בכתבה הבאה נסקור את שלושת הקבוצות שמחפשות כרגע מאמנים, ניו אורלינס, דנבר ואורלנדו (וגם את שיקגו, שכמעט בודאות לא תמשיך בעונה הבאה עם טום ת'יבודאו) ונמצא את המועמדים המתאימים ביותר לאימון כל קבוצה, כולל אופציה שנייה ושלישית לכל תפקיד.

*

דנבר נאגטס-מייק ד'אנטוני

מאזן בסוף העונה: 52-30

המאזן של ד'אנטוני: 426-455, 51% הצלחה, בשיאו הגיע פעמיים לגמר המערב.

ללא ספק, הבחירה הקלה ביותר לאיוש משרה פנויה ברחבי הליגה. הנאגטס ידועים כקבוצה שמתבססת על משחק מהיר עוד מימי פול ווסטהד בתחילת הניינטיז, וב-2012/13 רצו את דרכם למקום השלישי במערב ול-57 ניצחונות. הפרשי הגובה לצד המהירות הוכיחו את עצמם בעבר אצל דנבר, והפכו לחלק של ממש בדי.אנ.איי של המועדון.

קנת' פאריד, דניאלו גלינארי, ווילסון צ'נדלר וטיי לאוסון הם שחקני ריצה מעולים, ומייק ד'אנטוני הוא מאמן שמצליח בענק כשהקבוצה שלו מוכנה לרוץ עם רכז מהיר ויעיל, שחקני פנים עם אחוזים גבוהים מהשדה ושחקני כנף אפקטיביים (ונכשל כשהרכז שלו בן 38 והוא כולל את דוויט הווארד המתוסכל וקובי בראיינט היותר מתוסכל). לדנבר יש את כל זה, ויחד עם המשופם האיטלקי הם יוכלו להגיע רחוק.

מועמד נוסף: מארק ג'קסון. ג'קסון הקים קבוצת ריצה לא רעה בגולדן סטייט של לפני סטיב קר, אבל חלשה מזאת של ד'אנטוני, ושיחק בעבר בדנבר. העובדה כי כפה את אמונותיו הנוצרית, לפי מקורות בווריורס, על שחקני הקבוצה, עומדת לו לרועץ. למרות זאת, יש סיכוי סביר שנראה אותו כמאמן ראשי בדנבר העונה.

מועמד נוסף: אלווין ג'נטרי. ג'נטרי, כיום עוזרו הבכיר של סטיב קר בגולדן סטייט, הוא אחד מהמוחות ההתקפיים הטובות ביותר בליגה. הוא אימן את ההיט, הפיסטונס, הקליפרס והסאנס והגיע איתם לגמר המערב ב-2010. יש לו ניסיון ויכולת להצליח בקבוצות עם משחק מהיר, ואם הוא לא ימשיך כמספר 2 של סטיב קר, מה שכנראה לא יקרה, אז דנבר זה המקום בשבילו.

*

אורלנדו מג'יק-סקוט ברוקס

מאזן בסוף העונה: 57-25.

המאזן של ברוקס: 207-338, 62%.

נכון שברוקס קיבל לא מעט ביקורת מוצדקת מאוהדי הליגה, כולל כותב שורות אלה, ופוטר לפני פחות מחודש מאוקלהומה סיטי, עקב כך שלא הגיע לפלייאוף למרות עונה מדהימה של ראסל ווסטברוק. למרות זאת, ברוקס קיבל קבוצה עם רוקי העונה ועוד 2 בחירות דראפט מהטופ 5 שלא התפתחו יותר מדי, וחבורת שחקנים חלשים, והצליח להפוך אותם לקונטנדרים שהגיעו פעם אחת לגמר והפכו לאחת מ-4 הקבוצות הטובות בליגה.

בגלל זה בדיוק הוא מתאים לאורלנדו. ברוקס הראה שהוא יודע לפתח שחקנים, ועם אנסמבל (חבורת שחקנים) מוכשר שכולל שחקנים צעירים כויקטור אולאדיפו, ארון גורדון, אלפריד פייטון, ניקולה ווצ'ביץ' וטוביאס האריס, הוא יוכל להפוך אותם לקבוצה חזקה שתדבר במזרח. אני מניח שנראה את אורלנדו נותנת לו את הצ'אנס הזה, והוא יעמוד בשורות המג'יק בעונה הבאה.

מועמד נוסף: מונטי וויליאמס, מאמן ניו אורלינס עד אתמול בלילה. וויליאמס גם עשה עבודה לא רעה בניו אורלינס עד שפוטר, והצליח לפתח את אנטוני דיוויס מסנטר בן 19 למפלץ. יכול להיות שדווקא הוא יגיע לאורלנדו, היכן ששיחק במשך 3 שנים.

מועמד נוסף: לורנס פרנק, כיום עוזר המאמן של הקליפרס. פרנק אימן בעבר בברוקלין ובדטרויט, והיה מאמן ראשי סביר ב-2 הקבוצות. מועמד מתאים לאימון הקבוצה, בהנחה שברוקס ו-וויליאמס לא יחתמו בסופו של דבר. גם הקפצת מאמן מכללות, בדומה למה שנעשה בבוסטון ואוקלהומה, זאת אפשרות סבירה, כאשר פרד הויברג (ממכללת איווה סטייט) הוזכר כמועמד.

*

ניו אורלינס פליקינס-טום ת'יבודאו

מאזן בסיום העונה: 37-45.

המאזן של ת'יבודאו: 139-255, 64.7%.

נכון שת'יבודאו מאמן כרגע בפלייאוף, אבל מתפשטות שמועות כאש בשדה קוצים (או כקים קרדשיאן מול מצלמה) על כך שהוא לא ימשיך בשיקגו, אלא אם יקח אליפות. בהנחה שזה לא יקרה, סביר מאוד שהוא יגיע לעיר הג'אז. יכול להיות שנראה טרייד עליו, מה שניו אורלינס ניסו לעשות במהלך העונה על פי דיווחים, וקרה אשתקד ולפני שנתיים (דוק ריברס לקליפרס וג'ייסון קיד למילווקי).

ניו אורלינס של עכשיו דומה לשיקגו שלפני ת'יבודאו-קבוצה שרחוקה ממימוש הפוטנציאל המלא שלה, ובקושי מגיעה לפלייאוף. ת'יבודאו יוכל לחזק את ההגנה החלשה של ניו אורלינס (סופגים 109 נקודות למשחק) בהתבסס על עומאר אשיק ואנטוני דיוויס. זה יוכל לסייע לפליקינס לעשות את קפיצת המדרגה שהם רוצים לעשות, ואולי לרדת ממחסום מאה הנקודות ליריבה למשחק, מה שרק שיקגו (של ת'יבס), ממפיס, קליבלנד, גולדן סטייט, אטלנטה ו-וושינגטון הצליחו לעשות, 6 מתוך 8 הקבוצות שכרגע מתחרות בפלייאוף.

מועמד נוסף: סקוט ברוקס. לדעתי הוא ינחת באורלנדו, אבל יתכן וניו אורלינס תשקול לקחת אותו כדי לחזק את הפרוספקטים הצעירים שלה, בנוסף להעמדת איש עם ניסיון פלייאוף על הקווים. הוא לא מי שהם צריכים כרגע, אבל זאת אפשרות סבירה.

מועמד נוסף: בריאן שואו. שואו בנה לעצמו שם כעוזר מאמן מוכשר לפיל ג'קסון ופרנק ווגל, אבל חלש מאוד בצד המנטלי ונכשל כישלון חרוץ עם דנבר בשנתיים האחרונות. יכול להיות שהפליקינס ירצו לתת לו צ'אנס, לא בטוח שיוכלו כאשר מיסטר דיוויס מסיים חוזה ב-2016 (וכמעט בודאות יהיה מעורב בתהליך בחירת המאמן).

*

שיקגו בולס-לארי בראון

בניגוד לשלושת החלקים הקודמים, כאן הבחירה קשה. שיקגו זאת קבוצה שמוכנה לאליפות כאן ועכשיו, ואין מאמנים בשוק שעשו את זה, או שיעשו את זה. הפיתרון פה, מבחינת שיקגו, הוא התותחים הכבדים, ביניהם לארי בראון. בראון בן ה-74 עדיין מאמן (המאמן שאימן אותו בקולג' היה שחקן של ג'יימס נייסמית', ממציא הכדורסל), ולא בטוח שירצה לחזור לשגרה השוחקת של האנ.בי.איי (לשם השוואה, פיל ג'קסון פרש מאימון בגיל 69).

קצרה היריעה מכדי לפרט על הקריירה של בראון שניצח ב-1,098 משחקים ואימן 2,002 כאלו, והגיע לאליפות וגמר עם הפיסטונס (המאמן היחיד בהיסטוריה שלקח אליפויות מכללות ונבא). הוא כבר הגיע לראש הגבעה, ויכול להיות שיעשה את זה שוב, אם ירצה בכך. הוא הצליח עם החמישייה של דטרויט מ-2004, ויכול לעשות את זה שוב עם שיקגו-קבוצה שהייתה מרחק משחקים ספורים מגמר הנבא, ואיתו לקחה את האנצ'ילדה הגדולה.

מועמד נוסף: מייק וודסון, כיום עוזר מאמן בקליפרס. הוא יותר מנוסה מרוב האחרים בשוק, והצליח באופן יחסי עם אטלנטה, ובעונה הראשונה בניו יורק. בראון וגם ג'רי סלואן כנראה לא יחזרו לנבא, ולכן וודסון הוא מועמד לא רע. אולי הוא יצליח ואולי לא, תלוי בצוות שמסביבו.

מועמד נוסף: אדריאן גריפין, עוזר מאמן בשיקגו מאז 2010. הימור ענק שהבולס עשו לפני 30 שנה עם פיל ג'קסון, וכלל לא בטוח שיצליח הפעם. גריפין שיחק בקבוצה בעבר ומכיר את המערכת, והיה גארד בינוני כמו כל המאמנים הגדולים, אבל לא אימן משחק אחד בחייו כמאמן ראשי, וזה סיכון עצום לבולס, שלא בטוח כלל כי הם צריכים לקחת. לדעתי הם צריכים להשאיר את ת'יבודאו, בהעדר מאמנים ריאליים טובים יותר.