לווריורס גג

  20. המשחק של אטלנטה וושינגטון היה זוועה. נראה כמו ליגה ארצית בישראל בין ז'סר א-זרקה למעגן מיכאל.

  21. כל עוד גולדן סטייט יקלעו כל כך טוב מ3 ומחצי מרחק הם במקסימום יפסידו 2 משחקים בסדרה. הפעם בכל אופן הם פגשו קבוצה מאוד מאוד קשוחה ויש מצב טוב ששאר היריבות שהם יקבלו יהוו מאץ' אפ פחות קשה עבורם.

    אני חושב ששמירה על קרי היא משימה יותר קשה משמירה על לברון או הארדן, מאחר וקרי הרבה פעמים נע בין חסימות ותרגילים שמשאירים אותו בסופו של דבר פנוי ככה או ככה, זו משימה קבוצתית ולא של שחקן אחד וכאן זה הופך לקשה יותר.

    מדהים כמה עומק יש לגולדן סטייט ובעיקר כמה כל שחקן שם מסוגל לתת סל מכל בלאטה במגרש, חוץ מבוגוט (שמתברר כשחקן ההגנה הכי טוב בפליאוף עד כה).
    הרוטציה הארוכה בסופו של דבר נותנת להם להיות הרבה יותר רעננים ומונעת קבלת החלטות גרועה, פציעות ושחיקה.
    כשיש לך בספסל את איגוואדאלה, ליבינגסטון, ספייטס (היה פצוע), אזילי, ברבוסה ולי, אתה יכול להרביץ ולשחק קשוח 48 דקות.

  22. האשך כתב שהמשחק בין אטלנטה וושינגטון היה "זוועה" (בכלל לא נכון לדעתי), אבל כדאי לזכור שמשך העונה אטלנטה ניצחה את קליבלנד 3 מתוך 4 פעמים

    1. נכון, אבל:

      1) החמישייה של דוולדובה-שומפרט-ג'יימס-תומפסון-מוזוגוב היא החמישייה ההגנתית הטובה ביותר מכל אלה שנשארו בפלייאוף (היחידה שמאיימת עליה היא קארי-איגודלה-גרין-לי-בוגוט).

      2) הפעם ספלושה לא ישחק, ואין להם אף אחד שיעצור את אירווינג. הוא יהיה במצב הרבה הרבה יותר טוב ביום רביעי, ויכול להיות שנראה את בלאט נותן לו דקות מועטות יחסית לבדרך כלל (30-35, לא 40) בשביל הליינאפ שהזכרתי מקודם, וגם כדי לשמור אותו למשחק השלישי.

      3) דמאר קארול סמול פורוורד נחמד, אבל הוא לא יכול לעצור את לברון ג'יימס. רק גרין וקוואי לאונרד יכולים

      1. 1. כנראה שלא ראית את המשחק האחרון בין אטלנטה לקליבלנד, כי קארול חיסל שם את לברון.

        2. ספלושה לא מסוגל לקלוע ממילימטר ככה שזה לא כזה נורא שהוא לא משחק.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט