חשבתי לוותר על כתיבת פוסט למשחק הערב בין ממפיס לגולדן סטייט אחרי מה שקרה הלילה במשחק הבולס נגד הקאבס.

למה לוותר?

כי שום הגיון לא עובד כאן, אז מה הטעם לכתוב, לעשות דידקטיות בהתאם להגיוך והידע שלך, ופתאום, בום, הכל מתהפך על פניו?

היו עבורי כמה הפסקות במשחק אמש בגלל פיקניק 'יום האם' שעשינו בחוץ בביתה של בתי אפרת, ובחצי כשהבולס הובילה רק ב-4 לא הבנתי כיצד זה ייתכן. ללא קווין לאב, ועם קיירי אירוינג המשחק פצוע? פתאום התברר לי שפאו גאסול אינו משחק, ובלעדו הגבוה היחידי של שיקגו הוא יואקים נואה, והוא שחקן הגנה טוב ושחקן התקפה אפסי.

בקיצור, בינתיים כמעט הכל עובד מחוץ להגיון בפלייאוף הזה: הקאבס ללא לאב מחזיקה מעמד שווה בשווה עם שיקגו; גולדן סטייט – משך כל העונה הקבוצה הטובה מכולן – משחקת כאילו היא סקרמטו קינג. יוסטון – קבוצה עם חמישייה מצויינת וספסל עמוק לא מסוגלת לנצח את הקליפרס שספסלה יותר קצר מפיפי של תינוק, ואטלנטה האוקס ששיחקה עד הפלייאוף את הכדורסל הקבוצתי ביותר בליגה, נראית כקבוצה שקובצה לראשונה שלשום.

בסופו של דבר החלטתי לא לוותר כי זוהי חובתי, ובכלל כתיבה היא דרכי להוריד ממני לחצים מלחצים שונים, כגון הקילוגרם שהוספתי למשקלי בשלושת הימים האחרונים. אז אכתוב על ממפיס וגולדן סטייט הנפגשות הערב, נקודה אחרי נקודה כמו שהן קופצות לי לראש.

1. סטפן קרי לא משחק כמו MVP

סטפן קרי היה האחראי לעשות מג"ס הקבוצה הטובה בליגה עם הרקורד הטוב ביותר, שיא נצחונות קלובי, ושיאים אישיים רבים. אני לא יודע אם זה ה-OLD SCHOOL DEFENSE של ממפיס גריזליס ההופכת אותו לסתם עוד שחקן, או שהוא סובל מהירידה הטיפוסית שקרתה לכל כך הרבה שחקנים מיד אחרי קבלת הכבוד להיות ה-MVP של הליגה.

הפרודוקציה שלו לא נעלמה לחלוטין אבל היא בירידה דראסטית מהקרי שידענו בסיום העונה הרגילה. בינתיים נגד ממפיס הוא קולע רק 23 מ-58 ל-39.7% מביישים עבורו, והוא השליך 17 בלוקים מ-21 נסיוות הדאונטאון שלו.

הוא הגולדן בוי של הפרנצ'ייז. גולדן סטייט לא תשרוד אם סטפ לא יעלה מיד את רמת משחקו לסטפ של סוף העונה הקולע 35 נקודות ב-56%.

2. ממפיס מנצחת תחת הסל

היתרון בריבאונדים של ממפיס הוא לא משמעותי עד כדי כך (39-44), אבל המשמעות הופכת קריטית כשאתה רואה שהגריזליס קלעו 46 נקודות בצבע נגד 32 של גולדן סטייט. אנדרו בוגוט לא יכול נגד מרק גאסול וזאק רנדולף, וספייס ניפצע ויצא.

אני לא מבין מדוע סטיב קאר לא נתן עד עתה דקה מושתנת אחת לדייויד לי. הוא לא גבוה (2.06 מ') אבל הוא שחקן שבעונה שעברה בסן פרנציסקו קלע 18.2 נק' למשחק עם 9.3 ריב'. סטיב קאר – מאמן אוברייטד בתכלית – שרף אותו העונה ולא נתן לו דקות עד שהוא נפל ל-7.9 נק' ו-5.2 ריב'. SHAME ON YOU STEVE KERR! היה לך שחקן מצויין והגמדת אותו בגלל שרצית לשחק BEAUTIFUL GAME   עם הצעירים המהירים שלך.

אז עכשיו אתה אוכל אותה, ובגדול. השחקן היחיד שיכול להשקיט את זאק רנדולף הוא דייויד לי. לא תרצה להשתמש בו? ממפיס מעיפה אותך קיביני-מאט ב-6 משחקים מקסימום, אם לא 5!

3. סטיב קאר אינו בקיא מספיק

הפלייאוף הוא חייה שונה לחלוטין מהעונה הרגילה. כשבעונה הרגילה הכל הולך חלק, הכל נראה וורוד. אבל דייויד ג'ורגר, מאמן ממפיס, החליט כנראה שגולדן סטייט תצטרך למצוא משהו אחר ולא דאונטאונים לנצח את ממפיס אז הוא ציווה על מייק קונלי, טוני אלן, וקורטני לי לא לתת לאוייב להטיל שלשות חופשיות.

סטיב קאר עומד חסר אונים. נראה אם הוא מצא איזו תשובה הערב אחרת הווריורס מפסידים הערב, ומ-3-1 הם לא יחזרו אף פעם.

4. שלשות אף פעם לא ניצחו פלייאוף!

זוהי אקסיומה ידועה שבפלייאוף אינך יכול לנצח מלחמות עם שלשות, בדיוק כמו שאינך יכול לנצח מלחמות עם חיל אוויר בלבד. אתה חייב חיל רגלי. השלשות של סטפן קרי וקייל ת'ומפסון הן יפהפהיות משך העונה. בפלייאוף עליהם למצוא כלי נשק שונים וחדשים כגון פריצות, חדירות, ופאסט-ברייקים.

5. הווריורס הפסיקו לנוע ללא כדור ולמסור

אני לא יודע בדיוק מה הבעייה, אבל REFERENCE.COM פירסם שבמשך העונה הווריורס מסרו ממוצע של 315.8 מסירות למשחק. במשחק הראשון נגד ממפיס הם מסרו 274 ובמשחק השני 256 מסירות. משך העונה ממוצע האסיסטים שלהם היה 65.9. ממוצע האסיסטים שלהם בשני המשחקים הראשונים ירד ל-57.1!

6. ממפיס יודעת דבר שהווריורס עדיין לא קלטה!

אתה לא יכול לנצח בפלייאוף ללא אגרסיביות, דינמיות, כוח, ולעתים פראות. הפלייאוף היא אופרה אחרת מהעונה הרגילה. בפלייאוף חייבים אגרסיביות, אימתנות,  תקיפות, וכן, גברתנות. אני לא אומר 'אלימות' או 'בריונות', אבל אני אומר שילדים טובים ירושלים כסטפ קרי וקייל ת'ומפסון חייבים לבוא למשחק הערב לא כילדים צעירים טובים המסורקים למשעי, אלא  להופיע עם אונות, עצמה, אינטנסיביות, איתנות, ואומץ לב.

כאן BEAUTIFUL BASKETBALL  לא עובד. כאן צריכים להכניס מרפקים, להיות האגרסור, המסתער, והמתקיף. הם הראו שהם יכולים כשקטעו דפיציט של 19 ל-4. ככה עליהם לשחק מהשנייה הראשונה.

7. מייק קונלי הוא גם כוכב הגנה

למייק קונלי לא היה משחק אדיר כמו המשחק השני, אך במשחק השלישי הוא שיתק את סטפן קרי בהגנה אישית מצויינת. המשחק השלישי לא היה ערב התקפי טוב עבורו, אבל הוא היה מצויין בהגנה על קרי, ובזאת תרם אפילו יותר משהיה יכול לתרום בערב התקפי טוב. הוא ידע בדיוק בכמה אגרסיביות  ותוקפנות הוא יכול לשמור על קרי במשחק ביתי בו שיפוט ביתי הוא אקסיומה פסיכולוגית מבלי לחטוף פאולים. פעם אחת הוא עמד והיה מוכן לקבל צ'ארג' אפילו עם עינו הפצועה.

8. זאק רנדולף ממשיך להיות זאק רנדולף!

הוא אף פעם לא ייחשב לכוכב. יש משהו בפניו ומבנה גופו שיפריעו לו להיחשב לכוכב עילאי אי-פעם. אבל בלי שאתה מרגיש פתאום יש לו 22 נקודות ב-9 מ-15 עם 8 קרשים ושלוש גניבות. סגנון משחקו מתאים בול לפלייאוף. כפי שאמרתי – אם סטיב קאר לא מכניס את דייויד לי למשחק, הסידרה הזאת תיגמר בבכי מר לווריורס!

.