מה שסטפן קרי עשה לממפיס במשחק האחרון היה ביזה. הוא שדד אותם קבל עם ועדה עם עוד 6 דאונטאונים מ-13נקודות כשהוא אונס, בוזז, ועושק אותם.

תנו מבט בג'אמפים המהירים שלו שבניגוד לכל האחרים אין בהם כל שהייה. לכן הם כה מהירים. סליחה – המהירים ביותר מכל האחרים לפניו, וזה – ביו השאר – מה שמייחד אותו כל כך:

*

*

מה המיוחד בג'אמפ של ספף שהוא כה מעצבן?

הוא בקושי ג'אמפ. מה שהוא עושה הוא הדבר שכשאני מלמד ביומכניקה אני מרצה ומלמד נגד שרשור הפעולה המבוצעת על ידו. הוא חוטא, מטעה ושוגה בכל חוקי הביומכניקה.

ב-MOTOR SKILL קיים המושג SUMMATION OF FORCES. מאחר וכוח הוא ווקטור (VECTOR) הרי שגוף האדם מסוגל ליצור כוח סופי (RESULTANT) שהוא סכום כל הכוחות, בתנאי…

שהשרירים המכווצים את המפרקים עושים זאת בסדר נכון, בטיימינג הנכון, ובזווית הנכונה. כשהכל קורה נכון, סכום הכוחות נראה כמו במרכז הדיאגרמה, ב-SUMMATION שהוא "WELL TIMED":

זוהי דוגמא של הדיפת כדור ברזל אבל העקרון הוא שווה לג'אמפ שוט (ורוב ה-MOTOR SKILL האחרים). האתלט משתמש בשירשור כוחות בטיימינג האופטימלי; הווה אומר לא מתחיל עם המפרק הבא לפני שהמפרק הנוכחי מגיע לשיאו. אם תסתכלו על סטפן קרי בזריקה בתמונה שמתחת, הוא ממלא את דרישות הג'אמפ בצורה מושלמת בזריקה מה-3:

הוא מתחיל עם השקעת כוח נגד הריצפה הנותן לו את הפוש למעלה (חוק ניוטון: לכל השקעת כוח יש כוח נגדי באותו גודל). עתה הוא מתחיל בשירשור של השקעת כוחות שרירים, תחילה כיפוף הברך ויישורה, ואז יישור הירך, הכתף, המרפק, ובסופו של דבר מפרק פיסת היד. כפי שהסברתי שלשום, המטרה היא להגיע לגובה הרב ביותר עם תנועה אחידה ככל האפשר כך שה-DEGREE OF FREEDOM האחרון – פיסת היד – תהיה מאומנת שמגיע אליה SUMMATION OF FORCES שהוא אחיד כמה שיותר מהפעמים הקודמות שהכדור יזרק מאותו מרחק, כך ש"התיקון" הוא מינימלי.

הערה: כשכוח שריר מכווץ מפרק, הוא יוצר מהירות (כוח= מסה כפול תאוצה), ומהירות אף היא ווקטור, ז"א שניתן להחליף את ה-SUMMATION OF FORCES ב-SUMMATION OF VELOCITIES)

(שירשור התמונות הזה מראה טיימינג נכון במעבר ממפרק למפרק)

הדיאגרמה מעל מתארת שני SUMMATIONS שגויים: אחד הוא "TOO EARLY" והשני "TOO LATE". ה-"TWO LATE" הוא בד"כ תוצאה של למידה בגיל מבוגר מדי בה על המבצע לחשוב על כל תנועה (גולף הוא דוגמא מצויינת), ובמקום לצרף אותן לשרשור שוטף בקואורדינציה, המבצע מתחיל תנועה במפרק מסויים ו-"הורג אותה". ז"א מחכה יותר מדי זמן, וכשהוא מתחיל במפרק הבא, הוא כבר איבד כוח (מהירות) שהיה יכול להשתמש בו מהמפרק הקודם. לשגיאה הזאת קוראים בביומכניקה "DELAY".

השגיאה השנייה נקראית "OVERLAP", והיא מבוצעת כשהאתלט לא מחכה מספיק זמן למפרק מסויים להגיע למקסימום יצירת כוח לפני שהוא מתחיל כבר את הכיווץ במפרק הבא. החסרון? במקרה של הג'אמפ שוטר הוא לא יגיע לגובה המקסימלי שהוא יכול היה להגיע אליו. היתרון? כל מבצע הג'אמפ שוט נעשה במהירות רבה, הרבה יותר מאשר ב-SUMMATION אופטימלי.

בואו ניתן מבט נוסף בג'אמפ שוט בסלו מושיון אפילו ללא יריב. שימו לב שהוא מנתר וזורק ללא השהייה למעלה:

*

למגן אין זמן לנתר ולחסום את קרי.

הבעייה? בג'אמפ שוט קלאסי השחקן מתרומם לשיא הגובה, נעצר שם, ואש יש לו זמן לכוון ולזרוק.

תנו מבט בג'אמפ של ריי אלן בתחרות השלשות של ה-NBA. אפילו שגם כאן 'מהירות' הוא חשובה, בכל ג'אמפ הוא נעצר בשיא הגובה, שוהה, מכוון, ואז יורה.

אצל סטפן קרי אין את השהייה הזאת. הוא מנתר וזורק כמעט ביחד. למגן אין זמן לנתר ולחסום אותו כי המגן תמיד מאחר בניתור אחרי השוטר כי הוא לא יודע מתי יבוא הניתור, ורק אם הזורק משתמש בשהייה באוויר, למגן המנתר מאוחר אחריו יש זמן לחסימה.

זה המיוחד בסטפן קרי. זה מה שעושה ממנו את הג'אמפ שוטר המסוכן, והיעיל ביותר, ב-NBA: כי הוא לא רק מצויין כנראה בקואורדינציה של עין-יד, אבל הוא הג'אמפ שוטר המהיר שראיתי אי-פעם.

*******************

הג'אמפ שוטרס הטובים בהיסטוריה שלי (ראיתי את כולם בפעולה חי ומקרוב):

1. ריק בארי – ג'אמפ מושלם ביומכנית

2. לארי בירד – מכוער, בקושי מתרומם, אבל ניכנס

3. ג'רי ווסט – הג'אמפ המושלם מכולם – ביומכנית

4. גלן רייס – ג'אמפ מושלם עם ניתור גבוה, ומהיר מאד יחסית

5. סטפן קרי – הג'אמם המהיר מכולם. ה-OVERLAP מכולם, ולכן הקשה ביותר להגנה

6. ריי אלן – ג'אמפ יפהפה, שהייה ארוכה באוויר

7. רג'י מילר – מהיר כמעט כמו סטפן קרי; מסוגל לשנות את סוג הזריקה בהתאם למגן החוסם

8. ביל שרמן – ג'אמפ מושלם של שחקן נמוך

9. דריק נוביצקי – ג'אמפ מכוער, קרוב לראש, כמעט ללא ניתור

10. סטיב נאש – מכוער ביותר; זרוע כפופה; הדיפת כדור ברזל, אבל דיוק מפליא

11. פג'ה סטוג'קוביץ' – ג'אמפ 'אירופאי' טיפוסי, אבל הכדור יכנס

12. אלכס אינגליש – התרוממות-על, יד קרובה לראש, שהייה ארוכה

13. גייל גודריץ' – ג'אמפ בקפיצה אחורנית בגלל חוסר גובה, אבל גאון בזה

14. מיץ' ריצ'מונד – ג'אמפ יפהפה עם ניתור גבוה ושהייה ארוכה

15. כריס מאלין – כמו כל השמאליים ג'אמפ מכוער וחסר ניתור מהסוג של ג'ינובלי

16. דראזן פטרוביץ' – ג'אמפ 'אירופאי' טיפוסי

17. ג'ורג' גרווין – התרוממות אופטימלית ושהייה ארוכה

18. הרולד מיינר – ג'אמפ מושלם שהושפע לרעה לפעמים מבעייה מנטלית

19. סטיבן קאר – הכל לפי הספר אבל נטול אתלטיות

20. קליי ת'ומפסון (רציתי לכתוב ווסלי פרסון, דייל אליס, מרק פרייס, או קייל קורבר אבל החלטתי ללכת על העתיד)

*ג'אמפ 'אירופאי'? ג'אמפ שחסר בו משהו ואתה לא מסוגל להגדיר בדיוק מה. תיזכרו בג'אמפ של עמרי כספי ותבינו במה מדובר. זהו ג'אמפ שאתה למד בגיל מאוחר בחייך, והוא איננו טבעי.