חזרתי משעור אצל הרבי החב"דניק לייבל קסלמן. נושאי היום היו כמה פסוקים מהמשנה שחצי הבנתי וחצי לא. ז"א הבנתי את המשמעות אבל לא הבנתי מה הביג דיל בכתוב. "מכל מלמדי השכלתי"??? אוקיי. אז למדתי דבר או שניים מרפה ההבנה K-700 כגון מי היום הוא בן ה-14 הטוב ביותר בחטיבות הביניים.
אבל מה עושים מ-"מכל מלמדי השכלתי" כזה עסק בומבסטי? אין לי מושג. אולי כמה גולשים טובים יכולים להסביר.
הרבי ציטט את בן זומא (בן זומא? מי זה בן זומא?) מפרקי אבות , "WHO IS STRONG? HE WHO CONQUERS HIS EVIL INCLINATION". אני היודע עברית היחיד בכיתה אז הכל אנגלית, אבל ברור שהכוונה היא ל-"איזה הוא גיבור? זה הכובש את יצרו".
נראה לי שהכוונה שהגיבור הוא זה שלא מתרברב, לא מעליב, ולא משפיל את יריביו המוכים. אז לברון הוא בוודאי לא גיבור כי אחרת לא היה מתרברב שהוא-הוא זה שביטל את דייויד בלאט ושינה את התרגיל. ככה לפחות אני מבין את המשפט הזה מהמשנה.
גם את זה הבנתי פחות או יותר – "אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחתוך בה" – אל תנצל את גדולתך או הצלחתך להתפארות או לנצלנות. אולי אני טועה קצת אבל ככה הבנתי מהאנגלית.
אבל מה שלא הבנתי טוטאלית זה " כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני", ועוד פחות הבנתי "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם ה בא מכל חיי העולם הזה", והכי פחות הבנתי את דרשתו, "הלומד תורה ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק". מה? היש משהו פסול בללמוד משהו חדש כשאתה קשיש ובקושי מטפס 12 מדרגות לקומה השנייה בביתך?
אוקיי. אני הולך לנקות לי את הראש מהלמידה בחב"ד במאמר של תובנות ומסקנות ממשחק גולדן סטייט בממפיס אמש. תנו לי שעה.
לגבי המשפט האחרון הכוונה היא שילד כשהוא לומד, כל לימוד אצלו הוא חדש וכל התנסות היא בפעם הראשונה ולכן זה כמו כתיבה על דף נייר חלק שמעולם לא כתבו עליו, וכל מה שנכתב הוא ברור ונראה לעין ןונחרט היטב בזיכרון. אצל אדם זקן שכבר "נכתב" הרבה על הדף שלו, זה כתיבה על גבי מחיקה ולכן הרושם שנשאר הוא פחות משמעותי ובוודאי אינו דומה לכתיבה על דף חלק. המסר הוא שכדאי ללמוד הרבה בגיל צעיר, וראוי ללמד ילדים דברים חשובים כי זה נחרט אצלם בזיכרון לכל החיים.
המסקנה כפי שאמרת שבלאט הוא הגיבור ולברון …אולי בכדורסל לא באישיות
גיבור הוא אדם הכובש את יצרו ולא מפזר את זרעי החציל שלו בכל מקום , לדוגמא לולו ג'ומס או AC גריין או מומי שנוהג בגבורה שנכנסות אליו למונית 3 תיירות מהים עם כל המכסה מנוע לרווחה
על לברון נאמר המשפט – בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך
יעני אם בא לך לכתוב פוסט המגנה את הפלופר ימח שם שחצן אל תעשה זאת ויצאת גיבור הכובש את יצרך
ואל אמא של לברון שעשתה מעשה עם דלונטה ווסט נאמר – " לא תעקוץ גדי בחלב אימו "
🙂
עכשיו שמומי מסביר – הכל מובן!
שמעון בן זומא היה אחד התנאים, חכמי המשנה ואחד מארבעה שנאמר עליהם שנכנסו לפרד"ס כלומר למדו את כל חלקי התורה: פשט, רז, דרש וסוד כשרז וסוד הכוונה לחלקי התורה הנסתרים כלומר תורת הקבלה. הארבעה הם בן זומא, שהשתגע, בן עזאי שמת, אלישע בן אבויה הקרוי במשנה אחר משום שהתפקר- עזב את הדת ורבי עקיבא שהוא היחיד שנכנס בשלום לפרד"ס ויצא בשלום כלומר למד את כל חלקי התורה ונשאר שלם בגופו ובנפשו.
רבי עקיבא הוא דוגמא טובה לכך ש "נייר מחוק" לא תופס, שהרי הוא התחיל ללמוד תורה בגיל 40, ויש עוד רבים כמותו שהם "לייט בלומרס".
במובן מסוים דווקא רבי עקיבא הוא בדיוק הדוגמא לזה כי לא למד כלום עד גיל 0 ולכן היה דף חלק המסוגל לתפוס ולחרוט בזכרונו. מצד שני הוא כנראה היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל.
גורלם של הלומדים לא מעודד לימוד תודה..
שואלת ברצינות: אני מניחה שיש סיבה לזה אבל אין לי מושג מה היא? ניסיון להסביר שיש צורך בחוסן נפשי כדי ללמוד את התורה על בוריה?
לא הבנתי למה השאלה מתייחסת… לאיזהו הגיבור, או לסיפור הפרדס, או בכלל לגורלו של רבי עקיבא ותלמידיו?
לסיפור של הפרדס. למה רק אחד (רבי עקיבא) שרד את המסע ונשאר שלם?
כי יש דברים שדורשים מצב מנטלי מסויים, ואם מישהו לא שם, ולא מוכן, התוצאה עלולה להיות לא נעימה.
ע"ע החזרה הראשונה של רוז מהפציעה (בכל זאת אתר הופס…)
כאן זה עניין פיזי, אבל גם במנטליות הדבר נכון.
ואני חושב שהרעיון ב"פרדס" זה ללמוד גם את כל תורת הסוד והקבלה, כלומר הרבה מעבר למה שמלמדים בדרך כלל, ובגלל זה רק בודדים מוכנים לכך.
שמעתי פירוש יפה שאומר שרבי עקיבא יצא בשלום בזכות זה שהכניסה שלום הייתה בשלום. זאת אומרת הוא בא ממקום טהור מכוונה נקייה ואמיתית להכיר וללמוד על גדולת הבורא. דבר שכנראה היה חסר בבחינה מסויימת אצל אחרים. כמו שכתוב על אלישע בן אבויה שספרי אפיקורסים היו נופלים ממנו וזמר יווני לא פסק מפיו.
רבי עקיבא הוא גדול התנאים וכל התורה שבעל פה מבוססת על דרך הלימוד שלו ובכל מקרה לפי מה שאני יודע אחת הסיבות לסוף הטרגי של שלושת האחרים שנכנסו לפרדס הייתה שהכניסה לשם מכניסה את האדם ברמה מסויימת להבנת האופן שבו בורא עולם מנהל את עולמו, אבל בלי לראות את התמונה כולה. רבי עקיבא עצמו ראה את סופו הטרגי כאחד מהרוגי מלכות שהוצאו להורב באופן אכזרי ע"י הרומאים. רבי עקיבא עצמו בגלל גדולתו הצליח להתמודד עם הכניסה הזו והידיעה שסופו יהיה רע ומר, אבל האחרים שלא היו באותה דרגה רוחנית לא צלחו בשלום את הכניסה.
אגב בגמרא יש סיפור מאד מעניין על תנא או אמורה שהצטרף לאליהו הנביא בנסיון להבין את האופן בו בורא עולם מנהל את עולמו. אליהו מסכים אבל מבקש שלא ישאל אף שאלה גם אם יעשה דברים תמוהים ובלתי מובנים. החכם מסכים ומתאפק במשך כמה ימים ואליהו עושה דברים מוזרים מאד כמו להרוס בית לאדם צדיק, ולבנות לאדם רשע, וכשאותו חכם לא מתאפק יותר אליהו מסביר לו לפני שנעלם את הסיבות למעשים הלא הגיוניים. לצערי אני לא מוצא את הסיפור, אבל הוא נותן הצצה מסויימת למה שנמצא מעבר להבנתנו.
תודה על כל התשובות!
אנחנו מחכימים ביחד עם מנחם..
אלעד אתה מתכוון לסיפור של רבי יהושע בן לוי ואליהו הנביא
מעשה״ בר׳ יהושע בן לוי שהיה מתאוה לילך עם אליהו הנביא ז״ל׳ ישב כמה ימים בתפילה ובתחנונים עד שנתקבלה תפילתו לפני הקב״ה, ונתן לו רשות.
מיד נגלה עליו אליהו ז״ל אמ׳ לו יהושע מה אתה מבקש׳ א״ל מבקש אני לילך עמך ולראות מה אתה עושר, בעולם. אמ׳ לו אין אתה יכול לילך עמי, א״ל למה,
א״ל לפי שתראה דברים הרבה שאין אתה יכול לסבול, אמר אעפ״כ, אמר לו לך
מיד הלכו שניהם. לילה ראשונה לנו אצל אדם אחד עני עם אשתו ולא היה להם
אלא פרה אחת כיון שראה אותם האכילם והשקם וכיבדם כבוד גדול כראוי להם,
בחצי הלילה עמד אליהו הנביא ז״ל והכה את הפרה והרגה, כיון שראה ר׳ יהושע
ב״ל כך, אמר חס ושלום אין זה אליהו׳ וכי אליהו הורג בהמות של בני אדם
ענים, ועוד עני זה האכילנו והשקנו, א״ל אליהו אם תשאל ממני דבר מיד אני
פורש ממך, הלכו למקום שיני ומצאו שם עשיר גדול אחד, שהיה עוסק בבניין
וכשראה אותם לא קם ולא זע מפניהם, לא האכילם ולא השקם, בחצי הלילה עמד
אליהו הנביא ז״ל ואמי לד׳ יהושע עמוד ועמד. א׳׳ל תפוש בראש חבל זה תפש
בראש החבל, ואליהו הנביא ז״ל תפש בראש האחד ומדדו את הכתלים, ובנו שם
פלטרין גדולים מאה ושמונים בתים. אמ׳ ד׳ יהושע בלבו מי ראה תמהה גדולה
כזאת, אותו האיש שכיבדנו, הרג פרתו, וזה שלא עשה עמנו אפי׳ הסברת פגים
בנה לו פלטורין גדולים. הלכו למקום שלישי והיו כולם עשירים, כיון שראו אותם
ברוב גאותם ובגובה לבם לא רצו להראותם סבר פנים, ולא האכילום ולא השקום.
בבקר השכים אליהו הנביא דייל ואמ׳ הקב״ה יעשה כולם ראשים, הלכו עוד במקום
רביעי, כיון שראו אותם התחילו להסביר להם פנים והאכילום והשקום זכבדום
כבוד גדול מתוך דוחקם ועניותם. בבקר השכים אליהו ז״ל ואמי להם לא יתן
הקב״ה לכם אלא ראש אחד. א״ל ר׳ יהושע איני יכול לעמוד על דבריך ואיגי יכול
לסבול מעשיך, אלא אמור לי מה הדבר הזה אשר אתה עושר- א״ל אם אני מפרש
לך מיד אני פורש ממך. א״ל אעפ׳׳כ א״ל האיש שעשה לנו הכבוד והחסד למה
הרגת פרתו. א״ל אותו הלילה היתד, אשתי ראויה למות, והיא חביבה עליו מאלף
דינרי זהב לפיכך הקדמתי והרגתי את פרתו כדי שתהא כפרתה, ותכנס נפש תחת
נפש. אותו עשיר צר עין שלא עשה עמנו חסד למה בנית לו כל הבניץ הגדול,
א״ל אם היה חופר שתי אמות תחת הבית היד, מוצא שם ממון הרבה שאין לו
הפסק, לפיכך הקדמתי ובניתי את חצירו, וזה הבנין לא הנחתי לו קיימה, כי מעשה
נסים הוא ויפול פתאום ולא ימצא הממון לעולם. ואותם עשירים שלא כיבדו אותנו
למה ברכת אותם שיהיו כולם עשירים ראשים. א״ל חרבן התפללתי באותו מקום,
שכל מקום שיש בו ראשים הרבה סופו ליחרב׳ שכן משל. בני אדם ספינה שרבו
מלחיה סופה ליטבע. ואותן עניים שכיבדו אותנו אמרתי להם שלא יהיה להם אלא
טוב, אני רואה שהקדימו אותי, הייתי עסוק בלראות בארסה, אבל אני מסכים עם הפרשנות של פינקי. רק בעיקרון רז לדעתי לא אמור להיות חלק מהקבלה (הסוד) אלא סוג מסויים של פרשנות שנמצא רמה אחת מתחת לדרש, שהיא פרשנות חז"ל.
אסף ישר כוח, זה הסיפור שהתכוונתי אליו.
אגב אם הזכרתי את אליהו הנביא הוא בעיני אחת הדמויות היותר מרתקות. הוא מופיע בספר מלכים כרוח סערה משום מקום, ואח"כ גם נעלם ברוח סערה
"כל מלמדיי השכלתי" משמעותו שלא חששתי ללמוד גם מקטנים ממני אם יש להם דבר חכמה ללמד אותי גם אם אני פרופסור והם סתם סטודנטים צעירים :).
אגב פרקי אבות הם קובץ של דברי חכמה ומוסר שנאספו במשך השנים מאמרות של חכמי המשנה
ביסודי, ביקשו מאיתנו להמחיש את הפתגם בציור, אז ציירתי איש שמניף חרב לעבר חומת עיר בשם "יצרו".
לברון הוא בטח לא גיבור, אבל הוא בהחלט כובש את יצרו ולא מגיב לאותן עבירות קשות, טראש-טוק, נשיפות אהבה באוזן (ע"ע סטיבנסון) ואף הטרדות מיניות (ע"ע הארדן).
מהר-מהר לפני שגיא יהרוס הכל:
** צריך לומר קרדום לחפור בו
** "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני" – כל מי שלומד תורה אפילו כשהוא עני יזכה לאושר בעוד שהעשיר שאומר כל הזמן "אני עסוק, אין לי זמן" סופו שיהיה עני.
** "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"
– שעה אחת של מעשים טובים שקולה כנגד כל חיי העולם הבא. קורת רוח בעולם הבא (שבאה כתוצאה ממעשים טובים עכשיו) טובה יותר מכל המעשים הרגילים/פשוטים שאתה עושה עכשיו.
צפייה בנבא והקמת אתר מוביל = מעשים טובים ותשובה שיביאו לך הרבה קורת רוח בעולם הבא.
god bless you buddy
עכשיו אני מבין!
קורת רוח זה, אם יצא לכם ללכת ליד מאפייה, כשהרגע ממש יצא לחם מהתנור ואז יש ריח כזה טוב שעושה לך תיאבון,
אז בעצם אתה ממש נהנה מהריח אפילו שעוד לא טעמת מהלחם, זה נקרא קורת רוח.
אז אומרים – יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, זאת אומרת אפילו לא הנאה בעולם הבא אלא רק קורת רוח, רק להריח את ההנאה עצמה, שעה אחת כזאת עדיפה על כל ההנאות שיש לנו בעולם הזה!
http://www.limudyomi.com/AllSites/235/Assets/nerlemeasofi.pdf
עמוד 161 – "כל המקיים את התורה מעוני"….
עמוד 172 – "יפה שעה אחת"…
עמוד 178 – "הלומד ילד" ….
כמו כן, בשבוע האחרון יצאה אפליקציה של כל 6 סדרי משנה לאנדרואיד.
יש שם גם את מסכת אבות, כמובן.
https://play.google.com/store/apps/details?id=com.nocker.kehati
פירוש קהתי הוא הפירוש הכי טוב אי פעם למשנה, לדעת רבים.
הוא בהיר, מרחיב אבל תמציתי, ופשוט.
קהתי עצמו היה אדם נפלא – פקיד בנק מזרחי , שכתב בשעות הפנאי את הפירוש לאט לאט. גם אפשר לראות שהוא היה עניו, הוא קרא לפירוש על שם אבא שלו (קהת) ולא על שמו.
יש לו ערך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%97%D7%A1_%D7%A7%D7%94%D7%AA%D7%99
מנחם, אני שמח בשבילך על ההיחשפות לספרות היהודית שהיא דבר נפלא, אוקינוס של ידע ודעות שנצברו לאורך שנים.
לגבי פתגמים וכדומה, לדעתי תמיד צריך לחשוב על האדם או הסיטואציה שיצרו את הפתגם.
איזהו גיבור? הכובש את יצרו! כן? למה? דווקא לזרום עם היצרים שלך יכול להוביל למעשי גבורה במלחמה, או סתם לילה של "גבורה" בפאב.
זה פתגם של תנאים (אלו שכתבו את המשנה), שחתרו לכיוון של מעמד "רבנים" שמנהיג את העם, בעיקר מבחינה חוקתית-משפטית. כדי לעלות לשלטון, הם צריכים להוביל דרך-חיים שמקדשת אנשי ספר ולא "אנשי יצר"; לא כוהנים, עם שחיטת הקורבנות היצרית שלהם, ובוודאי לא אנשי צבא שמנסים לצבור הון פוליטי. ולכן – איזהו גיבור? הכובש את יצרו!
זה מעניין אף יותר בחוקי התורה, במידה כמובן ואינך מאמין בהם כניתנים משמיים. למשל, ההארה שכשהאלוהים אומר לאהרון, הכוהן הראשון ואביהם האגדי של כל דורות הכהונה, משפטים כמו:
"כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה–נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם: בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ"
זה בעצם כוהן שבאיזשהו דור ניצל את כוחו הפוליטי כדי לחוקק שמטיל מס על כל בני-ישראל, לתשלום לכוהנים, לדורותיהם, לנצח. אבל זה לא הכוהן הגדול אמר, מה פתאוום, זה ה'…
בקיצור, זה אוקינוס של ידע מדהים, אבל בגלל שיש בו הכל מהכול, חשוב לשים לב למי מצטט ולמה דווקא את זה.
לאלעד אייל,
האמורא שאתה מספר עליו שהתלווה לאליהו הנביא. הוא "רבי יהושע בן לוי" .
ליוכי ברנדייס, בספרה הטוב ביותר "הפרדס של עקיבא" ישנה פרשנות דומה לענין הפרדס. כדאי לקרוא.
נכון גיא, תודה.
קראתי את הפרדס של עקיבא, הוא מעניין מאד למרות שאני לא תמיד מרגיש בנוח עם הפרשנות שלה. אגב יש לה גם ספר מאד מעניין על נשים בתנ"ך
כל כך מדוייק וכל כך נכון
אני והמשפחה שלי עכשיו בתהליכי גיור ויותר מהכל אני מרגיש את החוטים מאחורי הפרגוד
אבל יש חוכמה בארון הספרים היהודי
המשפט הזה שהבנת מהאנגלית "אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחתוך בה" הוא במקור, ממסכת אבות פרק ד משנה ה':
רבי צדוק אומר:
אל תעשם עטרה להתגדל בהם,
ולא קרדום לחפור בהם.
והכוונה במשנה לפי ההקשר, לא לעשות את התורה שלמדת, עטרה להתגדל בה או קרדום לחפור בה, דהיינו לא להתפאר על אחרים בזכות שלמדת תורה ולא להשתמש בתורה שלמדת על מנת להתפרנס ממנה.
הרמב"ם כותב ברוח זו דברים קשים במשנה תורה:[4] "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות…"
צביקה הצדיק ממליץ לך לקרוא מה הכסף משנה כותב על הרמב"ם הנ"ל ותראה מה אור החיים הקדוש כותב בחפץ ה' על מסכת ברכות ח על מאמר גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים שבימינו עדיף ללמוד ולהיתפרנס מאחרים וזה לא בהכרח סותר את דברי הרמב"ם .
וגם מה הרמב"ם עצמו כותב במקומות אחרים :
ר' יוסף קארו, פסק אף הוא להלכה כמו הרמב"ם, וכך כתב: "אחר כך (=אחרי תפילת שחרית וסעודת הבוקר) ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, כי העוני יעבירנו על דעת קונו. ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו".
עד כאן הצגנו את גישת "הדרך ארץ", והראינו שיש לה ביסוס נרחב במקורותינו. כעת, נעבור להתמקד בלימוד התורה כדרך חיים, וכבר בראש עומדים דבריו של הרמב"ם, שלמרות דבריו הנוקבים שהוצגו לעיל בעניין החשיבות של "דרך ארץ", הוא הוציא מכלל חיוב זה את אלו המקדישים את עצמם לעבודת ה' וללימוד תורתו, וכך כתב: "למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, ומפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלים ולא זוכין בכח גופם לעצמם, אלא הם חיל השם שנאמר: "ברך ה' חילו" והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר: "אני חלקך ונחלתך". ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעת את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים. הרי דוד המלך ע"ה אומר: ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
גם דבריו של ר' יוסף קארו (המצוינים לעיל), מתבארים אחרת על-ידי בעל החיבור "ביאור ההלכה" שכתב:] "סופה בטלה וגוררת עוון – כתבו הספרים, שזהו נאמר לכלל העולם, שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עוסקים רק בתורה לבדה, אבל אנשים יחידים יוכל להימצא בכל עת באופן זה [וזה שאמרו בברכות ל"ו ע"ב: הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן, רוצה לומר דווקא הרבה], והקדוש-ברוך-הוא בוודאי ימציא להם פרנסתם. וכעין זה כתב הרמב"ם פרק יג מהלכות שמיטין ויובלות: ולא שבט לוי בלבד וכו', עיין שם. ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה, בוודאי לא שייך זה, ויששכר וזבולון יוכיח".
בסוף דברים אלו, הזכיר מחבר הספר "ביאור ההלכה", את הסכם יששכר וזבולון, ונבאר עניין זה: במקרא נאמר (בראשית מט, יג–טו):
זבולון – לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות, וירכתו על צידון.
יששכר – חמור גרם רובץ בין המשפתיים. וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד.
על פסוקים אלו, מביא בעל 'הילקוט מעם לועז' את מדרש חז"ל העוסק בעניינינו, ומבאר אותו בלשון השווה לכל נפש:] "מה הטעם שברך יעקב את זבולון קודם ליששכר, והרי יששכר היה גדול מזבולון, והיה צריך להקדים את ברכת יששכר לברכת זבולון? אלא הטעם הוא כי יששכר וזבולון היו שני שותפים קרובים. בתנאי שיששכר יהיה יושב ועוסק בתורה בישיבה יום ולילה, ולא יעסקו בכל מלאכה, וזבולון היה עוסק במסחר והיה הולך בדרכי הים. ומה שהרוויח זבולון היה מחלק בינו ובין יששכר. ומפני שזבולון היה גורם שיששכר היה יכול לישב ולעסוק בתורה, לכן ברך את זבולון תחילה ואח"כ את יששכר. וכן עשה משה רבנו. כפי שאנו רואים בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, יח): 'שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך', שמח זבולון שאתה יוצא ובא לעסקיך כי יש לך קרן טוב, היינו יששכר שהוא יושב אוהלים ועוסק בתורה. באוהליך, היינו בישיבה. ויש עוד מדרגה בזה, שהגביר לוקח ת"ח ונותן לו היכולת לישב ולעסוק בתורה תמיד, שהוא נותן לו הספקה שיוכל להתקיים".
יש מקום לחזק דברים אלו, עם דבריו של האמורא רב ביבי, שלימד אותנו לאן הכי ראוי לנדב את כספינו בבואנו לקיים מצוות צדקה, ועל הפסוק (קהלת יא, א): "שלח לחמך על פני המים", הוא דרש ואמר כי "אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה" (קהלת רבה יא, א).
הרב אליעזר פאפו (שנפטר בשנת 1827), בספרו האגדי "הפלא יועץ", בערך 'צדקה', מוסיף לנו ידיעה חשובה מאוד בדבר מצוות החזקת תורה, וכותב: "בכלל עניי עירך כתבו המפרשים שהם עניי ארץ ישראל שהם באמת עניי עירנו עיר עוז לנו. ולכן נהגו כל בני הגולה ליתן לשלוחי ארץ ישראל, אשריהם ישראל. ואני אומר שבכלל ענייך הוא ליתן לתמידי חכמים, שהרי אמרו (שבת קה, ע"ב): תלמיד חכם הכל קרוביו. וידוע מעלת המהנה ת"ח מנכסיו, כמאמרם ז"ל (קה"ר יא, א): אם ביקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה. וכמה מצוות עושה ביחד: צדקה, מחזיק ביד לומדי תורה, מכבד את התורה ולומדיה, מביא דורון לת"ח שהוא כמקריב ביכורים (כתובות קה, ע"ב), עושה צדקה עם בני אדם המהוגנים, ומה מאוד גדול שכרו כמבואר בדברי רז"ל כי גדול המעשה עד שהקדים הכתוב זבולון ליששכר".
העולה מכל האמור הוא, שבעם ישראל היו מאז ומעולם שני מחנות: אלו שמקדישים את כל זמנם, מרצם וכוחם אך ורק לעיסוק בתורה הקדושה, ואלו שאמנם כן לומדים תורה, אך גם עוסקים ב"דרך ארץ". שתי גישות אלו מקובלות, ויש להם מקור במסגרת ההלכה היהודית. עם זאת, יש מצווה גדולה ביד אלו שכן מרוויחים ממון כתוצאה מעבודתם, לתמוך בלומדי התורה, וכך הם יזכו גם לשמר ולחזק את התורה בעם ישראל, וגם בשכר רוחני נצחי. יהי רצון שיקוים בכולנו מקרא שכתוב (תהילים קיט, קסה): "שלום רב לאוהבי תורתך".
אסף הבעיה היא לא עם לימוד התורה אלא בעובדה שבעיני חלק גדול מהציבור החרדי זה רק לימוד תורה ולא דרך ארץ. יש הרבה מאד שהפכו את הבטלנות לאומנות, או כאלה שלא מסוגלים להקדיש את חייהם רק ללימוד תורה, אבל הפכו לשבויים בתוך חברה שלא מאפשרת להם לצאת מהמעגל שאינם מסוגלים להישאר בו. כל תרבות הקצבאות יצרה מצב של גטו כלכלי. חוץ מזה למרבה הצער יש רבים מאד שאינם רואים את עצמם חלק מהמדינה ומהציבור הכללי בישראל וכל מגמתם היא לדאוג אך ורק לציבור שלהם.
אלעד אני מסכים איתך וצריך להתפלל עליהם שיזכו לעשות את רצון השם בדיוק כמו שצריך להתפלל על אלה (שאני כנראה אחד מהם) שעושים מהעבודה והכסף סוג של עבודה זרה וזה החלק העיקרי בשגרת החיים שלהם והתורה נדחקת הצידה בתור משהו שולי של איזה שיעור ביום כדי לצאת ידי חובה.
שזה פסול בעיני הרמב"ם בדיוק באותה מידה כמו שהוא כתב בהלכות שלפני ואחרי ההלכה שצביקה הביא:
אין לך מצוה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן–שהתלמוד מביא לידי מעשה. לפיכך התלמוד קודם למעשה, בכל מקום: [ד] היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה–אם אפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו; ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתורתו.
ד [ה] תחילת דינו של אדם, אינו נידון אלא על התלמוד, ואחר כך, על שאר מעשיו; לפיכך אמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה–שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.
ה [ו] מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה–לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד. כך הוא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ולא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל; אבל אם הרבית תורה, הרבית שכר, והשכר, לפי הצער.
ו [ז] שמא תאמר עד שאקבץ ממון ואחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקיי ואחזור ואקרא–אם תעלה מחשבה זו על ליבך, אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם; אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי, ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.
ז [ח] כתוב בתורה "לא בשמיים, היא . . . ולא מעבר לים, היא" (דברים ל,יב-יג): "לא בשמיים, היא", לא בגסי הרוח היא מצויה; "ולא מעבר לים, היא", לא במהלכי מעבר לים היא. לפיכך אמרו חכמים, לא כל המרבה סחורה מחכים; וציוו ואמרו, הווי מעט עסק, ועסוק בתורה.
ח [ט] דברי תורה נמשלו במים, שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א)–לומר לך: מה המים אין מתכנסין במקום מדרון, אלא נזחלין מעליו ומתקבצין במקום אשבורן–כך דברי תורה, אינן נמצאין בגסי הרוח ולא בלב כל גבה לב; אלא בדכא ושפל רוח שמתאבק בעפר רגלי החכמים, ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מליבו, ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו, אם לא היה לו מה יאכל, ושאר יומו ולילו, עוסק בתורה.
אסף בסופו של דבר גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, והחברה החרדית שמקדשת את ערך התורה בראש חוצות צריכה גם לשאול את עצמה מה היחס שלה לחוזרים בתשובה, לבני עדות המזרח, לגרים או לאנשי הציבור הדתי לאומי. התשובה לכל השאלות הללו היא ממש לא מספקת! וזה בלשון המעטה. בשם לימוד תורה יש גם כאלה שנלחמים אחד בשני בישיבת פוניבז' ומכבים אחד לשני את האור בבית המדרש והכל בשם ערכי התורה. תורה היא לא רק לימוד תיאורטי אלא אמור להוביל גם לידי מעשה ולפני הכל אמור לכלול את בן אדם לחברו. למרבה הצער יש רבים שבשם התורה מרשים לעצמם להרביץ לחיילים או לעיתונאים בבית המשפט.
אגב חז"ל אומרים שהלכה כבית הלל ולא כבית הלל מפני שהיו נוחים וענווים ומקדימים דברי חבדיהם לדבריהם – כלומר שהיו מנסים באמת ובתמים להבין האם ההלכה היא כדברי בית שמאי לפני שהגעו למסקנה שהם הצודקים. בעיני זו התמצית של הכל. לכל ציבור יש הרבה מה לתקן, אבל ציבור שטוען שכל האמת אצלו וכולם טועים נמצא בבעיה רצינית.
ולא כבית שמאי
אלעד שוב פעם אני מסכים איתך. יחד עם זאת לא כדאי ולא ממליץ לעשות הכללות . בכל ציבור יש אלה שלא בסדר. ממה שני מכיר אנשי האמת וגדולי הציבור החרדי לפחות אלה שאני קשור אליהם מתייחסים בצורה מדהימה לחוזרים בתשובה לחיילים לכיפות סרוגות ולכל אדם באשר הוא אדם. אם יש כאלה שלא מתנהגים ככה זאת בעיה שלהם והם יתנו על זה את הדין.
בנוסף מה שאני מנסה להגיד זה שלפני שאנחנו מסתכלים איפה האחר לא טוב בואו ננסה להסתכל על עצמנו איפה אני עדיין לא שלם מה אני צריך לתקן ובע"ה ברגע שאנחנו נהיה מתוקנים ושלמים בטוב אז כבר לא נראה את החסרונות שבאחר. כמו שכתוב הפוסל במומו פוסל. מראים לאדם איפה הוא צריך לתקן ע"י פגמים שהוא מוצא באחר זה בעיקר מתרחש במערכת יחסית בין בעל לאישה. שהאישה היא המראה של הבעל כל פגם שהוא רואה בה זה פגם אצלו שהוא צריך לתקן ולעבוד עליו. משל כבשת הרש כי לאדם קשה לשפוט את עצמו אז פותחים לו את העיניים דרך התבוננות על האחר.
רמז קטן אפשר לראות ברגע שמפנים אצבע מאשימה למישהו שים לב ש 2 אצבעות הולכות לכיוון שלו אבל 3 לכיוון שלך.
שנזכה להתחזק בואהבת ולרעך כמוך, והוי דן את כל האדם לכף זכות, ואל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
אסף היקר (בלי ציניות) אני מקבל את הערתך לגבי הכללות, לא זו הייתה כוונתי ובוודאי שלא התכוונתי להוציא לעז על ציבור שלם. יחד עם זאת אני סבור שיש תופעות שצריך וראוי לגנות ולצאת נגדן בגלוי ולא להסתפק בתפילה לתיקון. אגב יש גם תופעות שאני מגנה בקרב הציבור אליו אני משתייך הדתי לאומי וגם נגדן ראוי וצריך לצאת כמו סלקציה לגבי קבלה בחלק מהישובים על סמך רמה דתית בלבד ולא על סמך התרשמות כללית מהאדם. זו תופעה מאד בעייתית בעיני שגורמת לריחוק של ציבורים גדולים.
נקודה נוספת היא שמציבור שומר תורה ומצוות הציפיות הן אחרות ובצדק!
ולכן יש מקומות בהם לא צריך להיות צדקנים וצריך לצאת חוצץ נגד עוולות כדי לתקנן.
בחורבן הבית השני מספרים חז"ל שאחת הסיבות לחורבן הייתה הענוותנות של זכריה בן אבקולס שסירב לפסוק הלכה על בר קמצא שהלך והלשין על היהודים ובכך נתן סיבה לרומאים לחולל חורבן. יש מצבים בהם אסור להיות ענוותן יתר על המידה כי זה מה שמאפשר את הקלקול.
אסף, אין לך מושג כמה אני לומד ממך!
תודה
בשמחה מנחם .
ואין לך מושג כמה אתה משמח אותי .
ועל הדרך גם יצא לך לממש את מכל מלמדי השכלתי
☺
אייל אחי היקר! ( לגמרי ללא ציניות וגם אשמח שאיזה יום נשב על איזה בירה בלגית טובה נראה משחק ונדבר על החיים)
אני חושב שהתקשורת עושה עבודה מספיק טובה בלגנות ולצאת חוצץ ולהבליט את הדברים הרעים. ומה שזה יוצר זה רק עוד שנאת חינם ועוד קרע בעם. מה שאנחנו בתור יחידים יכולים לעשות זה בדיוק ההיפך להראות שיש גם את ההפך שיש גם טוב ולא רק שיש טוב אלא הרוב הוא טוב. בציבור הדתי לאומי הרוב הוא טוב בציבור החרדי הרוב הוא טוב וגם בציבור החילוני הרוב הוא טוב. אסור לנו ליפול למלכודת של שנאת אחים הכח של עם ישראל זה רק באחדות שלו לא משנה מאיזה זרם אתה.
מנחם, תן לרב הזה שלך לינק לאתר, אוהדי לייקרס הם זן נדיר בימים אלה.
יש הללייקרס רבה אוהדים אבל הם נעלמו מרוב בושה, ומעיזים להשמיע קול כאן באתר פעם בחודש או חודשיים. הצרה היא שהלייקרס לא חוזרים לרלוונטיות עד לפחות 2020, אז האתר הפסיד איזה אלף או אלפיים גולשים עד אז
אתה יודע עברית אתה ?:
איך אומרים בעברית abanded by his mother …
אימו נטשתו או ננטש ע"י אימו
ABANDONED לא ABANDED. בערך 5 שגיאות כתיב!
מה שקרה זה שרבי עקיבא נכנס לפרדס, ואכל כל כך הרבה תפוזים עד שלא הצליח לצאת מאותו פתח שנכנס ממנו.
אוי סליחה – זה פו הדב.
ושני הסיפורים ראויים לאותה מידה של חשיבות…
לא, בעצם פו הדב גורם הנאה לכל ילדי העולם.
רבי עקיבא בפרדס משמש כדי לפתות ילדים בכל הגילאים לכת.
חמוד אתה דדי.
מאחל לך להעמיק בסיפור של רבי עקיבא כמו שהעמקת בזיפור של פו הדוב.
דדי, איך סיפור הפרד"ס נועד לפתות, אם כל המשמעות שלו היא להרחיק ולשמור על נפשות הציבור הרחב (ובייחוד ילדים) מלהיכנס לעולם הסוד, נשמה תלמד את הנושא לפני שאתה כותב.
מאחל לך להפסיק לנהל את חייך על סמך סיפורים.
כל עוד שנינו מאחלים דברים אחד לשני ורוצים טוב עבור השני אני מאמין שיהיה בסדר.
יפה מאד, סידרה נהדרת
תודה מנחם וכל כותבי התגובות המעשירות
תבורכו.
"מכל מלמדי השכלתי" מופיע לראשונה בספר תהילים: "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי." קי"ט, צט. רבי אברהם אבן עזרא פירש את הפסוק, באופן הפוך: המ' היא מ' היתרון, כלומר: השכלתי יותר מכל מלמדי, 'כי עדותיך שיחה לי' – מפני שאני מרבה ללמוד בתורה עצמה. ואכן, אבן עזרא עצמו היה אוטודידקט. פירוש זה משתלב היטב גם כהקבלה לפסוק הקודם: "מאויבי תחכמני מצוותיך" (כלומר – מצוותיך עשו אותי חכם מאויבי – והרי אין סיכוי שהכוונה היא שלמדתי מצוותיך מהעמלקים לדוגמא…) וכהקבלה לפסוק הבא – "מזקנים אתבונן" אשר גם אותו ניתן לפרש כהיטבתי להבין מזקנים (כלומר חכמים).
הפרוש ההפוך הוא במסכת אבות, כאשר בן זומא אומר: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: מכל מלמדי השכלתי".